| נשלח ב-14/4/2003 08:34 |
 |
| |
מה צריך שתהא ברכת בדיקת חמץ לבטלה?
אמש בישרתי לכם על הגעת קרובי המקפיד על נוהג הרמ"א ללבוש תפילין בחוה"מ!
הגיע והבוקר הלכנו לתפילה. שמה מכרו 'קיט' לבדיקת חמץ עם עשר שקיקיות ממוספרות עם קרוטונים, שקדי מרק, בייגלים ועוד אוסף של חמץ כדי לקיים בהם את המנהג שהביא הרמ"א (ס"ס תל"ב) 'להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק כדי שלא יהא ברכתו לבטלה'.
הראתי את הדבר לקרובי בחושבי שהנה ניתן לו לקיים בהידור עוד מנהג של הרמ"א! הוא לקח את ה'מציאה' והחזירה לדוכן באומרו 'כאן טעה הרמ"א וגרם לתוספת ברכה לבטלה!'.
התווכחתי אתו (לשם הנאה) אבל טענתו חזקה שהרי כולם יודעים שכאשר הבית כבר נקי היטב זו ברכה לבטלה אז במקום לוותר על הברכה או להשאיר איזור בלתי בדוק, מנסים לשקר את האלוקים עם כל מיני תירוצים ופירורים.
מנהג הרמ"א מקובל על הרבה דעות המובאות ובאמת קשה ליישבו ביושר.
אפרופו האפשרות שאדם צדיק ות"ח יטעה נזכרתי במה ששמעתי על אחד שכתב אודות רב שבמלחמת המפרץ הורה שלא להשתדל בדרכי ההגנה המומלצים והבטיח ש'יהיה טוב'.
שאל הכותב הלא איך יכול רב לומר 'קבלו דעתי' גם נגד מומחים? תשובתו בצדו 'מכאן רואים שהיתה כאן לרב ההוא גילוי מיוחד מן השמים'. כלל לא עלה בדעת הכותב לכתוב 'מכאן רואים שגם רב יכול לטעות (מתוך הרגל חשיבה וכד')'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2021 23:20 |
|
| |
סליחה מכל המדיינים החשובים (שחלקם עדיין פעיל כאן מידי פעם), נראה שבמהלך הדיון לא שמתם לב לעובדה אחת פשוטה. בזמן חז"ל לא היו מנקים את הבית לפני פסח, וכל עניין הניקיון הוא דבר חדש.
אכן נתחבטו הפוסקים האם באמת אחרי הניקוי המלא של הבית יש טעם בכלל לבדיקה , ויש שכתבו שבגלל זה החל מנהג הנחת הפתיתים, אך כמובן שזה דחוק. הגר"ש דבליצקי למשל כתב, שיש להשאיר איזו מגירה לא נקייה שעליה תחול הברכה .
ומה שכתב ווטו על אור החשמל אכן החזו"א והגר"ע יוסף התירו לבדוק בפנס חשמלי ואין בזה בעיה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2009 13:32 |
|
| |
לפי מה שלמדתי מרבותי
כל הענין של מכירת חמץ ובדיקת חמץ מבטאים את הריחוק של עם ישראל מכל ענינו של החמץ.
ואיננו נמדד רק באופן ההלכתי.
שהרי מספיק הביטול.ועיין בר''ן באריכות בתחילת פסחים ובמחלוקת רש''י ותוס' שם.
אין כונתי שיש פה רק ענין חברתי גרידא,אלא שזהו עומק הענין שמאחורי הדברים,הטעם הפנימי.
כך יובן גם הענין של כל תהליך ההחמרה ההולך וגובר מדור לדור בהלכות פסח.
כל טוב.
פשר הכינוי - ירמיה לא -על שם הפרק הזה בתנ''ך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 22:31 |
|
| |
על ברכת הבדיקה כבר דובר למעלה וכפי שהורוני השאירו לבדיקתי מקומות שמכניסים בהם חמץ שלא נבדקו ונוקו.
אך נתקלתי בבעיה שעדיין לא זכיתי לכך שאור הנר לא יפריע לי בבדיקה לעומת אור החשמל [עלעקטרי  ] ואפילו בחורין וסדקין. אמנם בפינות הארונות שאור החשמל לא מגיע אליהן, היה שייך שאור הנר יהיה עדיף על החשמל. אך מקומות אלו לא השאירו לי וממילא שבתי לחשש ברכה לבטלה שלכאורה נתקנה דווקא על הבדיקה "לאור הנר"!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2003 05:52 |
|
| |
מרנן
א. הטעם שתחלת הביעור הוא הביטול ושלשון הברכה על ביעור חמץ נמשכת על הביטול והביעור שלמחר, מקורו כאמור ברא"ש, ומובא ומבואר בב"י רס"י תלב, ובגר"א ובשלחן ערוך הרב. וכתבתי שלפי טעם זה מובן לשון ברכה זה גם כאשר לא מוצאים כל חמץ, ולמחר אין שורפים כלום. ומ"מ יכול להתקיים לשון ברכה זה על הבדיקה והביטול עכ"פ. וכתבתי גם שטעם זה שמקורו ברא"ש ומבואר בב"י ובשו"ע הרב ובגר"א הוא דרך המלך. ואחרי כל זאת אבקש להבהיר לי שוב: משהו לא מובן כאן?
ב. אח"כ הוספתי, שמ"מ נהגו להניח פתיתים, וכותב הרבי בביאורו להגדה, שאז בודאי יוכל לשרוף החמץ בבוקר, ויהי' שפיר יותר לכל הדעות. משהו לא מובן כאן? שדחף אותך לדחות כל האמור לעיל בסגנון שאין זו דרך המלך?
ג. הטעם שלא מברכין על ביטול, שהבאת מהמשנה ברורה, אין זה אלא העתק דברי הב"י בריש הסימן, שמבאר בזה את דברי הרא"ש, ולא כדי לחלוק עליו, כי אף שאין מברכין על הביטול הוא נכלל בלשון ביעור חמץ.
ד. כלל לימוד ההלכה הוא, שהמחבר ורמ"א אין כותבים טעמי ההלכות, וסומכים על הטעמים שהביאו בב"י וד"מ בשם הראשונים, וכך גם כאן הביא הב"י את טעם הרא"ש, ועפי"ז ביארתי בפשטות את ההלכה, ומה לא נראה לך בזה?
ה. בשלחן ערוך הרב סי' תלג קו"א ס"ק ג כותב דלא קיי"ל כדעה זו שאין עוברים מהתורה על חמץ שאינו ידוע, אלא כמשמעות הגמרא שאם עדיין לא ביטל אזי הבדיקה היא מהתורה ואין הנשים וקטנים נאמנים עליה. ומביא כן מהר"ן ופרי חדש ועולת שבת ואליה זוטא וטור ושו"ע ועוד. וכיון שלא הסברת את הקשר בין השיטה שאין עוברים על חמץ שאינו ידוע ובין צירוף ב' הטעמים לבדיקה, לא אדע מה אדון בה.
ו. ובענין ב' הטעמים לבדיקה, הנה למעשה פשוט שגם הר"ן ס"ל הטעם שבתוס' ריש מכילתין שלא יבוא לאכלו, שהרי התוס' מביא כן מהגמ' (י, ב) ואתי למיכליה. וכן מביא התוס' לקמן (י, ב) ד"ה ואם, מוכיח כן מההלכה שבודקים גם אחר המועד שהוא כדי שלא יבוא לאכלו (ולא שייך בזה טעם הר"ן). ולאידך גם בתוס' ריש מכילתין מרומז הטעם שבר"ן, שכתב בטעם השני "שאני חמץ שהחמירה בו תורה לעבור בבל יראה ובל ימצא החמירו חכמים לבדוק ולבערו". והטעם שמוכרחים גם לטעם זה, כי על טעם שמא יבוא לאכלו אין מברכין (שלכן אין מברכין על בדיקה שאחר הפסח, שאין מברכין על ביטול חשש תקלה, כמבואר בסי' תלה ובשו"ע הרב שם ס"ד). ולכן ביאר הרב שאין מחלוקת בין הר"ן והתוס', כי אם: ומפני ב' דברים נזקקו חכמים לכך. משהו לא מובן כאן?
מוישה
מה שכתבת בהערתך הראשונה כבר נתיישב ממילא, כמדומה. אמנם הדקירה שכתבת בהערתך השניה, לא הצלחתי לעמוד על דבריך. ואולי תפרש את דבריך. או אולי יותר כדאי שלא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2003 05:13 |
|
| |
מוישה 
הדרך היחידה לתקן את הנסתר, הוא לבארו כך שיהיה נגלה ולא יוכל לשמש יותר כמחבוא אלא כמבהיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2003 01:21 |
|
| |
ד. הגיע הזמן שכמה מחברי הפורום כאן יחדלו עם המנהג המגונה לרוץ לנסתר כל פעם שאין תשובה מיידית בנגלה. תחשבו קצת קודם ותשתמשו עם השכל והידע שלכם לפני שרצים לנסתר. (דרך אגב האם יש קשר בין אי-חשיבה לריצה ל'נסתר' או שזה מקרי?)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2003 01:20 |
|
| |
למרנן:
תודה על סידור הדברים באופן בהיר. אך כמה הערות:
א. השאלה האם בדיקה הינה חלק מדין הביעור הרי היא עצמה תלויה בדעות השונות. דהיינו עם זה דרבנן וכו' הרי שזה דין בפני עצמו שאינו קשור להלכת הביעור.
ב. דווקא לפי הרמב"ם משמע שהבדיקה הוא דין נפרד ומדברי סופרים. (אך זה תלוי בגירסאות ובתירוצים של הכס"מ שם.) וכאמור אם זה דין נפרד הרי שאין הבדיקה עצמה מדין ביעור.
ג. עם זאת אני מסכים עמך שבשו"ע משמע שזה כן דבר אחד.
ד. יש לך תנא דמסייע והוא הלבוש וז"ל: "טעם שמברכים על ביעור חמץ אף שאינו אלא בודק וכו' לפי שבדיקה זו היא תחילת הביעור ותכליתו שהרי אין הבדיקה מצווה אלא הביעור מהבית כל שמוצא ונודע לו וכו' ע"כ. וזה נדמה לי בעצם מה שרצית להגיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2003 23:15 |
|
| |
הלבן
א. בדברי על דרך המלך פשוט שהתכוונתי לשו"ע והרמ"א משום שהרי עליהם אנו דנים. ואשר מלשונם משמע שהברכה היא על הבדיקה וכן שאר הערות.
ב. כל עניין של 'דרך המלך' תלוי במה אנו דנים אם דנים על דעת שו"ע הרב עצמו ראוי להביא מדבריו ואם על מרן והרמ"א ראוי להביא מדבריהם שלהם או פרשניהם. וברור ששו"ע הרב ראוי גם לעיון בפני עצמו אבל אם דנים על הרמ"א והשו"ע יש להיצמד לדבריהם ואם בשו"ע הרב יש למוד על דעתו קודם כל מתוך דבריו שלו.
ג. פליאה שלא ראית לבדך שלא ציינתי הגר"א לעניין הראשון של טעם הברכה ואיני מבין תלונתך. כפי הנראה את העקביות יש לייחס למ"ב עצמו. ואשר לדעת מרן והרמ"א יש ללמוד על דעתם מדברי עצמם לפני שכופים על דבריהם דעות מראשונים ואחרונים אחרים וכאמור לעיל. זה העיקר.
יתירה מזו אני מחזיר לך פליאה על פליאה: עיינתי בדברי שו"ע הרב ושאפילו הוא הביא את שני הטעמים מדוע מברכים ולפי הטעם השני היינו שהברכה היא על הבדיקה אלא שמסתיימת בביעור למחר. ראה שם. ומאחר שכל הדיון הזה אינו אלא כדי להצביע על העובדה שהבדיקה היא חלק ממעשה הביעור הרי שאין זה משנה שהביא טעם נוסף שאתה ציטטת.
ד. באשר לדעתו על עניין טעם הבדיקה נראה לי לאחר העיון שבאמת הולך בדרכו של הרמב"ם ע"פ הגירסא הראשונה שהביא הכס"מ. היינו שמחלק בין חמץ ידוע לשאינו ידוע. ומשמע שהבדיקה היא באמת מדרבנן משום שהיא על חמץ שאינו ידוע. שזה מתאים גם לאחד השיטות של פירוש הכס"מ שם ברמב"ם.
תוקן על ידי - maranan - 4/18/2003 12:03:58 AM
תוקן על ידי - maranan - 4/18/2003 12:11:21 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2003 20:35 |
|
| |
כבוד מרנן ורבנן שיחי'
עד כדי כך לא שיערתי, שהרי לפי הכינוי והתואר שתיארת לעצמך דימיתי בנפשי שאין צריך לבדוק אחריך בדברי הגר"א.
אמנם אח"כ בדקתי מה שכותב בסי' תלו ס"ק ב (הטעם שלא יברך קודם יד): כמו שכתב הרא"ש ותקנו [לומר] על ביעור חמץ לפי שמיד הוא מבטל ומצניע את הידוע לו עד שעה ה', ואז מבערו, ועל עסק זה נתקנה הברכה.
והרי את הלשון הזה הבאתי משלחן ערוך הרב (והרי זה לא הדבר היחיד שבו תואמים שיטותיהם של בעל התניא והגר"א בהלכה), ואתה מה לי כי תלין עלי על אשר הבאתי את דברי שלחן ערוך הרב? ומדוע לא כתבת בפשיטות: מצאתי לו חבר הרא"ש והטור וגם הגר"א!?
וכדי שלא אחשוד בך בעיוות, מצאתי ראיתי שמעולם לא עיינת בדברי הגר"א, כי אם בדברי המשנה ברורה, שכתב כדבריך, וכתב בשעה"צ שהמקור הוא בגר"א.
אמנם לא התכוין בזה המשנה ברורה לומר שהטעם הזה למד מהגר"א, שהרי הטעם הוא ברא"ש ובטור ובשלחן ערוך הרב ובגר"א (ופלא גדול ששינה מדברי כולם, והשמיט את מה שכתבו לענין ביטול, ועשה זאת לטעם הידוע לו), כי אם על העובדה שהגר"א מביא את הטעם הזה לענין אי אמירת ברכה קודם י"ד.
וגם בזה איני יודע מדוע מיאן בטעם הכל בו סי' מח (ו, ד): "שאין מברכין, אחר שאין זה בעור ממש אלא באור ארבעה עשר". אמנם בשלחן ערוך הרב מביא בפשיטות את הטעם האמור בכל בו, שהוא הוא מקור הלכה זו שברמ"א.
ותמה תמה אקרא עליכם מרנן ורבנן, הכי זהו דרך חכמינו, שכאשר אני מביא את הטעם המובא ברא"ש ובטור ובשלחן ערוך הרב לענין לשון הברכה על ביעור חמץ, וכאשר אני מביא את הטעם שלא לברך קודם יד, כאמור בכל בו ורמ"א ושלחן ערוך הרב, הכי על זה היו דבריך שאין זה דרך המלך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2003 17:03 |
|
| |
מרנן
א) אין שום מחלוקות בנושא שהברכה היא על הבדיקה, הדיון הוא רק מדוע מברכים בלשון על ביעור חמץ, ומבאר הרא"ש פ"א סי' י: "ותקנו לומר על ביעור חמץ לפי שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל והיינו ביעור לחמץ שאינו ידוע לו". טעם זה מובא בטור ובשלחן ערוך הרב, וזוהי דרך המלך. והטעם שלא הסתפקו בטעם שזוהי התחלה לביעור שביום, כי אז יהי' הפסק גדול בין הברכה לתחלת עשיית המצוה למחרת. ולחכם כמוך יספיק הקיצור.
השיטה שלא מועילה הבדיקה שקודם י"ד, כי עיקר התקנה היתה על יד, היא היא שיטת המ"א ושלחן ערוך הרב, והדעה הב' היא שיטת הפר"ח. ומה שהמשנה ברורה הולך לפעמים בשיטת הגר"א, כבר נידון באשכול אחר, וכתב בזה גם מסתברא.
ולסיכום: שיטת הרא"ש והטור, המובאת רק בשלחן ערוך הרב (ולא בשו"ע הרגיל, כי שם לא מובאים טעמי ההלכות) איננה כלשונך "כל מיני דעות אחרות" כי אם היא היא דרך המלך ובה נעלה מעלה מעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2003 16:53 |
|
| |
מרנן,
כלומר, המשנה ברורה והגר"א הם דרך המלך שלך? נראה שהלבן הוא איש שלחן ערוך הרב בפורום
תוקן על ידי - מסתברא - 4/16/2003 4:55:07 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2003 16:45 |
|
| |
להלבן
צר לי שלא זכיתי לעיין בשו"ע הרב. ואם יש לו כאן שיטה חדשה הרי שהדבר מעניין. אעיין ואומר לך אם זכיתי להבין דבריו.
אבל כל זה אינו משנה כהוא זה את דברי דלעיל שאין צורך להגיע לדברי השו"ע הרב וגו' אלא הכל מתבאר בשופי על דרך הראשונים. ומספר הערות:
מדוע מברכים?
פליאה בעיני שהבאת דעת אלה שהברכה על הביטול הרי פשוט לכל מי שמעיין בלשון מרן והרמ"א שלדעתם הברכה היא על הבדיקה וז"ל: קודם שיתחיל לבדוק יברך וכו' דהיינו כדי שיהיה עובר לעשייתה וכך מהרמ"א שמתיר לברך רק כל עוד לא סיים הבדיקה וראה במ"ב על אתר שהביא שא-י-ן מברכים על ביטול כלל, משום שאין מברכים על דברים שבלב. אלא הברכה היא על הביעור ב-לב-ד שסופו למחר.
מדוע לא מברכים, לפני י"ד?
דברי הם דברי ביאור הגר"א האומר שרק בי"ד מברכים משום שיבער רק למחר. וכך אי"צ להגיע לגזירות סתם. למעשה יש כאן עקביות בשיטה אותה פוסק המ"ב להלכה.
אמנם להלכה שנינו מסכימים, אך העקרון של הדברים שהבאתי הינן על דרך המלך שהובאו להלכה ואי"צ להזדקק לכל מיני דעות אחרות או אלה שאינן להדיא בשו"ע. אולי אתה צודק שלפי שו"ע הרב הכל מסתתדר. אך טענתי שגם בלי שו"ע הרב הכל מסתדר ולמעשה השאלה בכלל לא שאלה אלא נובעת מחוסר עיון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2003 16:09 |
|
| |
יהוסף
צר לי שלא קראת את הדברים שהבאתי בעיון.
הביעור הוא בעיקרו הסילוק אלא שהדרך לסלק הוא בדרך כלל ע"י מציאתו וסילוקו. (ניקוי רשותך מחמץ באמצעות לקיחתו והשמדתו) עיקר הברכה היא על כך שתשמיד את החמץ, וראה את המקור בהקדמה ג. הברכה בלילה היא על כך שלקחת את החמץ כדי להשמידו. ולא עצם ה'מציאה' הדרך שבה אתה לוקח כדי להשמיד היא לאו משום שבעה"ב לא יודע היכן זה מונח. אלא עצם זה שזה מפוזר והוא אוסף כדי לקחת את זה. זה כבר 'ביעור'
אל תשכח הברכה היא 'על ביעור חמץ' לא 'בדיקת חמץ' ודו"ק.
תוקן על ידי - maranan - 4/16/2003 4:47:50 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2003 15:33 |
|
| |
אל כבוד מרנן ורבנן
הרבית לדון בהרבה סוגיות, שבכיון השתמטתי מהם, דכל מה דפשיט מעלי טפי, ולו המעט הזה שהבאתי היה מדאי מסובך לכמה מהגולשים, עד שנכשלתי והשתמשתי בסגנון בוטה אודות בורות וכיו"ב.
אמנם להפטר בלא כלום אי אפשר, ולכן אשיב לדבריך, עכ"פ בכללות:
א) רואים אנו גישה מאד יסודית ומעניינת בשלחן ערוך הרב, שבענין חיוב הבדיקה מאחד בין שיטת הר"ן והתוס', וכותב בסי' תלא ס"ד: ומפני ב' דברים נזקקו חכמים לכך (טעם הראשון הוא זה שבר"ן וטעם הב' הוא זה שבתוס'). ויש בזה ביאורים ארוכים ומפורטים, ובודאי תודה לי, שלא כאן המקום להאריך בהם.
ב) גם בענין פעולת הביטול מאחד בשו"ע הרב בין שיטות הרמב"ם ורש"י ותוס' ור"ן, שכך כותב בסי' תלד ס"ז: ועיקר הביטול הוא בלב שישים בלבו כל חמץ שברשותו הרי הוא כאלו אינו ואינו חשוב כלום והרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל (רמב"ם) וכשגומר בלבו כך הרי הסיח דעתו מכל חמץ שברשותו (רש"י) ונעשה הפקר גמור (תוס') ... שזה החמץ בשעה שעובר עליו בבל יראה אינו שלו כלל ואין לו שום חלק וזכות בו שהרי אסור לו ליהנות ממנו אלא שהכתוב עשאו כשלו ... לפיכך אין צריך להפקירו בלשון הפקר גמור (ר"ן). וגם בזה יש ביאורים, ולא כאן המקום להאריך בהם.
ג) בענין הברכה על ביעור – בדיקה, מבואר ברא"ש ובטור ובשלחן ערוך הרב סי' תלב ס"א, ש(גם אם לא מצא, הנה) כיון שאחרי הבדיקה ביטל את החמץ שאפשר נשאר ברשותו הרי ביטול זה נקרא ביעור כדינו לחמץ שאינו ידוע. ולכן קיים הפסק שברמ"א שגם אם לא מצא קיים מצוות בדיקה ואין פגם בברכה. ומבואר הדבר בשו"ע הרב סי' תלב ס"א.
ד) תקנת הבדיקה ל' יום קודם, מבואר בגמרא ובפוסקים שהיא מחמת שאז מתחילים ללמוד הל' פסח. ואילו הטעם שאין מברכים על בדיקה זו, מבואר בכל בו ובמ"א וח"י ושו"ע הרב, שהוא כיון שאינו בזמן שתיקנו חז"ל בליל י"ד (וממנו ואילך עד סוף הרגל, כמבואר במשנה).
ה) מי שבדק קודם י"ד, יש מחלוקת אם צריך לבדוק שוב או לא, ולכן יש לחוש לדברי האוסרים שלא לברך. הסברא שצריך לבדוק שוב מובאת מהירושלמי. והמחלוקת הנ"ל היא בין המ"א ובין הפר"ח. וההכרעה הנ"ל היא בשו"ע הרב סי' תלג ס"ז. אמנם אם ניקה החדרים ולא בדק כדינו, כולם מודים שתקנת חכמים היא לבדוק בליל יד, ובברכה.
ו) הסברא הזאת, שצריך לפזר פתיתי חמץ לפני הבדיקה, כדי שיהי' לו מה לשרוף בערב פסח, ויוכל לומר כל חמירא דחמיתיה כו', הבאתי בשם הרבי מליובאוויטש בביאורו להגדה.
ויה"ר שאחר בדיקת וביעור חמץ, נאכל בערב מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהימנותא (שכמבואר בקבלה אכילת המצה מוסיפה בריאות ואמונה), ובודאי יהי' אפשר להבחין זאת בפורום שלפנינו מיד בכתיבות הראשונות שלאחרי אכילת כזיתי המצה בליל הסדר, עדי נזכה לאכול שם מן הזבחים ומן הפסחים במהרה ממש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2003 15:03 |
|
| |
מרנן תודה על העמל והסידור
לעת עתה אך אעירה, שמצוות הבדיקה היא בדיקה ולא סילוק. אתה ניסית להצדיק מנהג הפתיתים באומרך שהמצווה אינה המציאה אלא הסילוק. יאמר נא מר מה צריך להצניע הפתיתים, ייקח עשרה פתיתים יברך את הברכה וישים את החמץ במקום שמייעדו לשרוף ממנו את החמץ???
אלא מאי?? המצווה היא בדיקה וחיפוש, ומי שיש לו חמץ בעין ואוספו ו"מסלקו" אינו מברך, והקושיה על הרמ"א בעינה עומדת.
|
|
|
|
|
