בכל שנה כשחוזרים על הלכות הפסח, אין לי אלא בקשה קלה:
מי שיתן לי שתיל של עץ זית כמו זה שהיה לחזון איש, יעשירני עושר רב.
רק צאו וחישבו כמה ישלמו אנשים תמורת זיתים בגודל של ביצי תרנגולת!
לקח לי רגע להבין את הבדיחה... החזון איש היה לו עץ אתרוג... אבל לא...
וברצינות יותר:
זה לא היה עץ זית של החזון איש לבדו, אלא עץ שהוא ירש מקודמיו. הנה פתיחה לנושא מעניין וחשוב.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-22/3/2013 14:04
האם ברור שחז"ל התכוונו לביצה וזית אמיתיים או שאלו היו רק שמות לכמויות (כנראה לא כל כך מדויקות, כשאמי הייתה שואלת את סבתי כמה מלח היא שמה במרק התשובה הייתה 'קמצוץ', כמה סוכר בעוגה? חופן וכדומה), גם היום מדברים על כוחות סוס בקשר למזגנים ומכוניות, לא תמיד זה מדויק לגמרי אבל אין לזה קשר לסוסים בשר ודם.
נשלח ב-21/3/2013 20:50
"צריך רק לחפש את הציפור המתאימה, ואיזה יקה שיעשה את העבודה" איזה אאוטינג! ולא, אני לא ציפור.
בימים ההם נאסר להביא קפה לארץ, והיה עליו מכס כבד מאד. ויהיה היום ואיש אחד הבריח קפה, עבר במסלול הירוק - ונתפס. שאל אותו המוכס: ומה זה? ענה לו המבריח: זה? זה מזון לציפורים כשר לפסח. עיקם המבריח את פניו ושאל: ציפורים אוכלות כזה דבר? ענה המבריח: ירצו יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו.
פרק ב'
יקה אחד שמע את הבדיחה. וכדרכם של יקים, ודווקא מן המבריקים שבהם, אמר: זה רעיון! הלך והעביר במכס חבילה של 35 ק"ג קפה. ועבר במסלול האדום. שאלוהו: מה יש לך כאן? ענה: מזון לציפורים. המבריח התפלא. הסביר היקה: דווקא יש תוכי אחד, ממין הקילובורינגו הצהבהב, עם הזנב הירוק אדום, והתוכי הזה אוכל קפה.
(מתוך "שלושה בסירה אחת", הגרסה הישראלית, חלק א')
(איני ערב לגבי שמו של התוכי. זה קצת הרבה לזכור כאשר קראתי את הספר לפני כך וכך שנים רבות).
תירגום של הרעיון ליקית או מיימונית מדוברת:
אפשר תמיד למצוא ביצה, או כזית, או מזון לציפורים בצורת קפה, צריך רק לחפש את הציפור המתאימה, ואיזה יקה שיעשה את העבודה.
התנצלות המחבר לפני כל היקים באשר הם. דוקא נחמדים וחכמים. ולא מוערכים מספיק.
מנהג לפני הפסח לאכול מחוץ לבית. אתמול הזמנתי לי טוסט ב"פיצה ניו יורק". זה לא קשור לאובמה, זה בפתח תקוה. יש שם "פיצה לונדון" הותיקה, לא רחוק משם "פיצה ניו יורק", שכנראה ניסתה להיות עם שם עוד יותר מרשים. ממול נמצא "בורקס טורקי". בשלושתם מוכרים אותו דבר - פיצה, גלידה, וטוסט. הדתיים על אמת לא אוכלים אצל הטורקי. ואם כבר שאלתם, השפה השלטת באיזור היא דווקא רוסית.
מה זה קשור לענייננו אתם שואלים? אז ככה. אפשר להזמין בתור תוספת, ביצה קשה (תוספת לטוסט ולפיצה. אני מניח שלגלידה אין כזו תוספת). ערימת ביצים מבושלות, מקולפות ונאות ישנה שם, ואם תלכו ותבדקו את גודלן תגלו, שבביצה הזו אין כזית. בטח לא כזית של מצה ליטאית בלילי פסחים, אבל מסופקני אם ביצה כזו מכילה שני זיתים בני ימינו. שאלתי האם זו ביצה של יונה, ונעניתי שזו ביצת תרנגולת מס' 5.
עד שאתם דנים בגודלו של הזית ובגודלה של הביצה, דונו באיזו ביצה מדובר.
ש,
תירוצי אכן היה תירוצו של הרב טל, וקשה לי להאמין שהייתי מגיע אליו בכוחות עצמי.
אגב, מי שרוצה שיעור בנושא, נראה לי שיש לי על המחשב, אז אפשר לתת לי כתובת ואשלח.
נשלח ב-20/4/2006 00:12
התוספות לא ראו זיתים מימיהם.
נשלח ב-19/4/2006 23:58
ליעקב - יישוב הסתירה הזו פותר את בעיית הביצה ושאר השיעורים, אך לא את בעיית הכזית - לפי תוס' הוא חצי ביצה, ובמציאות כיום זה הרבה פחות.
נשלח ב-19/4/2006 23:44
על דברי מיימוני בקשר ליחס בדיוק במדידה:
היחס לאורכים כיום הוא אפילו יותר מדויק מאשר המוט שנמצא בפריז. ב1960 שונתה ההגדרה פעם
נוספת. על פי הגדרה זו המטר הוא האורך בריק של 1,650,763.73 אורכי גל של קו הפליטה הכתום-אדום
של האיזוטופ קריפטון-86. מלבד החיוך שעולה על הפנים לקריאת ההגדרה המוזרה הזו יש לשים לב
שההגדרה הזו היא מעבר ברור של דיוק פיזיקלי על חשבון הבנה ומדידה של הציבור.
ב1983 המטר הוגדר מחדש, כמרחק אותו עובר האור בריק בזמן של 1/299,792,458 שנייה, וזוהי ההגדרה
הנוכחית.
שאלה שעולה מכאן היא האם בשל כך שרמת הדיוק של אנשים השתנתה צריך לבדוק את המידות על פי דיוק
של ימינו (מדידת הנפח של הזית עם מיקרוסקופים משוכללים) או על פי הערכות של כל אדם (אמה תהיה
אמתו של המודד, וראה מחלוקת הפרשנים על דברים ג, יא) או מדידה כלשהי באמצע.
נשלח ב-19/4/2006 23:33
גם הביצים שנמצאו בפומפיי הן זהות בגודלן לביצים הממוצעות כיום (40-45 סמ"ק).
בעניין הסתירה בין מידות הנפח לאורך האצבע כבר יישב הכל פרופ' גרינפילד במאמרו הנודע במוריה בו טען שהמדידה היא בעובי ולא ברוחב ובזה הכל אתי שפיר.
לפני שנים ביקרתי בתערוכה של שריוני אבירים בממוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. התערוכה, לדעתי, הוקדשה בעיקר לאומנות המתכת, אולם ניתן היה ללמוד ממנה לא מעט על הגוד'ל הממוצע של האביר הימי-ביניימי באירופה (מיפן, היו חרבות בלבד).
גובה - נמוך מהממוצע כיום. דומני שהגובע הממוצע - באומדן - היה סביב ה- 1.60 מטר.
גודל כף הרגל - קטן מהממוצע כיום אצל גברים. קשה לי לקבוע ממש, משום שסביר כי מתחת נעל המתכת היו עוד שכבות ריפוד, אולם באומדן גס - בערך מספר נעלים 41 (לפי השיטה בארץ).
גודל כפות הידים - בדיוק כמו כיום, גם מבחינת רוחב וגם מבחינת אורך אצבעות.
היקף חזה/בטן - כמו היום.
גודל ראש - כמו היום.
אגב, הדברים אינם בהכרח נכונים בכל מקום, משום שכידוע, רמת החיים והתזונה בגילאי הגדילה, משפיעה מאד. תנאים קשים (עבודה פיזית, מחסור במזון ובשינה), מפריעים לגדילה. בנוסף, יש לקחת גם מרכיבים גנטיים - דומני שגם אם נגדל ילד פיגמאי בשטוקהולם, הוא לא יהפוך להיות בלונדיני ולא יגיע לגובה של 1.90 מטר.
