| נשלח ב-18/4/2003 11:28 |
 |
| |
למה שמח הרמב"ן שמחה גדולה ?
מועדים לשמחה .
סיפור מופלא זה מובא בספר קב הישר ומאמר מעניין בעניינו הופיע במוסף התרבות של המגזין לאנשים שנוהגים לחשוב שהם חושבים .
המאמר ארוך וע"כ אסתפק במובאה .
"שמעתי מעשה נפלא, שהרמב"ן ז"ל כתב בספרו דרוש אחד ואמר "כל בר ישראל שהמיר דתו ועובד איזה ע"ז (=עבודה זרה) מן האומות אזי צריך לידע שאותו הבן אינו מזרע ישראל הוא, כי בוודאי הוא מזרע האומות או בן תמורה". ולא היו ימים מועטים עד שהמיר בן אחד מבני הרמב"ן את דתו. ואז שלח האפיפיו"ר אחר הרמב"ן ואמר: "ראה הדרוש שלך שנדפס מקרוב. ועתה - נכשל זרעך בדבריך". ואז הלך הרב הרמב"ן ז"ל לביתו סר וזעף. וכשבא לביתו היה יושב ובוכה על הארץ והי'(ה) מסגף בסיגופים גדולים והיה יותר מצער על הדרוש שהדפיס, יותר מצערו על בנו שהמיר דתו.
ולא הי'(ה) אוכל ושותה כמה ימים עד שבא(ה) אשתו והיתה מדברת על לבו שלא יהיה בצער כי פעם אחת היתה הולכת לבית הטבילה שהי'(ה) רחוק מביתה וכשהיה לילה היתה רוצה לילך לבית בעלה אז ראתה (!) שר אחד את הוד יפיה וצוה השר לעבדיו שיקחו האשה לביתו. והיה השר מאנס אותה וממנו היתה מתעברת. "ואם לא תאמינו לי, הרי יש אצבע שלו עדיין בידי, שגרסתי בשיני את האצבע שלו". וכששמע הרב הרמב"ן ז"ל את דברי אשתו, אז קם מהארץ והיה שמח שמחה גדולה ואמר לאשתו: "נחמתני". אז תכף אזר כגבר חלציו והלך להאפיפיו"ר וסיפר לו דברים האלה. ותיכף שלח הפיפיור (לקרוא) לאותו השר, ובא אליו. והיו על ידיו בית היד שקורין הענטשי"ך (כפפות). וצוה האפיפיו"ר להסיר ההענשי"ך מעל ידו ולא רצה השר. ואז צוה אפיפיו"ר לעבדיו להסיר בית היד שקורין הענטשי"ך בחזקה מעל ידיו. אז ראה האפיפיו"ר שחסר אצבע אחד מידיו ושאל אותו: "מה טיבה של אצבע זו?" אז הודה השר שפעם א'(חת) היה מאנס את אשת איש אחת מבני ישראל והיתה האישה גורס(ת) את אצבעו בשיניה. אז אמר הרמב"ן: "ראה שהתורה שלנו הוא(!) אמת ודברי חכמים ודבריהם(!) הן אמת".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=284455&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2003 13:44 |
|
| |
סתם הערונת ,
היות והרמב"ם חי בתקופה קצת שונה מזו שלנו (אם כי לטעמי יש לה כמו לכל תקופה אחרת דמיון מסוים גם לתקופתינו) דומני שמוטב לנו פחות להתלות בדעת יחיד (ובטח ובטח על ספקולציות למינהן בנוגע לדעתו) , על אף היותה אילן גבוה ,
ולהסתמך על מסורת התורה שבע"פ , שבה דעת הרמב"ם ודאי וודאי נכללת ומשמעותית (בהלכה ודאי , וממילא גם בהשקפה) אבל לא דעה יחידה , ולכן אם נקבל את זה שמה שמחייב את היהודי , הוא התורה , אין לנו אלא לשאול במה דברי הרמב"ם תואמים את דברי התורה , ולקבלם , ובמה נראה לנו שפחות , דעת הרמב"ם בשל היותו ה"רמב"ם" אינה מן הענין כלל ועיקר , אלא בשל היותו מייצג פן מסוים בתורה .
אחרת הפכנו את הרמב"ם ל"נביא" חדש , עם
תורה חדשה , ואף אם אנחנו מן
המינים שסבורים שראוי להחליף התורה
(האמנם?) , אין זה יאה לנו לתלות את
יהבינו ברמב"ם , שסבר זאת התורה לא
תהא מוחלפת ....
נא לענות ענינית . (חדות הטענה נעשתה במכוון , ולא כדי להקניט )
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2003 11:38 |
|
| |
א ת ה הצודק!
ביי ביי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2003 11:35 |
|
| |
זהו בדיוק, שאין שם חישוב הקץ אלא זריקת תאריך לחידושה של תופעה שמעולם לא פסקה מצד עצמה [והערה סתמית שהנבואה היא הקדמה לימות המשיח, ולא ברור אם הרמב"ם חשב שביאת המשיח היא נקודה ספציפית בזמן או תקופה שהיא בגדר שאיפה תמידית].
אולי אפשר לקרוא לזה סתירה, אבל בעיני המילה התחכמות מתאימה יותר, כי סתירה של ממש אין, אלא ניסוח מחוכם של הרמב"ם שגם היה בכוחו לעודד את יהדות תימן וגם לא גרם לרמב"ם לחרוג באופן מהותי ממה שתפש כאמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2003 08:33 |
|
| |
א) החכם הרמב"ם בהחלט ידע את מה שראוי שיהיה = רואה עתיד.
ב) הרמב"ם התנגד נחרצות לחישוב הקיצין, והוא עושה זאת בעצמו באיגרת תימן(= זורק תאריך) - אם זאת לא סתירה, אז מה היא סתירה בעינייך רק השד יודע 
אין לי מילה אין לי, סתם חנטרישית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2003 07:31 |
|
| |
איקה, מדבריך משתמע שהרמב"ם היה רואה עתידות בעיני עצמו.
אחרת איך יכל לקבוע במפורש [כדבריך] שלא יתכן שיהיה אדם מישראל שיגיע לדרגת נבואה בעוד שאר ישראל בגלות?
בוודאי שזריקת התאריך נעשתה מתוך מטרה אופורטוניסטית [עידודם של יהודי תימן]. אבל שוב, לא מדובר בסתירה של ממש אלא בהתחכמות.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 22:48 |
|
| |
רוח,
בקר טוב אליהו, וכי אני הבאתי ראיה כי הנבואה פסקה כתופעה? הרי מבחינת הרמב"ם – זה ממהותו של האדם שיגיע אל הנבואה, והרי מבחינתו "כל אדם ראוי לו להיות צדיק(=נביא) כמשה רבנו" הנבואה פסקה מהסיבות שהוא מציין, וזאת עובדה, והיא תשוב כמו שהוא מסביר, רק כשמשיח יבוא.(ומהו רעיון "ימות משיח"? זה נתון לפרשנות של כל אחד ואחד) והרמב"ם אינו מתחכם וזורק תאריך באיגרת תימן, אלא, שהוא זרק את התאריך הנ"ל כדי לעודד את אלה אליהם שלח את האיגרת < עכשיו אתה מתחיל לקלוט איפה הסתירה מסתתרת >
מה שהכי מעניין אתה לא מכחיש שישנן סתירות, רק שעוד לא מצאת אף סתירה.
אולי תגלה לנו על סתירה שמצאת?
*הודעה אחרונה בהחלט* (בלי נדר)
תוקן על ידי - איקה - 10/12/2003 22:54:09
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 22:03 |
|
| |
איקה,
הדברים שהבאת מבהירים יפה שלפי הרמב"ם הנבואה כתופעה מעולם לא נפסקה, אלא התנאים הסביבתיים הדרושים למען קיום הנבואה עבור רוב העם היהודי נפסקו באופן זמני בשל הגלות.
אם זכיתי להבין את הרמב"ם, אז אם באופן תיאורטי יהיה אדם מישראל שיהיה חופשי משיעבוד הגויים בזמן שכל שאר ישראל נמצאים בגלות, אין מניעה שאותו אדם יזכה לדרגת הנבואה.
לכן אין סתירה בין אגרת תימן למורה הנבוכים, אלא לכל היותר התחכמות של הרמב"ם שזרק תאריך להתחדשות של תופעה שלשיטתו מעולם לא נפסקה.
אם הרמב"ם היה חושב שהנבואה תלויה בקץ הגלות או בבניין ביהמ"ק, לא היה טבעי יותר מכך שהיה מציין את מאמר חז"ל הידוע "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות."
אלא שמשום מה הרמב"ם לא הזכיר את מאמר חז"ל זה, שמהווה אנטיתזה מוחלטת לתורת הנבואה שלו.
אינני יודע מדוע חזרת לבאר שישנן סתירות בתוך מורה הנבוכים ובדברי הרמב"ם בכלל. אינני מכחיש זאת.
אלא שלדעתי אין סתירה בין מורה הנבוכים לחישובים שבאגרת תימן.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 21:14 |
|
| |
רוח,
זו הפעם האחרונה שאני מתייחסת לנושא הזה.
היות וכבר הגבתי בדבר הסתירות שהרמב"ם בעצמו מודה שהם קיימים , אנסה להבהיר את דבריי עד כמה שאוכל.
מתוך שבע סיבות הסתירה וההיפך: מתוך הפתיחה ל"מורה"
"צורך הדברים בעניינים עמוקים מאוד, יצטרך להעלים קצת ענייניהם ולגלות קצתם, ופעמים יביא הצורך כפי האמירה האחת להימשך הדברים בה כפי הנחת הקדמה אחת, ויביא ההכרח הצורך במקום אחר, להמשך הדברים בה לפי הקדמה סותרת לראשונה.
*וצריך שלא ירגישו ההמון בשום פנים במקום הסתירה ביניהם, ושיעשה המחבר תחבולה להעלים אותו בכל צד*
וזה מתוך הפתיחה ב"מורה"
"וראינו עוד, אם יעיין בם סכל מהמון הרבנים, לא יקשה עליו מאומה, כי לא ירחיק הסכל הנמהר הערום ,,"
עכשיו רוח, יש לך משימה, שב ותחשוב מה אומר לנו הרמב"ם כאן,למה לו להקדיש פרק שלם להסבר על הסתירות אם הן לא קיימות? ומי זה הסכל מהמון הרבנים שלא ימצא סתירות, ולא יקשה עליו מאומה? ואתה הוא זה שתשיב לנו? מה דעתך? אתה תסביר לי, לא אני לך!
ואני אוסיף לידיעת הקוראים שקצת לפני ההקדמה לשבע סיבות לסתירה הרמב"ם כותב כך:
"סוף דבר אני האיש אשר כשיציקהו העניין, ותצר לו הדרך, ולא ימצא תחבולה ללמד את האמת, אלא שיאות לאחד מעולה, ולא יאות לעשרת אלפים סכלים, אניבוחר לאומרו לעצמו(לאותו אדם מעולה)
ולא ארגיש בגנות העם הרב ההוא"
הרמב"ם ידע יפה מאוד שבחיבורו זה הוא אומר דברים שלא נועדו ל"עשרת אלפים סכלים" אלא הוא אומרם ל"אחד מעולה"
זה 'האריסטוקרטיזם הרוחני של הרמב"ם'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 20:40 |
|
| |
רוח,
לפי מה שאנחנו מוצאים פה בדבריו של הרמב"ם הוא מסביר את סיבות בגללן פסקה הנבואה.
ה"מורה" חלק ב פרק לו (לקראת סופו)
"ולזה תמצא הנביאים, תתבטל נבואתם בעת האבל או בעת הכעס וכיוצא בהם, וכבר ידעת אמרתם: 'אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות' , ושיעקב אבינו לא באתהו נבואה כל ימי אבלו להתעסק כוחו המדמה בהיפקד יוסף, ומשה רבנו עליו השלום לא באתהו הנבואה כבואה מקודם, מאחר תלונת המרגלים, עד שמתו כל דור המידבר אנשי המלחמה, בעבור שנלאה לרוב תלונותיהם,,,וכן תמצא עוד קצת הנביאים, ניבאו מידת זמן אחת, ואחר כך נפסקה הנבואה מהם ולא התמידה להם בעבור מה שנתחדש,
*וזאת הסיבה העצמית הקרובה, בהפסק הנבואה בזמן הגלות בלא ספק. כלומר: או עצבות, שיהיה לאדם בעיניין מן העניינים, ויותר רע מזה היותו עבד נקנה נעבד לסכלים הזונים, אשר קבצו העדר הדיבר האמיתי, ותגבורת כל התאוות הבהמיות, ואין לאל ידו, ובזה יעדנו רע, והוא אשר רצה באומרו: ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו" (עמוס ח/יב)", ואמר מלכה ושריה בגויים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה', וזה נכון וסיבתו ברורה, כי הכלי (1) כבר בטל, והוא גם הסיבה בשיבת הנבואה לנו כי שהיתה לימות משיח מהרה יגלה כמו שהובטח*".
1) לפי קאפח, צלילות הדעת ושלמות המחשבה.
אני לא מתכוונת להכנס איתך לויכוח, אלא שהבאתי את הדברים כדי להעמיד דברים על דיוקם.
תוקן על ידי - איקה - 10/12/2003 20:43:09
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 18:53 |
|
| |
בבקשה איקה, תסבירי לי מה הסתירה.
או שמדובר עוד פעם בסתירה מהסוג החמקמק שכתוב ככה שאני לא אוכל להבין, כמו שהסברת פה:http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=5&topic_id=221042
ציטוט מדבריך שם: "אלה שמבינים על מה אני מדברת, מבינים שהרמב"ם כתב ככה שאתה לא תבחין בסתירה, מה אני יכולה לעשות יותר ממה שעשיתי."
אם כן אז תגידי כבר עכשיו, לא אבקש שתסבירי לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 18:42 |
|
| |
רוח,
אתה לא מוצא שום סתירה, וראה זה פלא, הרמב"ם בעצמו אומר ומודה שיש בדבריו/חיבוריו, סתירות!
ואפילו בדבריו במשנה תורה לבין דבריו במורה, ואפילו בתוך המורה עצמו, אפשר למצוא סתירות בין דברים שנאמרים בתחילת פרק, לבין דברים הנאמרים בסוף אותו הפרק!
תמשיך להיות שלם עם עצמך, אף אחד לא מחייב אותך למצוא את הסתירות, גם הרמב"ם בעצמו מתייחס בסלחנות לאלה שלא מוצאים את הסתירות.
ואגב, הרמב"ם דווקא טועןב"מורה" שהנבואה פסקה מסיבות שאני אביא בפניך את תוכנן, אני אחזור אליך בקרוב.
תוקן על ידי - איקה - 10/12/2003 18:56:23
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 18:24 |
|
| |
לענ"ד אין שום סתירה כלל. באגרת תימן הרמב"ם דיבר על חזרת הנבואה, ולפי מורה הנבוכים הנבואה מעולם לא פסקה.
כלומר, הרמב"ם סתם זרק להם תאריך כדי ש"ירגישו טוב", בעוד שלמעשה כל תאריך אחר היה נכון באותה מידה כי הנבואה מעולם לא פסקה.
תוקן על ידי - רוח_דרומית - 10/12/2003 18:27:12
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 18:05 |
|
| |
בארא
אני שמחה, מאושרת שהבנת, זה היה חשוב לי
תודה לך
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 17:36 |
|
| |
בעיקר הסתירה הייתי אומר כי טעם הסתירה הוא לפי טעם השני שכתב הרמב"ם במורה נבוכים, והוא כי חזר המחבר מדעתו הראשונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 17:30 |
|
| |
הוי איקה,
היתה מאוחר בלילה, והייתי עיף, וצ"ל "אם נודה שדעתו האמיתי משתקפת דוקא במורה נבוכים".
סליחה
|
|
|
|
|
