פתיחת הדלת בליל הסדר

פתיחת הדלת בליל הסדר

מנהג פתיחת הדלת בליל הסדר מקובל הוא ברוב בתי ישראל, מנהג זה שאינו מוזכר בתלמוד, או בספרי הגאונים והראשונים, נשתרש אצל כל עדות ישראל. להלן נעמוד על מקורותיו של מנהג זה
א. כתב ה"אור זרוע" (ח"ב אות רלד, בשם רב ניסים גאון בשם אביו) שלא לנעול דלתות הבתים בלילי הפסח דליל שימורים הוא. והרמ"א (שו"ע או"ח סו"ס תפ בשם מהר"י ברונא) כתב: שנוהגים לפתוח את דלת הבית קודם אמירת "שפוך חמתך" כדי לזכור שלילה זה הוא ליל שימורין ואין אנו מתייראים בו משום דבר ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך הקב"ה חמתו על העכו"ם. וכן כתב בשו"ע אדמוה"ז (שם, ס"ד).

והנה, בספר "יוסף אומץ" (הרב יוסף יוזפא נוירלינגן - אות תשפח) כתב: שאחר שתייתו כשיעור מכוס של ברכה יאחז כוס רביעי בידו ויפתח הפתח, ובשעת פתיחת הפתח יתחיל הבעל הבית שפוך. ומה טוב ויפה המנהג שעושין דבר מה זכר למשיח. ליפול על פתח הבית בעת אמירת "שפוך חמתך" כדי להראות בליל גאולתנו הראשונה, אמונתנו החזקה בגאולתנו האחרונה.

ובספר "המנהיג" (לראב"ן הירחי – ריש הל' פסח) כתב שהטעם שאין נועלין החדרים בליל הפסח כי בניסן עתידין להיגאל... ואם יבוא אליהו ימצא פתח פתוח ויצא לקראתו מהרה ואנו מאמינים בזה ובשכר זאת האמונה ניגאל.

הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב מצא לכך סימוכין ("מנחם ציון", חוה"מ פסח ד"ה לפנים): "דהנה איתא בפרקי דרבי אלעזר (פרק לא) באותו הלילה שקיבל יעקב אבינו את הברכות מיצחק אביו ליל פסח היה... והנה כתיב (בראשית כז, ל): ויהי אך יצוא יצא יעקב, כשפתח את הדלת, והנה עשו אחיו בא מצידו. ואיתא במדרש (בר"ר פס"ו, ה) שעמד יעקב אחורי הדלת, והפירוש הוא שמנהגן של ישראל הוא לפתוח את הדלת, בשעה שאומרים שפוך חמתך אחר אכילת אפיקומן".

כאמור, יש המקשרים מנהגינו לפתוח את הדלת עם ביאתו העתידית של אליהו הנביא (שהתקווה היא שתהא בליל השימורים). ובערוך השולחן (סי' תפ סעי' א) ובויגד משה (הרב משה יהודה כץ - סי' ל ריש אות ב ושם סק"ה) כתבו: כי יש נוהגים לעמוד בעת פתיחת הדלת ולומר "ברוך הבא", רמז לאליהו הנביא שבא לבשרנו על גאולתנו.

ובהגדת המהר"ל 'דברי נגידים' כתב על מנהג זה: "כן נהגו אבותינו בליל הסדר לפתוח הדלת בסילודין לפני אמירת שפוך חמתך... ולפיכך נוהגין כאן לפתוח הדלת לכבודו של אליהו כדי לפרסם בפני בני ביתו ולהודיעם שהגאולה שלימה תלויה בביאת אליהו הנביא מקודם לבשר הגאולה, והתגלות אליהו הנביא תהיה האות על ביאת הגואל צדק".

טעם נוסף לכך שעומדים בפתח הבית בעת פתיחת הדלת, כתבו ה"אמרי נועם" (רבי מאיר מדיזקוב – ח"ג הגש"פ ד"ה הענין) והרב יוסף שטרן (אב"ד שאוול בעל זכר יהוסף, בהגדה של פסח ביאור זכ"י) שהוא בא לזכרון יציאת מצרים שנצטוו אז בני ישראל שלא יצאו מפתח ביתם עד בוקר, על כן היו פותחים את הדלת לראות המהומה בעיר בעת מכת בכורות.

מנהג חב"ד (הגדה של פסח עמ' צז) כשחל ליל הפסח בימות החול ליקח נרות דולקים, והולכים עמם לפתוח כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים הסדר ורשות הרבים (או החצר), ואומרים "שפוך חמתך". והשלוחים אומרים אותו אצל הדלת. קרה ואדמו"ר בעצמו, בלוית אחד מבני ביתו, הלך לפתוח את הדלת, ואז גם הוא אמר שפוך וגו' אצל הדלת. בחזירת השלוחים אומרים לא לנו.

אין צורך לעמוד באמירת שפוך חמתך וניתן לאומרו בישיבה. אחר אמירת שפוך חמתך, נהגו לסגור את הדלת (אוצר מנהגי חב"ד, ניסן – אות קסה).

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש הורה פעם לבנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ש"בפרט בעת פתיחת הדלת, אל תבקש גשמיות, בקש רוחניות" (הגש"פ עם ליקוטי טעמים ומנהגים).

בספר אוצר מנהגי חב"ד (ניסן – אות קסב ס"ט) מסופר, שמאז הסתלקות הרבנית, כאשר היה הרבי עורך את ה"סדר" בחדרו, היה הוא עצמו יוצא עם פמוט שבראשו נר דולק ופותח את הדלת, ובעומדו ליד הדלת הפתוחה, היה קורא "שפוך חמתך" בקול ובניגון, מתוך "הגדה של פסח" שאחז בידו השניה.

ב. מקשים ה"חתם סופר" (בהגהותיו לשו"ע סי' תפ, וכעי"ז בדרשותיו ח"ב דף רעד ד"ה כוס) ו"בית הלוי" (הרב יוסף דוב סולוביציק מבריסק - פר' בא, ד"ה ליל שימורים) שהיה נכון לפתוח את הדלת בתחילת הסדר, כשאומרים "כל דכפין ייתי וייכול" כל הרעב יבוא ויאכל) ולא לאחר ברכת המזון, כאשר כולם כבר סעדו. אלא הכוונה כאן היא לרמוז-להראות לילדים דבר חכמה, הא כיצד?

נאמר במשנה (פסחים פ"י, מ"א): "ולא יפחתו מארבע כוסות של יין" (שלא יתנו לעניים לשתות פחות מארבע כוסות), ומקשה הגמרא (שם קט, ב): איך אפשר לומר שרבותינו תיקנו שתיית ארבע כוסות יין, שעה שיש איסור על שתיית זוגות מחמת הסכנה? אחד התירוצים הוא, שליל הסדר הינו "לילה המשומר מן המזיקין", וכשמוזגים כוס רביעית, ויהיה קשה למסובים בגלל ענין הזוגות, אז יפתחו את הדלת, לאות כי לא יהיה היזק. (וכן כתב בספר ערוך השולחן סי' תפו, בהגהותיו לשו"ע. ובתורה תמימה, שמות יב, מב אות רכד)

על ה"נודע ביהודה" מסופר (אור פני יצחק דף טז, בשם הרי"מ מגור) שהיה נוהג 'ללוות' את אליהו הנביא לאחר הסדר, והיה יוצא עמו במעלות ביתו, והיה מאמין באמונה שלימה שאליהו הנביא בא אז לכל אחד שבישראל, לכן היה הולך ומלוה אותו". ובבעלזא (ביתו נאוה קודש, ניסן ח"ב עמ' תצה-תקג) היו האדמורי"ם מתעניינים אצל אלו שפתחו את הדלת אם ראו את אליהו הנביא. ופעם אחת בילדותו אמר רבי אהרן מבעלזא לזקנו רבי יהושע מבעלזא: "סבא תראה את היהודי הזה" השיבו זקנו: "בני חביבי לא כל מה שרואים צריכים לספר" (שם, עמ' תק). ובויגד משה (סי' ל אות ב) כתב שיש נוהגים לבקש מחילה מאליהו על שאין יוצאים ללוותו.

בלקוטי שיחות (ח"ד עמ' 1298) כתב כ"ק אדמו"ר: "אמרו רז"ל, מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות. מזה שציוונו הקב"ה לפתוח את הדלת בלילות הפסח, מוכח שגם הקב"ה עושה כן. בלילות הפסח פותח הקב"ה את כל הדלתות והשערים לכל אחד ואחת מישראל, וכל אחד, בלי התחשב עם מעשיו במשך שנה העברה, יכול אז להגיע למדרגות היותר נעלות".

עד"ז מסופר על רב האסירים הרה"צ ר' אריה לוין (ש. רז, איש צדיק היה עמ' קכז) שבשבת חול המועד פסח ביקר בכלא כדרכו, והתעניין כיצד ערכו האסירים את ליל הסדר. אמר אחד העצורים בבת שחוק: האוירה הייתה מרוממת, אף ערכנו סדר פסח כהלכתו. דבר אחד העיק עלינו, כי לא יכולנו לקיימו: כשאמרנו "שפוך חמתך" נבצר מאיתנו לפתוח את הדלת... טועה אתה ידידי, השיבו רבי אריה בכובד ראש. כל אדם נתון בכלא של עצמו, ואינו יכול לצאת הימנו אלא אם כן יפתח בפתחו של מחט בלבו. ולנקב את הלב, הרי כל אחד יכול, אף אסיר בבית כלאו. ואז יהיה בן חורין אמיתי, חרות שבנפש!"...

הערה ושתי שאלות:

הערה - פינקלשטיין טוען שמנהג פתיחת הדלת בסדר מבוסס על כך שבזמן הסעודה נהגו לנעול את הדלתות כדי שאנשים לא יעברו מחבורה לחבורה ולאחר הארוחה והברכה, עם השירה המשותפת (=גמר ההלל) חזרו ופתחו את הדלתות.
[הדברים מופיעים במאמרו ב HUCA 23 משנת 1950-1]


שאלה מס' 1 - האם תוכלו לציין פרשנויות ופירושים לאמירת "שפוך חמתך"? האם ידועים לכם נוסחים חלופיים לאמירה זו?

שאלה מס' 2 - אמשלום, האם את יכולה לתת את המקור לנוסח של רבנו תם?

תודה

בא בא

<"עולא הרי היה מארץ ישראל, ובארץ ישראל לא חששו לזוגות. אז מה פשר דברי הגמרא ?">


אף שבזמן מן הזמנים היח מקום מגוריו של עולא בארץ ישראל, לאחר שעלה מבבל, וכפי מצינו בנדרים דף כב עמוד א:

"עולא במיסקיה לארעא דישראל".

מ"מ נפטר בבבל, כפי שמצינו בכתובות דף קיא עמוד א:

"עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ".

כי ארץ ישראל לא היתה מקומו הקבוע, אלא היה עולה ויורד לבבל.

ראה אגרת רב שרירא גאון, (מהדורת היימאן עמ' 53): "ואחר דורם רב נחמן ורב יהודה ורב הונא ורב חסדא ורב ששת בבבל, ורבנן אחרינא דהוה סלקין ונחתין , כגון עולא ו...".

צדקת, בארץ ישראל לא הקפידו על זוגות. ("במערבא לא קפדי אזוגי", פסחים דף קי עמוד ב).

ייתכן שאמר את שאמר בהיותו בבבל.

__________

יעקב 135

?! ?! ?!

יעקב

איזה חלק לא ברור לך ?

באבא
<עולא הרי היה מארץ ישראל, ובארץ ישראל לא חששו לזוגות.>
??????????

נישטאייך

עולא הרי היה מארץ ישראל, ובארץ ישראל לא חששו לזוגות.
אז מה פשר דברי הגמרא ?

תוקן על ידי - הבאבא_תור - 28/04/2005 9:47:07

לאכלחרדיהואאיכס

<"איך אפשר לומר שרבותינו תיקנו שתיית ארבע כוסות יין, שעה שיש איסור על שתיית זוגות מחמת הסכנה, אחד התירוצים הוא, שליל הסדר הינו "לילה המשומר מן המזיקין">


באותה הגמרא, (פסחים דף קי עמוד א):

"אמר עולא, ואמרי לה במתניתא תנא: עשרה כוסות תיקנו חכמים בבית האבל. ואי סלקא דעתך עשרה כוסות יש בהן משום זוגות - היכי קיימי רבנן ותקנו מילתא דאתי לידי סכנה? אמר עולא: עשרה כוסות אין בהם משום זוגות. עולא לטעמיה, דאמר עולא, ואמרי לה במתניתא תנא: עשרה כוסות תיקנו חכמים בבית האבל. ואי סלקא דעתך עשרה כוסות יש בהן משום זוגות - היכי קיימי רבנן ותקנו מילתא דאתי לידי סכנה?".

עשר כוסות בבית האבל, זה כבר לא שתיית זוגות, זה סתם אורגיית שתיה.

******

בעודי בתקנת ''עשר כוסות''.

מה היתה תקנת עשר הכוסות בבית האבל?

לדברי הרמב"ם (הלכות אבל פרק יג הלכה ח), תקנת עשר הכוסות, לא היתה תקנת חיוב, (בדומה לשתיית ארבע כוסות בפסח), אלא היתה תקנת הגבלה, והיינו שבבית האבל אסור לשתות יותר מעשר כוסות:

"אין שותין בבית האבל יתר על עשרה כוסות לכל אחד ואחד, שלשה קודם אכילה, ושלשה בתוך אכילה, וארבעה לאחר אכילה ולא יוסיף שמא ישתכר".

אם עד עשר כוסות לא משתכרים, כנראה שכוסותיהם היו פיצפונים.

ואילו הרב מ. כשר (תורה שלמה, מילואים חלק כח, עמ' רעא-רעב), טוען, שהתקנה היתה "תקנת חיוב"-לספק עשר כוסות יין, לכל אחד מהמתנדבים שטיפלו בהלוויית המת, והיו תמריץ, לבוא לטפל במתים.

כנראה שהקברנים של פעם לא הסכימו לחכות עד ז' באדר.


קברני ירושלים מוכנים לחכות עד שיגיעו לבית האבל, ונהגו לשתות בבית הקברות, לאחר סתימת הגולל.

הרי"מ טיקוצינסקי כותב בגשר החיים ח"א פרק לג, עמ' שנא, על מנהג ק הח"ק של ירושלים:

"השמש מביא לבית הקברות מזונות ויי"ש להברות את בני הח"ק לאחר גמרם סתימת הגולל...".

******

לישרן

<"ממילא צריך להבין את הקשר בין האמירה שלילה זה הוא ליל "שימורים" כלומר לילה שמחכים לו ואמור לקרות בו משהו (ה' וממילא בני ישראל לדורותם), לבין הענין של שימור מהמזיקים">

ייתכן שההסבר לשאלתך הוא בטעם ה"ויש אומרים" (מבלי לציין מי הם), שמצאתי בהגדה שלמה (לרמ"מ כשר, עמוד 180 טור ב):

"ויש אומרים, כי פתיחת הדלת לפני אמירת "שפוך", הונהגה בתקופת הרדיפות, שהיו יוצאים לראות אם אין מסור עומד ליד הדלת ומקשיב לפסוקי הפורענות על הגויים".

א"כ, לא ליל שימורים, אלא ליל שומרים.






תוקן על ידי - נישטאיך - 28/04/2005 10:10:52

אור הליל,

ייתכן שנוסח זה הוא תוצאה של צנזורה (וידועים מקרים בהם תוצאת הצנזורה דוקא כיוונה לאמת, וראה בעניין זה את מחקרו המפורסם של א"א אורבך על "כל המקיים נפש אחת").
על כל פנים, בהגדות המוכרות לי, נוסח זה אינו מחליף את "שפוך חמתך", אלא נוסף עליו.

בס"ד
המנהג לפתוח את הדלת כי מחכים לאליהו הנביא שיופיע
מוזכר אצל חכמי לוב טריפולי המערב עיין בס' ערב פסח
להגאון רבי חיים הכהן מג'רבא ופרסומי ניסא להגאון מו"ר
ר' יעקב רקח זצ"ל שהזכירו מנהג זה.
בברכת מועדים לשמחה הצ' שי בוארון

מישהו יודע קצת יותר על מקור הנוסח של אמשלום?
לי זה ממש נשמע כמו צנזורה...
כל טוב.

במשפחתי, היו (ועדיין) נוהגים לומר לאחר "שפוך חמתך" בנוסח המסורתי, גם את "שפוך אהבתך" ע"פ הנוסח שמיוחס לרבנו תם:
"שפוך אהבתך על הגויים אשר ידעוך, ועל ממלכות אשר בשמך קוראים, על חסדים שהם עושים עם זרע יעקב, ומגינים עלי עמך ישראל מפני אוכליהם. יזכו לראות בטובת בחירך ולשמוח בשמחת גוייך".