חופשי או מקולל. הנביא מול התלמיד.

עוד ציטוט מעורר עיניים שרק בשל תוכן הדברים עצמם יש להזהר מלהוסיף עליהם.


"..חוץ מעצם החיים עלינו להודות על מתת אי הכרת החיים. על המתנה הגדולה שאיננו מכירים את עצמנו ולא אלו את אלו. נפש האדם היא תהום אפילה וצמיגה. איש לא היה אוהב את עצמו אילו הכיר עצמו לגמרי.

אנו מבינים זה את זה כי איננו מכירים זה את זה מה היה עולם בגורלם של זוגות מאושרים רבים לו יכלו לראות לתוך נשמת בן זוגם. כל אחד שומר בתוכו בסודות את העולם כפי שהיה רוצה להיות, את עצמו כפי שהיה רוצה להיות ואת דמותו הקלושה של הגבר שאינו הוא והאשה שאינה איתו.

החיים עצמם הם אי הבנה זורמת. דרגת ביניים שמחה בין הגדולה שאיננה לאושר שאינו יכול להיות.

אנחנו מתלבשים במסכות כדי לא לראות את עצמנו. במסכות של התנהגות ומחשבות שאימצנו מאחרים.

אחד מביננו חופשי או מקולל, רואה לפתע. כי מה שהננו זה מה שאיננו. אנו מרמים את עצמנו באשר למה שאמיתי ושאין לנו סיבה למה שאנו מסיקים נכון. ומי שלרגע קצר רואה את העולם עירום יוצר פילוסופיה או מתנבא.

אבל הנבואה. הדברים הנוגעים בעירומו של העולם לא נותרים כך ליותר מהרף עיין עד שהם מגיעים לאוזניו של המקשיב, התלמיד, החסיד הלובש את הדברים כמו היו, שוב, בגד לעורה של המציאות. מסיכה חדשה שאימץ מאחר כדי להסתתר כדי לא לראות..."




תוקן על ידי - מוישהגרויס - 4/24/2003 11:20:25 PM

בורג גדול - יישר כוח.

בעל עגלה -

אם אתה יודע על אי הצלחה של הקוצקער, הסיבה נעוצה בכך שהקוצקער הנחיל מלחמה חיצונית ולא דרך גילוי הערכים הפניים, בהם האדם ישר וכידוע "אלוקים עשה את האדם ישר".

אם תסכים להשקפת בעל המאמר - נפול תיפול וחבל.

יהוסף ובורג

יהוסף, שפתיים ישק.

איני יודע מי כותב המאמר ולכך אזהר בלשוני שחלילה לא יעשקוני זדים.

אגב, לשאול שאלות ולעורר בעיות, כולם כאן יודעים, וגם אם הקושיא היא מגיל חמש ומעלה, אבל ברגע שהתשובה נראית קצת סוטה מן המקובל, כולם נחרדים, ואינם מעונינים להמשיך ולחשוב, או אולי ליישב באופן אחר מן המקובל.

אמאי?....נכון שזה לא מקובל, אבל אם האמת מורה דרכה מוכרחים לגשת אליה גם אם היא קשה, כלומר, אינה מקובלת.
אנו חיים בעולמנו זה בכדי להגיע אל האמת, ולא להגיע אל המקובל, והיה, אם המקובל הוא האמת, מה טוב. אבל גם אם נראה שלא בדיוק כך, אל לנו להשליך את האמת מפני המקובל.
כמדומה שכאשר נפנים את הדברים הנ"ל, שוב לא יקשו עלינו המון שאלות, ולא נראה את החיים ככותב המאמר הנ"ל.
הוי אומר: הנחת יסוד, לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה הנני הולך לגלות את האמת גם אם זה לא יסתדר לי עם מה שידעתי עד היום.

במטותא מנייכו, אנא, תחשבו ע"ז ברצינות.

<נכתב בכאב לב רבתי>

משה וכולם. לדעתי המאמר הזה עם כל האמת שהוא משקף הוא מקבע מצב מוטעה ומשריש עיוות ויוצר סטיגמה שלילית אשר בטעות ושקר יסודה. אתייחס בגוף המאמר -


"..חוץ מעצם החיים עלינו להודות על מתת אי הכרת החיים. על המתנה הגדולה שאיננו מכירים את עצמנו ולא אלו את אלו. נפש האדם היא תהום אפילה וצמיגה. איש לא היה אוהב את עצמו אילו הכיר עצמו לגמרי -שקר וטעות-. גם אדם שיודע שהוא מלא חסרונות, אבל אם בחר להתקדם, וכללית הוא רואה את עצמו כבוחר בטוב, זה כשלעצמו קובע את אישיות האדם כאישיות חיובית ולגיטימית. הסיבה הארורה להשקפה הנ"ל בדברי המאמר הוא עניין "השאיפה" מחדירים באדם את השאיפה לשלימות במקום להשתלמות ואז כמעט לעולם אינו יכול להיות מרוצה מעצמו. איך שלא יהיה ברור שכך צריך להיות שאדם יהא שלם עם עצמו אם הוא עושה דברים בטהרה ובוחר בטוב גם אם נכשל בעשרים שלושים אחוז "כי זה האדם". זו הנקודה הבסיסית, האדם אינו מושלם אלא משתלם, וכשם שאין אדם בוש שאין לו כנף כך לא אמורה חוסר ההשתלמות במידה מן המידות להוות לו לתוית שלילית על עצמו. ומכיר אני כאלו אנשים, שלדאבוננו יש המייחסים להם גאווה בגלל זה

אנו מבינים זה את זה כי איננו מכירים זה את זה מה היה עולם בגורלם של זוגות מאושרים רבים לו יכלו לראות לתוך נשמת בן זוגם. כל אחד שומר בתוכו בסודות את העולם כפי שהיה רוצה להיות, את עצמו כפי שהיה רוצה להיות ואת דמותו הקלושה של הגבר שאינו הוא והאשה שאינה איתו.אוי לו לזוג שאינו יודע ומבין שהאושר הגדול בחיי הנישואין הוא בפתיחות הגדולה ביותר גם בתחושות השליליות שהם חשים אחד כלפי השני. כך עם רצון טוב פותרים את העניינים או מרביתם. גם כאן מחבר המאמר מציג עולם עויין ומקולקל והוא טועה בגדול. חלק מהטעות נובעת מהאמת בה אדם מצדיק כשישים שנה את החלטתו בת החמש דקות. כלומר אדם נושא אשה וגם אם מגלה שלא זו העזר נשאר דבוק ומצדיק החלטתו ואז מתחיל תורת הנסתר.

החיים עצמם הם אי הבנה זורמת. דרגת ביניים שמחה בין הגדולה שאיננה לאושר שאינו יכול להיות."החיים עצמם הם אי הבנה זורמת". אם החיים עצמם הם הנתונים הראשוניים עמם אנו חיים, כלומר גוף חולה מוח איטי, אין כאן עניין להבנה. באנו אל תוך נתונים מסויימים ויעודנו הוא מכאן ולהבא ולא למפרע. כלומר, הנתונים והכלים שבידנו אינם החיים שלנו, הם הכלים לחיות את חיינו. החיים הם הבחירות שלנו. הבחירה אכן מבוססת על הדעת. הדעת כולה הבנה. אז איפוא בדיוק בחיים אי ההבנה הזורמת???. שוב הגענו לקביעה הנובעת מהנחה מוטעית המייחסת לתחום ההבנה את אשר אינו נדון כלל לעסק ותחום האדם ואת אשר אינו שייך להבנה. "גם צבע צהוב אינו ניתן להבנה" הוא ניתן לדעת.

אנחנו מתלבשים במסכות אולי בי"ד אדר ב', או כאשר הקדמנו את דעת החברה לדעת האמתכדי לא לראות את עצמנו שכן אכן אם לובשים אנו מסיכה אכן יש לנו להתבייש בקלות דעתנו ובביזוי עצמנו בעצם תפיסת עצמנו בהשפלה שכזו. במסכות של התנהגות ומחשבות שאימצנו מאחריםבזה אני מסכים.

אחד מביננו חופשי או מקולל, רואה לפתע. כי מה שהננו זה מה שאיננו. אנו מרמים את עצמנו באשר למה שאמיתי ושאין לנו סיבה למה שאנו מסיקים נכון. ומי שלרגע קצר רואה את העולם עירום יוצר פילוסופיה או מתנבא וכאומרם אספקלריא המאירה.

אבל הנבואה. הדברים הנוגעים בעירומו של העולם לא נותרים כך ליותר מהרף עיין עד שהם מגיעים לאוזניו של המקשיב, התלמיד, החסיד הלובש את הדברים כמו היו, שוב, בגד לעורה של המציאות. מסיכה חדשה שאימץ מאחר כדי להסתתר כדי לא לראות..."רח"ל



תוקן על ידי - יהוסף - 4/25/2003 6:23:53 AM

בע"ע,

לו היה כזה קילוף היה הקוצקר מצליח בדרכו והיינו כולם טובים יותר!