מה שבעל עגלה בשנינותו העלה בזיכרוני

אני זוכר את העלון השבועי שהקפיץ לי את הפיוזים לפני מס' שנים

נזכרתי , בעקבות דברי בעל_עגלה באשכול על פתיחת הדלת בשפוך חמתך איך
אפשר לערבב בין רעיונות של אקדמיה ובית המדרש ובין חכמים לאויבער חכמים למיניהם

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=385136


הנה לשיפוטכם

רב מפדלניק מוצא מקור ליום העצמאות ב"שפת -אמת" ובסיוע הרב נריה ...!

ולא עוד,אלא את הגיגיו ומשנתו הוא פורש לנו ב...חנוכה!



אספקלריא על שיחותיו של הרב ישראל רוזן:

ציטוט :



אש ומים - חנוכה וסוכות
"חנוכה ופורים הם הארות מרְגָלים...
חנוכה הארה מחג הסוכות, ופורים מחג השבועות,
ומחג הפסח מקוים אנו להיות עוד, כמו שכתוב:
'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'"
(שפת אמת, חנוכה תרמא)
מימרא עמוקה זו, מתורת החסידות של האדמו"ר מגור, שימשה בצעירותי מקור השראה לכל 'תורת יום העצמאות'. יום טוב זה, שנתחדש בדורותינו, משלים את הצלע השלישית במשולש הנזכר, המציב את חגי דרבנן כנגד שלשת הרגלים דאורייתא. הרב נריה זצ"ל גילה היגד חסידי-רמזי זה וקבעו ב'תיקון יום העצמאות' אשר לו, כאסמכתא שניצנצה בחצרות גור.
הפעם נפנה לצלע הראשונה במשוואה; "חנוכה הארה מחג הסוכות" (קישור פורים לשבועות הוא במתן תורה המחודש בשושן הבירה; "הדור קבלוה בימי אחשוורוש").
החוליה הבסיסית המקשרת את חנוכה לסוכות היא מסגרת הזמן: שמונה ימים. קישור נוסף מצוי בדברי בית שמאי הסבורים (שבת כא,ב) כי ביום הראשון מדליקים שמונה נרות "מכאן ואילך פוחת והולך כפָרי החג", היינו הפחתה יומית כקרבנות חג הסוכות. קריאת הלל שלם, דבר יום ביומו, אף היא משייכת חגים אלו זה לזה. נוסיף עוד את מנהגנו להיות כמהדרין מן המהדרין המוסיפין נרות, ובכך המשכנו את חוט החן המשוך על ארבעת המינים המהודרים בסוכות ("פרי עץ הדר"). מיצינו, איפוא, פחות או יותר, את ה'הארה' ההשוואתית הנחזית להיות חיצונית למדי.
לכשתמצי, דומה כי קל יותר להצביע על הבדלים שבין סוכות לחנוכה, ועל משמעות המהופכת במדה רבה.
גם ללא דרשנות עמוקה, ומבלי להיות משורר או הוגה דעות, ניתן לחוש כי חג החנוכה כולו סוער ואומר מלחמה! "על הנסים ועל המלחמות ועל הגבורות" - זו ברכת היום. התנצחות מלחמתית זו היא הרקע לפך השמן אשר נותר לפליטה כשוך הקרבות. החשמונאים, מטהרי המקדש, כולם שלופי חרב, מלומדי מלחמה, קוראי תגר, ומפילים פיל ורוכבו בחוד החנית.
יתר על כן, קריאת המכבי "מי לה' אלי" מכוונת גם, ובעיקר, כלפי פנים; כנגד מרשיעי ברית בתוכנו אשר אימצו להם תרבות זרה, לימדו לשונם ורוחם 'חכמת יוונית' וסיגלו אורח חיים ליבראלי בהשפעת יפת-זו-יון. גם בליגה ביתית זו נאבקים אוהדי מַכָּבִּי-חנוכה, ומבקיעים שער אחר שער בנחישות.
מנגד, חג הסוכות משקף אוירה אנטי-מלחמתית, וכולו אומר רוגע ושלוה "באספך מגרנך ומיקבך". חיק הטבע, ענני הכבוד, קרבנות כנגד שבעים אומות העולם, "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" - כל אלו משרים תחושת אחדות והתכללות.
ואם בסמלים עסקינן, ניתן לאפיין אבחנה זו בין השמן של חנוכה לבין המים של סוכות (ניסוך המים; "בחג נידונין על המים"). המים דרכם להתערב ולהתמוסס עם הכל. הם הגורם המוליך את כח החיות, מחולל חילוף חמרים ומקשר את כל חלקי האורגניזם. מאידך, השמן הינו חומר דלק, מרכיב בעירה, מזין אש, זו אשר המים מכבין אותה! השמן איננו נבלל במרבית הנוזלים, והוא צף ע"ג המים; כך ישראל, אינם מתערבים באומות ועתידין לצוף על כלם.
ואף-על-פי-כן, ולמרות הניגוד שביניהם - "חנוכה הארה מחג הסוכות". מתורת החסידות הבנו כי השקט והסערה יונקים אהדדי, ומזינים זה לזו וזו לזה.
לפי דרכנו למדנו כי מי שמצפה רק לחג-שכולו-טוב, לענני כבוד ולנוי סוכה, יגלה עד מהרה כי החיים מזמנים מלחמות ותשועות, נסים ונפלאות בחצרות קדשך.


עכ"ל