| נשלח ב-28/4/2003 21:35 |
 |
| |
מי באמת שרד את השואה?
כמה קטעים מעוררי מחשבה ליום השואה
מתוך
השוקעים והניצולים\ פרימו לוי.
______________________________
מרבית הניצולים ממחנות הריכוז לא היו הטובים ביותר. ממראה עיני ומהתנסויותיי נראה שההיפך הוא הנכון : קודם כל שרדו הגרועים ביותר. האנוכיים, האלימים, חסרי הרגישות. משתפי הפעולה, המרגלים.
אמנם אין זה כלל ברזל ...אבל בעיני שרדו הגרועים ביותר, המסתגלים ביותר. הטובים ביותר מתו כולם.
כך מת חיים, האדוק בדתו.. כך מת סאבו שלא היסס לעזור לכולם.. כך מת ורובר... וברוך... שמתו, לא למרות גבורתם אלא בגלל גבורתם...
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 4/28/2003 9:38:32 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2005 14:28 |
|
| |
סליחה שאני מקפיץ את האשכול אבל רק עכשיו אני רואה אותו
נושא השואה הוא מאד מורכב ומעטים הם הרבנים שכתבו על הנושא הרגיש הזה
יש ספרים שנכתבו בתחום ההלכה ומטרתם לפתור שאלות של עגינות או דומה לכך
אבל ספרים או מאמרים שניכתבו על השואה מתוך מגמה להתמודד עם הנושא?
ראיתי בזמנו ראיון עם הרב עמיטל ראש ישיבת ה"הסדר בגוש עציון על נושא השואה וגם הוא אין לו תשובות ברורות בנושא
הרב עמיטל הוא "בוגר" מחנות עבודה וניצול שואה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 22:18 |
|
| |
פרומי
במספר מילים סיכמת בעצם גם את את התחושה שלי לנוכח דבריו של פרימו לוי.
אכן, אתה ודאי צודק שההכרח לחיות הביא את האנשים לכך שהיו חייבים להיות אנוכיים. מחד. מאידך דווקא המצב ההוא יכול להצביע אם כי במידה מרוככת על מצבינו שלנו.
ולכל החברים האחרים. דומני שחטאתי בכותרת שהובילה לדיון בנושאים אחרים. דומני שעל השאלה איזה זרם, תנועה רוחנית וכדו' שרד\ה את השואה יש לפתוח אשכול נפרד. השאלה הזו ראויה לדיון בפני עצמו.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 4/29/2003 11:09:38 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 15:49 |
|
| |
אכן, עולם התורה פורח מבחינת כמות הלומדים המקדישים את עצמם לתורה, וכך יש פריחה עצומה בהקף לימוד התורה.
אבל, לדעתי ניתן להבחין בירידה איכותית כאשר מתבוננים במצוייני הדור, אפילו כאשר משתדלים לקחת בחשבון את אזהרת החכם מכל אדם "אל תאמר שהימים הראשונים" וכו'
מפי ספרים, ויותר מכך מפי עדויות בעל פה ניתן ללמוד על נורמות השקידה של וולוז'ין ובנותיה. אינני מסתמך רק על "ספורי צדיקים" הנגועים בהפרזות, אלא דווקא על עדויות תלמידים שלא עלו לגדולה. דבר זה הביא, כפי שהזכרת, לסטנדרטים של בקיאות שאינם מצויים כיום. חסד עשה עמנו הקב"ה, והאנציקלופדיות, ספרי הקיצורים והתקליטורים מכסים במעט על ערוותנו, אך אין בכך די כדי לייצר את גדולי הדור הבא.
גם שיטת הלימוד החדשה מבית מדרשו של ר' חיים ותלמידיו (ובאופן קצת אחר, של החזו"א) מאפשרת ללומדים לחוש "גדלות" ולעסוק בשאלות נוקבות עוד בטרם ידעו מאה דף על בורים. שוב, אינני מצר על כך, לולי כן מי יודע היכן היינו, אך בעיני ה"עמקות" הזו היא במידה רבה כסות לעמרצות.
זאת ועוד, מעבר לשאלה העובדתית האם יודעים היום יותר או פחות ס"ק של הש"ך והט"ז וכדומה, התרומה הערכית של מסירות נפש לתורה של גדולי הדור לתפקודם בזקנותם משמעותית אף היא בעיני. אף אחד מאתנו לא ישלח את בנו לישיבה בגיל תשע או עשר, על מנת שלא לראותו עוד שנים רבות, כפי שנהגו הוריהם של מי מגדולינו. בעינינו זו אולי אפילו אכזריות, אך היא הצמיחה גדולים בעלי שיעור קומה שילדינו אולי לא יכירו עוד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 14:55 |
|
| |
יצחק יונתן
דבריך עוררו מחשבות נוגות, אך הם גם הזמנה לדיון עניני שכדאי לפתוח בו - באשכול אחר, וטול בבקשה את הכבוד הזה לעצמך (או שיקדמך בוגי ממה שאני מכירו).
האמנם הפסדנו כה הרבה בלימוד התורה ובהוראתה? והאם זה בגלל ירידת רמתם של תלמידי החכמים?
אני מוכן להודות שהנני בור ועם הארץ בנושא האחרונים. אני ממעט ביותר ללמוד את כתביהם (כיון שאני מרבה יותר בעיון הגמרא - שלא יחשדוני בביטול תורה), אבל כשאני משווה את פריחת התורה בימינו - כוונתי לעסק התורה וללימוד התיאורטי, לא לפסיקה המעשית שבה משתקפים מטא-עקרונות שבהם דנתי במקום אחר (ראה באשכול לכתחילה ודיעבד) - האמנם רק ירדנו?
אני יכול להצביע על גורם אחד שהשתנה. והוא המיעוט בבקיאות. פעם למדו ש"ס. פעם למדו את כל הפרי-מגדים לפני שקיבלו התר הוראה. אבל עד כמה הלימוד הזה היה מלווה בהבנה לעומקה של סוגיה? הלא מאלף יוצא אחד. ובזמננו לומדים בהיקף שלא היו כמוהו בהיסטוריה - עד כמה שידוע לי.
אני יודע שטענה דומה לשלך משמיעים ראשי ישיבות מהדור הקודם באזני דורנו. אבל האם בכך לא משתקפת התחושה האופיינית של כל תלמיד חכם שמתבטל לנוכח רבותיו מן העבר וחש שדורו הוא פחות?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 14:49 |
|
| |
משכילון  יישר כוח.
הדבר דומה לבני אדם שנצלו מסכנה גדולה ועצומה ובאים ואומרים עליהם רעתכם הצילתכם וזו גם הראיה שהנכם רעים שהרי ניצלתם. פיכס. אם אינני טועה גם פרומי כותב כך, ייישר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 13:37 |
|
| |
Moishe Groiss I don't think you're being fair. To an extent we are all Nazis but we rise above our baser instincts. To blame people who were bound to behave in extreme ways for their behaviour is in a way to exculpate the true culprits.
I once put it to my father, an Auschwitz survivor, that people were selfish in the camps and he said of course they were. It was a minute by minute struggle for survival. In such circumstances it is the fittest who survive.
Besides, what was true in the camps is true for life in general, though in less extreme ways. The beggar who stole the soup from the lady in the film The Pianist may in a different life have been a landlord legally driving out a tenant.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 11:19 |
|
| |
אמנם נכון שהרבה בעלי זרוע ומשתפי פעולה ניצלו [לאחרונה קראתי את הספר "כף הקלע" של הרפנס וגם שם מובא תיאורים כאלו]
ואמנם סביר שה"צדיקים" שהם בדרך כלל עדינים חלשים ואינם יודעים לדחוף מרפקים היה קשה להם לשרוד
אולם לאמר באופן גורף שהרעים ניצלו זה שקר וחוצפה ואולי זה סתם ציניות מרושעת
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 10:52 |
|
| |
יהוסף, ויצחק יונתן,
מאלף
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 10:35 |
|
| |
הרב סולובייצ'יק בדברים בעל פה על הקינות האריך, בין השאר, בנושא חורבן התורה (מנהגו היה לדרוש בציבור תוך כדי אמירת הקינות, במשך שעות רבות. שמעתי הקלטה ברשת, באתר www.613.org שאורכה כחמש שעות). בין השאר, הוא העיר כי בשלשה חורבנות גדולים בעם ישראל (חורבן הבית ומרד בר כוכבא, מסעי הצלב, והשואה) מצאנו תופעה דומה - החורבן השמיד את בתי היוצר לתלמידי החכמים. בשעתו, עדיין לא הורגשה התופעה במלא עוזה שכן רבים מתלמידי החכמים שגדלו "שם" עוד פעלו, אך לאחר כמה עשרות שנים הורגשה נפילת המדרגה. כך עם סידור המשנה עקב חשש לאיבוד תורה שבעל פה, כך עם חורבן התורה באשכנז, ובזמננו עוד מוקדם לומר, אבל..
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 10:15 |
|
| |
קשה מאוד אף עם מכון סקרים, שהניצולים גרועים מהנספים, וגם אם כן לא ראוי לכתוב זאת לכא'.
השואה מזוית מסויימת - היא שינוי דפוס היהדות בדרך הקשה. פירוק מחד של מעוזי החסידות ומנהיגיהם וחידוש משב הרוח התלמודי והלימודי... כך מונח בראשי מהזדמנות מסויימת ואולי יש בזה כדי לתת מבט מעוף על השואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 06:39 |
|
| |
חלמיש, ריבונו של עולם.
לפניך לא הרהור שלי או שלך, אלא של מישהו שחזר משם ושהה שם שנים רבות סיכם את מכלול מסקנותיו.
במה אתה דוחה אותו, בסיפורי חסידים? בדברי הנפלאות של יחידי סגולה? ביוצאים מן הכלל?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2003 00:16 |
|
| |
אחד יחיד ומיוחד הוד והדרו של הדור
הוא כ"ק אדמו"ר מקלויזנבורג צאנז
הרה"ג יקותיאל יהודה הלברשטם
שרד את מחנה אושוויץ והחיה מיתים במחנות העקורים רומם את האודים המוצלים מאש
חיזקם ואימצם
מסכת חיו שזורה מעשי גבורה יחד עם שמירת ההלכה
גם בתהום ההיא
היא הוכחה הניצחת למהותם של השורדים
בשורות טובות
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2003 23:31 |
|
| |
בע"ע אכן הערה מאירת עיניים.
שכן ידועה גם התיאוריה הלוגתראפית של ויקטור פרנקל שטוען שדווקא אלה שהיה משמעות ואמונה בחייהם הם אלה ששרדו.
עם זאת כמה הערות:
1. אין המדובר בספרו הזהו אדם. אלא בספר מסות ששמו השוקעים והניצולים.
2. אישית פרימו לוי סיקר בספריו גם את האנשים הגדולים שראה אותם בגדולתם למרות התופת.
3. למיימוני, פרימו טוען שמסקנתו היא סטטיסטית ולא התרשמות גרידא ואין בה עניין של שיפוט הנתון לעיני המתבונן.
4. אני מצר על אי הדיוק בכותרת שכן לא מדובר על השואה ככל, אלא על מחנות הריכוז ה'לאגר'. חבל שא"א לתקן.
5.מה שמעניין בדבריו של פרימו הוא האם ניתן לראות במחנות 'מעבדה' זוטא בה תהליכים סמויים ואיטיים המתרחשים בחיינו קיבלו שם במקום הנורא הזה האצה וכח שכך ורק כך נתגלו פתאום. וד"ל.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 4/28/2003 11:33:35 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2003 22:33 |
|
| |
קוראים את ספרו של פרימו לוי שקטעים מדבריו צוטטו פה - "הזהו אדם" ורואים את האדם בשיא שפלותו .
קוראים ספרי ניצולים אחרים ורואים את האדם בשיא תפארתו .
קוראים את ספרי אין ראנד ורואים את "האדם העליון" .
קוראים את טולסטוי ורואים אנשים קטנים צבועים ובזויים .
איפה האמת ?
האמת היא כמובן ב - 2 המקומות . היו כאלה והיו כאלה .
האמת היא גם בעיני המתבונן . יש מי שראה שפלות ויש מי שראה תפארת .
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2003 22:16 |
|
| |
שני סיפורים על שני אנשים.
האחד גילה שגנבו לו חפץ. הוא ידע שבמסדר, הנאצים יגלו את החסרון ויוציאו אותו להורג.
אז הוא "השלים ציוד", כפי שיכנו זאת לאחר דורות בארץ היהודים החופשיים.
והוא ניצל. שרד.
והוא לא ראה בכך שום גנאי.
והשני:
השני נתפס בידי נאצי כדי שילשין על חבירו.
והוא סרב.
הנאצי ציווה להוציאו להורג.
הוא קיבל עליו דין שמים באהבה.
לאחר שתלו אותו, הורידו אותו לקבורה, והנה, המת פקח עיניו. הוא רק התעלף. והנאצי לא ידע.
ויהי לנס.
אלו ואלו שרדו. אנו מאמינים: זה היה בהשגחה פרטית. אבל מי יכול לרדת לסוף חיקרם של שכר ועונש?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
