האם נשים מועדות להיכשל?

אשכול זה נפתח לראשונה בידי 426, אך הכותרת שלו לא התאימה. לכן, טרחתי והעתקתי את כל התגובות. הסליחה עם הכותבים, ובמיוחד בעל האשכול המעניין.

426:

כפי שראינו בסוגיא של 'טב למיתב' קיימת הנחה נוספת על אופייה של האישה, ש"כולן מזנות ותולות בבעליהן". הנחה זו מופיע במפורש במסכת קידושין:
"לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אישה אחת מתייחדת עם שני אנשים... גמ': מאי טעמא? - תנא דבי אליהו: הואיל ונשים דעתן קלות עליהן37"
הנחה זו חוזרת בואריאציות רבות ובמקומות שונים בספרות חז"ל. רבי אליעזר אוסר ללמד נשים תורה, כדי שלא ידעו שזכות תולה לה לסוטה. אם ילמדו שזכות תולה לסוטה, ואינה נענשת מיד, ינצלו זאת כדי לזנות, ויינצלו מן המים המאררים בשל הזכויות שצברו. ההנחה ביסוד דבריו היא שנשים נוטות לזנות, וידיעת ההלכה תשמש בידיהן אמצעי להגשים נטייה זו. מה שאין כן בגברים.
"רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות.
רבי יהושע אומר רוצה אישה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות38.
התלמוד הבבלי מסביר זאת בכך, שלימוד התורה מחדיר עורמה בלב הלומד, ומכאן שאישה אשר תדע כי זכות תולה לה, תוכל לנצל זאת ולזנות:
"תפלות" סלקא דעתך? אלא אימא כאלו לימדה תפלות. אמר רבי אבהו, מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב, "אני חכמה שכנתי ערמה (ודעת מזימות אמצא - משלי ח' יב) כיון דנכנסת חוכמה באדם - נכנסה בו ערמומיות39.
ההנחה הסמויה בהלכה מכלילה זו היא, שנטייתה של כל אישה לנאוף, שהרי האיסור ללמוד תורה מכוון לכל בת. מכאן שאישה, באשר היא אישה, חשודה ברצון לנאף. אין הלכה מקבילה לגברים, ואין חשש שהערמה שתכנס בלבם בעקבות לימוד התורה תנוצל לרדיפת חטא ולזנות.

ברוב המחקרים בנושא זה, מודגשת ההדרה המגדרית הנוצרת בעקבות הלכה זו, ולא נבדקת הנחת היסוד העומד בבסיסה. כך אצל בראון40, פלסקוב41 וכן בויארין, שאמנם דן בפרשנים השונים ובהעדפותיהם, החל מן התלמוד עד לתקופה המודרנית, אך לא הדגיש את הדימוי הפסיכולוגי של האישה המופיע במאמר זה42.

תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בפסיקה של ר' אליעזר, שכופין על האישה לעבוד, גם כשאין צורך במעשה ידיה. והטעם: שלא תבוא לידי בטלה, כי בטלה מביאה לידי זימה.43

לפי פרשנות הירושלמי, גישה זו של רבי אליעזר ש"כל המלמד את בתו תורה כמלמדה תפלות" מסבירה גם את העובדה שר' אליעזר העדיף להפסיד תרומה של מטרונית אחת ולא להשיב לה על שאלה בתורה. וכך אמר: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים"44

רבים הביטויים ברוח זו שאנו מוצאים בדברי חז"ל: "דרך אישה להתפתות מן האיש, ואין דרך האיש להתפתות מן האישה"45. "אין אישה מתקנאה אלא בירך חברתה"46. וכן ההנחה ש"כל נשי דכי מנצו בהדי הדדי, בעריות הוא דמנצו"47.

לא ייפלא שכתוצאה מתפיסה זו נקבעה הלכה למעשה שיש למנוע מנשים לצאת לשוק, ש"כל אישה היוצאת לשוק סופה להכשל"48. ובדומה לזה האמרה, ש"כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנום49". גם האמרה הבאה קשורה לתפיסה זו של האישה: "כיון שנבראת (האישה) נבראת שטן עמה50."

יש דרך לראות את נטיית האישה לזנות כסימפטום לחולשת האישיות בכלל. האישה היא כמו פתי או כילד קטן הצריכים השגחה וטיפול שונה מגבר מבוגר. גישה זו מופיעה בדברי ר' שמעון בן אלעזר: "יצר תינוק ואישה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת51". גם במדרש מופיע הדימוי לילד קטן:
"למה נשתתפו הנשים עם הקטנים והעבדים לעניין מצוות? לפי שאין להם אלא לב אחד52".
הנחה זו גרמה, כנראה, להעדיף את דברי רבי אליעזר על פני דברי בן עזאי. בימי האמוראים, בבבלי, כמעט והתעלמו מדברי בן עזאי, פרשוהו כממליץ לאב ללמד רק את הידיעה שזכות מצילה. ("באגרא דמקרין ומתניין בנייהו ונטרן להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא" - שמלמדות את בניהן ומצפות לבעליהן שיבואו מבית המדרש53.) ובירושלמי דחו אותם. בימי הביניים פסקו כדעתו של ר' אליעזר, ש'כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות', למרות שהיה שמותי, ולא פסקו כבן עזאי שהיה מבית הלל, למרות הכלל ש"הלכה כבית הלל"54. הלכה זו נפסקת ברמב"ם ובשו"ע, ומופיעה גם בשותי"ם כמבוססת על דברי ר' אליעזר. מהרי"ל, המאמץ את עמדת ר' אליעזר שאסור ללמד אישה תורה, מדמה זאת לאיסור ללמד תלמיד שאינו הגון:
"וללמוד לנשים, אעפ"י שצריכות לקיים כל לא תעשה ועשה נמי שלא הזמן גרמא55, מכל מקום אין ללמדה, דהוי כמלמדה תפלות, כדאיתא פרק היה נוטל56 ויליף ליה מ'אני חכמה שכנתי ערמה'57, כיון שנכנסה חכמה בלבו של אדם, נכנסת בו ערמומית, וכן פי' רש"י 58 וזה לשונו: "שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע", מתוך כך תעשה דברים בהצנע, וא"כ חיישינן שמא תבוא לידי קלקול, לפי שדעתן קלות... ודמי להאי שאסרו ללמוד לתלמיד שאינו הגון59 וכתיב מה תתהלל רשע ברעה הגבור60, כצ"ל,61
המהרי"ל נדרש לשאלה על נשים שלמדו תורה וזכו להכרה ולהערכה בחז"ל: שפחתו של רבי, וברוריה. תשובתו היא, שיתכן ולמדו בקבלה, או שלמדו ממש. ובכל זאת סופה של ברוריה, כמסופר ברש"י, מעיד על כישלונה, ועל קלות דעתן של נשים והסכנה הקיימת אם ילמדו תורה62:
... וכן שפחתו של רבי63... וברוריה64 וכיוצא בזה. אי נמי, זה נמשך אדלעיל שידעו בקבלה אי נמי כו', שע"פ אביהם עשו, וצ"ל דאביהם סבר כבן עזאי... 'חייב אדם ללמד בתו תורה כו''.65 '.
אמנם יותר נראה לי שמעצמם עשו. שהרי ברוריה הוכיחה סופה על תחילתה66 ואיכא דאמרי, שלא סמכה על דברי חכמים שאמרו נשים דעתן קלות, וראש לחכמים, שלמה המלך, אמר אני ארבה ולא אסור ולא אטה וכו'67', והכי נמי סמכה על צדקתה שלא תעבור על ידי הלמוד...68
הרב קוק69 המשיך לדבוק בהנחה זו, וראה סכנה מוסרית בלימוד תורה של נשים. הוא רואה את דברי המשנה "כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות" כדברים "גדולים מאד...": "ואין קץ לאושר הכללי שהצלנו עפ"י ההדרכה המעולה הזאת70..."
הוא מתריע נגד הרוצים לשנות סדרי עולם, ומקימים מסגרות לימוד לבנות:
"אבל בהתפרץ המנהג להלעיט את הבנות תורה וחקר71, אז תטעינה בתעודתן לחשוב שעליהן לחפש חדשות יסודיות מה שאינו ע"פ תכונתן, ויצא מזה קלקול עצום בחיים המוסריים והחמריים. ע"כ לימדתנו תורת אמת, שאין פרי בטנה של אישה מתברך אלא מפרי בטנו של איש".
ראוי לציין כי הנחה זו עומדת בניגוד לדעה המקובלת, ההפוכה, שסכנת היצר, הרהורי עבירה ופיתוי גבוהים יותר בקרב האנשים מאשר אצל נשים. זו היא ההנחה העומדת בתשתית ההדרה של נשים מהופעה בציבור (כגון עלייה לתורה), והחלת דיני צניעות מחמירים על נשים. הנחה הפוכה זו השתרשה כל כך, עד שמצאנו אצל ר' דוד כהן (קושטא, המאה ה-ט"ו) שנדרש להסביר שגם אצל נשים קיים יצר עריות, ולכן גם נשים הן בגדר 'אדם' לדינים אלו.

[ החומר מאתרה של גב' קהת , אני בטוח שרבים מכירים את האתר ].


סימני ציונים
**************
31. ד' יזרעאלי, סקר 2001, בר אילן, כנס "להיות אשה יהודיה" קולך - יוני 2001.
32. מסכת קידושין דף פ' ע"ב.
33. בויארין מביא בספרו 'הבשר שברוח' (עמ' 274) שני מקורות מדרשיים המפרשים את הביטוי 'תפלות' כפריצות וזימה, האחד מאסתר רבה ג' יג': "וכשאומות העולם אוכלין ושותים מתעסקין הם בדברי תפלות, זה אומר מדיות נאות וזה...פרסיות נאות. אמר להם אותו טפש, כלי שאותו האיש משתמש בו... רוצים אתם לראותה, אמרו לו הן ובלבד שתהא ערומה". וכן גם במדרש רבא ט': "כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדלות, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות".
34. ראה בויארין, שם.
35. וראה את דברי בויארין על כפל המשמעות הזה. שם, בעמ' 274.
36. אין בדעתי להרחיב במאמר זה את הדיבור על מטאפורות ודימויים נשיים במקורות היהדות כתופעה בפני עצמה. להרחבה בנושא זה ראה: בויארין, שם עמ' 111-138. אליאור ר', "נוכחות נפקדות, טבע דומם ועלמה יפה שאין לה עיניים - לשאלת נוכחותן והעדרן של נשים בלשון הקודש, בדת היהודית ובמציאות הישראלית", בתוך "התשמע קולי" הוצאת הקיבוץ המאוחד- מכון ון-ליר ירושלים תשס"א, עמ' 42-82. וכן י' עצמון, "הבניית זהות מגדרית וכוח", שם עמ' 17-26. וכן י' אחיטוב: "שעשאה כלי"- גלגולה של מטאפורה", בתוך דעות 12, טבת תשס"ב.
37. מסכת קידושין, שם.
38. משנה, מסכת סוטה, פרק ג משנה ד.
39. סוטה כא ב'.
40. Brown p." The Body and Society: Men, Women and Sexual Renunciation in early Christianity" Lectures on the History of Religions, vol 13, New York Columbia University Press, P.118, 145."
41. Plaskow J. 1990: "Standing Again at Sinai: Jeudaism from a Feminist Perspective. New York, Harper & Row. P. 63
42. בויארין שם עמ' 173-180.
43. שנה, מסכת כתובות, ה' ה'.
44. ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ג דף יט עמוד א.
45. מכילתא דרשב"י, משפטים טו.
46. מגילה יג.
47. קידושין עו.
48. בראשית רבה ח'.
49. ב"מ נט.
50. שם יז.
51. סוטה מז.
52. ילקו"ש, שמואל א' עח.
53. בבלי, סוטה כא ע"א.
54. וראה בחלק הבא את תמיהתו של הרשב"א על זה. לעניין זה ראה אצל בויארין, 'הבשר שברוח' עמ' 176-181.
55. קידושין כט, א.
56. סוטה כא, ב.
57. משלי ח, יב.
58. סוטה כא ב.
59. חולין קלג, א.
60. תהלים נב, ג, ו.
61. שו"ת מהרי"ל, סימן קצט.
62. על אגדת ברוריה, שהתפתתה לניאוף, אשר באה לאשש את דברי רבי אליעזר, שמלמדה תפלות, כי אמנם "נשים דעתן קלות" ראה בויארין שם עמ' 183 - 197.
63. מגילה יח, א.
64. פסחים סב, ב.
65. סוטה כ, א.
66. מובא ברש"י, ע"ז י"ח, ב.
67. סנהדרין כא, ב.
68. מהרי"ל שם. וראה בשו"ת יוסף אומץ סימן סז, המקשה על תשובה זו של המהרי"ל, במיוחד כאשר בספר חסידים נכתב שחייבים ללמד את הנשים את מצוותיהן:
"...מ"ש בספר חסידים סימן שי"ג וז"ל, חייב אדם ללמד לבנותיו המצות, כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תפלות, זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה, אותן אין מלמדין לאשה ולקטן. אבל הלכות מצות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת. וכן כל מצוה כדי לעשות להזהר במצות. שהרי בימי חזקיהו מלך יהודה אנשים ונשים וכו' ידעו אפילו טהרות וקדשים. וזהו הקהל את העם וכו', והשונמית הולכת ושומעת הדרשא מפי אלישע וכו' עכ"ל. והמפרש הביא דברי רלב"ג גבי שונמית ע"ש. ודברי רבינו בספר חסידים הנז' הם כמו שכתבתי אני בעניי לעיל. וקצת קשה על מהרי"ל בתשו' הנז', שלא זכר דבריו. וכמדומה שגם הרב כנה"ג לא הביאו כדרכו. ואני הדל בקונטריס ברית עולם שם סימן שי"ג כתבתי דכן כתב הסמ"ג עשין י"ב, והוא אגב רהטאי, כי לא נמצא בסמ"ג כמו שכתבתי לעיל, וסמכתי על האגור ודעמיה. ויש להרגיש על האחרונים נמי שלא זכרו דברי ספר החסידים."
69. עין איה חלק ב' פרק ז' מז'.

תגובה של אורח לדיון.

אני חש שהנושא עדיין נשאר פתוח ו'בעייתי' ואני חושב שהדיון מאד
לקה בחסר

קודם כל, היחס לנשים בתלמוד הוא הרבה יותר רחב ממה שהוזכר. די
לציין לגמרא בכתובות שמאריכה להתלבט בשאלה האם וכיצד תלמידים
יכולים ללמוד תורה על חשבון נשותיהם ולא עלה על דעתה לומר משהו
נגד האשה עצמה, להמשיך לציין לגמרא בנדרים על חכמים שנתנו
לנשים 'פתיות' לירוק בפניהם ולשבור על ראשם נרות, ועוד כהנה
וכהנה. מהבט נוסף, אפשר לעבור על כל שולחן ערוך אבן העזר
ולבדוק האם באמת השולחן ערוך מתיחס לאשה כקלת דעת באופן שיטתי?
באותה מידה, יש לשים לב שרוב הדוגמאות שהוזכרו בפתיחת השרשור
הן מר' אליעזר, שהיה שמרן במיוחד, וכנראה גם היתה לו שיטה
מיוחדת בפני עצמו


גם לעצם הענין, אני חושב שחיוני להזכיר את מה שר' שלמה פישר
שליט"א רגיל לומר שהתורה התגלתה לכל דור כפי ראית העולם המדעית
שלו. לכן, הקבלה מושתתת על ארבע יסודות (אש מים רוח עפר) למרות
שפיסיקלית הרעיון נזנח מזמן. באותה מידה, גם המסרים שחז"ל רצו
להעביר לנו יש לבחון אותם תמיד דרך המסננת של החשיבה באותו
זמן. הרי השאלה היא לא האם אשה היא חמת מלאה צואה או לא.
הרוב המוחלט של הבעלים שומרי המצוות לא חושב שבגלל שנשים דעתן
קלה, לכן יש חשש סביר שמא נשותיהם מזנות. יש מסר רעיוני עמוק
מאחורי כל המימרות ואותו צריך להבין ולחקור, וכמו כל אגדות
חז"ל שיש לברר האם וכיצד מבינים אותן כפשוטן.

אולי דוגמא קטנה. בפתיחת השרשור הוזכרה מימרת הגמרא שנשים
מינצו בעריות. זו ממש הוצאת דבר מהקשרו. הגמרא מבחינה שגברים
רבים בעניני יוחסין ואילו נשים רבות בעניני עריות. במילים
אחרות - גברים מעסיק אותם הענינים המופשטים - מי בן של מי ומי
אחיין של מי, ואילו נשים מתעסקות בחויות האישיות שלהן. אני
חושב שהבדל זה בין איש לאשה הוא ברור ומקובל וזה לא בהכרח קשור
לשאלה הכללית על קלות דעת (והלא כל אשה זנתה עם איזה איש).    


שמא תאמר, ומה נעשה לקביעות ההלכתיות שנעשו בעקבות אותן משל
ומליצה, תשובתך בצידך שברוב המוחלט של המקרים ההלכה מצאה
פתרונות. (בדוגמא שהזכרתי בפיסקה הקודמת - הרי ממילא אין אנו
בודקים יוחסין בזמן החתונה (במובן התלמודי של המושג 'יוחסין'))
ומלבד זאת, בדרך כלל גדולי ישראל שבכל דור עמדו בפרץ ושמו לב
לגשר על הפער הזה. מה הטעם להזכיר נישואי קטנה, כשברור שגם אם
תקום מחר מדינת הלכה, אף רב לא ירשה דבר כזה (שלא לדבר על כך
שכבר בתלמוד הענין לא פשוט). במילים פשוטות - מלבד ההתנהגות
השמרנית הכללית, אי אפשר לומר  שמעמד האשה בציבור הדתי ירוד
בהשואה לציבור החילוני בגלל אותן מימרות 'בעיתיות' של חז"ל (גם
אם נקבל את הטענה הלא מוכחת שמעמדה ירוד).  

וזו גם תשובה להשואה התמוהה מאד של אמבר, של נשים שמגדלות את
ילדיהן ובעלן לתלמוד תורה לנשים שכרתו את אבר מינן. הלא אי
אפשר להשוות 'שטיפת מוח' למען המסרות לערכים (שחלקן, מוסכמים
על כולם) ובין שטיפת מוח למען שבירת המיניות. גם חינוך
לנימוסים והליכות הוא בגדר שטיפת מוח? גם חינוך למידות טובות
הוא שטיפת מוח?

יש עוד הרבה מה להגיב ובמיוחד על דבריה השונים של אמבר, אבל
אין כאן המקום

אמבר

את התחלת מגזענות, ועל זה כתבתי שאין גזענות בתורה.

במה שאנשים מאמינים היום- לכל האנשים הללו שאליהם את מכוונת- יודעים אפילו טוב ממך, כי כדברי המשורר- כי בלעדיכן הם בעצם כלום.

הדוגמאות מהעולם הן כן רלונטיות כי אנחנו גרים אמנם בכפר קטן, אבל לפעמים שינויים לא נעשים מיד בצורה שווה בכל מקום

מי לא התקדם רעיונית?- במי את כוללת את אנחנו?.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם
הבאתי לך דוגמאות מן התורה הכתובה על אפליית עבדים. לא דיברנו על נשים.
כמו כן דיבורים על יחס חיובי של התורה לנשים יחסית לתרבות של לפני 3,000 שנה אינם רלוונטיים לדיון. בתורה כפי שהיא מאמינים אנשים היום, בעוד בעולם יש התקדמות רבה ממה שהיה אז.
כמו כן דוגמאות על אנגליה וארה"ב של לפני 60 שנה אינן רלוונטיות, כי הם התקדמו ואנחנו - רעיונית - נשארנו תקועים במוסר המקובל לפני 3,000 שנה.

אמבר
נדמה לי שדברנו על התורה הכתובה ובתורה הכתובה אין גזענות, בתורה הכתובה יש יחס מועדף  לנשים,

תקראי ותלמדי בעיון את הכתוב בתורה, את יכולה להעזר בספרו של פרופ' סימון מבר אילן. על יחסה החיובי של התורה לנשים.

את מדברת על חוקי בני אדם- להזכירך כי באנגליה בארצות הברית ובמדינות אחרות נאורות- עד לפני שישים שנה, הגזענות היתה בחוקה!

רצוי שתקראי את דעתם של אבות האומה האמריקאית על הכושים!

_________________

מודה ועוזב

ירוחם
יש דינים שונים לגבי גוי ויהודי בעניין נזיקין, פיקוח נפש ועוד
כמו כן מותר לקנות עבדים, להפריד את השפחה מילדיה, הריגת עבד אינה גוררת עונש, הריגת עבד של אדם אחר גוררת קנס בלבד.
אולי זה לא 'נחיתות בגין מוצא אתני' אבל זה בהחלט 'נחיתות בגין נסיבות הולדתו של אדם שאינן תלויות בו', וההגדרה הקרובה ביותר לאפלייה כזאת תהיה גזענות.
ואני יודעת שעכשיו תטען שנחיתות כזאת כבר קיימת בטבע, שכל אדם נולד עם כישורים אחרים ומצב כלכלי אחר וכו' וכו', כל הטיעונים המוכרים והנדושים שטוענים גם על אפליית נשים בתורה. אז אדגיש: אני מדברת על אפלייה בחקיקה.

אמבר

אולי תשכילי אותי היכן בתורה- הכתובה כתובה- גזענות- = נחיתות בגין מוצא אתני.  ????

_________________

מודה ועוזב

צענע
הייתי שמחה להתנצלות מכותבי התורה, לו היו חיים היום, על דברים מסויימים.
בכל אופן, מה שמטריד אותי הוא בעיקר העובדה שיש אנשים היום הרואים בדברי בחז"ל - כגון אלו שבראש האשכול הזה - אמת מוחלטת שלא ניתנת לערעור, וכך מגיעים לכל מיני השקפות עולם מפלות גזעית ומגדרית.
גם התורה נגועה באפלייה מגדרית וגזעית כשזה נוגע לחקיקת חוקים, אולם חלק מדברי חז"ל הם מיזוגניים במובהק. 

השכן

הרי הנצרות היא המקור לאנטישמיות.

היטלר לא היה מעיז לעשות את מה שעשה אלמלא האנטישמיות הנוצרית.
האם יש בכלל  היסטוריון שעליו אתה סומך או שכולם אומרים שטויות ורק אתה צודק?

צענע,

הציטוט שהבאת מלמד הרבה דברים, אבל לא הסטוריה. הוא מלמד שתוארו של אדם אינו מהווה ערובה לתוכן דבריו, וגם מלמד שאנשים נוטים להגזים, ולפעמים אפילו לדבר שטויות. 

הנוצרים כנוצרים לא הרגו מליוני יהודים. את מוזמנת להציג אירועים הסטוריים של רציחות נוצריות - והיו רבות כאלה - לסכמן, ולהגיע לתוצאה. הנאצים הרגו מליונים, בלי קשר לנוצריותם, וגם בלי קשר לאנטישמיות הנוצרית שלהם ושל עושי דברם הסלאבים. רבים ממצילי היהודים היו כמרים קתוליים דווקא.

אין צורך לציין, שהמרת דת לא היתה אופציה בזמן השואה, והמומרים נשרפו באותן להבות ממש.
 

_________________