| נשלח ב-1/5/2003 23:42 |
 |
| |
מורה נבוכים - פתיחה 2 (שיעור 3)
התנצלות המפרש
הנסיון לפרש את ההקדמה ברצף הראה לי כי הרמב"ם נקט כאן כלל פשוט אך יעיל כדי לבלבל את הקורא. אילו עמד לרשותו מחשב, הייתי יכול לתאר מייד מה עשה. הוא כתב את כל ההקדמה על פי סדר הגיוני, ואז סימן, חתך והדביק, כמו במעבד תמלילים. אלא שמטרתו לא היתה לסדר את הפרק בסדר ברור יותר, אלא לבלבל את היוצרות...
לכן, אני מבאר את הדברים לא לפי הסדר בו הם נכתבו בהקדמה, אלא מצרף יחד נושאים. כמו כן, כיון שהפירוש הזה נכתב בשלבים, אין לי מנוס מחזרות...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2003 13:10 |
|
| |
אצת יקר,
יותר קשה לי לא להגיב מאשר להגיב, לכן אני מגיב! אני מתכוין לומר שתגובתי לא תספק אותך כי כפי שהעירו לי, לדברים בנושאים אלו צריך יותר אריכות וכו'. גם לא כדאי לדון ברבים [לא מצד חששך ודעמה כי כאמור רבות בעבר, הלוואי שיהיה הרציני הזה העלול "להתקלקל" ואין לחשוש לשכזה ואדרבה כפי עדויות, מדברינו רק תוקנו וגברה האמונה הבריאה והמבוגרת אלא] מצד שלכמה זה עלול רק להפריע ולבלבל מחשבתית. אבל בכל זאת אומר את שיש לי לומר בקצרה למען המבינים את כוונתי, למען הבהרה עצמית ולמען צורכי למחות.
בכן,
כה אומר הווה:
\\+
\\=
\\\\
ולא
\\\\\וכל האומר כן כמגדפני או כאומר שדגעיחלךלףע
בקיצור, כשאתה אומר "לעשות ש \\ ועוד \\ יש אחד נוסף" כאילו אמרת "יכה יוסי את יוסי" ר"ל.
אבל כעת אני מבין שאם משחק מילים כזה הוא לגיטימי בעיניך, אז לומר שהסמכות קודמת לאמת, זה מתאים לזה!
תוקן על ידי - ווטו1 - 5/18/2003 1:17:26 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2003 10:50 |
|
| |
אצת
אני מציע לך להציע למיימוני לסדר שהפורום יהיה מוגבל לצפייה לאלה ה'ניזוקים' ממנו 
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2003 07:24 |
|
| |
אצת ים
תודה על שתי הערותיך.
א. הרמב"ם היה מסכים עם הג'ינג'ית, שאסור לפתוח פתח בפני דיון חופשי.
אמנם, הוא לא היה מסכים, עד כמה שאני מבין אותו, עם מסקנותיה ברוב עיקרי היהדות שלה. וזאת בשני תחומים. גם בתחום האיזוטרי, השמור ליחידי סגולה, וגם בתחום האקזוטרי, הפתוח לציבור הרחב. לא נראה לי שהוא היה מסכים עם פרשנות היהדות כפי שהיא מוצגת בחוג החרדי של היום - לפחות ברמה השטחית המיועדת לדורשי הסמינרים. זאת משום שהרמב"ם, בעיני, היה נגד מיתוסים, ופרט לאותם מיתוסים הכרחיים שגם התורה כללה אותם, הוא היה מתנגד לכל תוספת מיתית.
זה מוביל לשאלה המעניינת, איך היה הרמב"ם מתמודד עם סמינרים, מחברי ספרים ועוד שעליהם היה דורש את המשפט המפורסם שלו (נדמה לי בפרק חלק) ש"יפה שתיקתם מדיבורם" וכי הם מציגים את היהדות במקום כ"עם חכם ונבון" אלא כ"עם טיפש וסכל". דיון פתוח - לא. אז מה כן?
האם היה מטיל חובה על הרבנים להורות פסק הלכה בעניני דעות ששולל דעות רבות מלבוא בקהל - כפי שאני טוען?
ואולי היה מסכים לקיומו של פורום כמו זה שלנו?
איני סבור בהכרח שכן, אך אם היה הרמב"ם מסכים לקיום פורום כמו שלנו, זה היה יכול לנבוע משתי סיבות שונות לגמרי.
1. צורך שעה, להכריז מלחמה על נטיות מיתיות שאורבות תמיד לאדם והן פרצו החוצה במאות השנים האחרונות בעם ישראל בצורה קשה.
2. השתנות האדם. הפסיכולוגיה האנושית לא השתנתה ואיני סבור שהיא עשויה להשתנות מהותית. לעומת זאת, יש שינויים תרבותיים, כגון השינוי בסף הידע הממוצע ועוד, כפי שהתבאר במקומות ואשכולות שונים. *זה* עשוי להפוך את הדיונים בפורום שלנו לעיסוק שיזכה גם להסכמת הרמב"ם.
ואולי לא?
ב. הרמב"ם סבר (כמו וטו), שהמחשבה שלנו מכירה את המציאות, גם המציאות המטפיזית. לכן, הכללים שהחשיבה שלנו מזהה כהכרחיים ואמיתיים הם באמת כאלו. לכן, 2 + 2 יהיה 4 בכל העולמות האפשריים (כן, זה מונח שהתחיל נדמה לי אצל לייבניץ ומשמש הרבה בפילוסופיה של המדע, אבל ברור למה הכוונה. אין עולם אפשרי ללא חוקי המתמטיקה כפי שהם). אנו רשאים לפתח תיאוריות מטפיזיות משלנו, אך מה שכתבתי כאן הוא מה שהבנתי בדעת הרמב"ם - ועד כמה שידוע לי, זו היא דעת מפרשיו, במיוחד בין החוקרים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2003 03:10 |
|
| |
מיימוני, שבוע טוב.
אמנם טרם קראתי את כל האשכול, המצריך ישוב הדעת ועיון, אך כבר בתחילה יש לי הערות/שאלות.
א. טענת ש"דיון פילוסופי פתוח עלול לגרום להמון להגיע למסקנות כאלו, גם אם הן אינן נכונות. המסקנות שיצאו מדיון פתוח הן כאלו שירחיקו את ההמון הפשוט משמירת מצוות."
האם זו אינה בדיוק טענתה של ג'ינג'ית ודעמה?
ב. לדעתי, ודאי שה' יכול לעשות ש2+2=5. שהרי גם את ההגיון המתימטי הוא יצר. ואם היה חפץ מלפניו, יכול היה ליצור עולם עם תפישות שונות ומשמעויות שונות, ואף לוגיקה שונה. וממילא מתמטיקה שונה.
אנחנו מוגבלים ע"י המתימטיקה שהושתה עלינו בבריאה. הקב"ה הוא זה שהחליט על כללי המשחק. ברצונו יוכל לשנותם.
אני מקווה שהובנתי.
לסיכום פרק צירוף פרקים, ניתן לומר שהמורה הינו כתב חידה...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2003 01:08 |
|
| |
שואל
ציטטתי, אבל לא בדקתי את הרמב"ם באופן מקיף ונחכה לשיעורי ר' מיימוני בהמשך .
גם לאחר שהכרעת בין 2 הגירסאות ברמב"ם בעניין 7 מצוות בני נח (וכנראה הכרעת נכון) שהלשון היא "אלא" ולא "ולא" גם אז יתכן (ולמעלה מזה) שדעתו ביחס לגוי שונה מיהודי .
אבחנה נוספת אפשרית היא בין טעמי המצוות, שם הוא רואה מעלה בחקירתן לשאלות פילוסופיות עקרוניות שם הוא מורה ל"נבוכים" בלבד כמו שכבר הארכנו באשכולות אלו .
כאמור, הכל ספקולציות שהנני מעלה מהזכרון ומלימודי העבר, אך אינני מספיק בקי .
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2003 00:36 |
|
| |
איקה,
אם אני מכיר בעליל מתוך חווית המציאות שהווה מכוין לכך שלגזול זה שלילי [וככל שאני גודל, כך לגבי מצוות הנקראות "שמעיות"] אז אין העשיה מחמת הכרע דעתי דבר אחר מאשר ציווי התורה כי הלה דבר הווה שרצונו מתבטא במציאות ודברו כדבר השם המתבטא בתורתו, חד הם!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2003 23:13 |
|
| |
ווטו
האם כוונתך בפיסקה הראשונה
שבתחילה באות המיצוות כאמצעי לחנך להכרת ה', ואם החינוך מצליח, האדם מבין כי אותן מיצוות שהיו בחזקת אימון ותרגול הופכות להיות תכלית?
רצון השם : פירושו 'לעשות רצונו' זה למעשה עשות האדם את חובתו. אלוקים הוא 'בעל הרצון' במובן זה שהוא המפלה את האדם מכל יצורי בראשית, בהעניקו לו את הנתון המופלא והבלתי מובן הזה הנקרא רצון, שבעזרתו יכול לאכול האדם מ'עץ החיים' ומ'עץ הדעת'.
מושג הרצון איננו יכול לחול על אלוקים,- הוא 'בעל הרצון' – כלומר: הרצון קיים בנו, ואנו חופשיים לבחור ברצוננו בין הטוב לרע
מה סובייקטיבי פה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2003 19:09 |
|
| |
המעלה העליונה שהכרע הדעת היינו רצון הווה - "לבסוף נהיית תורתו"!
רצון השם: פירושו מה ש"רץ בהווה" מה שהקב"ה מגלה במציאות להכרע דעתו של האדם, אך רק עין תורנית מנוסה מזהה את זה ככך.
הכרע בדעת שדיבר עליו הרמב"ם הוא הסובייקטיבי שאינו רואה עדיין בעליל איך שהוא הוא רצון הווה!
שבת שלום!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2003 18:53 |
|
| |
בע"ע,
אני חייב לך תודה על שהבאת בפני את המשפטים החשובים האלו של הרמב"ם.
מעניין שהוא החליט לתקוע אותם דווקא באחת הפינות היותר נדחות של המשנה תורה.
בכל זאת, אני עדיין בדעה שהרמב"ם ראה את האדם שמקיים את המצוות מתוך הבנה שזהו רצון השם כעומד במעלה גבוהה יותר מזה שמקיים אותן מפני הכרע הדעת, אם כי הדרך להכרה הזאת עוברת דרך הבנת טעמי המצוות.
ראיה אפשרית לדברי היא דברי הרמב"ם בהלכות מלכים: " כל המקבל שבע מצוות, ונזהר לעשותן--הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא: והוא שיקבל אותן ויעשה אותן, מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו, שבני נוח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת--אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם **אלא** מחכמיהם."
שבת שלום
הטקסט שלך כאןהטקסט שלך כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2003 09:34 |
|
| |
רציו
הוא זה שאני טוענת שלגבי דעתו האמיתית של הרמב"ם לעולם לא יגיעו "בני האדם להסכמה, והן תמיד יהיו במחלוקת, דעתו היא סוד שעלינו לגלות אותו
בנוסף הרמב"ם מודע לכך וזאת כוונתו שרק אלה, שיש להם את הנתונים לגשת ל"מורה" ויתאמצו להבין אותו, ולגלות את הסוד, יזכו לפתרון, כל אחד לעצמו. ו"הסכל הנמהר הערום" שהוא מהמון הרבנים, לא יזכה לזה מפני שהרמב"ם כותב לאלה שמבינים תורה במובן הרחב שלה, ולא לסתם לומדי "חמישה חומשי תורה"
לגבי הדברים היסודיים ביותר באמונה נוהג הרמב"ם - בכוונה תחילה – לאומרם שלא במקומם הרגיל והמתבקש, אלא לאומרם דווקא במקומות שהאדם שאיננו בקיא ואיננו - מכיר את שיטתו
ה"סכל הנמהר הערום" לא יחפשם שם
תוקן על ידי - איקה - 5/8/2003 10:01:32 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2003 07:30 |
|
| |
ליאו שטראוס בספרו Persecution and the Art of Writing (נרדפות ואמנות הכתיבה) כותב שלא ניתן לשפוט את דעת הרמב"ם ממילותיו מאחר והיה (כרבים מכם) אנוס התבונה, הוזקק לא לכתוב את כל דעתו בפירוש. צריך לדעת איך לקרוא אותו בין השורות ובין המילים וגם זה אולי עדיין לא מספיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 14:00 |
|
| |
מיימוני בניגוד אליך הרושם שלי מהרמב"ם הוא:
הרמב"ם סבר שאין שום טעם למצוות, אלא טעמן שהן מביאות לתיקון הנפש ולכך הם יועדו.
הוא "המציא" את טעמי המצוות מתוך שכלו, וזאת דעתו והוא גם מציין זאת כפי ששואל כתב.
סודות התורה הן אמת והן לא ניתנות להשוואת – קל וחומר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 01:43 |
|
| |
שואל, בעל עגלה, איקה
אני סבור שהצבעתם על דבר חשוב. אבל הרושם שלי מהרמב"ם שהוא
א. סבר שהבין את טעמי המצוות. אם את סודות התורה הבין, שהם הפילוסופיה בעמקה, אז טעמי המצוות לא כל שכן. אבל כיון שלא יכול היה לכתוב זאת בגלוי, כתב זאת בלשון מתונה.
ב. נראה שהיתה לו מודעות היסטורית שטעמי מצוות היו לפי הדור בו ניתנה התורה לבין זמנו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 01:39 |
|
| |
שואל,
הרמב"ם גילה את דעתו במשנה תורה (סוף מעילה)
"ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדומה ולידע סוף ענינם כפי כוחו" (בהמשך כותב שכמובן אם לא מצא טעם, לא יתבסס על מסקנותיו)
אני חושב שטברסקי התעסק עם זה הרבה וזו מסקנתו מעוד מקומות .
איקה, כתבת משהו שהזכיר לי ציטוט של ויקטור פרקיס :
"האם האדם החדש אשר קנה לו שלטון בכוחות כמעט אלוקיים מתת הטכנולוגיה יהיה צירוף של האירציונליות הבהמית של האדם הפרימיטיבי עם תאוות בצע ויצר שלטון המחושבים של האדם התעשייתי? זו תהיה הזוועה במלוא התגלמותה"
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2003 21:53 |
|
| |
מיימוני
חשבתי על הדוגמא שהבאת בעניין ה'נמנעות' ורציתי להבהיר את עניין "הטעות", סליחה שאני חוזרת שוב לנושא הזה, זה רק מתוך הכוונה להגיע לאמת – העניין הוא עקרוני, שהרי אפשר יהיה לחשוב שהרמב"ם שלל את התפתחות המדע, ועד כמה שידוע לי בכל מקום בו הרמב"ם מאמין שתהיה התפתחות הוא משאיר לו מקום, כמו בהסברו על החלק המרגיש שבחלקי הנפש כשהוא מציין את חמשת החושים ומוצא לנכון לסיים במילה ה"מפורסמים" שיתכן ויתגלו עוד, כמו שהסתבר (חוש שיווי המשקל, וחוש לחום-קור)
'נמנעות' הן עניין לחלק השכלי שבחלקי הנפש - הם אותם דברים שאינם מתקבלים על הדעת, ולא ניתן כלל להעלותם על הדעת. אבל אי אפשר להתעלם מן העובדה שישנם בני אדם המסוגלים לקבל על דעתם את ה'נמנעות', והם מאמינים בבלתי אפשרי, זאת משום שהם אינם מכירים את טבע המציאות.
(כשהרמב"ם מדבר על 'הסכל הנמהר הערום' הוא מתכוון לאותם אלה שלא יוכלו לשיטתו - שלגבי הדברים היסודיים ביותר בעולמה של האמונה, הוא נוהג לאומרם שלא במקומם הרגיל והמתבקש, אלא לאומרם דווקא במקומות שהאדם שאיננו בקיא ואיננו מכיר את שיטתו, לא יעלה כלל על דעתו לחפשם שם.)
"ספינת הברזל הרצה באוויר" היא אחת מהדוגמאות שמביא הרמב"ם כשהוא מסביר את אחד מחמשת חלקי הנפש - "החלק המדמה" שבנפש האדם
הרמב"ם מביא את הדוגמא בדבר " ספינה רצה באוויר" - מפני שה'כאלם' הכיר בעובדה שיש דברים שהם בגדר לא קיימים, כלומר לא ריאליים, אבל מכיוון שהאדם יכול להעלותם בדמיונו, אין לראות אותם כנמנעים. והם הסכימו שאין סיבה שהם יתרחשו בפועל, אבל בגלל עצם העובדה שהאדם יכול להעלותם בדמיונו, פשר הדבר שהם בגדר אפשרי.
ולפי ההסבר שהבאת, יכולים אנו לבטל את כל הדוגמאות שהוא מביא ולהגיד עליהם שהם טעויות: "בהמה באלף עיניים" – שיבוטים בבהמות כבר יש! הכבשה דולי ז"ל (תרתי משמע)
ומי יודע לאן יגיע ,"יצר הרע" כשהמדע ינצל את הטכנולוגיה ל"התפתחות מפלצתית"
(בתקווה שהסברתי את עצמי)
|
|
|
|
|
|
