דוד: החטא והתשובה (עיונים בתנ"ך)

אחת הדמויות המופלאות בתולדות עם ישראל היה דוד המלך. הספר מספרי התנ"ך, שנקרא אצלנו "שמואל ב'", מוקדש לו ולמעשיו. בספר זה, אנו מלווים אותו מתחילת דרכו בצאן אל כס המלוכה, ועד לסוף ימיו, כאשר בניו הסתכסכו על הירושה ובקושי הומלך בנו הנבחר, שלמה, תחתיו.
והנה, דווקא דוד, עבד ד', המשורר שהשאיר לנו פרקי שירה ותפילה של מזמורי תהלים, נכשל בחטא איום ונורא. הוא נכשל עם אשת איש, ובסופו של דבר שלח את בעלה לההרג.
הדבר מתמיה. וכן מתמיה שהסיפור נותר עבורנו בכתבי ההיסטוריה שנכתבו בידי נביאי התקופה, משמואל ועד נתן ותלמידיהם. אין זה מצוי שספר היסטוריה של העם, שנכתב כרגיל בידיעתם של המלכים ובסיועם, יכיל פרקים שמציגים אותם באור שלילי. (חשוב לציין עובדה זו, מפני שהיא מלמדת אותנו הרבה על עם ישראל, על הנביאים, ועל דוד המלך עצמו, שהניח לסיפור הדברים להישאר לדורות אחריו).
הסיפור מופיע בפרקים יא-יב. פרק יא מספר את סיפור הכשלון. פרק יב מספר את סיפור התשובה. השלמתו של הסיפור מופיעה בפרק נא בספר תהלים, ויש לקרוא את הפרק – בנחת, באיטיות, באהבה – כדי להשלים את התמונה המלאה שביקשו נביאי ישראל ודוד להשאיר עבורנו לדורות.
הבה נעקוב אחרי הסיפור מראשיתו ועד סופו. עיון זהיר יגלה לנו פרטים מחודשים בסיפור, וגם ימחיש לנו כיצד יש לגשת ללימוד הנביא – אמנות כמעט בלתי ידועה בזמננו זה. (מומלץ בכל פה להחזיק תנ"ך צמוד, אבל אין בכך הכרח).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

איקא,

אני לא כ"כ רוצה להכנס לעניין, מאחר ואני לא מרגיש נוח לנהל דיונים על אופיו של דוד המלך בפומבי, בפרט לאור העובדה שאני עשוי לנהל דיאלוגים חריפים ביחס אליו, אשר רחוקים מהשקפת עולמי. אבל אם תראי את סוף הסיפור (שלא ציינתי) תדעי למה התכוונתי .
ככלל, אני סבור שפרשנותך ביחס לנכות היא "חסידית" מאד (על אף שזו מילת שבח בעיני בדרך כלל) .

העיר לי צדיק אחד בתיבה הפרטית, שנראה כי יש גאווה והתנשאות בדברי שנאמרו לעיל ביחס לטענה כי יש לשפר את השיח הציבורי פה .
זאת, ביחס למילותי "להשתעשע פה בלבד".

אז איך אומרים : "דברי הוצאו מהקשרם" (המקלדת, המקלדת הזו, נורא) .

כמובן שהתכוונתי להשתעשע במובן של "ת"ח משתעשעים בהלכה" ולא במובן של משחק .
וכדי שלא אאלץ להתנצל שוב : כמובן גם שאינני ת"ח ולא צל צלו של ת"ח .
כ"א יכול לראות שיש פה בקיאים, חכמים ויראים ממני (שלפעמים טועים, כמוני) והדברים ידועים וברורים ונאמרים באמת ובתמים.

והנה זה נגמר, סוף סוף, כי נמאס לי להסביר את עצמי וזה קורה לי מדי הרבה פעמים בחיים .

ישנו הפתגם הידוע "כל בעל מום רע" . משמעותו של הדבר הזה הוא לא על פשוטו, בעל המום אינו רע מטבע ברייתו. ודוד בוודאי הכיר את משמעותו - להכרת הטוב אצל דוד ישנם כמה וכמה פנים, ולקיחת עובדת היותו של מפיבשת נכה, לא נלקחה כלל בחשבון, כשהגיע שעת המבחן של הכרת הטוב. מצד שני
אי אפשר להתעלם מצורת ההתנסחות של שאלתו- "האם נותר איש" ואחר כל במונח הטעון- בן שאול ,שמעוררת אותנו לחשוב האם היה לדוד עוד שיקול בהביאו את מפיבשת זכר בית המלוכה הקודם שיהיה סמוך על שולחנו. מפיבשת היה נכה ומשמעותה של נכות זו היא חולשה פיזית שמביאה לחולשה נפשית, הוא היה נתון להשפעות של ה"סובבים" אותו, ודוד לקח נתון זה בחשבון.
עשיית הצדק במקרה הזה היא של דוד המנהיג. השמירה על שלמות ממלכתו היתה בראש סדר העדיפויות שלו. זאת לקיחת האחריות של המנהיג בלוקחו את כל הפרטים האפשריים היכולים לסכן את שלמות הממלכה כדי לשמור על שלמות העם.

מיד אחרי זה מופיע בכתובים
הצדק של דוד - האיש הפרטי- במקרה בו הוא שולח לנחם אבלים מתוך הכרת הטוב והתמים, בלי לקיחת שום שיקול אחר מלבד קיום המצווה

ישנו הצדק של דוד בעל התשובה – במקרה פרשת אבשלום, כשהוא מקבל עליו את העונש בהכנעה – הנני מקים עליך רעה מביתך – דוד לא סלח לעצמו, והוא היה בציפיה לקבלתו. כשקבלו הוא אמר "מזמור..."עשיית הצדק במקרה הזה היא חיסולו של יואב - וזה סיפור בפני עצמו




תוקן על ידי - איקה - 5/5/2003 12:39:11 PM

תוקן על ידי - איקה - 5/5/2003 1:26:31 PM

ר' מיימוני,
אפשר ונמנה אני על המעליבין ואינן נעלבין, שכן עד היום טרם הצלחתי להפגע בפרומונו, אלא להשתעשע בו בלבד.

אם יש בדברי פגיעה במקום זה או אחר (ואני מניח שלצערי התשובה חיובית..) ואם סבורים רבותינו בעלי סיסמאות הניהול, כי הרחקתי לכת, הנני מתיר בזאת למחוק חלקים מדברי, או את כולן, מעתה ועד עולם והנני מתנצל מראש מכל מי שפגעתי בו או אפגע בו בעתיד .

בעקבות נכות רגשית זו, לא מצאתי עד היום פולמוסים פוגעניים במיוחד, אלא פולמוסים מחוסרי טעם.
וטעם הוא כידוע עניין של .. טעם .

יש לזכור שלא פעם האמת קשה ומרה וע"מ לבררה יש צורך במלקחיים לוהטים. טיפול שורש איננו דבר נעים והרדמה רק תזיק לבירור ענייני טעם ודעת.

קוני,

לדעתי ניתן למצוא קשר בין שנואי הנפש מהיבוסי לבין מפיבשת .

זהו אפילו קשר קלאסי .

הפרשנות לפיה דוד קיפח את מפיבשת עקב נכותו, מתבקשת ובלתי אפשרית כאחד .

גם אם נסיר את הקשר, היחס לנכי היבוסי בעקבות נכותם תמוה ביותר (סלקציה?, אני כותב זאת ברעדה!)

אתה צודק וברור שניתן לראות תחרות בין ציבא למפיבשת, כשם שניתן לראות מיהו הצדיק ומי הרשע שם . אין לי בעייה עם כל פרשנות בעניינם . מושחתים ללא ספק היו גם אז. עניין לי בדוד המלך, מלכא משיחא .

כפי שניתן לתאר, לא הובאו דברי אלא ע"מ להציג פרשייה, אולי מעט חבויה, אשר בענינה כמו גם בעניין אין ספור חברותיה, נוכל לראות שמכל כיוון שלא נביט בה, לא תתפרש ע"פ הכלים המצויים באמתחתינו .

וחזקה על נביאנו שנהגו במנהג אבא שאול : "כל שאני זכאי באמירתו, רשאי אני להחשיך עליו"

תוקן על ידי - בעל_עגלה - 5/5/2003 10:33:22 AM

אפרים לייב,
אם הבנתי את שכתבת, אתה טוען כלפי שאני
א. מבקר באופן קבוע את דברי חז"ל.
ב. מבקר הפעם את דברי חז"ל, את מ"ד שדוד לא חטא, ללא בסיס.

שתי תשובות בדבר לשתי השגותיך.

א. כפי שהערתי כמה פעמים, המסורת שלנו גדושה בטיעונים שונים, שיש לדעת לייחס להם את המעמד שחז"ל עצמם ייחסו להם ושוב לבחנם לאור הנתונים שבידינו. אין אנו עושים זאת מתוך זילזול בחז"ל, אלא מתוך שימוש באותם כלים עצמם שהגמרא משתמשת בהם, וזה, בעיניך ודאי, סימן ללגיטימיות שלהם. אין אני נבהל לגלות שחז"ל טעו בהכרת המציאות, דווקא משום שאני מכיר בגדולתם בכל מקום אחר.
אני סבור שאם תעיין בדברי, תוכל לראות שיש לי הערכה אליהם לא רק כדבר מופשט, קבלה מרבותי (וגם זה, כי כך מתחילים כולנו), אלא מתוך הבנה לעומק מחשבתם, עד כמה שאני מסוגל לכך.

ב. מה המקור לדחיית דברי מ"ד שדוד לא חטא? אני מציין שלושה מקורות
1. פשטות דברי הנביא. אם תקרא בדברי, תראה שאני מסתמך על ניתוח מה שכתוב, ועל הצבעה על מה שלא נכתב, אך אומר דרשני.

2. בגמרא שלנו. כנגד אותו מ"ד שטען שדוד לא חטא, יש סוגיות מפורשות מהן משתמע שחז"ל לא סברו באופן מגובש וגורף שדוד לא חטא, ובוודאי לא שבת שבע היתה גרושה ללא תנאי, כשיטת התוס'. סוגיות אלו צוינו באשכול זה ובאשכול סמוך, עיי"ש.
לדעתי, בוודאי שאין בסיס ברור בדברי אמורא זה להתפתחות הסיפורת המאוחרת סביב מערכת הקשרים המסועפת שמקיפה את דוד, אחיתופל, בת שבע, אוריה ומערכת הספירות.

3. כשכתבתי כי דברי האומר "דוד לא חטא" אינם חייבים להיות פשט ובוודאי לא לכ"ע (=לכל השיטות) לא חרגתי, כפי שאני מבין בדבריך, מכלל הפרשנות הרווחת לדברי חז"ל. ציינתי דוגמאות לכך שחז"ל העלו טענות שלא היו נכונות גם בעיניהם כדי לסתום פיות מקטרגים. לדעתי, וזו לא רק דעתי, כך קרה גם שם. כמובן, איני יכול לקבוע זאת בוודאות, על סמך אותם קריטריונים שבהם אנו לומדים כל סוגיה וסוגיה, ולכן הבאתי בחשבון גם את האפשרות שבעל המימרא התכוון אליה בלב שלם. אבל איני מאמין בכך מאותה סיבה שאתה סבור שדוד לא חטא. בעיניך כשלון של דמות גדולה כדוד הוא בלתי אפשרי, אפיקורסות. בעיני, לייחס לאמורא דעה המעקמת את הכתוב היא אפיקורסות, או שטות.

אני משער כי דעת אלו שמאמצים את הגישה לסנגר על דוד עושים זאת מתוך ההנחות הבאות:
א. לא יתכן שדוד יחטא, ועוד בחטא שכזה.
ב. מצאנו שגם בגמרא נאמר שדוד לא חטא.
ג. מי שמחטט יתר על המידה בנושאים כאלו, זה עלול לנבוע מתוך נטיות אפיקורסיות, כלומר זילזול בדברי חכמים, בין באופן מודע בין באופן לא מודע.

לגבי טענה ב', דנתי לעיל. לגבי הטענה הראשונה, באמת הדבר מוזר בעינינו. אך נזכור נא שאין אפוטרופוס לעריות, וזה נכון גם לגבי דוד המלך. ואולי גם זה אסור להאמר?
גם חז"ל התייחסו לבעיה זו ואמרו שלא היה החטא ראוי לדוד, אלא לפתוח דרך לתשובה לכל באי עולם, שיראו שעל חטא כזה אפשר לעשות תשובה, וכיצד לעשות תשובה.

לגבי השאלה השלישית, אני משער כי אם היית מוצא דיון כמו שלנו בספרי אחד מן האחרונים, היית מתייחס כלפיו ביתר סובלנות. מן הסתם, רוח של ביקורתיות שנושבת בפורום כלפי דברים מדברים שונים יוצרת רושם של ביקורתיות לשם הביקורתיות, לשם התוקפנות, לשם האפיקורסות, ולא בירור אמיתי. מה גם שלפעמים החותמים על הביקורת אינם דמויות משדה ההלכה. לכן אני מזמין אותך להבדיל בין תכלת לקלא אילן, בין אלו שחושבים ובודקים מתוך העיון הישיבתי, כמוך, לבין אלו שבוחנים מנקודת ראות חיצונית לנו בינתיים. אך אין אנו מגרשים אותו מהסתפח בנחלת ה', ואנו נוהגים כמו פופר, להבדיל בין הקשר הגילוי של השאלה להקשר התקפות שלה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בעל עגלה

אני מתנצל בפניך ובפני כל מי שכתבו עליו דברים פוגעים. אני ממליץ לכל אחד לעיין באשכול של פגית על שיפור הסגנון.

לענין השאלות שהעלית, עלי לעיין בפרשה זו.

בדבר אחד אני חייב לחלוק עליך. גם אם חננו אותי משמים בעט סופר מהיר, עטך ומקלדתך משובחים משלי... (אל תענה לי במחמאות. אני מכיר בגדלותך ממני).



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

קשה בעיני הקביעה לפיה חז"ל פירשו פירוש שאינו אמת ביודעין (ועוד בלשון החלטית כמו "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה!").
וכל-כך למה - לא מפני שיש בידיך הפרכה הגיונית כלשהי לקביעתם (אילו היתה כזו הרי היית מפרשה), אפילו לא מפני שקביעתם מנוגדת לדעת המדענים בימינו (כבמקרים אחרים), אלא אך ורק מפני שקביעתם אינה מוצאת חן בעיניך, וכיון שכן ברור לך שחז"ל לא יכלו לסבור אחרת ממך, ואם אמרו כן בוודאי שקר אמרו!
היתה זו בעיה אפילו אילו טענת כך כלפי חברך ללימודים, קל-וחומר בן-בנו של קל-וחומר כלפי חז"ל.

לקראת סוף דבריך אתה מרכך קמעא את עמדתך וקובע "ייתכן שבעל המימרא האמין בלב שלם בדבר זה". שים לב - בעל המימרא (ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן) האמין בלב שלם בכך שדוד לא חטא, ואילו אתה "יודע" שטעות היא בידו! האם יש בידך אינפורמציה כלשהי בנושא שלא היתה בידי ר' יונתן? לא ולא. אתה סומך על כישוריך האינטלקטואליים, שכנראה ר' יונתן לא ניחן בהם ולכן לא זכה להגיע למסקנתך.



תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 5/5/2003 10:50:56 AM

בעל עגלה

שנואי הנפש בפרק ה' מסוימים מאד מהיבוסי אשר הוצבו כמבצר נגד שלטון דוד ומהיכ"ת לקשר אותם לפרק ט' על מפיבושת.

אבל כללית בענייני דוד זקוקים אנו למיימוני.

בענין מפיבושת בפרק ט' למה הוזכר שלציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים ולמפיבושת בן קטן וכו'? משמע שהיתה תחרות בין ציבא שחש מושפל בכך שהיה צריך להיות עבד מלכותי לנכה עם הילד האחד (גם בפסוק יא יש שם פלא שרש"י ניסה ליישב).

בענין אבישג מלכים א' א' פסוק ט"ו ופסוק כ"ח ורד"ק והגמרא סנהדרין כ"ב. ורש"י שם ד"ה קינחה מפליאים עד מאד ובפרט לפוסקים שהיה חולה שיש בו סכנה שלכן הותר לו יחוד!

לעניין לשמו נתכנסנו פה :

אמנם, קשה להגן על הדברים לנוכח אותה הסתערות רבתי שחויתי פה. לא משום שתשש כוחי . רוח הקרב הרי היא כשמן תורק בעצמותי .
אלא שדומה לי ולוואי שטועה אנוכי, כי סטה הויכוח הזה ממידת האמת שנכונה לו והחליק, איני יודע מדוע, אל עבר הגנות חברתיות תרבותיות . כן אפילו בפורום הזה .

שהרי לא זו בלבד שלא התנגדתי לפרשנותו של מיימוני, אלא ששאבתי ממנה עונג רב .

כל שניסיתי הוא להציב תמרורי אזהרה, שכן על אף הערצתי לכוחו ועל אף בטחוני ביכולותיו של מורי ורבי זה, כמו גם בתומתו וביראתו, אשר כולנו כאחד עדים להם, חששתי, שמא ישכח, אפילו הוא, עד כמה המדרון חלקלק .

ואז החלו המושכים באזני לטעון כנגד ביטוי בו עשיתי שימוש. במקרה זה "מלאך" .

האם באופולוגטיקה עסקינן ? האם באמת לא הובנה זירמת דברי שיש צורך להיתפס למילים ?(שערכם רב בפני עצמם, אך אם אשיב אליהם אגלגל את הויכוח שוב לסימטאות צרות שאינן מעניינו)
האם באמת טחו עיניים מראות עד כמה קצרה הדרך מהצגת מורי דרכנו כ"קריזיונרים" כ"הפכפכים" וכהשד יודע מה עוד ?

ועתה נמשיך את הפלגותיו של רבינו המיימוני אל עבר הנביא . שאלות כתמיד יש בסלי למכביר . את סלי התשובות עוטים אתם נאמנה על שכמכם . השקוני נא מעט מכדכם .

הפעם אבקש לנסות ליגע בפרשיה שולית (שאמנם זכתה להתיחסות חזלי"ת), פרשיה שאמורה אולי להעסיק לא פחות מאותו חטא פופולרי .

אנסה לתאר את הפרשיה הבאה "בכליו" של רבינו המיימוני. אמנם לא מושחזת עטי כעטו , אך למען נסות הצג את רוח דברי, תיסלח לבטח עילגותי .

מדוע עושה אני זאת ? על כך בפעם אחרת .
רק אומר שחלק רב מהכתוב להלן מנוגד נמרצות לרוחי ולהשקפת עולמי.

ואת העיורים ואת הפסחים שנאי נפש דוד על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית (שמואל ב' ה')
דוד המלך האדמוני יפה העיניים אוהב אנשים שלמים. דוד המלך לא אוהב פיסחים ועורים. נכים ? לא בבית מלכותו .
למה ? מדוע ? סלידה גופנית ? אסתטיקה ? (לא תקלל חרש, לפני עור לא תתן מכשול).

אבל לדוד המלך דווקא יצא להפגש עם נכים . היה זה אך מעט טרום פרשיית בת שבע . אף לאחריה (ע"פ סדר הכתובים) הנכה היה הרי מפיבשת בן יהונתן (?) חברו בלב ונפש .

היה זה כאשר דוד המלך, במחווה של מנצחים מעוניין לגמול חסד עם בית שאול ושואל :
"האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד ? ויאמר ציבא אל המלך עוד בן ליהונתן נכה
רגליים" .
ציבא נזכיר, היה אחד מעבדי שאול . ציבא מנסה להסתגל לשליט החדש, ציבא הוא מאותם מחליפי הנאמנויות, "כדאייניק" . ציבא זוכר שנכים אינם כוס התה של דוד המלך, והנה, יש הזדמנות לקידום מעמד . הוא מזכיר את מפיבשת, מזכיר גם בציניות מצמררת ושפלה את נכותו .
כפי שנראה עוד מעט היה ציבא מנוול לא קטן, הוא חיפש הזדמנות . מאוחר יותר ימצא אותה .

דוד המלך (מתגבר על סלידתו מנכים?), מציע למפיבשת הגנה שלטונית מלאה, מחזיר לו את כל
אשר היה לשאול . מפיבשת אוכל על שלחנו וציבא מספק לו את כל צרכיו .

מיד לאחר מכן מספרים לנו הכתובים על חטאו של דוד, על פרשיית בת שבע . על כך נשפכו תילי תילים באשכולנו ובכל מקום אפשרי אחר.

חולף זמן (או פרק) . דוד בורח מפני אבשלום . דוד בורח מפני בנו חביבו עצמו ובשרו . הסיטואציה קשה מאד . כמעט בלתי אפשרית .
כתמיד שם שמים שגור בפיו "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו.. מה רבו צרי... "

ומה עשה מפיבשת בעת בריחת דוד ?

מפיבשת נשאר נאמן וטהור לב . כך יספר לנו הנביא מאוחר יותר בפרק י"ט .
"ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום"

אבל גם לציבא הציניקן היו תוכניות . הוא פוגש את דוד במנוסתו עם מיני תקרובת ועם רכילות טריה מהשטח . הוא מספר לדוד, כי למפיבשת הנכה המסכן ותם הלב תכניות בגידה (פ' ט"ז) - לא פחות .
דוד לא חושב הרבה . לא מברר . הוא מחליט מהר : "ויאמר המלך לציבא הנה לך כל אשר למפיבשת" .

כולנו יודעים את סופה של מרידת אבשלום . אי אפשר שלא להתרגש מהפסוקים המצמיתים, אשר מתארים את אהבת אב לבן, אהבה שאינה תלויה בדבר :
"ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום, מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני
בני" ושוב : "והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום בני בני"

דוד המלך חוזר. לבו דווי . גם מפיבשת הנאמן וזך הלב בא לקראתו :
הוא שואל את מפיבשת (הנכה) "למה לא הלכת עמי מפיבשת" ? (ציניות?)
מפיבשת כנוע , נרגש, מספר לו . האמת מתגלה . הוא מגלה עד כמה היה מפיבשת (אשר מכונה עתה "בן שאול" וזו סוגיה נפרדת) נאמן לו . הוא מגלה עד כמה בוגדני היה ציבא .

דוד חוה עד עכשיו מס' משברים קשים . דוד חטא והודה בחטאו . דוד עבר מאורע קשה ביותר של בגידת בנו האהוב ומותו . דוד המלך יודע לעשות צדק דוד המלך יודע לחזור בו (ראו אביגיל למשל) מה עושה עתה דוד המלך, האב השכול שבע נסיונות החיים .
האם דוד המלך עושה צדק ?


תוקן על ידי - בעל_עגלה - 5/5/2003 2:59:33 AM

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 5/5/2003 10:44:36 AM