האיום "אפיקורס!!"

יש הרבה דעות שהתגבשו ביהדות, ונהיה ממילא שמי שאינו מכיר בהם או אף מערער עליהם במקצת, אחת דתו להינות או להיצעק בשם הנכבד "אפיקורס" או בשם נכבד יותר "כופר".

הנה למשל ר' עקיבא, הוא סבר זמן רב שבר כוכבא הוא משיח ואם היה מנצח לא הייתה סיבה שיחזור בו ר"ע. לעומתו חבריו חלקו עליו ולא חשבו את בר כוכבא כמשיח מלכתחילה. נניח ור"ע היה חי היום ולא היה ידוע כמי שעל שמו נקראים הרחובות וכו' הן וודאי היה מושא ללעג ולקריאות ה"אפיקורס" וכו'.

מעתה, מי יעלה על דעתו כלל שר"ע היה מתייחס לכך? ומי מאתכם מעלה על דעתו לכנות את ר"ע לאפיקורס לשעה?

יתר על כן יש מ"ד בגמ' שמשיח אינו אדם אלא תקופה, אם היה חי היום היה וודאי מכונה בשמות הנכבדים הנ"ל.

כל זאת בא להוכיח דבר אחד, שם אפיקורס חל על כל שדעתו אינו מקובלת, ולכן טיפשי ביותר להשתמש במונח הזה כאשר הדיון בא לברר. כי הרי הבירור כבר מניח בתחילתו את הדעה המקובלת ובא לבחון אותו ולערער עליו, אם כן מה מקום יש לקרוא או להציב את הכינוי הזה כ"איום" או משהוא כזה?

ובקצרה: "אפיקורס" מזמן אינו איום, ואף פעם לא היה טיעון משכנע.
מי שחש שאין לו מה לשכנע כי השומעים דלים בשכלם, הרי שאין לו סיכוי ומוטב ידיר רגלו כדברי פגית.

סוף דבר: הכינויים והסטיגמות לא יקדמו וגם אינם הכלי המתאים לכך. הבה נכבד את הדיון ונהיה עניינים.

ועתה מדריך קצרצר: אם כשתקרא מאמר מחברי הפורום ולשונך תדגדג וליבך יעלה אליה את הביטויים הנ"ל, בחון את הנחות היסוד """ההגיוניות""" שמחמתם דעה זו ראויה להידחות.

כמובן שלכולנו ללא יוצא מהכלל יש לתת את ליבנו אל הנימוס הבסיסי שלא לבזות דעת חברנו, ואף מי שמביא דעה מקובלת ומרגיז את החושב, אל לו לדחותו באמור לו זו דעת ההמון, והנך נושא ספרים בעלמא וכיו"ב, כמובן ואין צריך להרחיב בנקודה זו לה כבר התחנכנו כולנו מיום כניסתנו אל הגן.

יהוסף,

אכן, ישנם החולקים על הרמב"ם וסבורים שלא כל י"ג העיקרים שמנה הם אכן עיקרי אמונה להלכה, אבל נראה לי (אינני בטוח בכך) שניתן לומר שי"ג העיקרים של הרמב"ם נתקבלו להלכה.

ובכל אופן - אנן לדעת הרמב"ם עסקינן, ולדעת הרמב"ם כל מי שאינו מאמין באחד מי"ג העיקרים (בניגוד למי שמאמין בהם אבל חולק על הרמב"ם וסבור שאינם עיקר) הוא אכן אפיקורס.

איקה,

1. לשון "בראשית רבה" הוא רק המשפט הראשון ("גבורות גשמים לצדיקים ולרשעים ותחיית המתים לצדיקים בלבד"). אחריו מביא הרמב"ם הוכחה הגיונית לדברי המדרש ("ואיך יחיו הרשעים והם מתים אפילו בחייהם"), ומסייע לכך ממאמר חז"ל נוסף ("וכן אמרו רשעים אפילו בחייהם קרואים מתים, צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים"). זה סגנון מקובל מאוד.
מי שרוצה לדחוס בדברי הרמב"ם דברים נוספים, עליו הראיה.

2. פירוש המשך דברי הרמב"ם "ודע כי האדם יש לו למות בהכרח" הוא פשוט (ומשתלב היטב בכל המשך הדברים: גם תחיית המתים היא מצב זמני בלבד, משום שבסופו של דבר צדיקים יחזרו לעפרם ויזכו לעולם הבא, שהוא התכלית.
בנושא זה נחלקו עליו הרמב"ן ועוד, וכיום הגישה המקובלת בענין זה היא דלא כהרמב"ם, אלא דוקא תחיית המתים היא המצב הסופי.

אפרים

הרמב"ם אומר שכל שאינו מאמין בי"ג עקרים הוא אפיקורס כי סבר שאלו היסודיים בעיקרי הדת, אך אם יבוא מישהו ויחלוק ויסבור שלדעתו עיקר פלוני אינו מהותי בקבלת הדת וכו' הרי שיוכל לחלוק ממילא על הרמב"ם שאין זו אפיקורסות.

ואנו חוזרים לשאלה אם ניתן לחלוק. אני משער שגם רבני חב"ד הגדולים מדורות קודמים היו חולקים על ראשונים במקום שהיה נראה להם.

אפרים

כדי לסגור את עניין הפירוש האפיקורסי שלי אני מביאה בפעם האחרונה את דברי הרמב"ם ככתבן וכלשונן בפירושו למושג לתחיית המתים :

" ו"תחיית המתים" – היא יסוד מיסודי תורת משה רבנו, עליו השלום. ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה – אבל הוא לצדיקים.
וכן הוא לשון "בראשית רבה" : "גבורת גשמים – לצדיקים ולרשעים: ותחיית המתים – לצדיקים בלבד". ואיך יחיו הרשעים – והם מתים אפילו בחייהם! וכן אמרו : "רשעים אפילו בחייהם – קרואים: מתים: צדיקים אפילו במיתתם – קרואים : חיים".ודע, כי האדם יש לו למות בהכרח, ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו"

אפרים מיותר לציין שהדברים אינם של הרמב"ם הרי כתוב: "וכן לשון "בראשית רבה"....

החלק הראשון בדבריו הוא קביעה, בעוד החלק השני הוא הסבר לחלק הראשון- ולא סתם ביסוס דבריו על המקורות

מה שמעניין הוא שמכל ההסבר המפורט הזה של הרמב"ם אתה פוטר ב: שתחיית המתים תהיה לצדיקים בלבד ולא לרשעים,קלות בלתי נסבלת. ובעיניי זה יחס מזלזל כלפי הרמב"ם, שאתה לא חושב שאולי הוא רוצה להגיד איזה דבר מה שהוא לא פשוט כל כך כפי שאתה מבין.
הרי בשביל להבין מה שאתה מבין הרמב"ם לא היה צריך להרחיב את העניין שהוא לצדיקים בלבד. הוא אומר את זה במפורש בפסקה הראשונה, יכול היה לציין מקום המקור ולפתור את עצמו , כפי שהוא עושה ברב המקרים בהם רוצה לבסס את קביעתו.

למה היה צריך להרחיב ולהאריך? ולמה הוא טורח להסביר את דבריהם של חז"ל.

למה הרמב"ם מסכם ואומר: דע ,כי האדם יש לו למות בהכרח – נראה לך שיש איזה אדם שלא יודע זאת?

לסיכום, הסברו של הרמב"ם את דברי חז"ל הופכים במקרה הזה להיות דבריו שלו, ואותם אני מבינה כפי שפרשתי – אם בעיניך פירושי זה הוא גישה אפיקורסית
אז בעינייך כל ניסיון להבין דברים עמוקים הם אפיקורסות, ומוטב יעשה האדם ולא יחשוב.
כי הרי מחשבה עמוקה לדבר הזה לא שמענו ממך, אתה רק צועק: אפיקורסים, אפיקורסים.

איקה,

אכן, הדברים שאת מציינת כ"פירושו של הרמב"ם לתחיית המתים" כלל אינם מופיעים כך בדבריו.
למעשה אין אלו כלל דבריו של הרמב"ם עצמו, אלא מובאה של הרמב"ם מדברי חז"ל, שנועדה לבסס את קביעתו שתחיית המתים תהיה לצדיקים בלבד ולא לרשעים.

יהוסף,

ובכן, חלוקים אנו בשאלה האם תיתכן דעה אפיקורסית ועם זאת אמיתית. אתה טוען שכן, ואני טוען שלא. אבל גם אם ישנה מחלוקת בינינו בענין זה - עדיין השאלה בדבר הגדרתה של דעה כאפיקורסית היא חלק מהשיח בדבר אמיתותה של הדעה. אם נסכים שנינו שדעה פלונית היא אפיקורסית, יהיה עלינו לדון אם אפשר שתהיה אמיתית, ולדידי ברור שלא.

אשר לדבריך בענין י"ג העיקרים של הרמב"ם, שהחולק עליהם אינו אפיקורוס אם מחלוקתו היא דרך כבוד לחכמים - הרי דבריך סותרים את דברי הרמב"ם עצמו, האומר במפורש שכל מי שאינו מאמין באחד מי"ג עיקרים אלו אפיקורוס הוא.

לסיום דבריך - מעולם לא שמענו על תורה אחת של אמת לחכמים ותורה אחרת של שקר להדיוטות. תורה אחת היא לנו, ותורת אמת היא.