יום העצמאות באספקלריא תורנית

טעות בסיסית של קרני ראם.
כשיצאו ממצרים הם חיכו לפעולה של הקב"ה, שייתן להם תורה. זה היה מחוסר זמן, ולכן העצמאות שם לא היתה שלימה. אבל כיום יש לנו תורה, ואנחנו לא מחכים לשום דבר נוסף של הקב"ה, אלא שאנחנו עצמנו (חלקנו) בוחרים שלא לנהוג על פיה, ולכן המצב הרוחני רעוע (כולל של שומרי המצוות. וידוע מה שאמר הרב מבריסק שהמשיח לא מגיע בגלל הדתיים ולא בגלל החילוניים). מה עניין זה להודאה לקב"ה על העצמאות שנתן לנו?

משום מה בסוגיא במגילה לא דובר על עצמאות רוחנית.

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2404748

_________________

בברכה

קרני_ראם: האומנם עצמאות? - מ. גינוסר מנסה להבין

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים". אם קיימנו בנפשנו בשנה זו את חובת חז"ל הזו המופיעה בהגדה של פסח וחווינו מחדש את מאורעות הגאולה בחג הפסח שעבר עלינו לטובה, הרי שבימים אלה עדיין נמצאים אנו בעיצומו של תהליך גאולת ישראל, שכן תהליך זה לא הושלם ביום צאת ישראל משערי כור הברזל. אלא החל אז, והלך ונמשך במשך 50 יום עד ליום קבלת התורה.
דיינו בשחרור עול העבדות כדי שנודה ונהלל למקום עלינו, אך בכך עדיין לא היינו הופכים לבני חורין אמיתיים. מתן דרך ומהות לחיים על ידי קבלת התורה, היא שהשלימה לנו את הגאולה, וכמו שתמצתו זאת חז"ל באומרם "אין לך בן חורין אלא במי שעוסק בתלמוד תורה" (אבות ו).
נמצא אפוא כי בימים אלו, ימי ספירת העומר, עודנו חווים את מהלך הגאולה, וסופרים אנו בהשתוקקות את הימים שנותרו לנו עד לחג השבועות, היום בו משתלמת גאולתנו ומביאה אותנו לידי עצמאות אמיתית, לא רק במובן של אי השעבוד לאחרים, אלא גם ובעיקר בהצגת מצע ערכי וראוי לחיים, מצא שאינו נמצא אלא בתורה.
בימים אלו כשאנו מתבשרים מעל כל עץ רענן על החגיגות הקרבות והולכות לקראת מלאות שישים שנה לעצמאות מדינת ישראל, אנו שואלים על פי הדברים האמורים: האומנם עצמאים אנו? גם לו נניח כי במידה כזו או אחרת שוחררנו מעול שעבוד הגויים, האם די בכך? האם הדרך הערכית שמקימי המדינה הציבו לפניהם כעם, יכולה להגדיר את העם היהודי כבן חורין?!
בספרו "אמונות ודעות" כותב רבי סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". החגיגה האמיתית תוכל אפוא להתקיים כראוי רק כאשר דגל היהדות יתנוסס בגאון בארץ ישראל, מתוך שיתוף פעולה ועידודם של כל מערכות השלטון והמשפט, רק אז תתאמת הפיסקה המושרת בהמנון המדינה: "להיות עם חפשי בארצנו"...

מתוך המייל השבועי של עולם התורה

יצחק יונתן,
חן חן על הבקיאות ההיסטורית והצגת הדברים הבהירה.

יצחק,

ושמא לא "תחושה של רובו המכריע של הציבור" היא הקובעת, אלא דווקא תפיסתם של חכמי הדור את האירוע? הרי ביהדות נקבעים דברים על-פי דעת החכמים, לא על-ידי ההמון.

איקה

תודה רבה.
לא התכוונתי ליותר וכפי שהסברתי ליצחק_יהונתן אלא להדגיש גם את החלק הזה השחור מאד ולבל נשתלה שיש כאן טלית שכולו תכלת-לבן!

אכן, שכחתי להתיחס לשאלתך האחרונה, ועמך הסליחה. אשר על כן, אשיב עליה למרות הבטחתי לחדול, ומי שפרע וכו' יסלח לי על שלא עמדתי בדבורי.

אינני זקן דיי כדי לזכור תקופה זו, אך הרושם שקבלתי הוא שסיום מלחמת העולם לא נתפס בעיני הצבור כישועה, ולא עורר פרצי שמחה והתלהבות. כמובן, הכל שמחו על הפסקת הטבח ביהודי אירופה, אולם ההלם והזעזוע על גודל האסון (שהתברר לאשורו רק לאחר המלחמה) האפילו על הכל. כמדומה, שאיש באותו הדור לא הציע לתקן יום טוב או אפילו חגיגה בקנה מידה קטן לזכר אותו אירוע, וזה גופא מעיד על מצב הרוח הלאומי באותה שעה. כמובן, כל זה הוא ההיפך הגמור של המצב בה' אייר תש"ח.

כללו של דבר, למרות שניתן לתקן יום טוב על כל הישג לאומי, (גם כשאין בו הצלת חיים וכמו שנתבאר), לו היינו חוגגים כל נס כל הישג וכל הצלה היו כל ימינו חגים (ולא היינו צריכים את טבלת היארצייטים בבית הכנסת כדי להפטר מתחנון). להבנתי, דרישת קדם למיסוד יום-טוב היא תחושה ברורה של רובו המכריע של הציבור כי ארע כאן דבר מה משמעותי. ללא ספק, זה היה המצב בהקמת המדינה, ועיתוני התקופה (כולל "המודיע") יוכיחו; וכבר הובאו כאן ובח"ח מספר ציטוטים מת"ח בני אותו הזמן המתארים את תחושותיהם דאז.

דרישה נוספת היא כי האירוע הוא בעל משמעות ארוכת טווח שלא פגה עם הזמן (ולכן "בטלה מגילת תענית" שכן מה לנו בנצחונותיהם של החשמונאים על בני בית שאן, כשאנו יושבים בלודז'). לענ"ד גם מבחן זה מתקיים בניד"ד ועינינו הרואות כי מדינת ישראל מתפתחת והופכת במהירות למרכז היהודי הגדול ביותר בעולם, באיכות ובקרוב גם בכמות. אולי עוד בימינו יתקיים המצב של רוב יושביה עליה. האם ניתן להכחיש את הקשר שבין תהליך זה להקמת המדינה? האם כל זה היה קורה תחת שלטון השולטן, הנציב הבריטי או המופתי?

על שאר השאלות כבר כתבתי את הנלע"ד, והבוחר יבחר.

יצחק,

כבקשתך לא אשוב ואתייחס לכל פרט ופרט, אבל אסכם בקצרה את דעתי:

א. לא ברור כלל שהקמת שלטון יהודי גרידא היא סיבה לתיקון יום-טוב, אפילו כשמדובר בכלל ישראל או רובם, ק"ו כשהשלטון מקיף (כשהוקם) חלק קטן בלבד מכלל ישראל.

ב. הצלת קהילה בישראל היא סיבה לקביעת יו"ט עבור אותה קהילה שניצלה, ולא עבור כלל ישראל.

ג. ביום ה' באייר לא היה שום אירוע של הצלת ישראל, והיה רק שלב אחד מני רבים (לפניו ואחריו) בהקמת שלטון יהודי.

ד. מדוע לא תיקנו גדולי ישראל בשעתו יו"ט עבור קהילת תושבי ארץ-ישראל במלחמת העצמאות? אינני יודע, וייתכן שחששו שתיקון יו"ט ביום אחר היה מעורר מחלוקת ומדנים.

לסיום, עדיין לא ענית על שאלתי - מדוע לא נקבע יו"ט לזכר נצחון בעלות הברית במלחמת העולם, שהציל מספר גדול בהרבה של יהודים?

קוני

לכבוד יום ההולדת לפורום, הריני להכתיר אותך, "מלח הפורום" לוחם שעמד בגבורה נגד כל אלה שמה שהוא הבין מזמן, הם עוד יבינו.

מזל טוב לפורום

תוקן על ידי - איקה - 5/12/2003 7:21:59 PM

אינני מבינה? האם היהדות מוצגת כאן ביחס?
מה שקוני מנסה להסביר הוא:
שהמדינה מוחזקת כבת ערובה בכל תנאי, כדי להחזיק את החולים שלא ימותו.
היהדות אינה תלויה בקיום המדינה , היא התקיימה 2000 שנה ללא מדינה. "החילונים" הם לא בדיוק תינוקות שנישבו, הם חונכו על "התורה"= אהבת הארץ , ולא על עיקרי אמונה.
קחו מהם את הארץ אין להם יהדות!
ישנו פה פרדוקס, שמצד אחד היהדות האמיתית היא שהיא משמשת אופוזיציה לשלטון.
ודבר זה הוא בלתי אפשרי לעשותו, קרי הפרדת הדת מהמדינה, כי אם תקח את הדת מהמדינה לא תהיה "מדינת היהודים"

אפרים:

א. זה לשון הרמב"ם: "בבית שני כשמלכו יוון... עד שריחם עליהם אל' אבותינו, והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה--עד החורבן השני" הוא נותן שתי סיבות: תשועת ישראל והקמת המלכות. האם יש רמז בדבריו מה יותר חשוב? ומה היה חסר לו היה הרמב"ם מסיים ללא אזכור המלכות כלל?

ב. יש כמה כאלה. יש כמה ימים שנקבעו לזכר שגברה ידם של ישראל והצליחו בבניית חומת ירושלים. יום אחר נקבע על שגרשו את הגויים ממצודת חקרא וכך התאפשר ליהודים להכנס לירושלים גם בלילה ולא רק ביום (ואני רואה בעיני רוחי את סבי-סבך הרוחני עומד באותו הדור ואומר: .המשמעות המעשית של כל זה דלה מכדי לקבוע יו"ט). יו"ט נוסף נקבע על נצחון על מגדל צור (או מגדל שור) והגלית תושביה הגויים, ועוד אחד על הגלית תושבי בית שאן (ומוכח שם שלא היה בדבר משום פקוח נפש, אלא חיסול חשבונות לאומיים). דוק ותשכח. מגילת תענית ברשת: http://www.shechem.org/torah/megtan/index.html.

ג. צר לי שכך אתה חש.

ד. כאמור - חכמינו חשבו אחרת בזמן בית שני. כידוע, גם בזמן הגלות תקנו ימי הודאה צבוריים בקהילות שונות שנושעו (ויעויין בתשובת החת"ס הידועה בענין זה).

הטענה החדשה שהעלית כאילו רק צאצאים ישירים של תושבי הארץ "נהנו" מהנס היא תמוהה בעיני. האם כל אלה שעלו לארץ לאחר הקמת המדינה, ובזכותה יכלו לעשות זאת, לא נהנו מכך? מי פתי ויאמין כי לו נשארה הארץ בחורבנה הפיסי כפי שהיתה קודם העליה הציונית היו מתקבצים בה קרוב לששה מליוני יהודים כ"י?

על פי דרך הטבע, אבי, למשל, לא היה זוכה להגיע לארץ לולא המדינה (וקרוב לודאי היה נטמע בין הקומוניסטים), האם אני נמנה על הרוב או המיעוט לשיטתך?

ברשותך, אסיים כאן את הדיון. בהעדר עובדות או מקורות חדשים, הויכוח נהפך לנצחנות בעלמא. עמך הסליחה, ואם תרצה נמשיך בפרטי כפי מיסת הזמן.

מיימוני,

יישר-כח על הציטוט המענין. לצערנו, יש בדברים פשוטים כאלה מן החידוש, כתוצאה ממדיניות עקבית ומכוונת של סילוף ההיסטוריה בידי משטרת המחשבות. אגב, מומלץ לעיין בדברים הנרגשים של "ציץ אליעזר" בהקדמה לחלק ג' המתבטא בסגנון דומה, ביתר פירוט.