שלושים יום קודם החג - על מאכלי חלב בחג

התפתחות המנהג של אכילת מאכלים חלביים בחג השבועות

מאת ממדבש
(זאת כתבתי לחברי העומד לפרסם מאמר בנושא)

ברור לי, כי המנהג האשכנזי(1)-צרפתי(2)-פרובנסאלי(3) הרווח של אכילת מאכלים חלביים בשבועות, הינו פיתוח מאוחר של המנהג האשכנזי הקדום המוזכר בטקסי חניכה אשכנזיים להאכיל את הילדים הקטנים, המתחילים ללמוד את פרשת ויקרא בחג השבועות,(4) מאכלים המכילים דבש וחלב(5).

(1) מהרי"ל, מהדורת ש"י שפיצר, ירושלים תשמ"ט, הלכות שבועות, עמ' קסב, והלכות חלה, עמ' פה: "ואם הוא בי"ט של שבועות שאז דרך העולם שעושין פלאדין גדול וקורין לו סיני, אז אם שכח יטול ממנו חלה על כולן...", ובשינויי נוסחאות, הערה י: "מולייא דחלב"; ספר המנהגים לר' אייזיק טירנא, מהדורת ש"י שפיצר, ירושלים תש"ס, הגהות המנהגים, עמ' סז-סח; לקט יושר, או"ח, עמ' 103.
(2) פירושים ופסקים לרבינו אביגדור צרפתי על התורה, מהדורת א"פ הרשקוביץ, ירושלים תשנ"ו, עמ' תעח. זאת למעשה האיזכור הקדום של המנהג כמנהגם של מבוגרים!
(3) אורחות חיים, א, הלכות תפילת המועדים, ירושלים תשנ"ח, עמ' קעב ב; כל בו, סימן נד.
(4) העובדה שהטקס התקיים בבוקרו של חג השבועות, הוזכרה רק בידי: הרוקח, הלכות עצרת, סימן רצו, עמ' קסד; ר' אפרים מבונא(?); ספר האסופות האשכנזי, ראה: ש"א שטרן (מהדיר), מאורות הראשונים, א, ירושלים תשס"ב, עמ' יד: "בשחרית [=חג השבועות] משכימין לבית הכנסת...", שם עמ' כ: "מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמד בשבועות...".
(5) מחזור ויטרי, ב, עמ' 629: "ולמה לשין את החלות בחלב ודבש, משום שנאמר ויניקהו דבש מסלע, ומעין מקרא של פתיחת לב, שנאמר דבש וחלב תחת לשונך..."; ר' אפרים מבונא, שם, עמ' יח: "...מכסהו בדבש, משום שנאמר ויניקהו דבש מסלע, וכתיב דבש וחלב תחת לשונך, לפיכך צריך ללוש בחלב"; ספר האסופות, שם, עמ' כא: "...ומערבין בה דבש ושמן וחלב..." ;כל בו, סימן עד: "...ומה שלשין בו חלות בדבש וחלב זכר לויניקהו דבש מסלע, וכתיב דבש וחלב תחת לשונך"; אורחות חיים, ב, עמ' 24: "ומה שלשין חלות בדבש וחלב...".
וא' (י') מרקוס, כבר רמז על כך בספרו: טקסי ילדות: חניכה ולימוד בחברה היהודית בימי הבניים, ירושלים 1998, עמ' 172: "מה קרה לטקס החניכה? מרכיבים שונים שלו המשיכו להתקיים בבתי הספר, אך לא ברוב המקומות. הוא חולק למרכיביו. המסורות החינוכיות העתיקות נותרו בבית הספר – אותיות האלף-בית, המזון המתוק ולוח הכתיבה. מסורות חג שבועות העתיקות שעסקו במבוגרים הופרדו ממהלך כניסת הילד לבית הספר והוסיפו להתקיים כטקסי מבוגרים בשבועות – במיוחד לימוד התורה ואכילת מאכלי תורה כגון מאפי קמח, חלב, שמן, דבש או סוכר. אם היה מי שהוסיף לאכול אותיות שנאפו על עוגות או על ביצים כתובות בשבועות, לא היו אלה ילדים אלא מבוגרים, כפי שהדבר משתקף בנוסחות מגיות...".
על טקס החניכה המופיע במחזור ויטרי, כותב י"מ תא-שמע, בתוך מאמרו: "טקס החניכה בישראל, מקורותיו, תולדותיו סמליו ודרכי התפתחותו", תרביץ, סח (תשנ"ט), עמ' 590: "...מרקוס סבור כי טקס החניכה מתועד למאה השתים עשרה משום שהוא נמצא במחזור ויטרי, שמחברו הוא הרב שמחה מוויטרי, בן זמנו של רבנו תם. ואין הדבר כך. מרקוס מביא את העדות מתוך מחזור ויטרי כ"י ריג'יו, הנמצא כעת בבית המדרש לרבנים על שם שכטר בניו יורק, ולדעתו זה הוא כתב היד הקדום ביותר של המחזור, והוא מן המאה השלוש עשרה (עמ' 53, הערה 41). אולם באמת אין זה כתבה היד הקדום, וכבוד זה שמור לכ"י קלגסבלד (לשעבר כ"י ששון 535), שמשולב בו לוח מקורי של שנות אמצע המאה השתים עשרה. והנה בכתב יד קדום זה לא נמצא טקס החניכה כלל! אין ספק כי קטע זה הוא מן התוספות שנכנסו למחזור ויטרי מאוחר יותר, בעיקר על ידי הרב אברהם ב"ר נתן בעל 'ספר המנהיג', לקראת סוף המאה השתים עשרה ואולי בתחילת המאה השלוש עשרה...".
וראה עוד: ד' שפרבר, מנהגי ישראל, ג, ירושלים תשנ"ה, עמ' קלט, הערה 69.





תוקן על ידי - ממדבש - 5/7/2003 7:25:23 AM

כמו שיש אשכול דיני כתמים באתרוג, צריך לפתוח אשכול מתכונים חלביים. מנהג ישראל תורה.

[נכתב תוך כדי שאני מנסה להבין למה הקציצות גבינה נדבקות למחבת. אם יצא מזה משהו אכיל, אעלה את המתכון. שלא להכשיל את הבריות במנהג שאינו הגון]

_________________

ממדבש = 'מתוק מדבש' (ולענייננו גם מחלב)

ראיתי באותו אשכול שפתחת בח"ח שהובאו בו שאר הטעמים ולכן בולט שם ההבדל בין הסברך הפשוט והמתקבל לבין הסברים ספקולטיביים ולא נוחים.

http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=448997

מהפכן,

אולי המדובר במאכלי חלב מאד מסויימים כמו חלב חם, כי קיבתי וקיבת אחרים ששאלתים מעידה כמאה עדים שאין להשוות.

ווטו1

הסברך ה"טבעי" שאולי כדי ללמוד כל הלילה לא רצו להכביד את הקיבה בבשר, אינו נכון מטעם אחרת. דהרי אדרבה מאכלי חלב מכבידים ומביאים השינה, כדאיתא בהגהת מנהגים, דמה"ט אוכלין בע"פ מאכלי חלב, כדי שיישן ביום ויהא נעור בלילה. וכדהעיר בשו"ת שיח יצחק סי' רלד, עיי"ש.

ממדבש,

רק עכשיו שמתי לב לנפלאות הגילוי שלך לגבי מנהג האכילה החלבית המוכיח את עצמו בפשיטות לעומת כל ההסברים לאחר מעשה שאינם משכנעים.

עד עתה ניחמתי את עצמי בהסבר "טבעי" שאולי כדי ללמוד כל הלילה לא רצו להכביד את הקיבה בבשר, אבל לאחר דבריך סודרה דעתי בנושא ויישר כוחך!

אולי, אבל 1. התפילה שהובאה ברזיאל, מתמקדת ל"זכרון" ו"פתיחת הלב", ותפילתו של השל"ה ל"הצלחת בנים".
2. תפילת השל"ה מומלצת לערב ר"ח, ותפילת רזיאל ליום ר"ח.

ממדבש,

הבאת מס' רזיאל המ': "עיקר עשייתו בר"ח סיון ובערב שבועות... יקח קמח שעורים... ויליש בנקיות ויאמר... יהי רצון... שאצליח בזה פתיחת הלב... ולא ישכח... ויקח דיו ויעשה בעוגה ארבעה שרטורין... ויכתוב...".

התעוררתי שאולי יש קשר בין תפילה זו למה שהתקין השל"ה להתפלל להצלחת הילדים בער"ח סיון - תפילה שנהיית מאד פופולארית בימינו!?

תוספת:

מקור האשכנזי הקדום מופיע בתוך חיבור אשכנזי אנונימי, כפי הנראה בן המאה הי"ד,* ספר המנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג, מהדורת י' אלפנביין, ניו-יורק תרח"צ, עמ' 30: "נהגו לאכול בו (=בשבועות) כל מיני מאכלים (מקו) מתוקים כגון דבש וחלב משו' דבש וחלב תחת לשונך ונדרש על מתן תורה".

* ראה שם במבוא, וכן: ש"י זוין, סופרים וספרים: גאונים ראשונים תשובות, תל-אביב תשי"ט, עמ' 160-161; י"מ פלס (מהדיר), מנהגות וורמייזא, לר' יודא ליווא קירכום, ירושלים תשמ"ז, מבוא, עמ' 17, הערה 7.

מקורות נוספים:

ספר רזיאל המלאך, מהדורת אמסטרדם תס"א, מב א: "עיקר עשייתו בר"ח סיון ובערב שבועות... יקח קמח שעורים... ויליש בנקיות ויאמר... יהי רצון... שאצליח בזה פתיחת הלב... ולא ישכח... ויקח דיו ויעשה בעוגה ארבעה שרטורין... ויכתוב...".

ובחיבור שג' שלום כינה אותו "מעשה מרכבה", שפורסם בידי שפר, סינופסיס, פיסקה 578: "ביצה... כתוב על ביצה בת יומא דזגתא... וכתי' עלה דהאי ביצה הדא מילתא... והדר אכיל לה. ולא לישתי בתרא...".

תוקן על ידי - ממדבש - 5/8/2003 3:32:46 PM

אכן, טקסי החניכה האשכנזיים, מקשרים את הפסוק ביחזקאל, עם המוטיב של האכלת אותיות לילדים, ראה: ר' אפרים מבונא, שם, עמ' טו-טז; ספר האסופות, שם, עמ' כ. ופסוק זה כפי הנחייתם כותבים על העוגה.

המנהג כנראה משקף, את כל הרמות שהזכרת, והן מופיעות בתוך המקורות, ראה: ר' אפרים מבונא, שם: "וכותבין עליה אלפא ביתא ופסוקים שהן ענין חביבות התורה... אחר שמקרין אותן מה שכתוב בהן ומה שכתוב בתוך הטבלא, סימן שתיכנס תורה בליבם...". ספר האסופות, שם, עמ' כ: "ועל הביצה יכתוב... ויאמר ג' תיבות: נגף, סגף, אגף, משביע אני עליך פותה שר של שכחה שתסיר ותעביר ממני לב טפש, אני פלוני בן פלוני...".

מוטיב מגי זה, מופיע במקורות יהודיים נוספים, כמו בערוך, ערך קליר, מהדורת קאהוט, ז, עמ' קיד: "שמענו שיש מקום שקורין לעוגה קלר על כן נקרא ר' אליעזר הקליר שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח".

מסורת המייחסת את המוטיב גם לרס"ג, נמצאת במקור אשכזני, הכותב (בתירגום מארמית בידי מרקוס): "לשיכחה, בדוק ומהימן ובו היה עוסק רב סעדיה גאון... והוא מצא זאת במערת ר' אלעזר קליר... וזו היא: בראש חודש סיון קח קמח חיטים ולוש אותו בעמידה ועשה ממנו כיכרות ואפה אותם וכתוב עליהן: זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. קח ביצה ובשל אותה היטב וקל אותה וכתוב עליה... אכול כיכר זה בכל יום עם ביצה במשך שלושים יום ותלמד כל מה שאתה רואה ולא תשכח".

ושד"ל כותב: "ומר' קליר למדו... נתפשט המנהג ג"כ בצרפת ובאשכנז, כי כולם התאוו תאווה שיהיו בניהם מתפקחים ומצליחים בתורה כר' אלעזר הפייטן הגדול...".

על מקורות נוספים ועל הנושא בהרחבה, ראה: מרקוס, שם, פרק רביעי: "מזון מגי ומחוות לחיזוק הזיכרון", עמ' 73-105.

תוקן על ידי - ממדבש - 5/8/2003 6:57:32 AM

מיימוני,

באכילה יש את רעיון המיזוג. האוכל "כלה" בתור אוכל ונהיה אחד עם האוכלו. אומרים לילדים חמודים שרוצים לאכול אותם וכו' היינו להחדירם במודעות.

כך אכילת האותיות מסמלת את מיזוג הידע המובא על ידי האותיות. כנראה שלכך התכוונת, אך רציתי לפרש!