| נשלח ב-12/5/2003 18:38 |
 |
| |
על ההבדל בין פנדציט לקרבורטור
אתמול בערב בא אלי יהודי להתייעץ (כידיד) באיזה עניין רפואי . הוא היה אצל כל המומחים והיה אצל פירר וכו' וכו' ולא הצליח להגיע למסקנה ברורה .
לאחר שהתישבנו בדבר הוא פנה אלי וביקש ממני, אם לא קשה לי, להקפיץ אותו במכוניתי לאיזה אדמו"ר שנחשב מבין בענייני רפואה .
אמרתי לו שמכוניתי מקולקלת, אבל אם כבר הוא הולך, אצטרף אליו, כי באותה הזדמנות אוכל לבוא עמו ולהתייעץ עם האדמו"ר על הקרבורטור שלי .
הוא כעס עלי מאד . מאיפה אתה רוצה שהאדמו"ר יבין בקרבורטור ?
שאלתי אותו : ומאיפה אתה רוצה שהאדמו"ר יבין ברפואה ?
הוא השיב לי : לאדמו"ר יש נסיון, כי רבים שאלו אותו .
אמרתי לו : מצויין . אני פורץ עכשיו דרך חדשה.
אני אולי הראשון, אך לאט לאט יבואו אחרים וישאלו אותו בענייני קרבורטורים ורדיאטורים וגירים אוטומטיים (ולא אוטומטיים) ובסוף יהיה לו נסיון והבאנו זכות רבה על עמנו.
כך גם נוכל לפתור בעייה נוספת : המחסור החמור בשמות של עיירות בפולניה וברומניה . מעתה אמור: הקרבורעטורע רבה . הרדיאטורע רבה וכו וכו' .
אין מטרת האשכול הזה קינטור . באמת שלא.
הרי יודעים אתם שתמיד עומד אני על משמרת הגנת החסידות .
אני יכול להבין שבאים לאדם בעל זכויות לבקש ברכה . אבל מה המקור ומה ההגיון להתייעץ עם איש צדיק, רוחני וחכם ככל שיהיה על תחומים שהוא פשוט לא למד אותם ?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 16:06 |
|
| |
לשיפוטכם:
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2008 05:58 |
|
| |
הנושא יפה ומעניין אפילו שאינני חרדי ואינו נוגע לי ישירות.
ארצה רק להגיב על התגובה הראשונה - אם באמת יילכו אנשים לאותו אדמו"ר, וישאלו אותו שאלות על קרבורטורים ומנועים, בהתחלה יקבלו עיצות חסרות תוחלת- אך כעבור עשרים שנה של ניסוי וטעייה, יש יסוד סביר להאמין שאותו אדמו"ר יידע לתת עיצות נכונות גם בנושאי מנועים! 
אני רוצה להאמין שאדמו"ר שמייעץ מבסס את ידיעותיו על ניסיונו, מבסס את עיצותיו על אחוזי ההצלחה של עיצותיו הקודמות במקרים דומים, מתייעץ עם חכמים אחרים בנושאים שאיננו בטוח בהם, וברוב המוחלט מדובר באדם עם אינטיליגנציה יוצאת מנגד הרגיל ויכולת ניתוח חריפה למידע "חדש"-
אדם שכזה יכול להפוך למומחה לייעוץ במספר רב של נושאים מבלי ללמוד אותם על בוריים.
אם למשל, [דוגמא היפותטית ומופשטת] במשך עשר שנים נתקל במאה מקרים של- מים בברך-נניח, ויודע שבמחצית מהמקרים ללא ניתוח האדם יאבד את הברך לאחר מספר שנים, יידע האדמו"ר להמליץ כי אכן ניתוח הוא האופציה הנכונה, וכן הלאה.
אינני טוען שהם תמיד צודקים, אבל תתפלאו מה אפשר להשיג בכוחן של חישוב הסתברויות פשוטות...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2008 10:07 |
|
| |
חחחחחח...אהבתי את הרעיון לפתרון המצוקה בשמות
" הקרבורעטורע רבה . הרדיאטורע רבה וכו וכו' ."
מה יצא בסוף עם הקרבורטור?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2008 22:16 |
|
| |
אני אישית מכיר מישהי שהלכה לרב, והתיעצה איתו בנוגע לניתוח שלפי דעת הרופאים הוא קריטי לחייה. הרב המליץ לא לעשות את הניתוח, וראה זה פלא... החולה מתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2008 10:06 |
|
| |
האם מיימוני של 2008 חושב עדיין שיש הבדל בין "אדמורים בזמננו" לבין אדמורים בזמן אחר?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2008 08:42 |
|
| |
צרה_צרורה: חשבתם פעם על זה? 12/1/2004
התווכחתי עם אדמונית ממיודעותיכם בשטח שלה. מה דעתכם?
http://www.israblog.co.il/search.asp?searchFor=%E2%E9%F0%E2%E9%FA&usernames=on
ואז ללחוץ על - "מהגיגיה...".
*****
קונילמל7:
 דברים יפים יש שם וגם חתולות יפות, אבל הדיונים צריכים יותר מיצוי.
*****
מיימוני:
יש שם סיפור מעניין מאד על חסיד שנשלח לבית חולים בגלל חשד לאפנדציט, אך האדמו"ר אמר לו לא ללכת. (לא ברור שהסיפור אמיתי גם לפי עדות הכותבת). שני רופאים קבעו שהוא זקוק לאישפוז, ובכל זאת הוא סרב לניתוח וחזר הביתה, וככל הנראה הוא בריא ושלם.
השאלה היא אם מותר לעשות כן. האם האדמור צדק בהוראתו לחסיד לחזור הביתה? האם מותר לו ליטול אחריות בצורה כזו? והאם אדמורים בזמננו מסוגלים לידיעות כאלו? יש כאן שתי אפשרויות: שהאדמור ראה שזה לא סיכון, או שביטל את גזירת המחלה מעל החולה ושוב לא היה זקוק לטיפול.
ידועים דברי הרמב"ן שירא ה' אינו הולך לרופאים. כאן החסיד הלך לרופאים, אבל בסוף רצה לתקן את עצמו ולשמוע בקול האדמור.
האם גם זה נכלל בדברי הרמב"ן? והאם מותר לשמוע בקול הרמב"ן בענין זה?
כמדומה שדעת ההלכה בזמננו היא שלילית. ממילא, זו אינה יכולה להיות הוראה לרבים.
ועוד, שיש לחשוד שמי שמסרב ללכת לבית חולים אינו עושה זאת דווקא מתוך יראת השם או אמונת חכמים באדמור, אלא מתוך הפחד מללכת לטיפול שעלול להיות קשה ומסוכן...
נסתרות מי ידע...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2008 10:34 |
|
| |
מי שחושב שהרב'ה יודע ברפואה ולא במכונאות הוא "כופר" ברב'ה, אלא שלא מטרידים אותו בשאלות לא חשובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2008 09:51 |
|
| |
בימי שישי אני נוהג להאזין לתוכנית השו"ת של הרב אברהם יוסף ברדיו קול חי. תוכנית שיש בה שילוב מדהים של סוציולוגיה והלכה.
הבוקר התקשר גבר ושאל:
התפללתי אתמול מנחה בבית הכנסת איצקוביץ. כשיצאתי ראיתי ששמו לי דו"ח תנועה על שמשת המכונית, מה עלי לעשות?
הרב יוסף בחכמתו סירב לענות לו.
היתכן שהרב ראה את האשכול...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2008 00:02 |
|
| |
לא רק זה. שמעתי פעם סיפור על מישהו שהלך לסטייפלר, לשאול אותו שאלה בענין ניתוח מסוכן.
הסטייפלר חשב וחשב ולבסוף ענה: לא יודע. שאל השואל: אז מה עושים? אמר לו : לא יודע. חזר ושאל: אז מה עושים?
כלומר: השואל לא ביקש עצה או הדרכה או אפילו פסק, הוא רצה שהסטייפלר יחליט בשבילו. ואם הוא לא יודע זה לא משנה, שיחליט הוא ואני יהיה רגוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2008 23:46 |
|
| |
אני מעתיק כאן הודעה שכתבתי באשכול אחר,
מי כמו גולשי הפורום כאן יודע, שהדרך בה רוב העולם מחליט
החלטות כל שהם, מושפעת יותר ממיצי כיבה מאשר הפעלה של תאים אפורים, וכבר
אמר האומר שרוב האנשים מחליטים ברגע אחד ושאר הזמן עסוקים בלשכנע את עצמם
להחלטה שכבר קיבלו.
בשונה מכך מי שעסוק בעיון התורה, שבשאלות וספיקות
שמתעוררות בלימוד התורה אין בדרך כלל ראיות מוחצות לאחד הצדדים, אלא יש
פנים לכאן ולכאן, האדם הלומד את הראשונים והאחרונים ושם את ליבו להרגיש
כיצד הם שקלו קושיות ודחיות, תירוצים וסברות, יכול במשך הזמן ליצור בליבו
משקל שיהיה די קרוב לאמת , ובו לשקול את השאלות שמתעוררות לו או לאחרים
במרוצת ימיהם,
אדם שלומד את התורה לשמה, ומנסה להגיע לחקר האמת, גם
מתרגל את ליבו להניח לתאוות הניצוח והעמידה על דעתו, ומנסה לשקול את
הדברים בלי שיקולים חיצוניים.
וכן מי שלומד מוסר מתרגל לשקול כל פעולה שלו במשקל החסידות, שהרמח"ל דורש שיהיה לכל אחד בליבו,
מכל
הסיבות הנ"ל חושבים הרבה אנשים, ואני כבעל נסיון בתוכם, שכאשר מציבים לרב
חכם בתורה, נידון ובו שיקולים לכאן ולכאן, הרב ברוחב ליבו מייעץ איזה
שיקול יש לו יותר משקל, ואיזה שיקול חשיבותו פחותה,
היה אפשר לשאול רב גם בעניני קרבורטורים, אם תהיה שאלה ובה פנים לכאן ולכאן, אבל בדרך כלל אין בזה הרבה צדדים וספיקות.
(ישנה תועלת גדולה ללכת לשאול רב, רק מהסיבה הפשוטה שכאשר מנסחים את השאלה כראוי, ומעמידים שני צדדים, בדרך כלל השאלה נפשטת מאליה)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2003 18:27 |
|
| |
וטו
למה נקטו דווקא אחיה השילוני? מסתבר כי הוא לפי מסורת אחת חי מימות משה עד ימות דוד וא"כ לגביו פחות חידוש לתת לו הארכת חיים עד לימי הבעש"ט...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2003 17:27 |
|
| |
מסתברא,
אבל ל"נאמן עלי" דרוש איזה קריטריון או עצמי כמו שחמשה פעמים ראו בדבריו דברי חכמה שאין כדוגמתם וכדומה או פרגמטי שבלי נקיטת דרך אני תקוע ולכן אני מקבל את מסורתי. אבל אם כן למה להוסיף על מסורת ישראל מסיני? אכן לכך באו דברי התולדות שהבעש"ט קיבל מאחיה השילוני לייחס את זה עד למשה רבנו ע"ה.
|
|
|
|
|
