האם כדאי להיות חכם ?

האם כדאי להיות חכם ?

כבר שנים רבות הנני מתחבט בשאלה לכאורה מוזרה זו "האם כדאי להיות חכם", כוונתי, רוב הצבור החרדי אינו חושב ומתבונן מדי הרבה , הוא מאמין בכל דבר ואינו מעביר בשבט הבקורת מעשים והשקפות המקובלות על החברה.

אדם סטנדרטי כזה , טוב לו בעולמו, הוא אינו מתלבט ואינו מתחבט, מקורות המידע שלו הם בד"כ הספרות התורנית בלבד פלוס המודיע או יתד נאמן ,ולכן אין הוא נתון לסתירות כביכול בין מה שכתוב- למציאות, שכן המציאות המצטיירת בפניו אינה שונה מהמציאות התיאורטית של עולמו שנבנה על פי מקורות המידע שלו.

העולם המצטייר בפני אדם כזה הוא שחור –לבן. לבן הוא כמובן התורה ואורח החיים החרדי , והשחור הוא כמובן כל מה שמחוץ לגטו החרדי.

שונה ממנו הוא החרדי המשכיל (כפשוטו, ללא שום קונוטציות) שמקורות המידע שלו הם נוספים, וחוש הבקורת אצלו מפותח יותר ותחומי ההתענינות מרובים יותר, הוא נחשף לעיתים לסתירות בין הכתובים למציאות , דבר המצריך תהיות וחיפוש תשובות בספרים, ובמחשבה עצמית.

העולם המצטייר בפני אדם כזה הוא יותר בכיון האפור שכן גווני הלבן והשחור מעורבים אצלו, הן בעולמו הן בעולם הרחוק יותר (מובן שהגוון הלבן שולט יותר בעולם הקרוב על אף הקוים השחורים המעורבים בו... , וכן גם בעולם הרחוק קיימים קוים לבנים רבים בגוון השחור השולט שם...

לכאורה הטיפוס הראשון הוא הרבה יותר מאושר ויותר שלם עם עצמו מאשר הטיפוס השני, אך אני בטוח שבקנה מדה זה גם חתול בני ברקי מצוי (שמזונו מצוי לו בשפע בב"ב...) גם הוא מאושר יותר מבן אדם הטרוד בפרנסתו...

מה דעתכם?

"שאותם הדרשות כאשר רואה אותן הסכל ... לא יקשה לו מהם מאומה , כי אין הסכל הפתי הריק מידיעת טבע המציאות מרחיק את הנמנעות, וכאשר יראה אותן שלם מעולה לא ימלט מאחד משני דברים , או שיפרשם כפשוטם ותהיה לו מחשבה רעה על האומר ויחשבהו לסכל... או שיחשוב שיש להן סוד, הרי זה ניצול ודן את האומר לזכות בין שנתבאר לו אותו הסוד או שלא נתבאר".(מו"נ)

מכיוון שלהיות חכם או לאת זה לא דבר שתלוי בי או בך אני מאמינה שיש לנצל את מה שקיבלנו!! על זה אין ויכוח! ואם זה שווה או לא שווה? כמו לכל דבר יש פלוסים ויש מינוסים......
תאר לעצמך להפםיד איזה "חאפ" אין הנאה גדולה לבני אדם מלהבין דברים....
קחו לתשומת לבכם!

גם לא, ובמפורש כתבתי זאת בשורה האחרונה במאמר הקודם.

פנדורית

יפה מאד שאת כבר לא נותנת לכל מאמר כפרני שכתב עוד איזה אידיוט שמחפש חופש דתי לבלבל אותך. אבל האם את נותנת לכל מאמר מצדיק דת בק"נ טעמים של איזה פקיד מתנועת התשובה לבלבל אותך?

בכל מקרה, מכל העסק הזה אני למדתי דבר אחד ויחיד: עד כמה שהמציאות האלוקית בכלל והיהדות בפרט יכולות להיות תובנות שכליות ברורות לשכל הישר, צריכים כשירות נפשית כלשהי כדי לקבל אותם.
לכן לא כולם חרדים היום.
לקח לי זמן להבין את זה. בהתחלה האמנתי שאם הקב"ה והתורה זה דבר כ"כ מובן מאליו, אז איך זה יתכן שיש עוד חילוניים? אלא שזה לא ממש כך, זה כמו הסיפור עם הפיל וארבעת העיוורים, כל דבר יכול להיות אלוקים, ויכול להיות, עם קצת קומבינציות, משהו אחר.

מי שמספיק כנה עם עצמו, יעשה את החשבון הכללי ויגיע למסקנה הנכונה, ומי שלא...לא.

אני יודעת שזה לא קשור לנושא, אבל היה חשוב לי לכתוב את זה, כי פשוט עכשיו אני כבר לא נותנת לכל מאמר כפרני שכתב עוד איזה אידיוט שמחפש חופש דתי לבלבל אותי.

ולא, לא נהייתי פתאום "ראש בקיר", זה לא מסתדר עם האופי שלי. אני עדיין בתהליך בניה אינטלקטואלי, אבל משתדלת לעשות אותו במקומות הנכונים, ועם אנשים שבאמת האמת היא נר לרגלם, ולא כאלה שסימנו מראש מטרה, אותה יצדיקו בכל מחיר (הן דתיים והן חילוניים).

פנדורית היקרה ברוכה הבאה

אני עדיין חושב שמעלתך על חברתך גדולה.

אין לי ספק שאם תדעי את תוכן מונחי האמונה והיהדות בצורה אינטלקטואלית, את תנהגי בצורה יותר ישרה כאשר תבוא שאלה של מוסריות ומסירות נפש. את תדעי למדוד עם כלים מדוייקים הפסד מול רווח.

ולמשל, אדם שלוקח את התפילה כחובה כשלעצמה, ברור שאם תינוקו יבכה ייראה לו הדבר שלול לחלוטין לנסות ולהרגיעו, מה שאינו כן מי שמכיר את היחס הכללי בין המצוות של בין אדם למקום לחינוך כללי מוסרי וכיו"ב, יבין שבהחלט יש מקום להפסיק לרגע את התפילה ולהכניס מוצץ לתינוק. [מקור פשוט לכך, עזיבת אברהם את ד' לטובת קבלת האורחים].

איך שלא יהיה הצלחה בהמשך דרכך, עמלך המחשבתי ודאי רצוי בעיני ד'.
תדעי שהסיבה היחידה שסטודנטים הצליחו לבלבל, כי האמונה מונחלת לנו שטחית, ואנו רק מוסיפים לה ע"י אינטלקטואליות "תבלינים", אבל לא ניגשים לזה מהיסוד, ונשארים ע"פ רוב בתפיסה דומה לזו של ילד בן חמש. ואין ספק הרי כי תפיסת ד' אמורה להיות תובנה ברורה וחדה עד שכל ילד בן 13 יכיר בה.

תוקן על ידי - יהוסף - 6/11/2003 8:33:58 AM

האם כדאי להיות חכמה?
את השאלה הזו שאלתי את עצמי מהיום בו נולדתי.

האמת, כשאני נמצאת כאן, בינכם, אני מפקפקת בעובדה עד כמה אני אכן ראויה לתואר אבל בחברה בה גדלתי בהחלט נחשבתי ליותר חכמה מן המקובל.
כשהייתי בתיכון די נהניתי להיות היחידה שקראה את "קיצור תולדות הזמן", יודעת לצטט את ניטשה, מאזינה להרצאות של הרב נויגרשל ויכולה לפרט מהם ההבדלים בין פרויד אדלר ופרנקל.
לא הייתי חרדית מלידה (אם כי גדלתי במשפחה מסורתית ומעלה ולמדתי כל חיי במוסדות חרדיים), ולכן יכולתי להרשות לעצמי את ה"שעטנז" הזה.
בשלב מסוים התחזקתי יותר עד ש"התחרדתי" באופן מוחלט.
אני ועוד חברה טובה התחזקנו במקביל, אבל בעוד אצלי היה זה תהליך מאד רציונאלי, אצלה התהליך היה אמוציונאלי, במידה מסוימת חשתי עליונות עליה, עדיפות אינטלקטואלית, הרגשת רוממות, אבל זה לא הפריע לידידות בינינו, ואני חושבת שאחת הסיבות לכך היא, שבמובן מסוים, היא הכירה בעליונות הזו, ונשאה לעברי עיניים מעריצות.

בזמן שהיא הייתה כבר חרדית ומקפידה על שלש תפילות, אני עדיין הייתי באמצע ספר הכוזרי שלא היה לי אף פעם זמן לגמור אמנם התפללתי רק תפילה וחצי (שחרית קבוע ומנחה מתי שזכרתי), אבל הרגשתי שהאמונה שלי הרבה יותר מוצקה משלה...
עד שהאמת טפחה על פני...
אתם יודעים איפה גיליתי את זה? כאן, ברשת.
מרב הרגשת ה"ביטחון" באמונה היציבה וביכולת הוכחנות שלי, הרשתי לעצמי לגלוש באתרים מתפלמסים במיוחד כדי לגלות לחבר'ה שם את האור.

מעולם לא ביצעתי טעות שהייתה לה השפעה כ"כ קריטית על הרוחניות שלי.

מה אני? בסך הכל ילדה שסיימה תיכון מתווכחת עם סטודנטים לתואר שני על אמונה...
פתאום גיליתי כמה שאני לא יודעת דבר, שאם חשבתי שחקרתי את הנושא בתיכון, הלא שהחקירה שלי כאין וכאפס לעומת מכלול הידע האקדמי שיש בנושא, לאחר עשרות שנים של ויכוחים אינסופיים בין אנשי המדע לאנשי הכנסייה והדת. הם הצליחו עם טיעונים לוגיים והמון מילים לועזיות לערער אצלי יסודות שהייתי בטוחה שמוצקים. חברה שלי, לעומת זאת, כשנתתי לה לקרוא חלק מהתכתבותי בראשיתם הכריזה מיד "כפירה" והפסיקה לקרוא באמצע. לא מוכנה אפילו להגיב.

זו הייתה תקופה מאד מתסכלת בחיי. מצד אחד הרגשתי שאם לא אחקור הרי שתהיה זאת טמינת הראש באדמה, והוכחה לכך שאני "חרדית" בגלל תסמונת העדר, שהרי אף פעם לא הייתה חקירתי אמיתית. מצד שני פחדתי לקחת ריזיקה ולהסתכן בהרפתקה שיכולה לגזול ממני את האמונה שלי.
הייתה לי את האפשרות לצאת למסע גילוי האמת הפרטי שלי, מסע שריגש והפחיד אותי בו זמנית, ידעתי שהוא יכריח אותי ללמוד מאסות של חומר אקדמי, לשמוע עשרות קלטות, לקרוא מאות ספרים... הייתי מוכנה לו, אבל בסוף החלטתי לוותר עליו.
לא מפחד ולא מעצלות.
פשוט ישבתי רגע עם עצמי וגיליתי שאני באמת מאמינה. שהם אולי הצליחו לבלבל אותי עם הספקולציות שלהם, אבל אני מאמינה, אני לא חושבת שיכול להיות אחרת. אני פשוט לא צריכה אותו בשביל להרגיש טוב עם הדרך בה בחרתי.
למה מאמינה? כי אני לא חושבת שתודעה יכולה להיות סכום של אינטראקציות חשמליות, שהגוף יכול להיות סכום של מוטציות ושכל ההיסטוריה היא סכום של מאורעות אקראיים.
וזה היה בלב. לא בשכל, בלב.

אז אוקיי, אני עדיין לא כמו חברה שלי, אני עדיין טיפוס סקרן וחושב (עובדה שאני כאן), אבל הפעם מכירה בעליונותה עלי, כי אני יודעת שאם יבוא יום ונצטרך לקפוץ לתוך כבשן אש על קידוש ה', היא תעשה את זה בלי שום שאלה, ואני- תתפללו עלי שאהיה חזקה מספיק...

באחת מההודעות הקודמות (באשכול הזה) כתבתי שהמקובל אמר אני מתפלל לדעת זה התינוק.
על כך השיב מסתברא, כי את הדברים האלו אמר ר' שמשון מקינון, שפנה עורף לקבלה.

שוב ראיתי בשו"ת הרש"ל סי' צח, שלא תפס בפשטות הדברים כי הר"ש מקינון פנה עורף לקבלה, שכך הם דברי הרש"ל:
מה יפה כח של רבי שמשון מקינין אחר שלמד סתרי הקבלה אמר שהוא מתפלל כתינוק בן יומו.

הלבן

התכוונתי חברה טובה לא מבחינה רעיונית אלא חברתית-פוליטית. אני מבין שאפשר להתפלל לאל "אנא הפעל את מידת הגבורה, החסד וכו'", אבל להציג את זה ככוח זה אבסורדי ולא באתי "להשתמש" בריב"ש אלא להצביע על כך שאילו הייתי מביא בשם אומרו לא היו דבריי נתקפים.

אינני מקנטר. אני רק טוען וגם אם זה נוגע לפרה קדושה. כדי לטעון איני זקוק לטקסט של הריב"ש. הבן נא כי אני לא גודלתי על ברכיים שעל כל דבר מעוות או תמוה עונים "זה טוב אלא שמי אתה לדעת" או "כך סברו ראשונים ואחרונים או יהושע בן נון".

מה שהבאת מהריב"ש והצמח צדק מדבר אלי מתוך מה שכתוב שם ולא בגלל שמות הכותבים.

"אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם השם נזכיר".

בורג

לא רק הלבן לא הבין. גם אני.
האם כוונתך לומר שעלינו להסתפק באי ידיעתנו?
אם כן, אני מסכים איתך.

על כל פנים, נא להעביר את המשך הדיון לאשכול החדש בנושא, ולהשאיר את האשכול לנושא הראשוני שלו. תודה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הלבן

לו היית מבין מה אמרת עכשיו היית מבין על מה נסוב הויכוח.

בדיוק כך אבל בדיוק. וכך צריכים להבין את האלוקות.

ודי בזה.

מיימוני

הרבה יותר קל לנו להבין כל דבר עפ"י דוגמה מנפש האדם, שהרי האדם הוא עולם קטן, והנפש מחיה אותו כשם שהקב"ה מחיה את העולם.

חכמת האדם ורגשותיו הן הן כחות הנפש, אבל אינן הנפש עצמה המחיה את הגוף.

הלבן

איך אתה מבין את המשפט הבא:

"... ספי' הגבורה שאינה הבורא עצמו ית' (אע"פ שהיא אלהות כנ"ל)".

מה זו אלהות שאינה הבורא?



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו