| נשלח ב-15/5/2003 14:29 |
 |
| |
מלאכה [בשבת] שאינה אב או תולדה
* אין ספק שהמונח מלאכה, יש לו תוכן משלו. תוכן שכל אדם יכול לעמוד עליו אם השכיל את משמעות השביתה של שבת, בו שבת קל מכל מלאכתו.
* ממילא כל הכללים שבאו לאחר הכלל הנ"ל אינם כללים הבאים לשנות את תחולת ההגדרה של מלאכה, על יותר או על פחות מעשים, אלא להיות כלי עזר להכריע בספיקות ומקרים שלא ברור איך יש להתייחס אליהם.
לאור כל זאת נשאלת השאלה -
נניח ויש איזה מלאכת יצירה חשובה, אך דא עקא אין לה אב וכמובן גם לא תולדה, בכל הל"ט מלאכות שקבעו חז"ל מה נעשה? ולמשל אם נקבל דעת החולקים על החזו"א בעניין חשמל, האם ממילא נניח שאין זו מלאכה??
הכותרת שונתה מ"שאלה מעניינת בהל' שבת"
תוקן על ידי עצכח ב- 08/11/2007 19:59:38
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 23:57 |
|
| |
הנושא של מלאכת מוליד לא כל כך חלק. מתשובת הרשב"א ח"ד סי' עד נראה שהוא
מדאורייתא לענין זרע תולעים הנולד מחום אצילי ידיו.
וכנראה שהולדת ריח שלהלכה אין בה איסור מוליד, ואף לדברי רש"י שיש בה משום מוליד הרי לא כתב אלא שדומה היא למלאכה, היינו משום שהולדת ריח קלה
יותר כיון שהריח פחות ממשי.
ולענין מוליד אש שהרמב"ם אוסר הולדת האש ביו"ט
מטעם זה, דעת הט"ז סי' תקב סק"א שהוא מן התורה, והביאו בביאור הלכה שם
וכתב שמדברי הרע"ב נראה שחולק על כך והכתב סופר מאריך בזה. סוף דבר, יש
מקום גדול לכך שמוליד אסור מן התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 21:13 |
|
| |
כבר כתבתי למעלה מדוע מכב"פ לשי' הירושלמי אינו נוגע להכא. מה עוד שככל הזכור לי כבר העירו כמה אחרונים שהבבלי כנראה חולק על כך.
ובאמת דברי הירושלמי הללו הם דברי תימה מצד עצמם. מדוע לא הכניסו זאת למלאכת צד, או מבעיר? לחילופין, מדוע לא יתחייבו בכל מלאכה גם משום מכב"פ (וכבר העירו על כך המאירי ועוד ראשונים, וחילקו. והה"נ אפשר לחלק לגבי כל מלאכה אחרת).
ולגבי מלאכת מוליד, אכן יש שתלו את החשמל בזה (הבית יצחק), אף שצע"ק בזה שהרי מוליד ריח וכדו' לא נפסק להלכה ברוב הפוסקים. בכל אופן, מוליד אינו דאורייתא, ושימוש בחשמל יש לו מקום במלאכות דאורייתא, וכדבריי לעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 20:35 |
|
| |
מיד שמתי לב שדברי הירושלמי הביאם ד"ר הלפרין.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2009 20:34 |
|
| |
לגופו של נושא האשכול, האם תיתכן מלאכה האסורה בשבת שאינה אב או תולדה, נתעלם במחילת חכמי אתרא הדין דין מפורש בתלמוד ופוסקים ואיסור "מוליד" שמו שרש"י קוראו "דומה למלאכה", וגדרו הולדת כל דבר שיש בו משום יצירה וא"א לכללו באחד מל"ט מלאכות.
וקרוב לזה איסור מכה בפטיש ששמעתי פעם שעולה מדברי הירושלמי שעמד בחוסר הבהירות שבקריטריוני קביעת איסורו והעלה שכל שהיה נראה לחכמים שיש בו השלמת יצירה ואינו בכלל ל"ט מלאכות האחרים, אסרוהו משום מכה בפטיש.
ועל דברי מיכה תמה תמה אקרא שעירב שני תירוצים שנאמרו על שאלותיו, האחד ר' מיכי והאחד ההגיוני, והקשה על תירוצו של ההגיוני קושיות שאינן עולות אחר העיון אלא על תירוצו של ר' מיכי ולא על תירוצו של ההגיוני, ושמא אגב שיטפיה נקט ולא עיין בה כפי מידתו.
ואם להורות דעתי העניה, הנה שני התירוצים אמיתיים במובן זה ששניהם מכלל עניינה של השבת, שהשבת היא זכר למעשה בראשית שבהם נח הקב"ה ביום השביעי ועל כן נצטוינו לנוח בו, והוא עשה ד"שבות" שמכללו נאסרה טירחא יתירה בכל מקום. אבל ל"ט מלאכות אינן מענין זה אלא כדברי הגיוני שהן דברי הרש"ר הירש, להתרחק מהשלטת כח האדם על הטבע ולחיות ביום זה בלי יצירה אלא בצורה היותר טבעית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 04:32 |
|
| |
הגיוני
האם מותר לפשוט וללבוש הבגדים בשבת? הלא "עור ובשר תלבישני" הם ממלאכות ששת הימים?
האם מותר למזוג מבקבוק, או לרוקן קערת מרק אל תוך הקיבה? הלא זה יקוו המים ותראה היבשה!
והאם מותר לאכול, לעונג שבת? הלא זה פסיק רישא של טחינה בקיבה!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2009 21:52 |
|
| |
הרעיון של השביתה ממלאכה בשבת הוא כי במשך כל השבוע האדם פועל בטבע, שולט בו ועושה כחפצו, לכן צווינו יום אחד בשבוע לשבות ממלאכה ולהחזיר כביכול את הבריאה להקב"ה, ובכך אנו מראים שאנו מבינים שהוא השליט בבריאה ולו הכח והממשלה.
וממילא עלינו לעזוב ולהניח את כל המלאכות שהאדם שולט בהם בטבע, בצורה מוחלטת, וא"כ ברגע שישנה הגדרה של מלאכה מסוימת עלינו להמנע לחלוטין ממנה אף בדברים הקטנים כי עלינו לכחזיר הבריאה בשלימותה להקב"ה ואין הבדל בין דבר קטן לגדול!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2009 19:37 |
|
| |
מיכה,
שאלותיך נענות זו בזו. אני הנחתי שהאיסור הבסיסי הוא יצירת מציאות או דבר חדש, ולכן כתבתי שיצירת חשמל גם היא היתה נאסרת ע"י חז"ל אם זה היה קיים בזמנם.
לגבי עצם שאלותיך, יש כאן שתיים: 1. מדוע בכלל לאסור יצירה. 2. מהי יצירה (מדוע הוצאת עצמות מהדג זו יצירה)?
השאלה הראשונה יסודה כנראה בשביתתו של הקב"ה ביום השביעי, שבו הוא פסק מלברוא את העולם. ואנחנו בעוניינו יכולים רק ליצור ולא לברוא, בזעיר אנפין, וזה מה שנאסר עלינו.
השאלה השנייה היא כבר עניין ליחס בין קווי היסוד של אבות המלאכה להתפרטותם. ואכ"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2009 10:54 |
|
| |
מיכי
לגבי חשמל, אני לא מבין: הרי אין פה מעשה אומן, ואפילו לא מעשה הדיוט, אלא מעשה קוף בעלמא. (מצד בונה ודאי שאין פה יצירה משוכללת, וגם - זו יצירה לזמן קצר, כבניה בלגו). אז מילא אם נניח שיש אב מלאכה מפורש, אז נאסור, אבל למה שיחדשו לזה אב מלאכה?
ואם כבר מדברים, אז אף פעם לא הבנתי את הרעיון של איסור יצירה בשבת. לשם מה עלי להימנע מיצירה? "למען ינוח" הוא טעם מובן. אבל לא מובן בכלל האם וכיצד הוא חל, לדוגמא על איסור הוצאת עצמות מהדג, על לחיצת אצבע קלה במתג, או על סיכה שנמצאת בכיסך במשך מס' שניות של הליכה ברשות הרבים או יציאה מרשות לרשות. אפשר לקרוא לזה מלאכות גרועות, אבל המלאכות הגרועות האלה מקיפות, לפחות בספר השמירת שבת כהלכתה, כ"כ הרבה מהמעשים היומיומיים, שמשהו פה לא נראה הגיוני. כמובן אפשר להגיד שהכל הגיון צרוף, אבל האומר כן, יתכבד נא ויטרח ויוכיח.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2009 10:22 |
|
| |
ד"ר הלפרין, זה גופא יהיה תלוי בשיטות/גירסאות השונות בתוס' ריש ב"ק. ועוד, שבימיהם לא היו מלאכות חדשות שעליהן חז"ל לא יכלו לחשוב, ולכן אם הם מצאו משהו הם החזיקו שכנראה חז"ל עצמם מיקמו זאת תחת מכב"פ. אבל בימינו כשיש מלאכות שונות שחז"ל כלל לא הכירו, יש מקום לחשיבה מחודשת בעניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 15:47 |
|
| |
האם כל ה39 אבי מלאכה היו במשכן???? לפי צו ההרחבה על החשמל של ר' מיכי- היו שם הרבה יותר, או הרבה פחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 15:39 |
|
| |
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש עבדין הוויי בהדא פירקא תלת שנין ופלוג.
אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא.
מן דאשכחון מיסמוך סמכין.
הא דלא אשכחון מיסמוך -- עבדוניה משום מכה בפטיש.
(תלמוד ירושלמי מסכת שבת, פרק ז ה"ב, דף ט טור ג)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 12:40 |
|
| |
השאלה האם יש מושג כללי של מלאכה, שקודם לרשימת לט מלאכות תלויה כנראה במחלוקת תורי"ד ורש"י (האם איסורי מלאכה הם 39 איסורים שונים, או 39 פרטים של איסור אחד).
וכבר הערתי על כך במאמרי ב'תחומין' כה, בהערה, לגבי חשמל בשבת (שאם חז"ל היו חיים היום הם היו אוסרים חשמל כאחת מאבות המלאכות).
זה כנראה גם תלוי בשיטות שונות כיצד הגיעו לרשימה. אם רק מה שהיה במשכן הוא אב מלאכה, אז הרשימה היא סגורה, ופחות סביר שיש מושג מלאכה מהותי (אם כי בדוחק עדיין אפשרי לטעון שמשום מה במשכן היו כל האבות, גם אלו שייווצרו בעתיד). אם זה רק החשיבות (ראה תוס' ריש ב"ק, ומהר"ם ומהרש"א שם), אז סביר שיש מושג מלאכה אחד והמיון הוא לפי החשיבות. ויש לי אריכות רבה בעניין, ואכ"מ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2003 10:00 |
|
| |
שמעתי בשם ת"ח שטען שכיום יש להחמיר להחשיב עורקים ראשיים כרה"ר שהלא עם המכוניות וכל אמצעי התחבורה וודאי עוברים יותר בני אדם מבזמן שהיו ישראל במדבר.
אך אמו הרבנית טענה אדרבה שהכל יחסית. שתמיד רואים בחז"ל שהדרגה של דאורייתא היא רק העוצמתית ביותר. לכן "רבים בוקעים" בזמן המדבר היה כל סרטיא ופלטיא שזה היה המקסימום של "בקיעת הרבים" לפרוץ בתחום היחיד. משא"כ כיום בקיעת רבים במלוא העוצמה היינו דווקא בכבישים בינעירוניים ולא באלה המוקפים בתים ומסתובבים [וכטענת החזו"א מצד אחר]!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 09:58 |
|
| |
תמיד לומדת תחי'
אכן הזכיר מאן דהו שזו מלאה גרועה, אך בכל זאת הרי מלאכה היא, ועלינו לדעת את התשובה לשאלתך מהי היצירתיות שבהוצאה.
באופן כללי ניתן לומר, שהמלאכה אינה בטלטול של החפץ, אלא בנתינת מקום חדש לחפץ. ומהיות חפץ דבר אשר ההתיחסות אליו היא לעולם עם מקום קבוע, הרי שהמקום נהיה כרקע תמונתי לחפץ.
כל הנ"ל אינו מספיק, ללא הידיעה הנוספת, כי דרך מימוש שימושים של חפצים הנוצרים הוא ב"שיווק" שלהם החוצה, ז"א הוצאתם להעמידם במקום המתאים. המושג של "הובלה" ושיווק, שהם מכניסים את החפץ למעגל התקשורת, נותן חשיבות והדגשה למשמעות המקום של החפץ. שכן "דרכי ההובלה" המפורסמים אכן יש בהם "פיתוח" ו"קידום" העולם. כי העולם מתקדם ומתפתח בהובלת והעברת החפצים ממקום למקום.
[ואולי יותר נכון לומר שבשבת אין "לפתח" את העולם. כמובן שהיבט יצירתי הוא בד"כ תנאי לאותו "פיתוח"]
(הרבתי בסיסמאות, אקווה שבין השיטין יש משהוא)
|
|
|
|
|
