אלקי המחשבות הפנימיות (קריין)

זכור לי שלר' שלמה אבן גבירול יש גם שיר יפה על הרעיון של בריחה כזו מאלוקים כועס לאלוקים מרחם. וגם הוא נקרא (ולכן עלה לי בראש) "ממך אליך".

אבל בספר "שירים נבחרים" של שלמה אבן גבירול שנמצא אצלי, הוא לא מופיע.

אם מישו יביא אותו אשמח מאוד.

על אברהם יש את המשל על האדם שעבר ממקום למקום וראה בירה דולקת וחיפש את האחראי לה עד שהציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה, כך אברהם אבינו שהתפלא כיצד יתכן שהעולם הזה הוא בלי מנהיג והציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם.

מצטערת שאין לי ציטוט מדויק.

בכולופן, אם התכוונת למדרש הזה, אז דווקא הוא מסמל חיפוש יותר ראציונלי, גילוי האלוקות מתוך התבוננות החוצה, בעולם המורכב שלנו.

ריבי, זו המשוררת ריבי ליפשיץ. אנ'לא יודעת עליה פרטים, אבל אם אמא שלי יודעת לצטט אותה, אז מסתבר שהיא לא דמות חדשה בתחום השירה.

אני חושבת שכל השירים משני הספרים "ממך אליך אברח" נמצאים בקישור הזה:
http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/rivi/tohen-2.htm

בשירים/קטעים שלה, יש מן סיפור כזה, שנראה כמו סיפור אישי והוא מתאר התמודדות שלה, כאישה מאמינה, מול קשיי החיים.
נראה לי שתאהב את זה.

בשיר הראשון זה ברור שמדובר באותו קל, אבל שם רציתי להראות שהחומרה שמשודרת מן הקל הראשון, לא נובע בהכרח מתוך רוע.
וכמו שריבי מביאה לפני השיר (שכחתי לכתוב את זה קודם):
"ויאמר השם אל משה, הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם".


בשיר השני, אממ, רציתי להסביר כמה דברים יחד, אבל עשיתי מהם סלט אחד גדול.
טוב שבשירים חוסר בהירות היא בדרך כלל יתרון.

תמיד לומדת



התגובה הזו היא אמנות ה-UNDERSTATEMENT. לא הכרתי את ריבי, אך היא מציגה, אם אני מבין אותה ואת קריין, אותו רעיון. כלומר, בשיר מס' 2. האם גם בשיר הראשון שהבאת את מבינה שמדובר באותו א' עצמו, שפעם הוא מפחיד ופעם הוא מלא אהבה ורחמים?
זה פירוש מחודש, שלא חשבתי עליו. וגם אם המשורר לא התכוון אליו, יש לנו רשות לאמרו. לא רק בגלל שיש גישות ספרותיות שפירושו של הקורא אינו נופל משל המחבר, אלא בגלל אותו מדרש יפהפה, שאיני זוכר את מקומו, על אותו אדם (שכחתי מי...) שמצא את הקב"ה מציץ אליו מתוך חדרי ליבו. כמדומה לי שזה סופר על אברהם, והדבר מתאים.
גם כאן, לפי הפירוש המחודש שלך בקריין, הא' שהפחיד אותו מבחוץ מציץ עליו מבפנים ומקבל אותו באהבה.


מי זו ריבי?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אנה אלך מרוחך?! ואנה מפניך אברח?! -
אם אסק שמים, שם אתה
ואציעה שאול, הנך.

אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים-
גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך.

ואמר "אך חשך ישופני ולילה אור בעדני"-
גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.
כי אתה קנית כליתי, תסכני בבטן אמי.
...

חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי.
וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם.

את יודעת שאני גרופי של ריבי.
הפעם, אפילו השם של קובץ השירים שלה "ממך אליך אברח" התחבר לי, לפירוש השונה שנתתי לשיר היפה שמיימוני הביא.


וזה מכיוון שונה:

איש אחד חש אבוד,
מול קל 'מוזר' -
בולט בייחוד/באיחוד,
בריכוז - עוצמה נאזר.

והאיש ניחת
מן האמת האחת.
מחובת ההוקרה,
מכניעה למשמעות
שכפתה עליו הדעת
וציוותה במודעות
והכרה-
הלימות.
ציות.

והאיש חש פחיתות
על היותו פרט משלימות.
הוא ראה השפלה ועליבות
בהשתייכות לאחדות.

אז הוא ברח.

התכנס בחלקה הפרטית,
של מחשבות ומאווים
חיכה לתגלית
על הנעה פנימית,
שליטה עצמית
וחרות.
רצה בהכרזת עצמאות,
של קיום ללא תלות.

ניסה בעשייה
לחוות אשליה
של שליטה,
והחלטה.
התאמץ בהכחשה,
להתעלם מידיעה-
פשוטה.
האמין כי כבר חמק
ורחק
ממובהק ומוצק.
ודימה כי נמלט
מן המוחלט…


הו, האומלל,
לרגע לא חדל
היות פרט בכלל.
בכל מקום שפנה,
היתה עמו האמת צפונה.
ורק היא היתה.
והיוותה הכל.
והוא, לצערו,
היה רק חלק
ממנה,
מן המכלול.

מ-ק-ס-י-ם

לא רציתי לבוא אליך בקולות ולפידים ושופר.
רציתי לתת תורתי כמעין מים מתוקים ופרחי תכלת סביבם.
רציתי, יבואו רועים בגלימות צחורות לרעות ליד המעין,
והעלמות יפות לוגמות המים.
רציתי לבוא אליך ביפי השושן.
אך ידעתי כי את אדם.
אז באתי אליך בענן כבד ובעשן, וראיתי אותך ליד הסלע,
רכונה באימה, וטוהר בעיניך.
"אני השם אלוקיך"- הרעמתי, וראיתי את נפשך מבקשת הימלט.
ולא יכולתי עצור המון רחמי, ובשקט, בין רעם לרעם,
לחשתי באזנך:
"ועושה חסד לאלפים, לאוהבי
ולשומרי מצוותי".

-ריבי-

תודה רבה !

האם אין על העניין דיונים נרחבים בשו"תים במשך הדורות?

אני זוכר שראיתי פעם תשובה של אחד מרבני המזרחי בדורנו (שכידוע מקלים (או מחמירים) לעשות שימוש פתוח יחסית בשם ה') שם הובא ליקוט של דיוני הפוסקים בעניין .
אינני מצליח להזכר מי הוא .

בע"ע,

מצאתי לך,

http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=323539

http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=219072

ראיתי שם את הבדיחה על בתקה וקליקקו ונזכרתי בששמעתי על הישיבישערס האמעריקאים שרוצים להיות פרומער ולכן לא מזמינים Ginger Ale אלא ג'ינג'ר קל!

בע"ע,

היה דיון בכמה אשכולות על השימוש בשם. אני בחפזי לכן איני עושה חיפוש למציאת לינקים אבל אני מקוה להזדמנות.

בעל עגלה

אהבתי מאוד את פירושך לאל וכו'
על המחשבות הפנימיות בהתייחס לכך שהסוף הוא שהוא עדיין נשאר אומלל. חשבתי קצת אחרת

זה התחבר לי עם הנאמר באבות "לא מצאתי לגוף , טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה"
ישנו פירוש במשמעות אחרת לגמרי וכמעט הפוכה למה שנראה לנו כפשט, כמדומני שממשפחת הרבנים קוק)

מן ה"שתיקה" – המסמלת את המתרחש בפנימיותו של האדם המשוחח עם נפשו ואיננו מבטא את הדברים כלפי חוץ, ואשר רק הוא ואלוקיו מכירים אותו, ואין הוא מודע לבני אדם אחרים- ממנה לכשעצמה לא תצמח טובה
מן השתיקה לא בא הטוב, הסגולה הנפשית שהאדם מפתח בחשיבתו – יש להמחיש אותה וגלם אותה בדיבור




תוקן על ידי - איקה - 5/17/2003 10:09:33 PM

אני הייתי מפרש קצת אחרת .

מי הוא האל הזה ?
הוא בשום פנים ואופן לא בורא עולם, לא במובנו היהודי ולא במובן תיאולוגי בכלל .
ככה לא נראה אל .

מדובר פה באלגוריה על האלים השולטים באדם. אמנם זה יכול בהחלט להיות מבט אתאיסטי על דמיונם של בני אדם הממליכים על עצמם אל, כפרשנותך, אבל יותר נכון לפרש, כך לפי דעתי, שמדובר על הכוחות החיצוניים השולטים באדם, מחויבויות חברתיות, כסף קנאה, תאוות והתייחסויות - מחוץ לאדם . אלו אלוהי ההמונים.
אלוהי רוב האנשים בעולם .
בימינו כוחות בולטים כאלו הם למשל פרסומות, כסף ועולם הזוהר .

האל הזה הוא באמת עלוב וריקני ומייצג צער ויגון . כל מי שאושרו תלוי באחר בין אם ע"י שליטתו בזולת, בין ע"י היותו נשלט ע"י הזולת סופו לצער וליגון . איזהו עשיר השמח בחלקו .

הניגוד לאותו אל הם הכוחות הפנימיים . האדם לא נותן לכוחות החיצוניים לשלוט בו, אלא נענה לצו ליבו .

אבל הבה נשים לב, כאשר הולך האדם לאל האחר, המיוחל לכאורה, הוא לא מגיע לאושר . הוא עדיין נשאר אומלל .
על כן השיר הזה הוא בסך הכל פסימי מאד .

ואגב, אתה שוב מצליח לבלבל אותי עם הצדדים החסידיים שלך ..

ועוד "אגב" : האם היה פה פעם דיון על ההיבט ההלכתי בשימושים בשם ה', שלא במסגרת תפילה?


תוקן על ידי - בעל_עגלה - 5/17/2003 9:22:27 PM

מיימוני היקר

אל יאוש - לחלוצים הסבל!

האם גם בשיר הזה ניתן למצוא מסר "יהודי"? כלומר, מסר שמדבר אלינו?
בעיני, כן – ולא.
כן – מפני שאנו נתקלים לפעמים בדימויים של האלקים, בפרשנויות ותיאורים שלו, שאינם יכולים להתקבל על דעתנו. יותר מכך, על ערכינו והרגשתנו. האם חובה עלינו לבטל את עצמנו לפני תפיסה היסטורית, או שאנו יכולים – רשאים – חייבים – כפויים מצד קיומנו האנושי – ללכת אחרי מה שנראה לנו כטוהר ליבנו?
התשובה של קריין היא שההבנה הפנימית עדיפה. האל האמיתי הוא אל המחשבות הפנימיות.

יותר מכך, המעבר מהחלק הראשון של השיר אל חלקו השני מסתיר מאחוריו הרבה מאד. לא ידוע לנו מה עבר על האיש עד שהחליט לברוח - ובשעת הבריחה - ועד שמצא את אל המחשבות הפנימיות שלו.
תיאור של המאבקים שיכולים להתרחש בנפש נוכל למצוא בספרות העולמית, או אצל ר' נחמן מברסלב. או, אצל כל אחד מאיתנו, בתוך נפשו שלו.
אזכיר קטע מתוך חלום מפורסם של ר' נחמן. בחלומו, הוא נכשל בחטא איום ונורא. חטא כה איום, עד שהוא אינו נזכר כלל. לאחר החטא, עליו לברוח אל מחוץ לעיר, אל היער, וכל חסידיו עוזבים אותו.
ואז, ממשיך הסיפור, מגיע אליו מלאך, ומוכיח אותו. האם כך יאה לך? מה יגידו אבותיך הקדושים (הבעש"ט).
ר' נחמן מטיל את ראשו אחורה בתנועה של צער וחרטה.
והמלאך ממשיך להוכיח אותו. ולצער אותו. ולדכא אותו.
ור' נחמן עוצר אותו. עד כאן! חשבתי, הוא אומר, שאתה שליח משמים, אבל לאחר שעשיתי תשובה, לאחר שהיטלתי את ראשי בצורה כזו שהיה נסלח לי על החטא הנורא ביותר, עכשו אין מה להוכיח אותי עוד!
אתה אינך משמים! אתה שליח של יצר הרע!
ר' נחמן האמין במלאכים, האמין מן הסתם בממשותו של יצר הרע. אבל גם הוא ידע שיצר הרע מנסה להגיע אלינו דרך כוח הדמיון.
המאבק מתחולל בתוך נפש האדם. האם להניח למחשבות הצער על העבירות לדכא אותנו עד עפר? בשום פנים ואופן לא! אנו צריכים להשליך את הדימוי של הביקורת החיצונית, ולדעת לדבוק באמת, שהיא תולדת המחשבות הפנימיות.

כאן אנו מתקרבים לנקודה שבה אני סבור שקריין טעה מכל וכל. לאותה נקודה שאליה התייחסתי לעיל כאשר כתבתי שהתשובה לשאלה אם המסר הוא "יהודי" התשובה היא גם שלילית.
מדוע?
מפני שהמצב שבו מוצא המשורר את עצמו הוא מצב חסר תקווה, מצב שניתן אך ורק לחכות בו לרחמים, להבנה, להתחשבות, לאהבה שמוענקת למי שנכשל.
יהודי, כפי שלימד אותנו ר' נחמן, אינו צריך להישאר במצב הזה. (הייתי יכול לומר שזה מצב אופייני לבן הדת הנוצרית, שאכן יכול להיגאל – כפי שהם מכנים זאת בשיטתם – לא מתוך השתדלותו האישית, לעולם לא, אלא רק מתוך החסד האלהי, שאכן בא לידי ביטוי בשיטתם במיתוס שלא אזכירנו כאן).
האדם היהודי זקוק לרחמים אינסופיים, להבנה אינסופית, אך אין הוא צריך להיות לעולם במצב של ייאוש, כזה שאילץ את קריין לרוץ אל אל המחשבות הפנימיות שלו. האדם היהודי יודע שהוא תמיד יכול לעשות תשובה, למחוק את העבר, להתחיל מחדש, ליצור מערכת יחסים בריאה ושמחה עם אל המחשבות הפנימיות שלו. הפגישה עם אל המחשבות הפנימיות אינה סוף הדרך, אלא תמיד נקודת מפנה והתחלה חדשה.
כפי שאמר רבנו נחמן: אין יאוש בעולם כלל!