כיצד הייתם מנהיגים את הדור?

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=132350

בברכה.

בוגי,

מה הספק? וכי לא ברור שלא כל יהודי טוב יותר מכל גוי?

בענין "קירוב" חושבני שכבר דובר שראוי שבכל עיר יהיה מקום למעוניין ביהדות אבל בלי התרגילים מתחת לדעה ש"הכל כשר כדי להחזיר בתשובה". [http://www.aish.com/hebrew/]

ידוע הסיפור על הגר"י קמנצקי ז"ל ש"החזיר בשאלה" מי שהבטיחו לו שמשיח יבוא אם יסגור חנותו בשבת!

מאחר ואי אפשר להביא את הדבוק בעניינים של זרימת החיים המורכבים על כל תאוותיה, הישר אל עולם היושר המדויק מבלי שיעבור "טבילת קדושה", ברור שיש לקדש עבורו את התורה ללא ביקורת מקרא עד שידע להעריך נכונה את ערכה.

וטו

בשאלה האחרונה לא ברורה תשובתך אם החבר שמחוץ לזרמך ואף לדתך, הוא בעיניך אדם טוב כמוך או לא? נובעת מכך גם השאלה לגבי האשכול 'מה הייתם עושים בתחום האאוטריטש או קירוב רחוקים בלשונכם?'

מסתברא,
העלת נקודות רבות ושאלת מה היינו עושים בכל אחד מהם. ווטו התייחס בפרוטרוט וקשה שלא להסכים עמו.

אני לכשלעצמי הייתי מסתפק בכך שיהיה, פשוט, דיון פתוח בנקודות שהעלת ..

די לי בזה .

ראשית, הסברא שמישהו העלה לפיה אין צורך היום במנהיג דור, מגוכחת, ואילמלא הרצון להוציא מחשבה פסולה שכזו מאנשים שונים, היא לא הייתה ראוייה אפילו לתשובה.
בדיוק, אבל בדיוק, כמו שגוף צריך את הראש דבר ראשון בשביל שייתן לו חיים, וכן בשביל שיגיד לו מה לעשות, מתי לדבר ומתי לחשוב, מתי להתפלל ומתי לאכול, כך צריך עם ישראל את הראש שלו שיתן לו את החיים והחיות וייתן לו הנחיות והוראות התנהגות.
בעניין השאלות האחרות.
בעניין לימודי החול כבר למדנו ושנינו שאין ללמוד לימודי חול שלא לצורך אלא להקדיש את זמן הלימודים, ובפרט של הילדים הקטנים שמוחם רך וניתן לעיצוב, ללימודי תורה וקדושה. בהמשך החיים מותרים לימודי החול ללימוד לצורך הפרנסה, כדוגמת גדולי ישראל רבים שעסקו במקצועות רבים ושונים לפי שלא רצו לעשות את התורה "כקרדום לחתןך בה", פי' להתפרנס מהתורה.

בעניין יצירת גטו לחרדים.
ריבון העולמים ברא את עם ישראל כעם אחד, ובני ישראל נחשבים ממש כגוף אחד.
לא בנמצא אדם שחש כאב באחד מחלקי גופו, אבל אומר לעצמו, "המחלה היא ביד שלי, שתסתדר לבד, לי יש משהו אחד לעשות", אדם חרדי אמיתי שיודע שהוא גוף אחד עם כל ישראל, לא שאינו צריך להסתגר, אסור לו להסתגר, הוא חייב לעשות הכל, לצאת מהמקומות הסגורים שלו, וללכת לטפל בשאר חלקי גופו החולה!!!
מקווה שדברי הובנו.

נ.ב. בעניין המפחדים לצאת לרחוב ולהפיץ יהדות בטענה שאולי הם עלולים לספוג לעצמם דברים אסורים, הרי כבר נאמנים אנו על דברי רבותינו הק', שאיידי שטריד למיפלט, לא בלע.

וטו

עבודה יפה ואלגנטית. רק תן לי להעיר לגבי ביקורת המקרא וכו' שהתנגדת לה אבל הסכמת לשאלת כל שאלה.

אם לא ישאלו על מה התבססו ואיך ידעו שזה אמת ועוד שאלות נוקבות ביותר, אז דרוש ודרוש מקצוע של ביקורת כל עוד קיימת החברה החרדית (וכל החברות הסגורות ו/או המצומצמות) הרוצחת אינטלקטואלית את עולליה החל מהזמן בו הם מתחילים לשאול שאלות ענייניות.

לו היה בידי הייתי מורה לנהוג בכל להיפך ממה שהורונו המנהיגים העכשויים ובל"ג.

תוקן על ידי - ecosoft - 5/20/2003 1:19:30 PM

יהוסף, על כך בדיוק דיברתי.
החזון איש או הגר"ח סולוביציק מוערצים במישור האישי. העסקונה הציבורית או ההלכתית שלהם לא השפיעה בכהוא זה על מנהיגותם או מידת ההערצה אליהם.

למעשה, הם חיו בדור ששאלות ההשקפה הטרידו במידה מסויימת פחות מאשר היום.

לסיכום, אין שום מנהיג שיש לו מחוייבות או מסוגלות להגדיר מה חשוב / טוב / מותר / אסור לציבור. המקסימום שניתן לצפות כיום ממורה דרך, הוא לסייע בעיצוב ההשקפה האישית כך שתשקיף לרוח היהודית.

ספודיק כתב:

"מבחינת אמונות אישיות ואורח חיים, אין שום אדם בריא ומשכיל שישנה את אופיו בעקבות 'הנהגה' כזו או אחרת"

לדאבנוננו יש בזה הרבה מהאמת, והטעם כי גדולינו הם בעיקר בכמות או פרסומת אך לא באיכות ובבהירות.

הרב שך גם העיד על עצמו שלא בירר מענייני ההשקפה כמעט ולא כלום.

אך מהחזון איש למשל, צאו וראו כמה אנשים בונים את דרך חשיבתם להידמות לבהירותו ועמקותו, וכן לגבי ר"ח סולביציק, וכמובן אצל הנחשבים גדולים בהשקפה היותר ידועים והפחות ידועים, אלו שיש בהם תוכן ואלו שיש בהם מילים, הרי הרבה מנסים להתחקות על כוונותיהם.

תוקן על ידי - יהוסף - 5/20/2003 11:55:45 AM

אתה מדבר על הרצוי או המצוי?
לדעתי, אין כיום שום צורך במנהיגים שיקבלו החלטות "גורליות" -כהגדרתך, הנוגעות לענייני הכלל.

בפועל, למרבה הצער ההוויה הדתית במישור הציבורי בדורנו הצטמטמה לחלק זעום של המצוות המעשיות, ואין תרבות רוחנית אותה המנהיגים מטפחים.

ההחלטות ה'גורליות' שהתקבלו נוגעות לשאלות הלכתיות ספציפיות, ולא אומרות דבר לכלל הציבור. לא לשם כך ביקשנו במנהיגים.

התרבות יהודית היא זו הזקוקה למנהיגות, אך היא מוטמעת -אולי במפתיע- דוקא במישור הפרט, ברעיון 'הדמות הנערצת' עליה כתבתי קודם.

כאשר תמלא הארץ דעה את ה', והזהות היהודית תחזור להעסיק את תושבי המדינה (וזה עוד יקרה, ב"ה!), נזדקק שוב למנהיגות, כזו הרואה את עצמה מעל ובו בזמן בתוך כלל העם.

ספודיק,

האמנם כך בפועל? הר' שך לא השפיע המון על פלג הליטאי? האם היום אין החלטות גורליות שנחתכים ע"י הר' אלישיב?

ברמה התיאורטית יש לשאול אם בכלל זקוקים למנהיג? אבל לפועל ובמיוחד בישראל, החרדים מצייתים למנהיגים וזה רק הולך ומתחזק.

המאפיין העיקרי של דורנו הוא, שאינו זקוק למנהיגים.
יותר מדוייק לומר, הוא אינו זקוק למורי דרך, אלא לדמות ראויה לחיקוי, או אפילו להערצה.

מבחינת אמונות אישיות ואורח חיים, אין שום אדם בריא ומשכיל שישנה את אופיו בעקבות 'הנהגה' כזו או אחרת.
יש להבין שאופי החברה שונה כיום לחלוטין מאשר הורגלנו בדורות הקודמים, וכי תפקידם של מנהיגי הדור אינו לקבוע 'הנהגות' לקהלם.

מנהיגים שלא מפנימים זאת, מחמיצים את ההזדמנות שלהם להשפיע.

בעקבות כך, אין מקום לכל השאלות שהועלו, מכיון שאלו נוןגעות להחלטות והסתכלות אישית של הפרט.

זו דעתי.