שאלה על כרטיסיית אוטובוס

ומעשה שהיה כך היה, כרטיסיה התכבסה וממילא לא היה ניתן ליסוע בה.

קניתי כרטיסיה אחרת ובמקרה לא ניקב הנהג את הכרטיסיה.

חשבתי: הן שילמתי על הנסיעות שבכרטיסיה האבודה [שהתכבסה] ולא קיבלתי תמורתם נסיעה ובעצם מגיע לי את אותם נסיעות, שהרי שילמתי עליהם, אם כן אנצל את שכחת הנהג להשתמש בכרטיס החדש גם בניקוב אותו הוא היה מנקב. מאידך לא הרגשתי חלק עם העניין.

מה דעתכם?

[כשהצעתי העניין למישהוא, ענה: "אם הכרטיסיה כמניות, בה מומרת זכות הנסיעה בנייר, אשר נהיה הוא עצמו כשווי הממון הרשום ומשומש בו, אבדה זכותך, ואם כהוכחה בלבד היא, הזכות עדיין שלך אלא שאינך יכול להוכיח, ובמקרה הנ"ל (בלא חשש חילו"ד וכיו"ב), זכותך לשמור ולהשתמש בניקוב ששכח הנהג לנקב. הוסיף שהפשטות שכרטיסיה היא כנראה יותר הוכחה, אך העובדא שמנקבים אותה, יוצרת את הצד שהזכות כביכול מתייחסת לכרטיסיה. ולא פירש יותר.]

ושוב, מה דעתכם?

ווטו1,

נראין דבריך מדברי
תודה

אפ"מ,

אבל אם חושב שאין לו סיכוי להוכיח את צדקתו, אז הרי בטוח שזכותו לא תתממש וממילא מתייאש.

לענין בעלות היושר וכו' הוא נתון אחד הגורם בעלות אבל אין בו מספיק, דרוש קשר איטואיטיבי-אובייקטיבי בינו לחפץ. אם נגזל ממנו ואינו ברשותו נפחתה בעלותו ואם הגזלן ביצע שינוי הרי ניתק לגמרי ולא משנה מידת מר נפשו.

[ההסבר לכך שמושג הבעלות צריך להיבנות על מציאות עצמית של "בא-על" ולא די על ידי שיקולי יושר אוטופיים ואידיאליים כי דרושה שליטה אובייקטיבית. העובדה שאסאד אינו מנהיג לגיטימי אינה משנה את המציאות שהוא המנהיג והשליט בסוריה. כך בבעלות על כל חפץ וכו'.

ווטו1
מזה לשמור על זכותו?
זכותו חי וקים [חוץ אם הכרטיס סיבה, לא סימן]
היאוש הוא על היכולת להשתמש בזכותו

אפ"מ,

טרם יציאתי והנה הודעתך! מקוצר הזמן אתייחס לנקודה על יאוש. על "שורשי הדברים" הדורשים עיון אשאיר להזדמנות הבאה.

מדובר כאן בכרטיסיה שנהרסה בכביסה ולכן אין בעל הכרטיסיה מעלה על דעתו שיש לו דרך לשמור על זכותו [אלא אם כדברי מתענין שמעלה על דעתו אפשרויות מיוחדות "לאחר קריאת האשכול" שזה משהו אחר!].

ווטו1 וכלם
לא הבנתי דבריך,
יאוש, פירושו שהוא באמת משוכנע שלא יוחזר לו החפץ נקודה, ואם אינו משוכנע כך הרי לא התייאש.
והמתייאש הלזו אין לו שום סיבה הגיוני למנוע ההשתמשות בהחפץ באיזה מקום שהיא ובדרך כלל יתרצה בזה, והתורה על הרוב ידבר,

סברא כזו תמצא בב"מ פ' א"מ בענין סימנים

אבל באמת שייך להבין הענין בשרשי הדברים

ענין "בעלות על חפץ" הוא שהיושר (או אם "יושר" אין אומר לך כלום אז תצטרך ש "ההסכמה של בני אדם") מכריע שאין לנו להשתמש בהחפץ ורק הוא ישתמש בו כאוות נפשו
וזה כל ענינה של "בעלות" מביעים במלה אחת היאך החוק\המשפט\היושר\התיקון מדיני\התורה (הבחירה שלך) מחייב להתנהג [כן 'להתנהג' ולא יותר] בהשתמשות החפץ
[אין שום "קשר" להחפץ, ואין מה ל"נתק"]

והסבה הבסיסי שהיושר וכו' רוצה שההנהגה יהיה כך, היינו שזה ישתמש, ויעשה בהחפץ כרצונו משום שתביעתו שיש לזה על החפץ [יצר את הכלי, למשל] צודק

אבל אם כבר אין הוא תובע זכות השתמשותו להחפץ, שהרי הוא 'יודע' שלא יראה עוד החפץ לעולם ולמה יתבענו, אז כבר אין לנו (היינו אין להיושר וכדו') סיבה להמשיך בהחק שקבענו ליתן לו ההשתמשות, עכ"פ כשיש אחר שרוצה להשתמש למה נמנענו

והריהו כעין הפקר, אלא ששייך לחלק שבהפקר נאמר שמרגע שהוא מפקירו הרי סילק עצמו לגמרי מרצונו החפשי א"כ אין לנו שום סיבה בעולם שנמשיך זכות בעלותו אפי' לרגע
משא"כ ביאוש, הרי במר נפש הוא מתייאש, אז היושר אומרת אל לנו להפסיק זכות השתמשותו לחנם, ודוקא כשאדם אחר כבר רוצה בה ונוטלו אז כבר אין לנו ברירה כביכול שסו"ס למה נמנענו מהשני

ההלכה של חילוק הנ"ל ידוע,
והסברא: הרי שלך לפניך

וגם מובן שכשהחפץ תחת ידו וברשותו הרי אין כאן ה"אחר" שאנו משתדלים בעבורו שהרי מה לו ל אחר בביתי וברשותי

בענין מתייאש בחוב, אתה צודק בהמראה מקום שציינת, אבל ראיתי שם שדבר זה במחלוקת שנו, הט"ז ואחרים סוברים דלא מהני יאוש בחוב
ולפי הנ"ל אפשר להסבירו בפשיטות, שאין כאן חפץ ההולך לאיבוד לחנם
ולהקצוה"ח ושאר, נאמר דדין יאוש על הכלל כולו יצא ולא מחלקין

ובאמת יש לדון ביאוש על חוב האם הוא מתייאש מהזכות תביעה שיש לו? וודאי לא, הוא מתייאש שזכות תביעתו יביאו לו התוצאות הרצויות, כדוגמת מתייאש על חפץ שכבר לא יביאו לו שום תועלת

מתענין

חילוק יפה מאד

(עדותו של הכותב לפניך מעידה על עצמו שמחוסר יכולת עיונית עליו להגדיל את פסקו של הרב שהביא ולהשפיל את הפורום כפי שעשה זאת כאשר העיזו להתווכח עמו פילוסופית. זוכר מה אומרת התורה על גבהות לב?)

אידך

אין הנידון דומה לראיה. המקרה שהבאת דומה לחברה שמכרה כרטיסיה משובשת [וכגון שאינה נכנסת למכשיר החשמלי] בזה אין ספק שזה מזכותו. השאלה היתה במקרה שהפשיעה היא שלו, ולא של החברה.

מתעניין,
כגון זה נשאל כמהר"ר ר' עובדיה יוסף בדין מי שטלפון ציבורי מקולקל "בלע" לו אסימונים, וכעת הוא ניצב אל מול טלפון ציבורי אחר, שנותן לו שיחות חינם, האם מותר לדבר בו שיחות אלו?

והשיב מרן שליט"א דמותר, בתנאי שיודע בדיוק כמה שיחות בלע לו הטלפון הראשון, וכמנין שיחות אלה בדיוק ידבר בטלפון השני.

ומראה מקום איני יודע, אך ודאי ימצאנו במפתחות לספריו של מרן שליט"א ובפרויקט השו"ת הממוחשב.

אמנם ראיתי את חברינו לפורום מחמירים בדין זה, אך דומני כי לא זו בלבד דכח דהיתירא עדיף, אלא גם כוחו דמרן שליט"א עדיף.

ואחתום ברכה,

אידך גיסא

ניק'

השאלה של יאוש ברשות שהעלה איפכא מס' היה נראה מחמת שהזכות ברשותו ולא הכרטיסיה שזה יהיה משום עצלות, שהרי הכרטיסיה נכבסה!

ווטו ומתעניין,

הנשיאה והנתינה בכסף לא בא לחפות על חוסר אימון הדדי, הכוח שרוכז בכסף הוא הסדר נוחיות והשימוש המרובה בה היא תוצאה של התפתחות שאיפות האדם. (והוכחה לזכות בבנק ישראל זה רק אחרי הצורך הנ"ל אך מקורה אינה באימון לכא') לפני כן אדם יכל לחיות כל צרכו אם היה לו שדה. כיום אדם צריך לחלוש על מאות אלפי מפעלים כדי שיהיה לו כל הדרוש. וגם בעיר שכולה קדושית ואמינים יצטרכו להסדר שיפצל בין המטלות כל עוד לא יורידו את רמת השאפתנות שזו לכא' קללת אלוקים אחר חטא עץ הדעת. (אגב, ווטו אולי המקום הוא אשכול עץ הדעת, אך הועלה עניין העמל, הרי גם החיות מזיעים קשה לפרנסתם. מדוע החיות נענשו ללא שחטאו בהוספת דעת? או שלא נענשו וכך היה לכתחילה גם באדם?

ווטו, יאוש ברשותו אין בה רק שאין נתק חומרי אלא אין כאן יאוש מדעת, כל עוד האדם מרגיש שזה עוד נמצא באיזור הוא מתייאש רק מתוך עצלות. לכן הזכות בכרטיס עדיין קנויה לו.

אפ"מ,

הלא יאוש חוב בהלואה הוא הנידון הרחב של "יאוש ברשותו" ראה קצוה"ח וכו' וכו'.

מה שנשמע בדבריך שרצון המתיאש הוא שיקול בזה שהיאוש מאבד הבעלות לכאורה אינו כן שהיאוש הוא למרות שיאמר אני מאד רוצה ומתפלל להשם שאמצא את החפץ ואני אוסר על כל מוצא להשתמש בו, כל זה לא יעזור מאחר ואבד תקוה נותק הקשר בינו לבין החפץ ורצונו שיהיה לו החפץ הוא כמו כל רצון לחפצים שאינם שלו.

נענעע,

לנושא זה של גזל עכו"ם וגזל מלכות המינות ראוי אשכול מיוחד [וראה באר היטב תחילת הל' גניבה שגם אם זה מותר, יש בזה נזק חינוכי מאחר והכלל אינם כאלה למדנים בחיי היום יום וכן לענין מבחנים של משרד החינוך וכו'.]

אבל חוץ מזה למיטב ידיעתי אגד אינה ממשלתית אלא קואופרטיב דהיינו שותפות של עובדי אגד בעצמם.

בענין ה ברשותו,
אולי כדאי לעיין בדין מלוה שמתייאש מפרעון, האם נפטר הלוה בזה? מעולם לא שמעתי כזה אבל... יש הרבה דברים שלא שמעתיץ
חשבתי עכשיו סעבארא כריסי בענין יאוש
חפץ שלך נאבד, נגנב וכדו' אתה כבר לא תמצאנו לעולם [עכ"פ כך אתה משוכנע] אז מה רצונך שיהיה עם החפץ במקום שהיא? שיהא מונח במקומו עד שילך לאיבוד? או אולי שעכ"פ יהנה חבירך מהחפץ? זה נהנה וזה לא חסר, ועוד יהיה לך ריוח בדין זו כשחפץ חבירך יהיה בידך במצב כזו, זה נהנה וזה נהנה.
וא"כ לא שייך ענין יאוש בתביעת חוב או זכות

אם כוונתכם לעמוד בכללות על טיב הגדרות אלו, ניחא. אך לגבי אגד הרבה מהגדוילים צידדו שגניבה ממלכות הרישעה אינה דין גניבה..