חיים ומות ביד חשיבה עקרונית ספור מדהים

מבחן
ג' הערות
א. לדעתי אינו תלוי כלל למי שייך הלב, למעשה כיון ששניהם ימותו בלא הניתוח, וע"י הניתוח אחד ימות, משום זה עצמו כבר מותר להפרידם, וכמו שביארתי בארוכה.
ב. מה שכתבת כי אינך יודע למה יהא תלוי ביציאת הראש, סברתי הוא כך, על הפלה אין עונש כידוע, והטעם כי אין הולד נחשב לאדם עד שנולד, וא"כ כל החיים של קודם לזה אינם נחשבים כלל לחיים כדי שנוכל לעשות הכרעה מזה אם הם אחד או שנים, הגע עצמך, אולי נאמר שמכיון שהיו טיפת זרע אחד מקודם שהם גוף אחד?
ג. אני חולק על הרעיון שלך שני אנשים בגוף אחד, אין דבר כזה מה שעושה אדם לאיש הוא הגוף שני אנשים בגוף אחד הוא כמו שתאמר שני אנשים באיש אחד. וגם לא ידעתי מה נפק"מ יש, לו יהא כדבריך היה להם לשאול הרופא אם הם איש אחד בגוף אחד או שני אנשים בגוף אחד, ועל זה יבא התשובה של הרופאים שהם שני אנשים בשני גופים. ביסוס ההיתר ממילא לא היה על זה שהם גוף אחד.

באראפרק

אני עדיין סבור, שאם נדע שהלב היה מחובר מראשיתו, היה הלב מתייחס לשניהם ולא היינו אומרים שמי שבשטחו ארבע חדרים הוא בעל הלב הזה.

כי ברור שאם בריה חדשה לפנינו שמתחילת ברייתה נבראה באופן שלב בן שש לשניים, אין כאן שני גופות אלא גוף אחד.

אני מניח שכל הדיון התבסס על ההבנה שהחיבור אינו מעיקר בריאתם. וצ"ע.

מה שאתה מניח שעד שאין מוציאין הראש, זאת מניין? [בכור שאני כמובן], וכי אם יחבר אותם אדם כשהם בתוך הרחם נוכל לומר שנחשב הדבר כאילו נולדו והיו כך מתחילת ברייתם?

יענטע

ברוך דיין אמת

היה שלב יותר מכריע...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2686133,00.html

התאומות שהופרדו מתו על שולחן הניתוחים

הניתוח להפרדתן של התאומות בנות ה-29 מאיראן נמשך יומיים, ובמהלכו הן איבדו דם רב. מותה של לאדן הוכרז הבוקר וכשעה וחצי מאוחר יותר מתה גם האחות השנייה
אי.פי


העולם עקב בדריכות אחר ניתוח ההפרדה של שתי התאומות האיראניות אך לא זו היתה הבשורה לה חיכו כולם. התאומות לַאלֵה ולאַדַן ביג'אני (29), שנולדו מחוברות בראשן והופרדו בניתוח מורכב בסינגפור, מתו היום (יום ג') בזו אחר זו זמן קצר לאחר השלמת הניתוח שנמשך 53 שעות.

תחלה אגיב על מה שכתב מבחן "ושאלתי, איך חיבור כזה קורה, מראשית היצירה ממש, או שבאזה שלב נתקעו זה בזה ואז הגדילה חיברה אותם, כהרכבה והברכה?. לשאלה זו יש כובד משקל בהכרעה. ומעניין שגם זאת לא מופיע בדיון. אולי זה פשוט."
לדעתי אין בזה נפק"מ להלכה, כי מה שנעשה קודם שיצא ראשו אין שום חילוק לקבעו נפש אחד או שני נפשות, יציאת הראש קובע, ואז אם היו מחוברים הרי הן גוף אחד (אם נאמר כך).
ולעיקר הדבר אלך בדרך מוישע, האומר כי אין ליישב העיתון כי אם הפסק של רמ"פ.
בפתחי תשובה חושן משפט תכה מובא כעין שאלה זו ואבאר הדבר באורך קצת.
בגמרא סנהדרין (עב ב) מבואר כי יצא ראשו של עובר אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש, ומקשה הגמרא אמאי רודף הוא?, ומשני משמיא קא רדפי לה. רש"י ביאר הדבר כי כל זמן שלא יצא ראשו לא הוי נפש ולכן מותר להרוג עובר, כי אין לעובר דין נפש כמו שידוע ממה שמשלמין דמי וולדות, (ואף שאין לתינוק דין רודף), משא"כ כשיצא ראשו הוה נפש ולכן אסור להרוג העובר. ועל זה בא השאלה אמאי הא הוי רודף, ועל זה מתרץ הגמרא משמיא קרדפו לה, ר"ל התינוק אינו הרודף כי אם מן השמים רודפין האשה (הכוונה לכאורה כיון שהעיבור לא עשה מעשה בידים, כי אם רוצה לצאת מן הרחם אשר זה הוא טבע).
לפי"ז לא שמענו היתר כשאחד רודף השני, אם הוא רודף בלא כוונה כי אם ע"ד הטבע. וא"כ נפלה כל ההיתר של רודף שדן כאן מוישע, אף אם ננקוט שהתינוק בעל שני חדרים רודף להתינוק בעל ארבע, ע"ז נאמר משמיא קרדפו לה.
הרמב"ם כשפוסק ההלכה, כותב, כי ההיתר כל זמן שלא הוציא ראשו הוא משום שהעובר רודף האם, גם בשו"ע תכ"ה הועתק כך, ולפי"ז היה מקום לפלפל ולחלק כי כאן הוא כמו עובר, שנקרא רודף, ואינו כ"כ דרך הטבע כמו עובר שהוציא ראשו, דהרי אין זה מתרחש כ"כ, ושאר חילוקים שיש לחלק כמובן. אמנם המעיין שם בשו"ע בסמ"ע יראה כי גם היתר זה נפל בבירא, כי פירוש שם לדברי השו"ע כי ההיתר בעובר הוא משום דעדיין לא נקרא נפש, ומה שהוצרך לרודף הוא דבלא"ה גם עובר אין להרוג, ולפי"ז לא נקרא רודף כלל לאחר שהוציא ראשו כל זמן הוא רודף ע"י הטבע.
וא"כ מה יהיה ההיתר כאן, המעיין שם בפתחי תשובה יראה שאלה כעין זה בשם הפנים מאירות, השאלה הוא באם אנו יודעין כי אם לא נהרוג העובר, גם האם גם העובר יחד ימותו, (כלומר השאלה בגמרא הוא דוקא כשהמקשה לילד תמות אבל העובר ישאר חי, האם זה עלה על דעתכם? אם לא, תדעו שכן כתב גם ברש"י שם בסנהדין לאחר העיון) וסיים שם דלכאורה מותר אלא שצריך להתיישב בדבר.
השאלה כאן לכאורה דומה, שניהם ימותו, מותר להרוג אחד להציל השני.
המקור הוא ממעשה דשבע בן בכרי (שמואל ב-כא) שהרגו אותו לאחר שאמר יואב שאם לא ימסרו אותו אליו יהרוג את כולם, כיון שבלא"ה היה נהרג כשהיה יואב בא לתוך העיר, שמע מינה מזה המעשה דמותר להרוג ולדחות נפש מפני נפש כאשר ממילא ימות האחר. (משמע דחיי שעה אינן חשובין שלא לדחות נפש מפני נפש, הערה שלי והוא קצת פלא).
לפי"ז לכאורה כאשר שניהם ימותו מותר ראובן להציל נפשו בנפש שמעון בתנאי שהוא יודע שגם שמעון ימות אם יציל את עצמו, ועל זה נאמר חייך קודמין. ולכן ס"ל להפנים מאירות דמותר להציל האם בנפש הילד, כיון שממילא ימות הילד ואף אם לא נהרוג אותו. (ולכאורה היה מותר להרוג האם כיון שממילא תמות כדי להציל נפשו של הילד, אלא שלא אמרינן כן כיון שלמעשה הילד לא נפיק מחזקת נפל, ואין לו חזקת חיים כמו האם, לכן אנו בוחרין בהאם יותר מהילד. זהו סברתי, לא עיינתי בפנים מאירות אם הוא מפלפל בזה).
לפי"ז כאן בשני האחיות, (מכאן ואילך התינוק בעל ד' חדרים הוא לאה, ובעלת ב' חדרים היא רחל), אם לא נעשה כלום שניהם ימותו, הרי מותר להרוג אחד מהם כדי שיחיה לכה"פ השני, הרי כאן הדבר פשוט שנבחר בלאה יותר מרחל כיון שלאה תחיה אם נמות לרחל, משא"כ רחל בוודאי אין לה דרך לחיות (תבינו שכל זה הוא בלא שנאמר כי יש לרחל דין רודף, רודף אין שייך כאן כי הוא טבעית).
כל זה עולה לפי עיון בסוגיא.
אבל הדבר שמצער לי בזה, הוא כיצד ניתן לסמוך על קביעתו של רופא כי שניהם ימותו, הרי אף אם ימותו לא יהיה למחר, אלא לזמן רב (כך אני משער) כי בוודאי היו יכולין לעשות פעולות שונות להחיותן שניהם, וא"כ מהאיך הסמכות כי ימותו. אני יודע כי זה יעורר פולמוס קצת אודות סמיכת על רופאים בהלכה, דבר שאיני יודע עד היכן יש להם סמכות, ידוע הפתגם, מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות, לרפאות דוקא, לא לקבוע כמה זמן אדם יכול לחיות.
עתה למה שכתבו הגולשים עד הנה
מ"ש מוישע כי הוה רודף ביארנו די כי רודף לא שייך כאן, ומותר אף אם אינו רודף.
מה שכתב ווטו שהיא טרפה, ע"פ הלכה אינה טרפה, איזה מן הי"ח טריפות ניתן לקבוע כאן?
בכלל מה שניתן להציל אחד מהן ע"י רפואה אינו ברור שזה עושה את לאה לא טריפה, הוא הלכה המבואר בשו"ע, אינו זוכר כעת, אולי יזכור אחר.
מ"ש מבחן ששיטת הרמב"ם נפלאה, יעויין בדברי ביארתי שיטתו לפי הסמ"ע באר היטב.
מפלפלים כאן בלב, איך זה פועל, וכדומה, אין זה נוגע להלכה, כי אם הפאקט ששניהם ימותו בלא ניתוח, ואחד יחיה עם ניתוח, יותר מזה אין כאן נפק"מ. ממה נפשך אם הם גוף אחד בוודאי מותר, אם הם שני גופים ושני בני אדם ג"כ מותר.

מזל טוב


http://news.walla.co.il/?w=//410233

השלב המכריע בניתוח התאומות הסיאמיות הסתיים בהצלחה
יום שני, 7 ביולי 2003, 19:24 מאת: יובל דרור והסוכנויות, הארץ


ניתוח התאומות בסינגפור. ראשון מסוגו בעולם (צילום: רויטרס)מצבן של התאומות האיראניות יציב; הניתוח, שהחל אתמול בבוקר, יימשך בין 40 שעות ל-4 ימים; המנתחים שינו את מהלכו של וריד משותף במוחותיהן והשתילו באחת מהן וריד חלופי שנלקח מירכה


עוד בכתבה:
הצוות הרפואי עובד בהתנדבות »

בסינגפור הושלם בצהריים בהצלחה שלב מכריע בניתוח להפרדת התאומות הסיאמיות האיראניות המחוברות בראשן, לאדן ולאלה ביג'אני בנות 29. רשת בי.בי.סי דיווחה, כי המנתחים שינו את מהלכו של וריד משותף ששימש לניקוז דם ממוחותיהן של שתי התאומות. זאת, לאחר שבאחת התאומות הושתל וריד חלופי שנלקח מירכה. מצבן של התאומות יציב. הסיכוי שיישארו בחיים לאחר הניתוח נאמד קודם לתחילתו ב-50%. הודעה רשמית על הצלחת השלב המכריע לא פורסמה עד כה.

הניתוח, שהחל אתמול בבוקר, אמור לארוך לפחות 40 שעות, וייתכן שיתארך עד לארבעה ימים. עם זאת, לדברי מנהל בית החולים שבו נערך הניתוח, ד"ר פרם קומאר-נרים, השלב הקריטי והמסוכן ביותר
של הניתוח הוא השלב הניורו-כירורגי (הכולל את הפרדת המוחות וכלי הדם המובילים אל המוח), שהסתיים.

בהליך הרפואי הנדיר משתתף צוות של 28 רופאים וכ-100 אחיות, שחלקם הוטסו לסינגפור במיוחד. הניתוח נחשב לראשון מסוגו בעולם שכן לראשונה מאז החלו הניתוחים להפרדת תאומים סיאמיים המחוברים בראשם, ינסו הרופאים להפריד תאומים מבוגרים. ניתוחים דומים בוצעו עד כה בתינוקות או בילדים צעירים, שאת מוחותיהם קל יותר להפריד.


הצוות הרפואי עובד בהתנדבות

עלותו של הניתוח, הכוללת גם הדמיה ממוחשבת ותלת-ממדית של ראשיהן של התאומות, נאמדת בכחצי מיליון דולר. בית החולים וכן כל חברי הצוות הרפואי שייקחו חלק בניתוח, חמישה נוירו-כירורגים, שישה מנתחים פלסטיים, מנתח בתחום כלי הדם, תשעה מרדימים, חמישה רדיולוגים, פסיכיאטר ואחיות - ויתרו על משכורתם.


פרסומתתאומים סיאמיים המחוברים בראשם נדירים במיוחד וככל הידוע רק 2% מהתאומים הסיאמיים בעולם מחוברים בדרך זו. ד"ר קית' גו, העומד בראש צוות המנתחים, אמר שלניתוח קדמה סדרה ארוכה של בדיקות שנועדו למפות את זרימת הדם מהוורידים של האחיות אל המוח שלהן.

ההחלטה לבצע כעת את הניתוח נובעת לא רק מהעובדה שהתאומות ביג'אני מביעות בשנים האחרונות את רצונן העז לעבור את הניתוח שיאפשר להן לראשונה לפתח חיים עצמאיים; לדברי ד"ר גו, בבדיקות שעברו השתיים התגלתה גם סיבה רפואית שבגינה יש להזדרז בביצוע הניתוח: הלחץ שמופעל על מוחן של התאומות גדול יותר מפי שניים ממה שהוא אמור להיות. "זה הוביל אותנו למסקנה שמדובר בהליך דחוף ולא בניתוח קוסמטי", אמר גו.

ועתה תאומי סיאם בנות 28!!

הלינק -

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2639797,00.html

בוגי,

נתון חשוב שלא דנתי לפיו! אבל צריך לדון כללית אם מה שנוצרה ראשונה ואחריה השניה, נותן לה זכות ראשוניות להתפתחות מעבר לנקודה בה תגיע השניה?

יש צד חזק שבכל זאת נשפוט לפי התפתחות א' שנעצרה והתפתחות ב' שהמשיכה, להחשיב בכך את ב' כטפל [לפי דעת המתירים].

וטו

אתה מצדיק התייחסות של טפל לתינוקת א' גם אם ידוע ברור שהיא נוצרה קודם והיתה אמורה להתפתח נורמלי לולא הגיחה השניה והתיישבה לה על ליבה?

רואה אני את דברי מבחן שנחשבות לשני בני אדם שלאחד מתייחס הלב בן ארבעת החדרים ולשניה זה בן שני חדרים.

הנידון הוא רצח חיי שעה של טריפה, בדרך הצלת חיי עולם של בלתי טריפה כשלעצמו. [דהיינו רצח עקיף.]

מאחר והבלתי טריפה כשלעצמו "יושב" על חיים תקינים, ייתכן לראות את הטריפה כנטפל המונע את חייו התקינים של הבלתי טריפה.

נראה שצדדים אלו עמדו בבסיס תחושת המתירים!

*****

הפריעה לי גישת בית המשפט שהצהירה:
"מעשה הנראה כפשע, לא ייראה כפשע, אם בית המשפט פוסק שהתועלת שתצמח ממנו עולה על הנזק".

א. ההשתמשות במילים "נראה כ" "ייראה כ" המורה שאין להם השתכלות אובייקטיבית,
ב. שייך להרוג ולשדוד הרבה בצורה שהתועלת הנצמחת תעלה על הנזק. היושר הוא קנה המידה ולא התועלת!

העובדה שהלב מזין חיות לשניהם מוכיח כי היה חיבור לכל מכלול הלב לשניהם. שכן על פי קביעת הרופאים יחד היו חיים יותר מאשר זו בעלת שני החדרים לעצמה, הרי שזאת בעלת שני החדרים ניזונה מהלב וממילא יש כאן שייכות.

[ניקדת את המילה "מסכן" עם חיריק תחת ל"מ" בעוד שהכוונה לפתח תחת ל"ס" מל' סכנה. כי כתבת שהוא מביא לו מוות ואני הקשתי אגב מה אם הנידון הוא ספק, אז הנוסחה אינה חדה. אבל ברור מסברא שאין הבדל בענין הסיכון אם הוא ודאי אם לאו.]

תוקן על ידי - מבחן - 5/27/2003 11:53:24 PM

מבחן:

ועתה לדבריך ראשון ראשון: אני מעתיק את דבריך ומוסיף את דברי:

לתפיסתי, גוף אחד בעל שני ראשים עם מחשבות שונות, גם אם את הגוף חשים יחד, שני בני אדם הם, ולכל אחד תחום חייו בנפרד...
אכן זו כוונתי, הנפש כפי הנראה תלויה בתודעה ולכן נקבעת ע"פ מערכת העצבים המרכזית הכוללת את המח.

אם אתה מחשיב שהלב הוא לב אחד שמשרת את שניהם, לא משנה בכלל אם בהפרדתם יוכל לחיות רק אחד או שניים...
בקטע שכתבתי אין ההתייחסות למקרה הפרטי הזה אלא קביעה כללית. לכן אין טעם לדון על נושא הלב כאן, ראה להלן פירוט.

ואם הוא רק מסכן?
כפי שכתבתי לא תמיד יש צורך בכוונה פלילית.

שאלתי, איך חיבור כזה קורה, מראשית היצירה ממש, או שבאזה שלב נתקעו זה בזה ואז הגדילה חיברה אותם, כהרכבה והברכה?...


אתה דן הרבה בנושא הלב. אך הקביעה הרפואית הייתה שהמדובר בשני לבבות. הכיצד? הפרמטר ההתפתחותי שהצגת אינו ממש רלוונטי שכן גם לו התפתחו יחדיו ניתן לקבוע את הגדרת הלב ע"פ הפרמטרים הבאים:

א. לאן מחובר הלב?
הרי הלב מחובר בורידים עורקים ובמכלולים אחרים לגוף השאלה האם הלב הוא חלק מגוף זה או אחר ניתנת לאבחון והגדרה באמצעות כך. כאן כנראה התברר ששני חדרים מחוברים לגוף אחד וארבעה לגוף אחר ולכן אין המדובר בלב אחד המחובר בשווה לשני גופים שונים.

ב. הרוטינה ההתפתחותית.
האנומליה של התפתחות הלב אינה מחייבת שהמדובר באנומליה קיצונית. אם לב רגיל הוא בן ארבעה חלקים יש להניח שגם בלב בן ששה חדרים המדובר בלב נורמאלי שנוספו עליו חדרים ואין צורך להניח שהמדובר במוטציה של "לב מסוג חדש".

ג. אבחון משווה.
האמור בסעיף ב ניתן גם לאבחון באמצעות השוואת הלב למבנה הלב הנורמאלי. הרי סביר להניח שגם במקרה של לב אנומליה ניתן לאבחן את מבנהו ולמצוא בו את המבנה של הלב הרגיל שנוספו עליו החדרים הזרים. הרי הלב אינו נראה בדיוק כמו האייקונים שלנו אלא הינו מערך מורכב של עליות וחדרים רקמה עצבית הקוצבת את פעימות הלב רקמה שרירית סבוכה. כל אלה ניתנים להשוואה עם לב רגיל כך שביחס אליה ניתן לאבחן האם מדובר בלב אחד או שני לבבות נפרדים.

יש להניח שע"פ הפרמטרים הללו קבע הרופא (וזוהי קביעה הנתונה בידי הרופא בלבד!) שהמדובר בלב בעל ארבעה חדרים ולב בן שני חדרים שחוברו ביניהם. זה היה הבסיס הרפואי שהביא להכרעה.



תוקן על ידי - מוישהגרויס - 5/27/2003 4:42:10 PM

אם הלב הוא של שניהם, הרי שאין כאן רדיפה כלל. אלא נחשב הדבר ששניהם נולדו לחיות עם לב של ששה חדרים, למשך זמן שזה יחזיק.

[לכן איני חושב שיש ליכנס לעניין עובר שהוציא ראשו, למרות שנראה שההסבר שם פשוט מאוד ושיטת הרמב"ם נפלאה].

האמת שלהיכנס לנושא בפרוטרוט זה סבוך מאוד וקשור קשר הדוק להלכות רודף. אבל באופן שטחי אסביר קצת יותר את דברי בהתייחס להכרעה של רמ"פ:

בעבר היה לי דיון באשכול אחר (על קלבד"מ) על השאלה אם הלכת 'רודף' ענינה ענישה או רק 'הצלה' אני טענתי בתוקף שלמרות שיש שיטות כאלו הרי שבעיקרו רודף הוא הלכה שנועדה להציל את הנרדף ולמעשה ניתן להיווכח מכך בבירור מכך שהגמרא בסנהדרין אומרת שאף קטן או אפילו עובר יכול להיקרא 'רודף'. הרמב"ם להלכה מאמץ גישה זו ואף מכנה בשם רודף משא המכביד על ספינה. לכן ודאי שאין צורך שלרודף תהיה כל כוונה פלילית וכל שהוכח שהוא כזה גם אם ללא כל כוונה, (ואף באונס) מצווים אנו להורגו. (וכך אומר המנ"ח) אך יש הגבלה כפי שמופיעה בגמרא בסנהדרין שם שלאחר שהוציא העובר ראשו: מ'שמיא קא רדפי ליה" ואין הורגין את העובר. הגמרא הזו קשה מעט להבנה אם משמיא קא רדפי ליה, האם זה אומר שגם בתור עובר הוא כלל לא היה רודף ? לפי הרמב"ם ודאי שאין זו הכוונה ונשברו על כך הרבה קולמוסין וכך כותב הרמב"ם בהלכות רוצח וכו' א, ט: " לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד--מותר לחתוך העובר במעיה, בין בסם בין ביד: מפני שהוא כרודף אחריה להורגה. ואם משהוציא ראשו, אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזה הוא טבעו של עולם"
מהרישא של הרמב"ם משמע
ש
א. רודף הינו גם ללא כוונה פלילית
ב. רודף הינו גם ללא פעולה אקטיבית
בסיפא של הרמב"ם משמע להיפך- זה טבעו של עולם. כלומר שאינו רודף משום שהוא פאסיבי וללא כוונה פלילית. הכיצד?( וכאן נולדו ה'שני דינים' של הגרי"ז). ניתן להסביר כך:
כאשר יש שני נפשות שוות שנקלעו למצב בו אחת מסכנת את משנה ושניהם רודפים זה את זה ללא שיש כוונה פלילית ייחודית לאחת על משנה הרי שנאמר את הכלל אין דוחין נפש בפני נפש אולם כשאחת אינה נפש, שכן עדיין לא נולדה והאחרת כן נפש הרי שזו שאינה נפש אין זכותה להתקיים שווה לזו שכבר קיימת ולכן חוזר היחס של רודף: במילים אחרות במצב בו אין כוונה פלילית, הרדיפה היא פאסיבית ונגרמת מ'טבעו של עולם' יש לבחון לא את פעולת הרדיפה לכשעצמה אלא גם את ערך ה'נפש' הרודפת או הנרדפת.
גם כאן זהו מקרה רדיפה הנובע מ'שמיא קא רדפי ליה' ונוגע לטבעו של עולם. הרדיפה פאסיבית וללא כוונה פלילית.
את המסקנה שיש לאחת ערך נפש יותר מהשנייה הוא כנראה ביסס על שתי עובדות שהן אחת: העובדה שאחת היא בעלת הלב עם ארבעת החדרים ויכולה לחיות והשנייה היא בעלת הלב עם שני החדרים ואינה יכולה לחיות. בהתייחס לכך אין אומרים אין דוחין נפש בפני נפש משום ש: בעלת הארבע חדרים אינה זו שמסכנת את בעלת שני החדרים שהרי גם ללא זה כך שרק השניה נשארת עם דין הרודף ומופר האיזון. מה עוד שייתכן ואין לדון על שני אלו כנפשות שוות (ועל דין טריפה ברודף גם נשתברו הרבה קולמוסין)

משה, אני מביא את דבריך ומעיר את שיש לי.

במקרה דנן ייתכנו ארבעה אפשרויות המחייבות פסיקות שונות:

1. בשניים בעלי לב אחד. במקרה זה מוחל הכלל שאין לדחות נפש בפני נפש ועל שניהם למות.
[אני מסכים, אבל לדבריך לקמן יש לך לדון אם ע"י חיבור זה אולי נחשבים נפש אחת, שכן חשיבות הלב גדולה, ואם לדבריך ע"י אברים מרובים נחשבים נפש אחד אולי גם ע"י חיבור הלב?]

2. באדם אחד בעל איברים מרובים (השאלה עם המדובר באחד או שניים תלויה במערכות הגוף המרכזיות הכפולות ובייחוד במערכת העצבים הנפרדת ולכן הינה בהחלט שאלה רפואית) ודאי שאין בעייה לקטוע איבר כלשהו כדי להצילו שהרי אין כאן אלא נפש אחת.
לתפיסתי, גוף אחד בעל שני ראשים עם מחשבות שונות, גם אם את הגוף חשים יחד, שני בני אדם הם, ולכל אחד תחום חייו בנפרד, ויש כאן ב' נפשות, כי הרי אין חולק שאם יחברו שני אנשים כך שכל אחד יחוש אותם תחושות, הן פשיטא שיחשבו לב' אנשים. האדם הוא המודעות, חילוק המודעות הוא עיקר חילוק הנפש, כי תחושות הגוף אינם רבע מחשיבות המודעות ביחס לחיים.

3. בשניים בעלי שני לבבות אך לשניהם כאחד בעלי יכולת ויטאלית אוטונומית (לולי נוכחות התאום) ומאידך גם גורמי סיכון שווים. הרי שכמו שלהיפך כשלשניהם אין סיכוי לחיות באופן שוווה. יש להחיל את הכלל שאין דוחים נפש בפני נפש.

4. כשרק לאחד מהם יכולת אוטונומית לחיות אך לחבירו אין בכלל יכולת לחיות, גם לו נפרד מתאומו. הרי שזה אומר שבעצם רק אחד כאן חי והאחר אינו אלא 'גברא קטילא'. רק הוא, המת החי הוא הרודף ולא להיפך. במקרה זה קיימת הלכת רודף שמותר להציל את הנרדף בנפשו של הרודף.
לא ולא. אם אתה מחשיב שהלב הוא לב אחד שמשרת את שניהם, לא משנה בכלל אם בהפרדתם יוכל לחיות רק אחד או שניים, כי כנ"ל הדיון העיקרי אם נחשב שני לבבות מחוברים או מאחר והם מחוברים והשניה ניזונת אף היא מכל הלב, הרי זה לב אחד בן ששה חדרים לשני התינוקות. ואם זה לב אחד לשניהם לא אכפת לי שרובו בתחום הפיזי של האחת.

לצורך כך הובאה כנראה ההשוואה לאשה מעוברת. שכן זהו המקרה בו מתוארת הלכת הרודף דלעיל.

ההשוואה לצנחנים הובאה כנראה כדי להדגים כאן שהתאום בעל הלב השלם הוא האיש עם המצנח ויכולת החיים. וגם לו זה הוא שהסתבך במצנחו של הנופל -לנו , לעומדים מהצד שומה לסלק את הנופל שכן הוא עומד למות וגורם למיתת אחר שאינו עומד למות.
ואם הוא רק מסכן?




לכל הציבור הקדוש

יש נקודה נוספת שיש ליתן עליה את הדעת. אם הייתי שם היתה זו השאלה היחידה שהייתי שואל את הרופא. ושאלתי, איך חיבור כזה קורה, מראשית היצירה ממש, או שבאזה שלב נתקעו זה בזה ואז הגדילה חיברה אותם, כהרכבה והברכה?. לשאלה זו יש כובד משקל בהכרעה. ומעניין שגם זאת לא מופיע בדיון. אולי זה פשוט.