מוישי מתרגש!

א.הציעה לי להביא לכאן את סיפורי מוישי כפי שנכתבים בפורום השכן.
אם זה מיותר ,אנא מנהל יקר הסר זאת .


בבוקר אמא אמרה לי שמצפה לי הפתעה.כולנו ניסע

עם סבא ראובן לעיר להחליף לסבא שיניים במעבדה.
שמחתי נורא כי תמיד שסבא נוסע להחליף שיניים אני צריך לחכות הרבה זמן במעבדה ,ונותנים לי לקקן כתום וגם כחול וגם אמא מרשה לי להסתכל איך הטכנאי של המעבדה מרכיב את השיניים על התבנית.
הטכנאי הוא ערבי ואני לא מתקרב אליו ממש.
רק לפעמים כשבאמת צריך לחכות הרבה זמן אמא מרשה לי להסתכל אבל לא לדבר איתו כלום.
בדרך כשנסענו מגבעת המאמינים במונית למעבדת "השן מאת השם",ראיתי ברחוב שלטים נורא גדולים כאלה.
היה כתוב שם ""יום ירושלים".
אני לא הבנתי.
הרי כבר היה לנו יום זיכרון שזוכרים את כל החיילים אז בשביל מה צריך יום בשביל ירושלים.
הרי אנחנו גרים כאן כל הזמן וגם סבא ראובן גר כאן כל הזמן ,אז בשביל מה צריך להגיד שזה יום ירושלים.
ראיתי המון שלטים כאלה עם ציורים של חיילים ,וגם דגלים גדולים.
שאלתי את אמא למה יש דגלים ברחוב ,ואמא אמרה שזה לא שייך לנו.
ישבתי לי בשקט על הספסל של המעבדה והסתכלתי על חמיד ,חמיד ניסר את השיניים של סבא.
חשבתי לעצמי שאם אסור לדבר איתו ,אז איך הוא ישים לסבא את השיניים בפה?
בטח סבא יגיד לו אם לוחץ לו ,או לא ,אז סבא יצטרך בכל זאת לדבר איתו.
על השולחן ראיתי עיתון של גדולים חילונים ,שהיה כתוב שם "חגיגות יום ירושלים יתחילו ב....
לא הצלחתי לקרוא כי אמא מייד הזיזה את העיתון הזה ,ונתנה לי לקקן כתום.
מצצתי בשקט וחשבתי לי איזה כף לאלה שחוגגים כי בטח נותנים להם מלא ביסלי ,וצ'יטוס ,ומיץ פטל.

פתאום שמתי לב שאמא נהייתה קצת עצובה.
חשבתי לעצמי שזה בגלל שהתותבות של סבא יעלו לה המון כסף ,אבל לא שאלתי כלום.
פתאום אמא קראה לי,וביקשה שאשב על ידה.
היא קינחה את האף עם ממחטות הנייר של מחמיד,וחיבקה אותי חזק חזק.

ידעתי שעומד לקרות לי משהו חשוב .
כי אמא מחבקת אותי חזק רק ברגעים חשובים באמת.
היא שאלה אותי אם אני זוכר את דוד חיים ודודה מינה.
בטח ,אמרתי בצחוק גדול.
דוד חיים גר במושב "מגשימים ומתיישבים"
ותמיד כשהוא בא אלינו הוא מרים אותי גבוה על הכתפיים שלו.
אמא הסתכלה לי טוב בעיניים ,וראיתי שהיא כאילו בוכה.היא ניגבה את האף ,הסתכלה למטה על הריצפה
ואמרה לי בלחש ,שלדוד חיים ולדודה מינה ,היה פעם בן שקראו לו יחזקי'ה.
הוא כבש את הכותל יחד עם פלוגה של בחורים,הוא נפל בקרב.
לא הבנתי איך נופלים בקרב ,אבל אחר כך חשבתי לעצמי שהוא בטח נילחם נורא חזק כדי לקחת את הכותל מהערבים .
אז הוא מת עכשיו?שאלתי את אמא?
אמא לא ענתה.
היא ניגבה שוב את האף ואת העינים.
אמא שתקה ,ואני חיכיתי בשקט.
אתה יודע מוישי,הם עכשיו נורא התחזקו,ודוד חיים אפילו לומד עכשיו בישיבה.
ואני חשבתי לעצמי אם היה לי בן דוד שקראו לו יחזקי'ה והוא כבש את הכותל מהערבים אז בטח הוא היה נורא נורא חזק והאמין שירושלים היא מתנה של השם ליהודים.
כי אחרת מה פתאום שהוא ילך ככה להרוג ערבים בלי לפחד למות?
ואם הוא מת בשביל הכותל ,אז אולי הוא חזק אפילו כמו מי שלומד בישיבה?

מוישי - ממש משמח לראותך כאן.

שאלת את אמא מה פתאום היא סיפרה לך על חזקיה בדיוק כשהייתם במרפאה על יד העיתון ועל יד חמיד?