| נשלח ב-2/6/2003 22:29 |
 |
| |
האם יש לאלוקים תמונה?
לאחר שווטו הביא את המשמעויות השונות ל"ענה" ו"אל תען" חשבתי שאולי ניתן יהיה בעזרתכם ליישב את הסתירה בין שני הפסוקים הבאים:
ב"משפטים" "ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לטוהר"(שמות כד/י)
וכנגדו ב"דברים" "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האד" (ד/טו)
האם אפשר ליישב את הסתירה? אולי ווטו?
תוקן על ידי - איקה - 6/2/2003 10:33:03 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2003 21:48 |
|
| |
מיימוני
אני מתנצלת, היה עלי להצמיד מרכאות למילה 'קבלה' ולהדגיש את המילה נטייה. בכל אופן כיצד ניתן להגדיר התעסקות בחישובי הקץ?
השפעת ה'כאלם' היתה עצומה על ראשיתה של התיאולוגיה היהודית,את פ' ע'ג ח"א מקדיש הרמב"ם לויכוח שלו עם ה'כאלם'. ה'מדברים' לא היו סתם גויים עובדי עבודה זרה, אלא היו בעלי אמונה שהכירו את ה', והקו ההגותי האמוני שלהם חדר גם אל תוך היהדות, וקנה לו שבות בקרב גדולים ורבים.בראשם היה רס"ג ,שסבר כמו ה'כאלם' שהעולם מחודש ונברא . הרמב"ם פסל שיטה זו מבחינה פילוסופית ויותר מכך מבחינה אמונית, משום שלפי גישה זו העולם נעשה כביכול תכלית, והאלוקים הופך להיות הסבר לקיומו של העולם.כמו כן טעותם בחלוקה המשולשת 'המחויב, הנמנע, והאפשרי' היוו מקור לצמיחתה של עבודה זרה. ולכן הרמב"ם יצא נגד ה'כאלם' ונגד רס"ג בפרט
הפעם היחידה שהוזכר שמו של חכם מחכמי התורה שעליו חולק הרמב"ם ומבקרו באופן נוקב הינו רס"ג, באיגרת תימן. רס"ג גדול חכמי ישראל בשעתו בתורה ובפילוסופיה, לא מנע את עצמו מלהתעסק בחשבונות הקץ מתוך רצון לעודד רוח בני עמו, חישובי הקץ מופיעים בכמה מחיבוריו, ובייחוד ב'מאמר השמיני', בספרו 'אמונות ודעות' והרמב"ם שהעריך את גדולתו של רס"ג פחד מתוצאות השפעתו, ושהנזק יהיה גדול מהתועלת, וכך הוא כותב לו:
"אבל מה שזכרתי מדבר הקיצים,(= ביאת המשיח) ומה שבאר רב סעדיה בהם- תחילת מה - שיש עליך לדעת : שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם, כמו שבאר דניאל : כי סתומים וחתומים הדברים עד אין קץ..."
"ודע, שהקץ שבאר הקדוש ברוך הוא בבאור, כלומר: גלות מצרים, שאמר "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" – לא נודעה אמיתתו ונפל בו ספק: מהם – מי שסבר שארבע מאות שנה אלו משעה שירד יעקב אבינו למצרים, ואחרים חשבו : אותה משעה שנאמרה נבואה זו לאברהם......ונמצא שמיום שנולד יצחק עד היום שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה בשווה (= בדיוק)...
ואתה דן מקץ זה קל וחומר: ומה הקץ הזה שנודע זמנו והתבאר – לא ידעוהו, כל שכן הקץ הארוך שפחדו הנביאים וחרדו מרב אריכותו, עד שאמר הנביא על דרך התמה "הלעולם תנאף בנו מתשוך אפך מדר ודר" (תהלים)....ובאר לנו דניאל עומק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם, לפיכך מנעונו החכמים מלחשב הקיצים לביאת המשיח - --לפי שיכשלו בהם ההמון, ושמע יטעו בראותם שבאו הקיצים ולא בא,(כמו שקרה בתופעת "השבתאות" וההמונים השתמדו) ולפיכך "תפח רוחם של מחשבי קיצין!" --- לפי שהם תקלה לעם : לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם......
ואנו דנים את רב סעדיה לכף זכות ונאמר : שמא מה שהביאו לעניין זה – ואף על פי שהיה יודע שהתורה אסרה זה לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה' לולא הוא עליו השלום.... והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמיים...."
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2003 05:51 |
|
| |
איקה,
הרי ברור שהרס"ג לא ייצג קבלה (מבחינה היסטורית ורעיונית) , להיפוך, המקובלים נרתעו מפירוש זה. כדעת הרס"ג כך סבור הרמב"ם ושאר הפילוספיים היהודיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2003 00:08 |
|
| |
ומה עם "שיעור קומה"?ויש עוד, אני אבדוק,
בכל אופן השפעת הכאלם הינה מספקת כדי לתת לדמיון מקום נכבד בהכרת האמת
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 23:57 |
|
| |
מאן דהוא
יישר כוח. לא רבים מקפידים לתקן ניסוחים שיש בהם טעם לפגם. ברור למי שמכיר אותך שאינך חושד בכשרים, ובכל זאת יפה עשית שהבהרת את הנקודה.
איקה
איני מסכים שלרס"ג היתה נטיה לקבלה. אז, עד כמה שידוע לי, לא היתה קבלה. לא במובן שמונח זה מקבל לאחר הופעת ספר "הבהיר".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 23:48 |
|
| |
מיימוני
פירושו של רס"ג הינו התוצאה לנטייתו לתורת הקבלה,ניסה לבסס את האמונה בביאת המשיח, ובחישוב הקץ. בספרו "אמונות ודעות" נחשב לאחד מספרי היסוד של הפילוסופיה הדתית , ניכרת השפעת ה'כאלם'. בתור אנוס תבונה , אתה בטח מכיר בזה שכדי להשיג אמת על האדם להשתמש בשכלו ולא בכוח המדמה שלו. בכל אופן,
את אותו הגוף הזך רואה הנביא מבעד למחיצות (אספקלריות מלוכלכות, זוכר?)
וזה שאומר הרמב"ם "כי לא יראני האדם וחי"(= באשר הוא יצור חי) זוהי המחיצה היחידה שהיתה למשה, שהאדם איננו יכול לסלקה גם בהגיעו לתכלית השלמות האנושית. 'מחיצה בהירה', אך אעפ"כ היא מחיצה ומהווה גבול אחרון, שהרי אין ביכולתו של שום בן אנוש לצאת מגדרו ולהיהפך 'שכל נבדל' .
ומה שמסתתר מאחורי תשובת ה' למשה : "וראית את אחורי ופני לא יראו" הוא :
למשל , אפשר להכיר/לזהות אדם מאחוריו, אע"פ שאין אנו רואים את פניו ואין אנו יודעים מיהו.
די לנו לראות אחוריו של אדם, כדי לא לבוא לידי טעות ולהחליפו באדם אחר. ראיית פני אלוקים היא בלתי אפשרית, ואין בכוח בן אנוש לדעת מאומה על מהותו. משה רבנו הגיע לידי כך שיהיה מסוגל להכיר את ה' כביכול מאחוריו, כלומר: מה שהוא איננו, וזוהי ההכרה האנושית במדרגתה הגבוהה ביותר
בפרק ז' בשמונה פרקים אומר הרמב"ם כי ה' גמל למשה : 'בתת לו מן ההשגה יותר ממה שהיה אצלו קודם שאלתו', והשאלה המתבקשת היא, אם הכרה יכולה להיות אך ורק אחת, מה יכול להיות כאן 'יותר'?
והרמב"ם עצמו משיב על כך מיד בהמשך, כי בהיות משה 'בעל גשם', זכה הוא לאותה השגה הנקראת 'ראיית פנים' – שהכרתו של משה היתה שהאדם איננו יכול ואיננו מסוגל כלל להכיר את ה' – והוא זה שאמרו: "שידע שלא ראה"
"אני מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך אינו גוף, ואין לו דמות גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין שום דמיון כלל" – משום שלא כל אחד מסוגל להבין מה פירוש דבר זה, לכן נאמר רק על משה "אשר ידעו פנים אל פנים"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 22:33 |
|
| |
מקריאה חוזרת של דברי אכן משתמע חשד כלפי אדם מסויים (איקה) אותו אינני מכיר.
אני מבקש בזאת להתנצל על כך.
כתבתי תשובה יותר ארוכה, בסוף התחרטתי, קיצרתי וערכתי וכך יצאה תשובה זו.
דברי נאמרו אמנם מסיבה מסויימת, אך לא כוונו לאדם המתאים.
עמכם הסליחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 22:13 |
|
| |
מאן דהוא
האם אתה חושד את איקה ברצון להקשות לשם הקושי?
יש פסוקים רבים שהם קשים ומוקשים. זה רק מחייב אותנו לנסות להבין אותם.
הכרת השאלות היא חלק מהדרך להכרת התשובה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 21:31 |
|
| |
התנ"ך מלא בפסוקים קשים. תמיד יהיה מי שירצה למצוא בהם סתירה. לכל קושי יש כמובן הרבה נסיונות ליישב ולבאר, במסגרת מגבלות שכל האדם, אך כאמור, שום הסבר לא יתקבל באזני מי שמחפש רק את השאלה.
ולמה לא הקשית מהפסוק: בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל. (ישעיה ו א)
ומה בדבר עמוס שראה את ה' על חומת אנך ניצב (לא זוכר היכן)?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 20:07 |
|
| |
אקוסופט
יתכן שהרמב"ם היה מצטרף לפורום שלנו, ואפילו היה מייסד אותו...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 18:02 |
|
| |
בהקשר לדעות ה"בעייתיות" כהגדרת מיימוני, כבר פורסמה בשער בת רבים, הגהתו המעניינת של הראב"ד (מיימוני - ראב"ד) על דברי הרמב"ם (תשובה ג,ז):
"חמשה הן הנקראים מינים, האומר... והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה..."
משיג על כך הראב"ד:
"א"א ולמה קרא לזה מין? וכמה גדולים וטובים ממנו[!] הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות, ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות"...
ודי לחכימא.
אגב, לו היה הרמב"ם בינינו, היה מונה ששה מינים: ...וכן הגולש להנאתו בעכ"ח ובכלל זה הקורא הכותב והמצטט.
זהו שאמרו חכמים: כך היא אומנותו של יצר הרע בתחילה עכ"ח ולבסוף עכו"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 14:10 |
|
| |
איקה
מבין הפירושים הרבים והבעייתיים, יתכן שהמעניין והקרוב לאמת מכולם הוא של רב סעדיה גאון, בעל תורת ה"כבוד". עד כמה שאני זוכר, היא משלו.
רב סעדיה גאון טען שה' ברא מין "גוף זך" ודק מאד, כלומר מה שיותר רחוק מחומר העולם הזה, וקרא לו "כבוד". הכבוד הזה יכול ללבוש צורות שונות, ובאמצעותו רואים הנביאים את מראותיהם המופלאים. כלומר, כאשר הנביא רואה את ה', או מראה אדם, או מה שלא יהיה, אין זה האלקים עצמו, חלילה, אלא אותו גורם, שמכנה רס"ג "הכבוד", שלובש צורה ופושט צורה כדי להציג לנביא אותו מראה שה' מבקש להראותו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 13:57 |
|
| |
מסתברא
אם הבנתיך, אתה טוען שאין בהכרח העדר צורניות לאל!
אולי תואיל נא לצייר עבורנו את צורתו?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 06:56 |
|
| |
פשטות המקרא ולא ראיתם כל תמונה, אינו קשור כלל לפשיטות הא-ל והעדר הצורניות שלו, אלא, לא ראיתם כל תמונה, במובן של אליל פיסי כמו השמש והירח. וכבר הבאתי באשכול אחר דברי התוס' הרי"ד בזה בפרק חלק שכתב כך במפורש. וממילא אין סתירה כלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2003 02:04 |
|
| |
"ויראו את אלוהי ישראל"- המילה "ויראו" היא במובן של הכרה והבנה, ולכן אין סתירה.
בפרק ד ח"א במורה מבאר הרמב"ם , "ראה, הביט, וחזה ששלושת הלשונות הללו נאמרים על ראית העין, והושאלו שלשתן להשגת השכל...ואמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת וזו השגה שכלית...הראני נא כבודך....ויראו את אלוהי ישראל..."
|
|
|
|
|
