מורה נבוכים - פתיחה (שיעור 4)

כל מה שנשאר לנו לכסות בהקדמה הוא שני ענינים. המשל והסתירה. הפעם נעסוק באופן שיטתי במושג ה"משל".
בגלל שיטת הכתיבה המיוחדת של הרמב"ם, לא ניתן לסקור את מה שהוא כותב באופן רציף. שיטת הכתיבה שאותה אני מציע לאמץ מכאן ולהבא מורכבת משני שלבים:
א. ריכוז מה שהוא אומר בגלוי לגבי הנושא בפרק הנוכחי וסיכומו השיטתי.
ב. הצבעה על הנקודות המוקשות, הסותרות והסתומות בדבריו, עם הצעות לפתרון.
יותר מכך אין לאל ידי לעשות...


אמנות המשל

כולנו יודעים מהו משל. אך האם היינו מסוגלים להגדיר בבהירות לאיזו תופעה אנו מתכוונים במילה זו? הגדרה אפשרית תהיה, מן הסתם, כזו: סיפור דברים שבא לסמל איזה דבר. ניתן אם כן להבדיל בין המשל, שהוא המסמל, לבין הנמשל, שהוא המסומל.
באיזו מידה נושא המשל סמליות? ניווכח כי יש לכך רמות שונות. יתכן שהמשל כולו לא בא אלא להעביר רעיון אחד. ויתכן שהמשל מדוייק להפליא, וכל מילה שלו נושאת איזה רעיון עמוק. יתכן גם שהמשל בנוי רבדים רבדים של משמעות. כאשר יש לו משמעות פשוטה, היא סיפור המשל. ויש לו משמעות שהיא הנמשל. אך יש לו משמעות עמוקה יותר, שתי משמעויות למשל אחד.
לפיכך, כותב הרמב"ם, יש להבין את המשל, את עניינו ואת פירוש מילותיו. והנה משל אחד מתוך ספר משלי, שמדגים את הרעיון של משל אחד בעל שתי משמעויות.
"אמר החכם: תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אופניו".
מהו המשל? קישוט יפה, משכית, מעשה צורף, שרואים בו מעשה רשת דקה מכסף, ובתוכה נשקף מראה של תפוח מזהב.
והנמשל: דבר שהוא "בעל שתי פנים". נגלה ונסתר. אל נזלזל בנגלה. גם הנגלה, הנמשל הברור ממבט ראשון, הוא טוב. טוב כמו כסף. אך הנמשל הפנימי, הנסתר, טוב ממנו בהרבה, כמו זהב. עד שיהיה הנמשל הפנימי ביחס אל החיצוני כיחס הנמשל החיצוני אל המשל עצמו.
בין השאר, מביא הרמב"ם דוגמאות למשלים. במדרש משבחים את המדרש כאמצעי ספרותי-דידקטי. שלמה המלך נחשב כמי שחיבר משלים כדי להסביר את דברי התורה העמוקים. דברי התורה הם כמו מרגלית שאבדה בבית, והמשל הוא הנר, אותו פנס שווה פרוטה שמדליקים כדי לגלות את האוצר האבוד.
ההשוואה מלמדת שיש כאן, לפחות, שני סוגי משלים. יש משל שכוונתו להסביר, להקל את הדבר הקשה ולהפוך אותו למשהו מובן יותר. ויש משל שתפקידו להסתיר, להטעות, להראות כאילו כבר עמדנו על האמת הנסתרת בעומק דברי התורה, אך בסך הכל לא הגענו אלא אל שכבת הכסף. צריך להעמיק ראות ולהבחין בתפוח הזהב הפנימי.
עכשו מציע הרמב"ם פירוש לסיפור של משל שבא בדברי הנבואה, ויש לזכור, כפי שהוא עצמו מדגיש, שיש משלים שבהם כל פרט משמעותי, ויש משלים שבהם הסיפור היפה והמושך כולו לא בא אלא עבור רעיון בודד אחד.

איקה,

יישר כוח להגדרתך: "רוח הקודש" = החוכמה האלוקית המאצילה על הנביא בכלל.
אך הייתי מתקן במקום "הנביא" "כל אדם", אך זה היה מקשה על פירוש מיימוני את נבואת יעקב, אלא א"כ נאמר שגם חז"ל השתמשו במונח נבואה לרוה"ק!

מיימוני

זה שיש דרגות בנביאים, לא סותר את מהות הנביא,בה, אחרי שרכש את שלושת המידות ההכרחיות, הוא יכול "להתהדר" בתואר נביא מבחינתו של הרמב"ם.
והרמב"ם בעצמו מכליל את יעקב בכלל הנביאים במפורש!ואת הדברים הבאתי בהודעתי, בדף הראשון.

"רוח הקודש" = החוכמה האלוקית המאצילה על הנביא בכלל, לא רק על דרגה מסויימת במדרגות הנביא.ולפחות מבחינתו של הרמב"ם היא איננה ציון דרגה במעלתו של החכם.

ודברים שנאמרים במפורש, אי אפשר שתפרש אותם אחרת!

תוקן על ידי - איקה - 6/19/2003 2:38:57 PM

ג'ינג'ית

עייני לעיל בתשובתו של מסתברא.
יש דרגות בנבואה, ודרגתו של יעקב נראית לי מתאימה יותר ל"רוח הקודש".
זה לפי הרמב"ם כפי שהבינותיו.
אם תרצה לעיין יותר ברמב"ם, תצטרכי לחכות שנגיע לפרק המתאים.
יש דעות אחרות משל הרמב"ם. יש מדרשים, ויש גישות שונות ללימוד המדרש.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אבל מימוני, לא ענית לי, על מה מבוססת הקביעה שיעקב אבינו, זה שחם על סולם יעקב שהוא חלום נבואי, לא היה בעל נבואה?

על פי הרמב"ם השאלה שראויה להישאל היא: לא כיצד הנבואה פועלת , אלא, כיצד פועל האדם כדי להגיע להיות נביא, לשלמות הנדרשת , בו הכרת ה' השכלית שלו מביאה אותו למצבים בהם השכל ולא הדמיון הוא שרואה, ומבין, את ההתגלות – -"להודיעך כי במה שהאדם מהרהר בו ביום, מראין אותו בחלומו" (מדרש התימני הגדול) - תוכן חייו של האדם השואף להכרת ה' מכוונת רק אל ה' ולכן המדמה שלו פנוי לראות מראות ה' שכלית – וזו הנבואה בחלום, במחזה וכו'. ובזו הצורה כל הנביאים זכו להתגלויותיהם. על פי הרמב"ם רוב הארועים אודותם אנו קוראים בכתבי הקודש התרחשו בתודעתם של הנביאים ולא ממש במציאות.

בכל דרך רציונלית שנבחר לראות את השגיו של אדם כאשר הוא מתגבר על טבעו בכוח רצונו כשהוא מוותר על כל הנאות החיים ומקדיש את חייו להכרת ה' – (רצונו של הנביא שונה מרצונותיהם של בני אדם האחרים, שהם בעלי אותו טבע אנושי בדיוק כטבעו שלו). התנהגות זו איננה ניתנת להבנה , אלא על דרך הפסיכולוגיה, ולכן הרמב"ם מביא בשמונה פרקים את סיפור כוחותיה של נפש האדם , ולאן הוא יכול להגיע במקסימום היכולות שלו כאדם, באשר הוא אדם – שהיא הנבואה בה מצליח האדם להתגבר ולעבור את משוכות המכשולים בדמות להט החרב המתהפכת, והכרובים. ולהגיע לעץ החיים.

זה שרב בני האדם , ובכלל זה גם שומרי תורה ומצוות שאינם מודעים לגישה הזו, זה מפני שהגישה המהר"לית, והגישה הריה"לית תואמות לדעת הרב והן הפופולריות, זה מתפרש אצלך כחידוש? אני יכולה לנקוב בשמותם של הרבה גדולי תורה שכתבו ותמכו בגישת הרמב"ם שבמקורה היא היא גישת חז"ל - על הנבואה –
ומכיון שכך נתפסת הנבואה אצל אלה המאמינים בגישת ריה"ל, שהיא שפע אלוקי היורד אל היהודי, והוא למעשה נשלח על ידי ה' אל העם. מתוך כך הם מבינים שרק הנביא השליח הוא נביא, והנביא לעצמו לא נכלל אצלם בכלל הנביאים. השאלה המתבקשת היא האם אנחנו יכולים להתעלם ממאה הנביאים שעובדיה החביא המוזכרים בתורה, שעליהם התורה לא נותנת לנו שום אינפורמציה מלבד העובדה שהיו נביאים.

ראיית הנבואה המפרידה בין הנביא לעצמו, בעל ההשגות לבין הנביא השליח והעמדתה של הנבואה כפונקציה, זוהי וולגריזציה נוראה של מושג הנבואה.

במורה, הרמב"ם מכנה את הנביא בכינוי " השלם המתייחד" כלומר: הנביא לא חייב להיות דווקא 'נביא שליח' הידוע כבעל שליחות, המביא את דבר ה' ברבים, כמו רב נביאינו הידועים בשמותיהם, אלא הוא יכול להיות נביא המתייחד עם עצמו, ולעצמו.

ניתן למצוא אנלוגיה כלשהי ב'משל המערה' של אפלטון. לכאורה אותו אדם שיצא מן המערה והחשיכה, שמח על כך שהוא זכה לראות את האור, אבל שמחתו איננה מאפשרת לו להינות מכך לבדו, והוא נדחף לחזור אל המערה, כדי להביא את בשורת האור גם אל יתר חבריו שנותרו בחושך, מבלי שיהיה להם כל מושג על משמעות האור, המסמל במשל הנ"ל את החוכמה.




תוקן על ידי - איקה - 6/18/2003 7:47:13 PM

מסתברא



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בקצב הזה עד שמיימני יגיע למו"נ פרק שני פרק ל"ט, הוא כבר יתחיל אולי להאמין בקבלה (כלומר הסיכויים קלושים

אז גינגית אני יגיד לך בפשטות מה שהרמב"ם כותב במורה נבוכים בלי להסתבך בנושאים צדדיים.

הרמב"ם בהחלט סובר שיעקב אבינו הי' נביא וכן כל האבות. אולם לרמב"ם יש דירוג של עשר מדריגות בנביאים. ויעקב והאבות הם בדרגה מסויימת.

בפל"ט ח"ב של המורה כותב הרמב"ם שיש הבדל בין הנביאים שלפני מתן תורה כמו האבות ויעקב בתוכם, שהם לא נשלחו לנבאות כלומר למסור דבר ה' לעם או לאומה. זה רק התחיל ממשה ושאר הנביאים.

בפרק מ"ה מסביר הרמב"ם שיש הבדל אם ההתגלות היא החלום עצמו או רק באמצעות החלום. כלומר, בשלמה המלך נאמר ויקץ והנה חלום, ואם אמנם שהיק שם מסר של התגלות עליונה, אך שלמה המלך ידע שזה חלום ובתוך חלום זה צפון מסר. והרי זה במובן מסויים כמו כל חלום שלפי חז"ל יש בהם מסר מסויים. רק בשלמה זה היק נקי יותר וברור יותר.

אך בשאר הנביאים החלום, אין הם מודעים שזה חלום, לדידם יודעים שזה דבר ה' ממש, רק הנבואה הופיעה באמצעות החלום. ולכן ביעקב -הרמב"ם מביא הדוגמא - "כאשר הקיץ מאותו חלום של נבואה לא אמר שזה חלום אלא החליט ואמר אכן יש ה' במקום הזה, ואמר א-ל ש-ד-י נראה אלי בלוז בארץ כנען הרי שהחליט שזה חזון"

בקשר למילה "שפע".

האם זה נכון שהפעם הראשונה שהמילה הזאת מופיעה בעברית בהקשר של השפעה מלמעלה היא בתרגום של אבן תיבון ושהוא למעשה זה שחידש אותה?

ג'ינג'ית

כיצד פועלת הנבואה הוא נושא שהרמב"ם מטפל בו בעומק, ויש לו חידוש מפתיע, על דרך הפסיכולוגיה.

הנבואה היא בעת ובעונה אחת:

1. שפע - יהיה פירושו של מונח זה מה שיהיה (חגיגה למקובלים) - היורד מן השכל הפועל האריסטוטלי.
2. השפע נקלט בכוח הדמיון, ומגיע גם לשכל האנושי.
3. הנביא צריך להתבונן בנבואתו, לקלף ממנה את התוכן האמיתי, ולהשליך את הקישוטים החיצוניים שהם בעצם רוב החלום הנבואי אך אינם רלוונטיים כלל. כפי שאי אפשר לחלום בלי דברים בטלים, אי אפשר לנבואה בלי דברים בטלים.
רק משה רבנו, לפי הרמב"ם, היתה לו נבואה "נקיה" במאה אחוזים.
דוגמא טובה לקילוף היא נבואת ירמיהו שראה מקל שקד, והמסר היה בשורש שק"ד, כי ה' שוקד על דברו לקיימו.

את יכולה בינתיים לעיין באשכול ישן כאן בפורום על נבואה וחכמה שפתח אור בערפל, ובו בארתי את מבנה הנבואה לפי שיטת הרמב"ם.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

האם הרמב"ם טען שיעקב אבינו לא היה בעל נבואה?

אזורי

אתה צודק.

אבל אנו דנים כאן ברשימה שחיבר הרמב"ם, לא ברשימה של ר' יוסי התנא.
הרמב"ם, אם צריך לומר זאת, לא היה מחוייב לאגדות חז"ל. בשם ההרמנויטיקה שלו, הוא הרשה לעצמו לקרב ולרחק, או לדחות דברים שנאמרו על ידי חז"ל, "לפי שאותו חכם טעה באותה שעה" (כדברי האיגרת המפורסמת לחכמי לוניל).
זה אינו אומר שהרמב"ם לא יסכים להגדרה זו, ונצטרך מבחינתי לחכות לדיון המתאים בפרק המתאים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לא ראיתי את הכל אלא את ההערה על השאלה אם יעקב אע"ה היה נביא.

הוא בכל אופן נמצא ברשימת חז"ל בסדר עולם (מובא ברש"י מגילה י"ד.).