חסידות וקבלה - בין מוניזם לדואליזם

אם הבנתי דבריך נכון, ווטו

נכון שלפני בריאת העולם לא היה לא מקום ולא זמן (רק סדר זמנים, שהוא נושא נפרד, ועליו נאמר אלפים שנה קדמה תורה לעולם).

אמנם לעתיד לבוא, כיון דקיי"ל כרמב"ן (הנזכר לעיל) שיהיו נשמות בגופים, כלומר עולפ הזה הגשמי אחרי בירורו והתעלותו לקדושה (כמובא לעיל מהתניא), שהאלקות תהי' נראית בו בעיני בשר (כאמור וראו כל בשר גו'), א"כ מובן שגם הזמן והמקום יהיו בעולם, וגם הם יתבררו ויתעלו לקדושה.

עוד נקודה בה נייתן להבין את ההתקדמות מדואליזם למוניזם. מימדי המקום והזמן.

המחשבה שכאילו ישנה מציאות עצמאית של זמן ומקום שייכת לרמת הדואליזם בה עדיין לא חווים את האחדות בבסיס כל הידע ומפרידים בין פרטי המציאות למושגי הזמן המקום.

משחווים את העיקרון המוניסטי -הווה אחד- [כנא' "ביום ההוא יהיה הווה אחד". לפי ההנחה שלא מדובר בתהפוכה פתאומית קיצונית מרגע למשנהו, אלא בתהליך הדרגתי עד ל"יום ההוא" בו זה יהיה פשוט לכל, הרי גם טרם היום ההוא מתגברת תפיסת האחדות] הרי שהידיעה הראשונית היא הווה אחד ומושגי הזמן והמקום הם אך תזמון ומיקום פרטי הווה בהפרדה זה מזה שהיחס ביניהם הזמן והמקום.

לא, המחלוקת בין הרמב"ן והרמב"ם הרי במבט ראשון אינה קשורה לשאלה הנ"ל, השאלה בתניא היא מהו המרכז.

אך לאור מה שמתבאר שזהו המרכז, כבר מובן שיטת הרמב"ן, אך בפשטות זו שאלה אחרת.

אם תעיין בראב"ד רמב"ן בספר הגמול, תראה שאין הם דנים בכלל על מרכזיות של עולם הגשמי, הם מתווכחים על המקראות ולשונות חז"ל. החסידות לפי דרכה מסבירה את שיטת הרמב"ן לאור הנ"ל. אך השאלה המקורית היא מהו המרכז, וזה שנידון בקטע זה, ומשם מתבאר מדוע עולם הבא בגשמיות יש לכך מעלה.

יפה מסתברא, רק הערה אחת:
מה שאתה עושה למחלוקת בין הרמב"ם לבין הקבלה, יותר נכון היה לומר מחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן, והקבלה פוסקת כרמב"ן, לענין עולם הבא נשמות בגופים דוקא. שהוא ענין אחד עם הנ"ל, כפשוט.

ברצוני רק להוסיף נקודה אחת להסברת ההקשר של התניא שם.

לפי הקבלה (במיוחדח לפי קבלת אר"י) הקב"ה מתגלה בעולם, בצורה הדרגתית, כך הוא מתייחס לעולם וכך בורא את העולם.

הדרגתית זו, שגם מכונה ירידה, הינה התגלות המבוססת על התעלמות, כלומר בכדי להתגלות יש ההסתרה מסויימת.

כמו, אם ננקוט המשל שהלבן הביא, באדם המביע הגיגיו, הרי ככל שקהל שומעי לוקחי פשוטים יותר כך חייב להעלים יותר את רעיונותיו על מנת להתאימם לדרגת השומעים. כל התאמה כזו כרוכה בהעלמה מסויימת שמכונה ירידה, שכן אחרי ההעלמה וההצעפה, האידיאה אינה מופיעה בכל תוקפה המקורית.

כעת, הדרגתית (כלומר סדרת התעלמות) זו, המתחילה בנקודת האין סוף מסתיימת באצילות. כלומר, אצילות הינו השלב האחרון בסדרת ההתעלמיות הללו. מעבר לאצילות מתחילה בריאת העולם יש מאין (שלפי הקבלה, גם זו בריאה שלבית של שלשה עולמות).


משום סיבות שונות 'אצילות נקרא בשם "עולם", אך באופן כללי לפי תורת אריז"ל עדיין הוא חלק מתוך סדרת הדרגתיות של הקב"ה בתהליך הירידה האמורה לקראת בריאת העולם.

מאליו מובן שאין להשוות כלל וכלל בין המודעות וההתגלות של האין סוף באצילות, שלמרות כל ההתעלמיות הרי מדובר באלקים, אמנם מוסתר, אך בכל זאת כולו חד. לבין המודעות בעולם הפיסי והאנוכי שאנו חיים בו.

כעת נשאלה השאלה כללית לשם מה התחיל הקב"ה ה"מסע" של התעלמיות ו"ירידות" אלו? האם כל המטרה והמרכז הכובד של התהליך של ההתגליות והתעלמיות היא אצילות? שבמונחים "עולמיים" הוא בוודאי עולם רוחני ועולם שלם ובלתי פגום? או שמא עולמינו הפגום והנחות המגושם והחומרני, היא מטרת הבריאה? שאלה זו הינו בעצם המחלוקת בין הרמב"ם והראב"ע מחד, והמקובלים מאידך, האם האדם הוא מרכז הבריאה או לאו. אם הגלגלים הם בעד האדם או לאו.

בעל התניא טוען שההגיון אומר שבוודאי לא אצילות הינו המטרה, כי מהי המעלה שבאצילות, שהוא עולם רוחני ואלקי? אולם אן זה מה שהקב"ה רצה, וכי אין יותר אלקית בדרגות הגבוהות יותר? אז מה המציאה הגדולה באצילות.

כלומר, מבחינת אלוקות, אצילות הוא שלב נחות וירוד מאד ודרגה נמוכה. ואם רוצה זירה שבה יש מודעות גדולה ועצומה על אלקותו, הרי בוודאי הדרגות שמעל אצילות הן מעומדות יותר טובות.

בעל כרחינו שמטרת הקב"ה בכל התהליך היא דוקא שטח שבו אין שום מודעות כלל על רוחניות, על שלימות על ידיעת השם. ואם כן, מבחינה זו מי יותר פגום מעולמינו זה? אין.

ולכן אנחנו המטרה!

תוקן על ידי - מסתברא - 6/12/2003 6:34:34 PM

עשרת הספירות הן הן חכמתו ית', בינתו ית', דעתו ית', חסדו ית', גבורתו ית' וכן הלאה עד למלכותו ית', שהן הן כחותיו. ולא שהן אלו-הות נפרדים, ולא כמו אלו שחשדו שמדובר כאן בפלורליזם. וכבר היה דיון בנושא הזה באשכול אחר:
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=418419
אם אתה חותר לדון באותו נושא, תפרש את כוונתך ואשתדל לבאר עד כמה שידי יד כהה מגעת.

מסתברא



הנחת דעתי. לפחות לעת עתה עד שאעיין ואחשוב עוד (לא במטרה להקניט, אלא על מנת להשליט סדר בהנחות היסוד ובמחשבות).

הלבן

האם מדבריך משמע שהספירות הן א-להות?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בנוסף לדבריו של מסתברא, לא הבנתי מהיכן לקחת את: "הטלת המשימה על העולמות הנבראים להאציל מעצמם עולמות נוספים מהווה עבורם ירידה?"
הרי הובהר פעם אחר פעם שלא מדובר כאן בעולמות נבראים כי בעצמותו ומהותו יתברך, שהשפיל עצמו כדי להכין עצמו לבריאת העולם. וזה עצמו נקרא ירידה, וזה עצמו נקרא עולם האצילות, שבו עשר ספירות, שהן שכלו ומדותיו של הבורא, שבהן ברא את העולם.

כך היא מערכת העולם כפי שמבוארת בקבלת האריז"ל ובחסידות.

מיימוני הנכבד,

אל נא תתרגז עלי, אני לא מעלה ומצטט קטעים שאין לי את הזמן והאפשריות להסביר במלואו. יודע אני שאין לי את הזמן להסביר ולכתוב באופן מסודר בנושאים כה עדינים ומסובכים.

אך זאת אענה לך, שאינני יודע מאיפה לקחת שמושג ירידה בתניא שם, הוא ירידה של העולמות עצמם מממדריגותם המקורית. אין את זה במשמעות התניא שם בפרק הוא. המשמעות שם הוא כמו הירידה הראשונה שאתה מכנה אותה בלשונך "אפלטונית".

ואכן יש כזה מושג של ירידה בעקבות השבירה או בפשטות החטא, אך זה ענין אחר ואינו קשור לשם כלל.

למה משתמשים בלשון המיתוסי, כלשונך? אנחנו המאמינים שכתבי האריז"ל הינו התגלות שמימית (איך שתפרש שמימי או התגלות, לפי איזה פילוסוף, זה ענין אחר), הרי כך התקבלה והתגלתה תורת אריז"ל, וואנחנו חייבים להתמודד עם טרמנולוגיה זו, כשם שכלל ישראל חייב להתמודד עם "יד ה'" ועיני ה'" וסיפורי חז"ל על אכתריקל

וכן בהלכה במקום ארבע הגדרות מופשטות על הארבעה אבות נזיקין, אנו דנים על השור והבור והמבעה, ועל המחליף פרה בחמור, וממנו אנו חייבים להגיע לידי הפשטות. וכן בלט מלאכות, במקום לט הגדרות אנחו מדברים על דש וזורע ומנו להוציא תולדות.

מלבד זאת, יש למקובלים סיבה טובה לשפה זו שחולקים בכך עם הרמב"ם. אך אין לי הזמן לפתח נקודות אלו.

תוקן על ידי - מסתברא - 6/12/2003 3:53:40 PM

הלבן

תודה על תשומת הלב.

אסכם מה הבנתי מדבריך:

הטלת המשימה על העולמות הנבראים להאציל מעצמם עולמות נוספים מהווה עבורם ירידה?
התובנה בעולם האחרון, על ידי מעשי האדם, כי העולם האחרון אף הוא נברא, מהווה עבורו עליה ומניה וביה גם לכל העולמות שבאמצע?

כמדומה לי שאתה ואולי אלו שאתה מצטט עבדו קשה מאד מבחינה ספרותית כדי להביע רעיון פשוט.

רעיון פשוט - אך בעייתי ביותר! איני רוצה לפרוט כרגע את הבעייתיות שבו. קודם כל, כדבריך, נסכם ונסכים שהבנתי אותך ואתה הבנתי אותי.
האם סיכום זה של דבריך הוא נכון ומדוייק?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כשמדברים על מושגים מופשטים, יותר קל להבינם במשל של האדם, שאנו מבינים אותו יותר. אשתדל לעשות כך, ואשתדל להשיב לשאלות בסגנון מובן כפי האפשר:

אדם רם המעלה היושב לבדו ועוסק במושכלות מופלאות מתבקש להתמנות למלך על העם (או להתמנות להיות מרצה לאנשים שאינם בערכו כלל). הוא בא להכיר את העם (או התלמידים) ולהתבונן בהם ולהכין את עצמו להתעסק אתם.
באותה שעה היתה ירידה לאדם רם המעלה הזה, שבמקום להתעסק במושכלות מופלאות מתעסק עתה עם אנשים שאינם בערכו כלל וכלל.
אי אפשר לומר שזוהי תכלית בפני עצמה, שהרי אין כאן שום תועלת מעשית עדיין, מלבד ירידת הוד מעלתו להתבונן באנשים הפשוטים האלו.
כי אם כל תכלית הירידה הזו, של ההתעסקות במילי דהדיוטא, הוא כדי שסוכ"ס יפעל בזה על האנשים האלו, שגם הם יתעלו ממצבם העכשוי.
אחרי שיפעל המלך (בסוף הדרך) שגם האנשים הפשוטים יתעלו ממעמדם, זה יפעל עליה גם במלך עצמו, שהוא יקרא בשם מלך גדול (או חכם גדול), התגלות שלימות כחותיו, שהרי כעת כולם מכירים בגדולתו ובפעולתו על העם והתלמידים.
נחזור כעת לנמשל: בשעה שעלה במחשבה העליונה לברוא את העולם; הנה זה עצמו הוא כבר ירידה אצלו יתברך, שהרי עצמותו ומהותו יתברך הוא למעלה מעלה מחכמה ובינה וחסד וגבורה ושאר עשרת הספירות (כחותיו), וכאן כשעלה במחשבתו לברוא את העולם, זה עצמו הוא כבר שכל ומדות, והיא ירידה לו ית'.
וזהו מה שנקרא עולם האצילות, שנאצל ונפרש מסתימות כחותיו העליונים. אין כאן בריאת העולם עדיין, ואפילו לא בריאת עולם המלאכים, יש כאן רק האצלה, שהיא התגלות עשרת כחותיו הנעלמים.
ירידה זו עצמה אינה מטרה לעצמה, כי אם לצורך ירידה נוספת בבריאת העולם, שבסופו של דבר ירידה זו צורך עליה, שהעולם יתהפך לקדושה, ויתגלו שלימות כחותיו ופעולותיו.

***

אקוה שהצלחתי להבהיר ענין זה בסגנון פשוט. ואשפוט זאת לפי התגובות.
אמנם יהי' קשה לקפוץ מנושא לנושא. אם אשמע שנושא זה הובהר די צרכו, יהי' אפשר לעבור לנושא הבא, ברשותכם.

הלבן, מסתברא, וכל מי שחושב שהוא מבין,

שאלתי: מה משמעות המושג ירידה?

יש לפחות שני שימושים במושג זה.

א. אפשר לדבר על רמות שונות בבריאה. כמו בדגם הנאו-פלטוני, הא' בורא תחילה (זה אפילו לא חייב להיות זמני, רק לוגי, אבל לא ניכנס לזה) את העולם העליון, מהעולם העליון משתלשל עולם נוסף, וכן הלאה, עד לעולמנו, שהוא רחוק יותר.
המונחים האלו, "ירידה", "רחוק מ..." מבטאים איזה שהוא קשר בין העולם הנברא לא', כאשר העולם העליון נחשב לקרוב יותר מהתחתון.
איני יודע אם ניתן להגן על טענות כאלו ולתרגמן לשפה אחרת, אבל יתכן שזו מערכת קונסיסטנטית. יש כזו בקבלה - וגם במקומות אחרים.

ב. אבל מדברי התניא והלבן הבנתי שמדובר כאן על שימוש אחר ומשל אחר. כלומר, אותם עולמות עליונים יורדים ממדרגתם הראשונית שנקבעה להם, אולי עקב שבירת הכלים שארעה בתהליך שלפני הבריאה המתוארת בחומש, ואולי עקב נפילת המלכים. על כל פנים, העולמות שוב אינם במדרגתם כמקודם.
נשאלת השאלה: באיזה מובן ניתן לדבר כאן על ירידה.
האם חל שינוי בקשר בינם לבין הא-להות?
והאם יש לאותם עולמות מודעות עצמית שבה הם חשים כי השתנה משהו?

השאלה על המודעות העצמית היא שאלת יסוד בקבלה. כוונתי שהיא מתבקשת, אך הקבלה מתעלמת ממנה לגמרי, עד כמה שידוע לי. (כוונתי מקבלת האר"י ואילך, כולל החסידות - עד כמה שהן מוכרות לי). גם ה"אני" מפורק לחלקים וחלקי חלקים, עד שנשאלת השאלה היכן אני ומי אני - אבל זה נושא אחר.

והשאלה האחרונה, שגם עליה לא קיבלתי תשובה. מדוע להשתמש בשפה סמלית - ומטעה - כאשר אפשר להשתמש בשפה מופשטת וברורה, של כוונה מקורית של הא', של האכזבה מהכשלון בתהליך, ושל הפקדת השגת הכוונה המקורית בידי האדם.
ניתן לטעון שבסך הכל מחליפים פרה בחמור, מערכת מושגית במערכת מושגית אחרת. ובכל זאת, כמדומה לי שבדורנו, הדור שגדל על מערכת היסודות הכימיים של מנדלייב ושל ההפשטות המתמטיות שילדים מורגלים בהן, יש יתרון למערכת מופשטת על פני מערכת גדושת סמלים ומיתוסים.

האם אזכה לקבל תשובה? או שימשיכו כאן לומר שזה לא נורא שלא מבינים, כי אפילו חשבונות בנק לא מבינים (אני איני מבין את חשבון הבנק שלי, אבל אז אני הולך לפקיד, או למנהל, ותובע ממנו הסבר בשפה מובנת. תתפלאו, זה עובד. זה נקרא להיות "אסרטיבי").

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו