עולם שאינו שלך (ציטוט)

ברשותו של בעל עגלה, אני מבקש להביא את הציטוט הבא בפני חכמי הפורום. מי מכיר, מי יודע?

"ועתה, בן אדם, פקח עינך מן העוורון, וראה כי כל הנאות וטובות העולם הזה הבל המה, מעשה תעתועים.
ולמה תתגאה על הבריות, אם בקומה זקופה, כולם נבראו בצלם אלקים כמוך.
ואם במשפחה, כולנו בני איש אחד נחנו, בני אברהם יצחק ויעקב.
ואם בעושר, כמה ריקים ופוחזים עשירים יותר ממך, ועוד כי ה' מוריש ומעשיר....
ואם בשררה וכבוד, כמה בזויי משפחה שולטים בעולם...
ואם בחכמה, כמה חכמים גדולים נטרדו מהעולם הזה ומהעולם הבא...
למה תצטער על עולם שאינו שלך, כהרף עין תלך לעולם אחר...
למה תשנא אויביך, ואין לך אויב גדול ממך, גורם רעה לעצמך, מענה ומסגף נפשך הנצחית ומענג את גופך רימה וגוש עפר הווה ונפסד.
למה תאהב שונאך הוא היצר הרע אשר בקרבך והוא מבקש רעתך צופה בכך להמיתך...
ואיך תחניף ותתבייש מילוד אשה שכמותך, ולא תתבייש ממלך אדיר איום ונורא שופט כל הארץ מלוא כל הארץ כבודו...
איך תבטל זמן בדברים הווים ונפסדים והזמן קצר, ומתי תעשה לבית עולמך, כי מי שלא טרח בערב שבת, לא יאכל בשבת...
איך תעלים עיניך מן המוות, והוא כרוך כנחש על עקבך, ובכל לילה אתה כמת מושכב על מטתך להזכירך המוות האמיתי
והמוות קשורה לטוטפות בין עיניך, כתנומה על עפעפיך, בשכבך תשמור עליך והקיצות -
תעיף עיניך ממנו ותביט -
בהבלי עולם,
בממון שאינו שלך
ובתענוגים שאינם שלך
ובשררה שאינה שלך
ובעולם שאינו שלך!

איני מכיר קטע דומה לזה. מי כתב את הדברים הנפלאים, הנוראים האלו?

(בעל עגלה כבר ידע למה הבאתי אותם).




שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לפני שאתה מגלה, תן רמז כלשהו.

טוב, טוב.

ובכן,

(שיעול קל וניקוי גרון)

בעל המחבר הינו

בעל הספר "שערי קדושה".

הלא הוא,
כן, כן,

ר' חיים ויטאל.

(איני מצליח לחשוב על סיום נאות להדגשת ההפתעה. זה צריך לדבר בעד עצמו).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מבחינתי , כמובן לגלות .

אינני מצליח לזהות, אם כי ברי לי, לפי הגישה, שאיננו מן החסידים ..

דברי המוסר נוגעים ללב, אך כנראה אהנה יותר כשאשמע את ההקשר הרחב יותר ..

לגלות?

או לחכות למחר?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אנשל

תודה ויישר כוח.

והנה התוכן:

שמע בני מוסר אביך. ואל תטוש תורת אמך: תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל הכועס כל מיני גהינם שולטין בו, שנאמר: והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך. ואין רעה אלא גהינם, שנאמר: וגם רשע ליום רעה. וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מידת הענווה שהיא מידה טובה מכל המידות טובות, שנאמר: עקב ענווה יראת ה'. ובעבור הענווה תעלה על לבך מידת היראה, כי תתן אל לבך תמיד: מאין באת, ולאן אתה הולך, ושאתה רימה ותולעה בחייך ואף כי במותך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך הכבוד, שנאמר: ''הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי לבות בני אדם''. ונאמר: ''הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה'''. וכאשר תחשוב את כל אלה, תירא מבוראך ותשמר מן החטא, ובמידות האלה תהיה שמח בחלקך. וכאשר תתנהג במידת הענווה להתבושש מכל אדם ולהתפחד ממנו ומן החטא, אז תשרה עליך רוח השכינה וזיו כבודה, וחיי עולם הבא.
ועתה בני, דע וראה, כי המתגאה בלבו על הבריות, מורד הוא במלכות שמים, כי מתפאר הוא בלבוש מלכות שמים, שנאמר: ''ה' מלך גאות לבש''.
ובמה יתגאה לב האדם? אם בעושר ה' מוריש ומעשיר. ואם בכבוד, הלא לאלוקים הוא, שנאמר: ''והעושר והכבוד מלפניך'', ואיך מתפאר בכבוד קונו?. ואם מתפאר בחכמה, מסיר שפה לנאמנים. וטעם זקנים יקח: נמצא, הכל שווה לפני המקום, כי באפו משפיל גאים וברצונו מגביה שפלים, לכן תשפיל עצמך וינשאך המקום.
על כן אפרש לך איך תתנהג במידת הענווה ללכת בה תמיד: כל דבריך יהיו בנחת, וראשך כפוף, ועיניך יביטו למטה לארץ ולבך למעלה, ואל תביט בפני אדם בדברך עמו, וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך, ואם חכם או עשיר הוא-עליך לכבדו, ואם רש הוא ואתה עשיר או חכם ממנו-חשוב בלבך כי אתה חיב ממנו והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא, הוא שוגג ואתה מזיד.
בכל דבריך ומעשיך ומחשבותיך ובכל עת, חשוב בלבך כאילו אתה עומד לפני הקדוש ברוך ושכינתו עליך, כי כבודו מלא עולם. ודבריך יהיו באימה וביראה כעבד לפני רבו, ותתביש מכל אדם, ואם יקראך איש אל תענהו בקול רם רק בנחת, כעומד לפני רבו. והוי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל לקימה, וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקימו, ותפשפש במעשיך בבוקר ובערב, ובזה יהיו כל ימיך בתשובה. והסר כל דברי העולם מלבך בעת התפילה, והכן לבך לפני המקום ברוך הוא, וטהר רעיוניך, וחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך, וכן תעשה כל ימי חיי הבלך בכל דבר ודבר ולא תחטא. ובזה יהיו דבריך ומעשיך ומחשבותיך ישרים, ותפילתך תהיה זכה וברה ונקיה ומכוונת ומקובלת לפני המקום ברוך הוא, שנאמר: ''תכין לבם תקשיב אזנך''.

תקרא האגרת הזאת פעם אחת בשבוע ולא תפחות, לקימה וללכת בה תמיד אחר ה' יתברך, למען תצליח בכל דרכיך ותזכה לעולם הבא הצפון לצדיקים. ובכל יום שתקראנה יענוך מן השמים כאשר יעלה על לבך לשאול עד עולם, אמן סלה.


***

לאחר העיון, אני סבור שאכן השפעת איגרת הרמב"ן והמבנה הספרותי של הדברים שבה ניכרת אצל המחבר שהבאתי. איני יודע אם יש בכך הוכחה גמורה, אך דברים המסתברים יש כאן.
עם זאת, שים לב שהוא נטל את המבנה ואת הרעיונות - שמצויים גם במקומות אחרים. הניסוחים והדוגמאות והראיות, עד כמה שידוע לי - שלו הם.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

למימוני הנה לינק לאגרת

איני זוכר את איגרת הרמב"ן בעל פה, כך שאיני יכול לערוב להשוואה שלך.
כמו כן, איגרת הרמב"ן, לפי המקובל במחקר, אינה של הרמב"ן.

אבל המחבר של הקטע הנפלא ואולי גם המדכא הזה הוא בן דור מאוחר בהרבה לרמב"ן, וגם התגורר בחבל עולם שונה לגמרי.
רמז! אהה!
נו?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו