עדינות החינוך

מן הסתם, גם עניין חינוך דובר בו. אתייחס לנקודה מסויימת, אולי החשובה ביותר, והיא החינוך במישור הבלתי מיידי.

באופן ספונטני הנטיה למדוד הצלחת חינוך, היא כך - אם הילד מנומס יודע לוותר אינו רב הרבה, הרי שקיבל חינוך טוב. חינוך רע גם הוא מתבטא בהקשר הזה בהיפוך מהחינוך הטוב.

לאחר עיון -מן הסתם אינו חידוש-, עיקר השקעת החינוך יש לה להתייחס להקניית ההרגלים הנכונים לכלל החיים. לא רק מידות טובות, אלא השקפות עולם בסיסיות -לא קשור לפילוסופיה-.

בד"א, למשל, ילד שאביו מחנכו לויתור ולהטבה לזולת וכו' אך "דא עקא" הבית הוא בית עשיר מאוד. טבעי מאוד שיבואו על הבן כמה נזקים בהמשך חייו, אשתו לא תבין למה הוא חושב שהוא לא צריך להזיז מעבר לזרת, הוא עצמו יישבר וישנה טבעו בעת לחץ כספי וינהג בקפידא כלפי כל המערער את שלוותו.

משל נוסף, הורה המחנך חינוך טוב כנ"ל, אך אינו משרש את ההנחה החולשתית של "כולם אומרים", הבן ויותר הבת יצטרכו לעולם להשתוות ל"מאדע" [אופנה] ולהתחשב בכל דעה, והתסבוך יחגוג.

יש כאן פן מעבר לחינוך. הורים שמונעים את החינוך מהסוג הנ"ל, הרי שהם לרוב אשמים בהנחלת נורמות קלוקלות לילד.

כל זה מהווה גם משל על חינוך האדם את עצמו, בו הוא ממשיך בהרגלי חשיבה ללא לשנותם, אף כאשר חש חוסר השלמה עמם.

 
"...מצווה שיהיה החינוך על פי דרכו, כי כל אדם מסוגל מטבעו לעניין אחר, בין בדעות - יש שמוחם חד, ויש ששכלם ישר, בלתי מחודד וצריך ללמדם כפי הכנה שנמצא בו - ובין במעשים - יש שמוכן לאומנות ויקבל אותה בקל. וזה יוכר בהנער לפי שתשוקה ולפי מה שמשתדל בעצמו באיזה דבר מיוחד.  צריך לחנכו לפי דרכו ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה, שאז לא יסור ממנה גם כי יזקין. לא כן אם יחנכהו אל מה שהוא זולת טבעו " ( המלבי"ם. משלי כב/ ו )

אברהם,

לא, לא הבנתי, הנושא בפסוק ממשלי הוא חינוך על פי נטיות טבעיות, שכן אלה לא יסורו מהאדם אלא ישארו איתו עד יום מותו - ולכן מוטב לנתב את אותן הנטיות ל'דבר מצווה'

עכשיו אתה רוצה לטעון שכשאנו באים לחנך ילד אנו צריכים לקחת בחשבון שכדי להפוך נטיה טבעית לדבר חיובי הכאה יכולה לבוא בחשבון ככזאת שלטווח הארוך תהיה לה השפעה טובה?

ומי גילה לך שהנוער של היום גדל עם פחות מכות מהדור הקודם ? החוק שהכאה אסורה לא מעיד על כך שאזרחים הגונים ושומרי חוק אינם עוברים עליהם בהיותם ספונים בבתיהם - אף אחד לא יודע מה נעשה בחדרי חדרים אפילו אצל שכניו -

 מוקד הדיון צריך להיות לא אם להכות ילדים או לא, אלא מי זה שמוסמך לקבל את ההחלטה בענין, האם ההורים או החברה המאורגנת כמדינה.

ההחלטה צריכה להישאר בידי ההורים. התערבות מותרת רק במקרים ספורים וקיצוניים.

המדינה הטוטאליטרית מעוניינת להחליש את מוסד המשפחה, ולחזק את הנאמנות למוסדות המדינה, ע"ע מורוזוב.
הטענה היא שהמשטרה משרד החינוך, וההמון המוסת על ידי התקשורת, משקפים ערכים טובים יותר היא ניהיליסטית.

אברהם העברי,

על פי הרמב"ם פשט הפסוק הוא מה שבעיניך נקרא הפירוש המקובל -ואני לא מבינה מה חידשת בתוספת שהבאת - יוצא שודאי וודאי שחינוך כזה המתחשב במצבו ובנטיותיו הטבעיות של הנער, יביא להשפעה טובה עליו -

ראה ברמב"ם פירוש למשנה יג פ"א באבות, באיזה הקשר הוא מביא את המאמר ממשלי - מסתבר שם ש'דרכו' של הנער הם נטיותיו הטבעיות שבמידה ולא מנתבים אותם לאפיקים נכונים אותם הנטיות ישתקעו בו ויהפכו לתכונות אופי 'קבועות' שאי אפשר יהיה להיפטר מהם -
 והכוונה בניתוב לאפיק נכון הוא כפי שנמצא בגמרא שאמרו: שהנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים. אפשר שישפוך דם אדם, חלילה ויהיה רוצח, ואפשר שיהיה אומן (מקיז דם), שוחט או מוהל וישתמש בתכונתו לדבר מצווה -