המפתח לכל דיון [אובייקטיביות]

ככל שעובר הזמן ההכרה הזו, "אובייקטיביות = מפתח וציר לכל דיון והכעתו", נושב בפני שוב ושוב. אשמח לשתף ולהשתתף בעניין הקריטי הזה.

ההגדרה לאובייקטיביות = פרשנות טבעית. כלומר, אובייקטיביות, בעצם מנטרלת את האדם מהעניין, ומבקשת ממנו להקשיב ולקלוט את מה שהדבר אומר מצד עצמו. ליתר ניתוח, יש לעיין באשכול מהו אובייקטיבי, שאשכול זה מהווה המשך ישיר המעביר את העניין לידי פסי החיים - http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=195369.

נתחיל עם דוגמא מענייני היום. הרי כל כשבועיים ואולי אף פחות מכך יש פיגוע, כעת ל"ע פ יגוע נוסף. לפני הפיגוע האחרון נעשה דבר מרגיז לערבים. השאלה היא, האם הפיגוע האחרון נבע כתוצאה מנסיון החיסול מצד ישראל למשל?

התשובה היא, האירוע מצד עצמו הן משתייך טבעית לסדרת הפיגועים, הרי לנו שהיות הפיגוע פיגוע חלק מהמדניות הכללית של הערבים ברורה לנו.
ועתה נחקור, האם אובייקטיבי של הרגזה מביאה נקמה מצד הערבים?
התשובה היא, לא, גם לא תמיד הם מבצעים נקמה על נסיון לבד, וגם לא תמיד השלוחים מצליחים לבצע זממם.

הרי לנו שמבחינה אובייקטיבית, כל שאין נתון נוסף, הרי שאין לקשר את הפיגוע הנוכחי עם נסיון חיסול מצד ישראל.

ועתה -בהזדמנות הבאה- יש לגשת אל הקודש פנימה, ולבחון מושגים נעלים וטעמי המצוות על פי היסוד הראשוני לכל בחינת חשיבת אמת = אובייקטיביות.

כיוון שנושא אובייקטיביות עלה לדיון, באשכול של גרגור, ובא כאן לאחרונה לידי ביטוי בכמה נושאים, הנני להקפיצו שוב.

אובייקטיביות מן התורה מניין

התורה כותבת לא תעוננו ולא תנחשו. ופירשו חכמים שזהו מי שאומר על פיתו שנפלה שסימן הוא לכך שיום רע לפניו. הדברים הובאו גם להלכה בשו"ע יו"ד.

מה המשמעות של השלילה הזו?

האם התורה היתה אוסרת עלינו לומר שטויות, או לומר שכוכב פלוני אחראי על הילודה, אם זה שטויות?

ברור אם כן, שהתורה באה לשלול גם מקום לגיטימי לפי תפיסת האדם הרווחת. כשנופל לאדם פיתו, זה אומר שהוא לא עירני, ולא מחשיב די את אשר בידו, האם לא יתכן שמבחינה פסיכולוגית, זה יכול להיות איזה הקשר פזה או מצב רוח שישפיע הלאה? זה יכול להיות!

אלא מאי?

התורה שוללת את התליה הסובייקטיבית, התורה דורשת מהאדם להיות ריאלי ומציאותי, וסוביקטיביות זו הניגוד המוחלט לתכלית התורה - ריאליות!

יהוסף,

"מים קרים על נפש עייפה"! חידשת ימינו כקדם

מן הראוי לציין, שאם ההבנה של אובייקטיביות האמורה נכונה, הרי זו מידה שאדם נוקט בה בכל עת ובכל שעה.

אם אדם היה נותן משקל לאפשרויות הסוביקטיביות, לא יכל להתקדם צעד בחייו, אולי המדרכה אינה אלא..... ואולי החלב הוא..... אדם לומד להצמיד תכנים והיבטים לזיהוייו על פי הנסיון, והם נהיים חלק מההכרה שלו את הדבר, לפחות מבחינת הסתכלות מועדפת ונבחרת.

על מהותה של האובייקטיביות, ועל עדיפות בחירתה (לא מעובד)


אובייקטיביות

המילה אובייקט מתייחסת לדבר שהוא הנושא עליו אנו דנים. למשל אם אנו דנים על חפיסת סיגריות, אם היא יפה, מועילה או מזיקה, הרי שהאובייקט הוא החפיסה, ואילו אם אנו דנים מיהו בעל הקופסא הרי שביחס לחפיסה, הבעלות היא סובייקט.

בדברים הבאים נדון מעבר לאובייקט עצמו, ובכל זאת נדון על האובייקטיביות, האובייקטיביות תתייחס לפרשנות אובייקטיבית, ואילו הסובייקטיביות תתייחס לפרשנות שאינה באה מהנתונים המתבטאים באובייקט אלא בסובייקט. נדון אפוא על פרשנות ישירה וכללית על אובייקטים ומושגים. ננסה למצות את ההבדל בין הפרשנויות ואת הרקע המוביל אליהם.

לכאורה כל פרשנות אובייקטיבית מתוקף שמה, הרי שהיא פרשנות הניכרת ומתאפיינת בחפץ עצמו – באובייקט, ואילו פרשנות סובייקטיבית היא כזו שנתוניה אינם ניכרים ומתאפיינים באובייקטים הנידונים עצמם. למשל, אם אנו רואים חפיסת סיגריות שרשום עליה "20 סיגריות", והחפיסה אכן מתאימה בגודלה לסיגריות, הרי שיהא זה "אובייקטיבי" לפרש את מהותה של הקופסא כחפיסת סיגריות. הפרשנות הסובייקטיבית, היא למשל כאשר אדם מתייחס לבית מגורים כאילו הוא משמש למסתור למה שמתחתיו או מאחוריו. הסיבה שפרשנות זו היא סובייקטיבית, כי בית כפי איך שידוע לנו הוא "מבנה מגורים" וזה הדבר שאנו מזהים בחפץ בהחלט ובודאות, לכן הנתון שאינו ניכר בחפץ, כמו האפשרות שהוא מסתור, הוא חיצוני ממה שהחפץ "מדבר בעד עצמו" – סובייקטיביות.

האם אובייקטיבי הוא בהכרח אמת? התשובה היא: לא! – אנו יכולים לראות אדם מפהק, ולפרש את המקרה באופן אובייקטיבי, כפיהוק רגיל. הפיהוק עצמו משדר תוכן עצמי מוכר של פיהוק הנובע מעייפות מתח או שעמום וכו'. עדיין יתכן בהחלט כי נגלה לאחר זמן כי הפיהוק לא היה אלא אות וסימן לרמז לחברו על משהוא. ברור כי הפרשנות המתקבלת מתוך הנתונים שבמעשה עצמו, הוא שנעשה כאן מעשה פיהוק רגיל, ואילו הפיהוק כסימן כבר מכניס נתון "מבחוץ" – סובייקטיבי. נוכחנו לדעת שהאובייקטיבי אינו בהכרח נכון. בכל זאת נקיטת הפרשנות האובייקטיבית היא נכונה בכל מקרה. הפרשנות האובייקטיבית היא הפירוש הכי פחות "פרשני" והכי ישיר ביחסנו אל החפץ. מהיות ואדם אינו יכול לחיות בפיצול ובספקות אין סופיים, הדרך הנכונה לחיות את חייו, לבחור בהסתכלות הישרה, המבוססת, והחזקה ביותר – אובייקטיביות. הפרשנות האובייקטיבית אינה רק מועדפת כמנצח בין הרצים, אלא היא הפרשנות היחידה שאדם שומע אותה ללא שיצטרך הוא לנחש פרשנויות בצורה מלאכותית, פרשנות זו היא בעצם הצורה בה המציאות מופיעה לפניו. כשם שהעדפת הוראות יצרן למכונה מעודפות על פני כל עצה אחרת משום שהאימון למכונה מתנה את האימון להוראות היצרן, כך האימון למראה עיננו מתנה את האימון להכרה הכוללת את התובנות הבאות עם מראה העיניים, כלפי המשמעות והתכנים של מראה העיניים.

ווטו היקר

הנה הלינק

http://www.haayal.co.il/

מתענין,

מהו אתר אייל הקורא?


לגבי שאלתך, הלא היא שאלת השאלות [בפרט לסקפטיים שבינינו ] ובעצם זו עבודת החיים לדעת שקנה המידה שלנו הוא הנכון. זו גם "מלחמת הפורום" נגד הסגירות.

העצה היחידה לפיתרון הבעיה נראה שהוא דווקא:
א. דו-שיח עם מי שהרקע החינוכי והאידיאולוגי שלו הוא בקצה השני של המתרס [בתנאי שהוא רציני וישר אינטלקטואלי שאינו חושש ואינו חושב שאלוקים צריך לחשוש מכל שאלה ושאינו בשלב של "לא תתורו" ששאלות עלולות להובילו לשינויים טרם הגיעה עת הגאולה].
ב. התבוננות בהתבודדות בצורה שאין לחץ של "מוסכמות" ו"מקובלות"!

גם המסוגל להחזיק את תובנותיו במילים צריך להיזהר שלמילים תהיה גישה ישירה למציאות החיה ולא רק למילים אחרות [החבוי ], כי הפילוסופיה עלולה להוביל לעזיבת הביטחון בחינוך הקודם טרם הגעה ל"בית הכנסת החדש". [דיקארט טרם מסעו האינטלקטואלי החליט בחוזקה שלא יזניח את נקיטת הדרך של חינוכו עד להגעה לתובנותיו החדשות בבהירות שלא ניתנת להפרכה!]

לכך צריך להיות מבקש אמת במאת האחוזים ולא מבקש התחמקות קדושה [כלשון שהטביע בוגי לאחרונה].

אשרי המבקש וכבר מובטח [מחז"ל כמניסיון החיים] שהרוצה מוצא - יגעתי ומצאתי תאמין!