קישון והאטימות (כוחו של ההומור)

איני סבור שאפרים קישון טעון הקדמה כלשהי. הקטע הבא, שנקרא "ידיעה ממקור ראשון", מופיע בספרו "לא נורא" (עמ' 154). אני מעתיק את רובו. גם כאן, ההומור משרתת מטרה מסויימת. לא קשה לנחש מהי. (ולא, זה לא קשור לפוליטיקה).

בשעה שש וחצי... מידפקים על דלת מעוני ביד נטויה. מיששתי את דרכי עד לדלת ופתחתיה, והנה, מר כלניות מגיח פנימה מפוז'ם למחצה ובעיניו צוחק האביב.
– שלום – כך מר כלניות – שמעת?!
– לא – עניתי בעינים דבוקות – אבל רוצים לישון.
ובזאת הסתובבתי והפסעתי אל מיטתי, אך מר כלניות אחז בכתונת לילי.
– בן אדם! – קרא – הלילה פוצצו את בנין ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב! קטסטרופה כזו!
– באמת מחריד – עניתי – שאני ישן כה עמוק, עד כי לא שמעתי רעש של התפוצצות.
– גם אני לא שמעתי – העיר מר כלניות – אבל ק–ו–נ–ש–ט–ט–ר כמעט נחרש! מייד רץ אלי, בשעה חמש. אחר כך מיהר אל הבלוקים 1–2–3, ואני קיבלתי על עצמי את ניהול פעולת ההסברה בבלוקים 4–5–6, כדי למנוע פאניקה. קונשטטר מספר, שענני העשן עודם מתאבכים מעל עיי המפולת, ופה ושם מזדקרות מתוך העפרות קורות חרוכות.
נזדעזעתי מן התמונה אשר תיאר קונשטטר...
בינתיים התעוררתי לגמרי. פתחתי את התריסים והצצתי החוצה. היה בוקר עליז למדי. צפרירי רוח נשבו מכיוון הים. במרחק עמד בנין ההסתדרות בלי כל שינוי...
– סלח לי על שאני מפסיקך – פניתי אל מר כלניות – אך הרס בנין ההסתדרות הוא עוד חזון למועד. מכאן רואים אותו עומד על תילו.
מר כלניות השתתק. בלע גדולות, אך לא זז.
– בנין ההסתדרות שלם! – הרימותי את קולי – אתה לא שומע?!
– אני שומע, אינני חרש.
– אז הואל להסתכל החוצה!
– אני לא אסתכל. אין צורך בכך.
– למה לא?
– מפני שהלילה פוצצו את בנין ההסתדרות. קטסטרופה כזו.
– אבל כאן תוכל להיווכח במו עיניך...
– שמע אדוני, אולי תפסיק כבר – גער בי מר כלניות – כנראה, באמת נכון הדבר כי אתם, אנשי השמאל, כולכם פאנאטיים עד כדי גיחוך! האינך מבין את שקיבלתי את הידיעה ממקור ראשון?!
נדמתי לרגע, והרגשתי סחרחורת קלה בראשי. מר כלניות הסתכל בי בחימה, אך עד מהרה הפך זעמו לחמלה.
– הירגע, אדוני – טפח על גבי – הבנין נהרס עד עפר. קורות חרוכות מזדקרות...
צעיף של דמים ירד על מוחי.
– אבל כיצד אפשר להתווכח – צרחתי – כאשר אינך צריך אלא לגשת לחלון כדי להיווכח...
– אין צורך להיווכח. קונשטטר אמר לי, וזה מספיק לי.
– חזיז ורעם! ואם קונשטטר אמר!
– רגע! – קפץ מר כלניות – ובכן, אתה רוצה לומר שקונשטטר מ–ש–ק–ר?! בסדר! אמסור לו! הוא ידע להגן על עצמו!
– מי זה? – איבדתי את השליטה על עצמי – מי זה הקונשטטר הזה?
– בבקשה! הוא אינו מכיר אותו, אבל הוא כבר קרא לו שקרן! י-פ–ה!
התייפחתי בבכי של חוסר אונים. מר כלניות ליטף בהבנה מלאה את שערותי.
– אל תתנהג כמו תינוק – אמר – אני מביא לך את הידיעה ממקור ראשון.
– אבל שם תוכל לראות...
– אני יכול להביא לך עדי ראיה מהימנים, אשר ראו במו עיניהם את קונשטטר, כשהוא אמר שרק אבנים בודדות נשארו מן הבנין הענקי.
– אבל מן החלון אפשר לראות...
– גם הרדיו הודיע כבר, אם אתה רוצה לדעת.
– איזה רדיו?
– הרדיו של קונשטטר. מקלט כמעט חדש בעל 9 נורות פיליפס.
לרגע נתערערה דעתי, שמא אולי מר כלניות בכל זאת צודק... העין עלולה לטעות, אבל קונשטטר הוא בכל זאת קונשטטר... מה?! התנפלתי על מר כלניות, לפתתי את גופו, וסחבתיו אל החלון בכוח של תמות–נפשי–עם–פלשתים–חביבי.
– הסתכל!
– אין צורך – נאנק מר כלניות ועצם את עיניו בעוז – אם אני רוצה להסתכל, אוכל מן החדר שלי, אבל לא אסתכל גם משם. קונשטטר אמר לי במפורש שהקטסטרופה...
היכיתי על קדקדו מכות קצובות, ובה בשעה עמלתי להרים את עפעפיו בשתי אצבעותי.
– אלף שדים – גנחתי – הסתכל החוצה! העומד הבנין במקומו או אין הבנין עומד במקומו?! מה אתה רואה?! ענה!
– אני קצר ראות.
– אז תסתכל קצר! – בעטתי בו באמצע – פוצצו או לא פוצצו? עומד הבנין או לא?
– עכשו הוא עומד.
– מה זאת אומרת: עכשו?
– הלילה הרסו אותו ועד הבוקר בנוהו מחדש...
ומר כלניות קיללני נמרצות ופרץ החוצה.

www.god.com

לשם איזון, עוד מידע מהסוג הזה:

http://chabad.org.il

http://www.hamodia.com/

ויש גם גישות אחרות, כמודגם בציטוט השני מיתד:

מובא בשם "במדבר קדמות" (א' כו) כי:
האריז"ל היה נטהר באפר פרה על ידי אליהו זכור לטוב, ואז נחה עליו רוח הקודש להפליא. והגם כי לא ראיתי כתוב רמז מזה ולא שמעתי, לבי אומר לי שהרב ז"ל היה מעלים הדבר העלם נמרץ מרוב ענוותנותו...

ובכן, קונשטטר מכה שוב!
(סליחה על הביטוי החריף, אבל איך עוד אפשר להתייחס לזה?).
עכשו מתברר שהאר"י היה נטהר מטומאת מת על ידי אפר פרה.
את האפר הביא אליהו, שגם הזה עליו.
אפשר לפלפל בזה:
א. מהיכן בא האפר? מהאפר שנגנז ויתגלה לעתיד לבוא בידי המשיח. אולי זה עוד מהאפר של הפרה האדומה הראשונה מימי משה רבנו.
ב. האם אליהו כשיר להזות? הלא אינו חי? ובכן, יש כמדומה לי חתם סופר, שמחלק בין אליהו בגוף שהוא כחי לבין אליהו המתגלה שלא בגוף, שהוא כמלאך.

אבל הנקודה המעניינת ביותר היא שמכאן משמע שבעל "במדבר קדמות" (העלמתי את שמו בשל הבושה) מחדש את ענין ההזאה על האר"י. ומי לא יאמין לו?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הנה שתי תוספות, מתוך יתד נאמן של השבת (בהר תשסג).

סיפר הרב ברנדר על הרב מאיר אריק.
באו אליו עם שאלה על ספר תורה, שנכתב בידי אחד מגדולי הצדיקים. התגלתה בספר שאלה חמורה. הרב אריק החל לפלפל, והסתובב בחדר שקוע ברעיונותיו.
באמצע ניגש אליו אחד "מגדולי החסידים והת"ח", ושאל:
האם הרב יודע של מי הספר?
והרב אריק עצר, רעד בכל גופו, וצעק:
יש שאלה על שם ה'. על כבוד שמים, ואתה אומר לי: מי כתב את הספר?!

אז יש רבנים שלא התפעלו מקונשטטר...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

במילים קצרות; המסר של קישון הוא, יש לי מקור ידע, אל תבלבל אותי עם העובדות!

כשקראתי את הודעתך רציתי להציע לך למפרע להקדיש את האשכול לכותבים הלבן, מסתברא, עפר ועוד, שלא יתנו למלאך שכליאל לבלבל אותם, שהרי יש להם עיקרי אמונה (שהנחילנו משה מיימונידס).

בהמשך קריאת האשכול שמתי לב שהרשימה ארוכה. אין צורך לחפש במאמינים החסידיים למצוא את אלה שלא יתנו לשכל לבלבל להם את המוח. אפשר לעשות זאת גם באפיסטמולוגיה עם גלימה אקדמאית. פשוט מצהירים שיש מקור ידע ראשוני שאינו מושכל, אז לך תתווכח עם השכל!

אכן,
התמודדות עם טיעוני סמכות היא הנושא, ועל כך בדיוק ענה לך 'אידך גיסא'. הסמכות כמקור לאמת ולא רק כמקור משני.

כפי שכבר אמר ליבוביץ: אנו בני דת חז"ל ולא בני דת המקרא. קבלת סמכות חז"ל היא מקור אמת עצמאי שסיבתו בתוך עצמו. המקבלו מתוך הכרעה עצמאית, מקבלו כמקור אמת ראשוני ולא משני, כלומר ללא קשר למדת סמכותם של חז"ל לפרש את המקרא.

זריחת עץ

מטרת האשכול שלי היתה להכות את קדקדם את אלו שמתעקשים שלא לפקוח עינים ולהסתכל, אלא מסתמכים על קונשטטר.
בשפה יותר טכנית: הם משתמשים בטיעוני סמכות במקום בדיקה ענינית.

אבל, כמו כל יצירת אמנות כנראה, ניתן להציע פירושים שונים, ואיני שולל את שלך ושל אידך גיסא.


לגבי דקרט, בשעתו הבנתי אותו כך: הוא משתמש בעיקרון הסיבתיות (לכל דבר יש סיבה) וזה חל גם בנפש. את הנפש שלי, או התודעה שלי, אני מכיר שכן הצדקתי את קיומה על ידי השימוש בקוגיטו (=אני קיים). עכשו אני מגלה בתוכי את האידיאה של השלמות, האינסוף, הגדול ממני והטוב - בקיצור, מושג האלקות. איני יכול להיות סיבת מושג זה בעצמי, כי מהיכן לקחתיו? (כאן ניתן כמובן לערער ולומר שמושג זה אינו אלא הרחבה בלתי מוצדקת של מושגים הלקוחים מהנסיון, אך לא זה הנושא שלנו לבקר את דקרט אלא לראות מה הוא טען). המקור היחיד שיכול להיות למושג הא-ל הוא הוא האלקים בעצמו. לכן הוא קיים.
ואחרי שהוא קיים, ואני מכיר את טובו ויכול לסמוך עליו, אני יכול להחזיר את כל המציאות המוכרת לי כי הא-ל אינו רמאי.

עם זאת, עלי להדגיש שהמטרה של האשכול היתה התמודדות עם טיעוני סמכות ולא דקרט, ואפילו לא מיון אמצעי ההכרה. אבל שיהיה...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

רנה דקארט הסיק "אני חושב משמע אני קיים", בהוכחה לא ברורה הוא הוכיח גם שהאל קיים, ומכאן הוא הניח שחושיו לא מטעים אותו, שהרי האל הוא טוב והוא לא ירצה להוליך אותו שולל.
בשרשרת הזו האמונה באה לפני התפיסה החושית,

אבל את הוכחת דיקארט לקיום האל מעולם לא הבנתי.

מימוני היקר,

קלעת בול הישר אל תוך לבי (כן, נרגעתי מפרשת גור, לפי שעה). גם קישון וגם בעיית מקורות ההכרה? - שתי חולשות גדולות שלי, ועוד במכה אחת.

לגבי קישון - הוא גדול, כרגיל.

לגבי בעיית מקורות ההכרה:

השכל והחושים הם מקורות הכרה ראשוניים, במובן זה שהם מקשרים במישרין בין תודעתנו לבין מה שמכונה "העולם החיצוני".

ואולם, יש לנו מקורות הכרה משניים, דהיינו, ישויות שהחושים (ואולי גם השכל) מפנים אותנו עליהם, ומהם אנו מקבלים, באופן מתווך, את המידע על העולם החיצוני. לעתים, השכל והחושים הם גם אלה שהוכיחו לנו את מהימנותם, ובתור שכאלה אנו נוטים לסמוך עליהם. למשל: חיים יבין במהדורת החדשות.

כמה הוגים הצביעו על כך, שכל חיינו מתנהלים על בסיס אמונה (או ליתר דיוק: אמון), ובמה גדול כוחו של חיים יבין על פני כוחם של גדה"ת? (טיעון ברוח זו מעלה גם הלובביצ'ר).

אני רוצה לטעון אף מעבר לכך: מי לכפי יתקע, כי גדול כוחם של המקורות הראשוניים יותר משל המקורות המשניים? המקורות המשניים יכולים בהחלט להיות מקורות עצמאיים, שתוקפם איננו תלוי בשכל או בחושים.

לדידי, אידיאל האמונה פירושו לא רק לקבל את התורה כאמת, אלא גם לקבלה כמקור-אמת, דהיינו, כמקור הכרה עצמאי.

איך עומד מקור זה אל מול המקורות הראשוניים? זו כבר שאלה אחרת, אליה נדרשו כאן באינספור אשכולות, ולא אייגע את הבריות.

ואחתום ברכה,




אידך גיסא