| נשלח ב-15/6/2003 08:57 |
 |
| |
תפילה לשלום החיילים
מתוך ספרו של הרב מרדכי נויגרשל "למה הם שונים", הפרק על תפילה לשלום המדינה:
ומה בדבר תפילה לשלום החיילים?
אנו כמובן מתפללים ללא הרף לשלומם, מידי שני וחמישי אנו אומרים "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה העומדים, בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרוחה, מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה..." תפילה זו כוללת את כל החיילים בכל מקומותיהם,ואילו ביחס לתפילה הרשמית, כבר התייחסנו לתפילות אלו לעיל
-------- עד כאן הציטוט --------------
עם כל הכבוד לרב ומאחר ובדרך כלל הוא מסתמך על אחרים, גדולים ממנו, הכבוד למקורות שלו (שלא צויינו) יש לי בעיות עם אמירתו:
כשאנו אומרים "אחינו" אנו מתפללים למען כל אחינו בכל מצבי המצוקה שלהם אם מרצונם ואם באילוץ, אם בעצמם ואם בקבוצה, אם סכנה מידי אדם ואם סכנה מפני איתני הטבע, אם בסיכון אישי ואם בסכנה קולקטיבית וכד'.
אבל החיילים נמצאים בסיטואציה מיוחדת: הם נשלחים אל קו הסכנה בהוראת השלטונות של מדינת ישראל ולא מבחירתם האישית, הם מהווים את קיר המגן (טוב, אחד מקירות המגן) בינינו לבין האוייבים הרוצים להשמיד את כולנו ומרביתם, למרבה הצער, אין להם את הידע המינימלי כדי לבקש ישירות מהקב"ה הגנה ועזרה.
בנוסף, חשוב לזכור כי נוסח הסידור נקבע אחרי שכבר לא היתה מדינה יהודית עצמאית ובטלו הקורבנות. לפיכך, לא היתה לגדולי הראשונים הזדמנות להוסיף תפילה בעניין זה כפי שהוסיפו, למשל, את ברכת המינים.
כתוצאה, דעתי הצנועה היא כדעת הציונות הדתית שיש מקום (ואפילו צורך) לברך למען החיילים באופן ספציפי, ולא כחלק מברכה כללית.
כמובן שעל נוסח הברכה ניתן לדון בנפרד.
בהערת אגב, יש לי בעיה גם עם הטיעונים של הרב בעניין הברכה לשלום המדינה, אולם זה כבר נושא לאשכול אחר (הרבה פחות חשוב)
וזאת התורה לא ימלט ממנה איש מבני יעקב לעולם. לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, ירצו או לא ירצו. הרמב"ם, אגרת תימן
תוקן על ידי - למך - 6/15/2003 9:00:38 AM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 08:24 |
|
| |
קלעמער
נכון עושים מי שברך לחולה. אבל, האם יש מי שברך מיוחד לחולה על חייל צה"ל שנפצע מחמת אימונים או פעילות מבצעית?
ותפילה אישית מתפלל כל אחד לפי הרגשתו וקרבתו לפני הבורא.
מענין הדבר שתפילת מי שברך היא להאריך את הבריאות או את הלימוד(לחולה או ללומדי התורה לפני מוסף). אתה רוצה לברך את חיילי צה"ל שישארו בתפקיד חיילים לכל חייהם? אתה לא מעוניין שיצאו לאזרחות?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 08:07 |
|
| |
אם בחורי הישיבה ישמעו בישיבתם מי שברך לחיילי צה"ל הם עלולים להגיע למסקנה שצה"ל הוא נושא חיובי, ומוטב תיעקר אות אחת וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 02:57 |
|
| |
טוב6
ואתה לא עושה מישבירך לחולה? לא מתפלל על אירוע אישי ?
בכלל יכולת לפתור את כל התפילות בשלוש מילים "אלוהים שיהיה טוב". מענין שזה תירוץ רק שכזה מגיע לאותם שמוסרים נפשם פשוטו כמשמעו להגנת העם והמולדת.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
תוקן על ידי - קעלעמר - 16/05/2005 3:02:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 02:41 |
|
| |
יש תפילות הנאמרות כל יום לאחר התפילה בבתי כנסיות בירושלים לאחר תפילת שחרית. אומרים כמה קפיטלא'ך תהילים ואחר כך אומרים "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה. המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרוחה, ומאפילה לאורה, ומשיעבוד לגאולה, השתא בעגלה ובזמן קריב ונאמר אמן"
ושמעתי מהרב משה שפירא שליט"א שיש חיוב מדאורייתא לומר תפילה זו, שהרי זו תפילה על צרות הכלל. אם כן, כוללים בתפילה קצרה זו את אלו העומדים בגבולות וכו'.
למה חייבים דוקא את המילים של קביעת הרבנות?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2005 02:29 |
|
| |
איך שמעתי בשם ר' ברוך אזרחי מביתר עלית - יש קושיות שצריכות תירוץ - ויש קושיות שמוכיחות אחרת - ודו"ק.
ככה לעניינינו - למה לא אומרים מי שבירך לחיילי צה"ל, איננה שאלה שיש לפלפל בתירוצה - היא קושיא שמוכיחה על פסלות כל האידאולוגיה שמביאה למצב אבסורדי כזה שמכריחה תרוצים עקומים שכאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2005 23:27 |
|
| |
אידך היקר,
בוודאי שלא דיברתי על ניצחון בשדה הקרב, מצטערת אם לא הבהרתי את עצמי, דיברתי על תפילות ובהן בקשה להכרעת האויב ולנקמה בצוררים ואלה כידוע יש לא מעט בסידור שלנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2005 04:17 |
|
| |
שחרית,
נקמת דם הטבוחים (הפסיביים) היא נצחון בשדה הקרב? אתמהה.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2005 21:16 |
|
| |
אידך,
לימדתני שיעור חשוב והוא שהשאלה מהו ריאלי ומהו אוטופי גם היא שאלה תלוית עמדה ודעה. אבל מייציץ הקדימני בתמיהתו.
לגבי תשובתך למייציץ לפיה אין לנו הרבה תפילות על "הדברת" אויב (אתה כתבת "הדברת צבא"), הרי שכאן באמת יש לתמוה. החסרות תפילות הקוראות לנקמת "דם עבדיך השפוך"?
רק לפני שבועות מספר ניהלתי את ליל הסדר בעיר ברלין לא הרחק ממשרדי האס אס לשעבר, ובניגוד למנהגי להשמיט קריאה זו, אמרתי בכל הלב "שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך".
למיימוני,
תודה על הברכות, אבל האמת שלא חזרתי משום שמעולם לא עזבתי, פשוט שהיתי, כאמור לעיל, זמן מה במקום שבו לא היה לי אינטערנעט זמין.
ולגבי דבריך, אם אתה עצמך מודה שאתה לא משתף במשחק את הילדים מהרחוב השני רק מפני שאין הם גרים בבלוק שלך ולא משום סיבה הקשורה בהם ובפועלם, נסתתמו טענותיי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2005 19:49 |
|
| |
מייציץ,
קודם כל, תמהני על בעל-לוגיק שכמותך, שלא יבחין בין שאיפה מסדר ראשון לשאיפה מסדר שני. אם במצב הנתון הוא לחימה, השאיפה מסדר ראשון היא להדברת האויבים; אח"כ - לשלום.
אבל כל זה רק למען העיון לשמו. התשובה האמיתית והפשוטה היא, שתפילות לשלום יש לנו די (ואפילו נקבעה ברכה עליו בסוף העמידה), אך תפילה להדברת צבא האויב כמעט ואין, כי לא הייתה מציאות היסטורית שהצריכה אותה.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2005 18:54 |
|
| |
אידך
מצב של שלום הוא כל כך אוטופי? הוא לא נראה לי יותר אוטופי מאשר הדברת האויבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2005 18:17 |
|
| |
שחרית,
כפי שכתבתי: ישנן מספיק תפילות המבקשות להגיע למצב האוטופי (=אל הגאולה). מסדרי התפילות ראו, למרות זאת, צורך לבטא בקשות מסויימות המתייחסות אל העולם הבלתי-אוטופי שלנו. לדעתי, יש בכך טעם. את כופרת בכך?
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2005 18:09 |
|
| |
'יממה אחת בלבד לאחר יום העצמאות, בו נאלצו חברי הציבור הציוני-דתי להתמודד עם שאלת אמירת תפילת ה"הלל" לכבוד יום הולדתה של מדינת ישראל, המאבק נגד יישום תוכנית ההתנתקות שובר עוד שיא במגזר הדתי.
"אבינו שבשמיים, צוּר ישראל וגואלו, בטל את ממשלת ישראל, סוף חשכת גלותנו. שלח לנו את מלך המשיח, שהוא ורק הוא יתחיל את אתחלתא דגאולה וגם ישלימנה". כך נכתב בעלון שיחולק מחר (שבת) בבתי הכנסת ברחבי הארץ ונוסחו הגיע לידי ynet.'
(הידיעה המלאה ב-http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3084866,00.html)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2005 23:08 |
|
| |
שחרית
(ברוכה השבה).
שאלות שמבהירות מאד את גישתי. תודה.
א. לא. (אין הבדל, כלומר עד כמה שאני יכול לשער, הרי אני רק אני).
ב. מסתבר שלא. (שני ציטוטים: מהאגרת המיוחסת לרמב"ן על הענווה הראויה, והגמרא המופלאה שאפילו גנב על פי מחתרת מתפלל ונענה. ומי יכול לומר מי דומה למה).
ג. כן, כן, כן. זה בדיוק ההבדל. הבדל פורמלי.
או, בניסוחה התמציתי עוד יותר של אמשלום:
ההבדל קיים בגלל שאנו יודעים שהוא קיים.
(פרט לכך, כל התייחסות ענינית ראויה לתגובה זהה. ופרט לכך, כפי שכתבתי היכן שהוא באשכולות האחרונים, מי שמקבל את תנאי המינימום של דיון - כמבואר במסכת חגיגה, וכמצוטט על ידי אמשלום עצמה - זכאי להשתתף בדיון גם מבחינה פורמלית. ואילו תנאים אלו ניתנים לפרשנות...
אך מסתבר שכפי שיש חסרון פורמלי של אי השתייכות למועדון, כך יש השתייכות למועדון היריב שגורמת פסול).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2005 22:30 |
|
| |
מיימוני,
אשמח אם תוכל לפרש את דבריך הבאים:
"כוונתי היתה שיש הבדל בין מי שמחדש תפילה מתוך המסגרת האורתודוכסית, לבין מי שעושה זאת מתוך מסגרת אחרת".
האם לדידך יש הבדל מבחינה פנומנולוגית?
האם לדידך יש הבדל מבחינת קבלת התפילה על ידי שומע תפילת כל פה?
האם לדידך יש הבדל מבחינת עצם הלגיטימציה לשינוי, כלומר, מי שאינו חבר באיגוד המקצועי, אין לו זכויות יוניוניסטיות?
אידך,
ברור שכולנו מייחלים לכך שבמצב של מאבק מזוין, חיילנו ידבירו אויביהם תחתיהם, אבל איני מבינה עדין מה הבעיה לבקש שהם כלל לא יצטרכו להגיע למצב של סכנה?
|
|
|
|
|
