בעל - מעולם לא אמרתי שהן עונות, להפך טענתי שהן לא.

הדבר היחיד שאני אומר, שבין שתי המסגרות הקיימות, המסגרת הדתית קרובה יותר למה שאני מצפה מאשר המסגרת החילונית.

גם אמרתי מדוע המסגרת הדתית היא לא לטעמי - פנטיות דתית הוא לא ערך עליון אצלי, ולכן אני לא רואה שום סיבה להשקיע מאמצים בו. מה שכן, אנשים שמאמינים עמוקות בדת, וזאת מחייבת אותם לחיות באופן מסויים, ולהסתכל על הממציאות בצורה דתית, הרי שהמסגרת החינוכית מלמדת אותם בין השאר לחיות על פי הדת, ולא רק ללמוד סט מצומצם של יכולות, ובעניין זה, המסגרת הדתית מתקרבת למה שאני היייתי רוצה. 

סים
אני לא מכיר מסגרות חילוניות אבל האם אתה בטוח שמסגרות חרדיות עונות על הקריטריונים שלך?

למי ששאל מהי הרחבת אופקים ספונטנית - זה כאשר מישהו מעוניין ללמוד דברים חדשים מבלי שמכריחים אותו ומבלי שזה חלק ממסגרת כלשהי, פשוט מתוך סקרנות ועניין (זה מה שאני קורא לו ספונטניות).

למי ששאל מדוע אני חושב שחינוך דתי מתקרב יותר לערכים שציינתי: עליכם להתייחס לכל הרשימה ולא לחלקים הכי לא מתאימים.  איך על האדם ראוי להיות ולהתנהג הוא חלק ממסגרת דתית, מסגרת חילונית מתעלמת מהשאלה בכלל. עצם העיסוק בשאלה של איך ראוי לחיות, מקרב את המסגרת הזאת למסגרת הראויה בעיני.

סה"כ המסגרת הדתית מנסה ללמד את האדם איך עליו לחיות בעולם, זהו דבר חיובי ביותר - מסגרת חילונית לא רק לא מלמדת את זה, אלא מתעלמת כליל מעיסוק בשאלה הזאת. כמובן אינני אוהב דוקטרינות סגורות, אבל עדיף תשובה גרועה מאשר התעלמות משאלה.

הטיעון שלי שמה שחשוב באמת בחיים, זה החיים ולא פרטים מקצועיים טכניים - את אלו ניתן ללמוד במקום העבודה, ברוב מוחלט של מיקרים. החיים כוללים בתוכם מערכות יחסים, התמודדות עם מצבים חדשים, היכולת לבחון לעומק שאלות קשות, ולמצוא פיתרונות הגיוניים והוגנים לבעיות שמתעוררות.

הבית ספר צריך לגדל קודם כל דור שיודע לחיות, שיודע להסתדר לחשוב ולבחון את המציאות בצורה בוגרת, את זה מלמדים קצת במסגרת חרדית, ולא מלמדים בכלל במסגרת חילונית.

[כאמור, יש בינינו מחלוקת לגבי ההגדרה למונח "ספרות".]

בהשוואה לספרות החילונית היוצאת לאור היום - אפילו ספרי הילדים החרדיים ראויים יותר לתואר "ספרות"

["בעולם החרדי הספרות פורחת".
נדמה לי שיש בינינו מחלוקת מהי "ספרות".]

[סים,

לא הבנתי - אתה טוען שמסגרות החינוך הדתיות יותר קרובות להדגשת ערכים כגון יצירתיות והרחבת אופקים ספונטנית (מה זה בדיוק?)? הרי שני אלה שציינתי מתוך הרשימה שלך, נדמים לי כהפכים גמורים לערכים עליהם מושתת חינוך זה.
האם אני טועה בהבנת החינוך הדתי, או שמא טעיתי בהבנת דבריך?]

לא עקבתי אחרי השירשור, אבל אני רוצה להעיר.

כששאולים מדוע כן לומדים או לא לומדים משהו, צריך להבין שהלימוד בבתי ספר לא יכול להיות מנותק ממערכת ערכים של אותה החברה.

החברה החילונית שמה דגש גבוהה על המקצוע של האדם במהלך חייו. בעצם שופטים את האדם על פי מה שהוא עובד בו. בגישה כזאת עלי להסכים שראוי ללמוד הרבה מקצועות שיעלו את הסיכוי לעשות קרירה טובה.

הערכים של החברה הדתית הם אדיקות דתית. בתנאי זה, ראוי להקדיש מאמצים רבים בלימוד דרכי האמונה ודרכי הדת. זה פשוט נובע ישירות מהערך העליון של הדת.

אנשים שחשוב להם דת אך גם רואים את המקצוע כחלק חשוב בחיים, ילמדו את שתי התחומים במקביל.

אגב בגלל היותי מתנגד לכל הערכים הללו, הייתי מצפה שתהיה מערכת חינוך אחרת, שמדגישה נושאים כמו יחסי אנוש, כמו שליטה והתמודדות עם רגשות, כמו יצירתיות ויכולות לימוד עצמי, כמו לדעת לנצל את הזמן ולגדול מבחינה רוחנית. כמו מוטיבציה פנימית, והרחבת אופקים ספונטנית. שום מסגרת שידועה לי לא בנויה על ערכים אלו, למרות שמסגרת הדת טיפה יותר קרובה לזה.

http://www.yutorah.org/_shiurim/%2FTU6_Schiller.pdf

או (ברור יותר)
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/704645/Rabbi_Mayer_Schiller/'Torah_u-Madda'_and_'The_Jewish_Observer'_Critique:_Towards_a_Clarification_of_the_Issues
_________________

וכידוע, רעק"א בתשובה מביע שמחה על כך שהכניסו לימודי חשבון לת"ת. אבל כמובן מכל זה אין להביא ראיה לשאלת המשקל, עד כמה ללמד ומה ללמד. הרי גם בחיידר מלמדים חשבון בסיסי ועברית בסיסית.