כל המהרהר אחרי רבו כאלו....

מצורף קובץ

מוקדש למיימוני ובוגי

אין ספק שמה שנפסקה ההלכה כבית שמאי אינה רק בגלל השפעה פוליטית גדולה יותר, כי אם כאמור (סנהדרין צג, ב): וה' עמו שהלכה כמותו.

ואין ספק שהטעם שנפסקה ההלכה כבית הלל הוא כאמור (עירובין יג, ב): יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן.

ואין ספק שמה שאומרים כאן שאלו ואלו דברי אלקים חיים פירושו שיש היכל מסויים בעולם התורה ששם ההלכה כבית שמאי, כפי שהסביר לעיל אפרים, מספר פעמים.

ומה שאת כותבת "אתם דנים באמיתיות התורה דרך לימוד הקבלה". אולי אינך יודעת שכל היסוד הזה לא בקבלה יסודו, כי אם בתוס' (ר"ה כז, א ד"ה כמאן). שם שואל התוס' איך זה שלפעמים פוסקים כרבי אלעזר שבתשרי נברא העולם ולפעמים פוסקים כרבי יהושע שבניסן נברא העולם, ומתרץ: "אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן".

ואולי תרצי לפרש את הדברים כפשוטן, שפשוט חצי שנה לפני בריאת העולם, הקב"ה רצה לברוא את העולם, והתחרט וחיכה עוד חצי שנה, ואז ברא אותו בכ"ה אלול. אמנם בודאי את מבינה, שמלבד האבסורד שבמילים האלו, הרי זה גם לא מתרץ כלום, שהרי:

ההלכה היא שלמולדות אנו מונים מבהר"ד, שהוא לפי החשבון שבתשרי נברא העולם (כלומר שהעולם נברא בכ"ה אלול, והמולד הראשון היה בעת בריאת אדם הראשון ביום הששי בשעה יד, שזהו חשבון בהר"ד משנת תהו).
ואילו לתקופות אנו מונים מז"ט תרמ"ב, שהוא לפי החשבון שבניסן נברא העולם (דהיינו שמה שבריאת החמה היתה בתחלת ליל ד', כאמור בתורה, היה זה בשלהי אדר, ז"ט תרמ"ב לפני מולד הלבנה).
למעשה אנו מברכים את החמה כל 28 שנים, ביום ד שבתחלת ניסן, כלומר כל פעם שתקופת ניסן חוזרת להיות בזמן שנבראה בו. נשאלת השאלה איך זה שלרוב ההלכות אנו פוסקים שבתשרי נברא העולם ולכמה הלכות אנו פוסקים שבניסן נברא העולם. ולא מדובר בסתם הלכה, אלא בהלכה שמבואר בגמרא (ברכות נט, רע"ב) שמברכים עליה, למרות הכלל שספק ברכות להקל.
ומה אם כן מתרץ תוס' על הסתירה הזאת: אלו ואלו דברי אלקים חיים, ובניסן עלה במחשבה לברוא! ואיך זה מתרץ את חשבון התקופות והמזלות שלנו שהוא סותר את עצמו?
אלא שכאן ביאר התוס' את מה שחזר עליו אפרים כאן כמה פעמים, שאלו ואלו דברי אלקים חיים פירושו שיש עולם רוחני (עולם המחשבה של הקב"ה) ששם מתקיימת הדעה השניה.
וא"כ אין סיבה שתזרקי את כל הנושא לידי המקובלים וללעוג לכל המושג הזה!
הבעיה היא בעיה לכל הדעות, והפתרון היחיד שניתן (לפי מה שידוע לי) הוא ההסבר שבתוס'. ואנו חייבים לקבלו, ולפרשו באיזה צורה שנרצה.
לכן גם אל לך להתחבאות מתחת לסינורו של הרמב"ם, שהרי גם הרמב"ם פוסק הלכה זו שמונים ללבנה מחשבון בהר"ד (הל' קדוש החודש פ"ו ה"ח), וגם הוא פוסק הלכה זו שמונים לתקופות מחשבון ז"ט תרמ"ב (שם פ"ט ה"ג), וגם הוא פוסק שמברכים על ברכת החמה כשהיא חוזרת למקום בריאתה ביום בריאתה ביום ד' שבתחלת חודש ניסן (הל' ברכות פ"י הי"ח). וא"כ גם הוא צריך לתרץ כעין תירוץ התוס' הנ"ל, שיש לו מקום גם בעולם הרציונלי שדוגלים בו כאן.
ולכן נראה לי, שגם מה שכתב אפרים שבדברי הלכה מוכרחים לומר שכך הוא בעולם הגשמי שלנו, ולא בעולמות עליונים, רואים אנו כאן (שהוא מקור הסברה הזאת), שגם בהלכה פוסקים לפעמים שני דברים סותרים, כיון שאלו ואלו דברי אלקים חיים, ואחד מהם הוא בעולם המחשבה של הקב"ה, והשני בעולם המעשה.
*
ואסיים בנימה אישית:
אקוה שנושא זה ימוצא, וידונו לענינו, ונחסוך את הדיונים בנושא צדדיים: אם הבעיה היא אצלי או אצלך ואם יש כאן יושר אלקטואלי או לא. כתבתי כמה פעמים שהנושא הזה נבוך אני בו זה שנים רבות. וקצת מהגיגי לבי כתבתי כאן.

הלבן

במחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים בעניין תנורו של עכנאי - "אחרי רבים להטות" (שמות כג/ב) שזו קבוצת הדינים שהיא הלכה למשה מסיני - ואין עליה עוררין גם אם נעשו מופתים מן השמיים שתומכים בעמדתו של החכם שהיה בדעת יחיד.
את אותה מסקנה – עומק, אפשר למצוא גם במחלוקת המפורסמת בין ר' יהושוע לבין רבן גמליאל בעניין המועד המדויק בו חל יום הכיפורים. ור' עקיבא היה זה שפייס את ר' יהושוע והצליח לשכנעו שיקבל עליו את הדין – שהרי הלכה נקבעת על פי הכרעת הרוב.
יש עוד איזה שהוא עומק שנעלם מהשכל שלי, והשכל שלך יודע עליו, אשמח אם תחדש לי .

זה שאתה לא מבדיל בין מחלוקות שהן ממהותה של תורה שבעל פה זו גם בעיה שלך,, שאתה אינך מבין את דבריי. מחלוקות שבהן מקבלים את דעת הרב כמו המחלוקת בעניין תנורו של עכנאי, לבין מחלוקת שתהיה בין חכמים, ואינה תלויה במעשה, אלא קביעת סברא בלבד, אין מקום לפסוק הלכה כאחד מהם. ולכן הרשות לתמוך בדעת אחד מהחכמים נתונה לכל מאמין ומאמין כפי הבנתו.

לדעתי הפרושים התגברו מכוח אותה הכרה בה התורה שבעל פה היא איננה רק פירושים לתורה שבכתב כפי שטענו הצדוקים. אלא, שהתורה שבעל פה שהיא בעיקרה יצירה אנושית - ולאותה יצירה אנושית, יש תוקף דתי! ודווקא הכינוי שלהם מסגיר את היותם פורשים מאותו הרב הטועה .
בקשר לתפיסתי את "קדושת" התורה. כפי שהבהרתי ישנם הלכות- דינים שדעת הרוב היא שקובעת והרי יש הסכמה ציבורית : ' הלכה כבית הלל ולא כבית שמאי' . אני מקבלת על עצמי, לנהוג בהתאם להלכה הפסוקה גם אם אני מודעת לעובדה שזה שנפסקה הלכה כבית הלל ולא כבית שמאי היא מקרה היסטורי ברור, פשוט מאוד משום שהנשיאים מבית הלל היו יותר פופולריים. ולא הם שקבעו שככה ינהג ההמון, אלא שההמון העדיף את בית הלל על בית שמאי.
דווקא בית שמאי בדבריהם וטיעוניהם נשמעים הרבה יותר דתיים והרבה יותר מקפידים על רעיון עבודת ה' לשמה, ותמצא לזה רמז בתלמוד בו מובעת דעה לפיה : כי לעתיד לבוא תהה ההלכה, תונהג , דווקא כבית שמאי – אז אולי אחרי מחשבה שניה אפשר לשער שבית הלל התגבר בכוח השפעתו הפופוליטית על בית שמאי?

מסתברא ,

ידוע וגלוי שחלקו על הרמב"ם רב גדולי תורה בדורו, זה לא מנע ממנו לפרסם את דעותיו למרות שהיה מודע לכך שיחלקו עליו עוד בטרם פרסם את דעותיו על השקפות באמונה. אינך חושב שמידת הביטחון שהיתה לו מעידה על גודל האמת אותה ביטא כשהוא מלכתחילה יודע את השקפותיהם של גדולי תורה שהם סותרים את השקפתו? ורב הסיכויים הם שהם יקומו עליו? דבר אחד ברור שאין מה להשוות נושאים יסודיים, כגון: השקפות סברות ודעות שהיו לרמב"ם בנושאי אמונה, שהם דברים עמוקים מאוד אבל כדי להתמודד עם הרמזים שלו ולרדת לסוף כוונת דעתו אתה חייב לגייס את השכל האנושי שיכול ומסוגל להתמודד איתם. מה שבטוח הוא שאני אינני חושדת בחכמים אמיתיים שאינם מבינים את כוונת הרמב"ם
לעומת - הקבלה שהיא ההתעסקות עם עולמו של הקב"ה שהוא מעבר להשגות השכל האנושי, ולשם כך הדמיון הוא שמגויס "להבין" את כוונתה. יחי ההבדל הקטן!
ולדעתי החכם שהגיע לדרגה בה הוא "מורשה" ללכת עם דמיונותיו מבין היטב את כוונתה וחוכמתה של הקבלה.

זה שאני אומרת שאדם חייב להשתמש בשכלו כדי להגיע להכרת ה', מזה אתה מסיק שאני אינני מסתמכת על המקורות, או שבזה שאני מעדיפה דעה של מי מהחכמים בנושאי אמונה מפני שדבריו מקובלים עליי, הרי החכם שאת דעתו אני מקבלת מוסכם עליו שהוא "הפשיט הגדול" "הנשר הגדול" שנאמר עליו " ממשה עד משה לא קם כמשה"
וכמו שאמר משתתף יקר פה, לדעת את האמת שבחכמת התורה ב"מורה", לא ילמדו גם המתיימרים להיות גדויילים, אבל לחבר טילי טילים של ספקולציות על הרמב"ם במשנה תורה, זה כן!

א. למה שלא יעזור? מה יגרע כל מנין ממנין מלכים וכיו"ב?
ב. שאלו אותו אז בזה. איני זוכר אם ומה השיב, אבל בודאי לא השיב שזה לא נכון, שהרי ברור שלמנינינו הוא ב'תתנ, ניתי חומש ונחזי שכן הוא למנין בהר"ד.
ג. כמדומה שזוהי גם עיקר הקושיה בלקו"ש נח, וביאר שע"פ רש"י על החומש יש ליישב באופן אחר.

הלבן,

א. צ"ע אם "שאנו מנין כאן" מהני גם אם המנין אינו נכון כלל (ולא רק להשינויים דבהר"ד וי"ד וכו').

ב. האומנם חשבון השנים שבסדר עולם אינו חשבון השנים שלנו, ולדידן יצי"מ ומ"ת היו בשנת ב'ת"נ? ואיך יתיישב עם מה שדיבר רבנו בשנת תשמ"ח לענין 3300 שנה?

איקה
הסטיגמה שאת מדביקה, שכל מי שאומר משה אמת ותורתו אמת הוא מקובל, לא מובנת לי. גם מה שאת כותבת שזו בעיה שלי ולא שלך, גם זה לא מובן לי. גם מה שהבאתי מתנור של עכנאי פסיקת הלכה אינה רק הוכחות שכליות כ"א משהו יותר עמוק, דחית בקש בצורה שלא הובנה לי. ואם כן, בעל כרחי אסתפק באמירת שבת שלום ומבורך.

מי אמר לקבלם ביחד? מאידך למה בדברים מסויימים שמסכימים אי אפשר לקבלם.

איקה,

אם הכל היא לא הסתמכות על מקורות, אז בבקשה נא לא לצטט ולהזכיר את הרמב"ם והחזו"א, אלא את דעתך האישית, שהרי רק זו קובעת.

הלבן

אתם דנים באמיתיות התורה דרך לימוד הקבלה ולכן הנושא הוא אחד והוא עקרוני, זה שאתה לא קושר בין שני הנושאים, זו בעיה שאתה צריך להתמודד איתה ולא אני .

נושא המחלוקת בסוגיית תנורו של עכנאי היא הילכתית גרדא, והיא לא דוגמא למחלוקות שהיו בהשקפות על אמונה, שלגביהן לא נפסקה הלכה למעשה, ולכל אורך תולדות רבותינו היו ויהיו מחלוקות.
רק תסביר לי מסתברא כיצד יתכן לקבל את השקפותיהם על האמונה של הרמב"ן והרמב"ם גם יחד כשהם סותרים האחד את השני בהשקפותיהם?