| נשלח ב-25/6/2003 23:07 |
 |
| |
ציטוט (14)
"כשעמד אברהם והתבונן שאינו חלק מנבראים ולא כוח בגשם, ואינו מתואר ואינו מצויר, והוא מחויב המציאות ממציא כל המציאות בלעדי האפשריות מאין המוחלט, יחיד שאין כייחודו....
וכל המציאות כולה רותקה מהממציא האחד יתברך אבל מי יוכל להשיגו, עד כי כתב בחיי הזקן שלא יעבדוהו באמת, רק הפילוסוף או הנביא.
הרבה ה' לישראל במצוות לחלק להם ההרגשות כמו אהבה, אהבת רעים חיי משפחה, אהבת האומה, נקמה לנקום משונאי- ה', חסד לעשות עם חברו, יופי פרי עץ הדר, כיוצא בו 'רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל מלשון "זכיתי לבי" (משליכ/ט) להעמידם על הדת הפילוסופי ולבלי להתפתות מהציורים ומוחשים, הרבה להם תורה מושכלות, לגעור בכוח- המדמה. ולכן נשא הציץ על הראש, והיה כתוב עליו "קודש לה" (שמות כח/לו), שהשכל כולו קודש. אמנם על הלב מקור ההרגשות כתיב (שמות) בני ישראל,
להורות שההרגשות יהיו אל המצוות, שרובן המה התאחדות האומה, כמו בית הבחירה וביאה ברגל לירושלים, ולקט שכחה ופאה, ומעשר ותרומה שזה התאחדות האומה, ולכן יהיו ההרגשות עסוקים במצוות, ולא יתפתו להטבע להעריץ מה שהלב מתרגש מהם לעבוד עבודה- זרה"
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2003 09:33 |
|
| |
ר' מאיר שמחה הכהן מדוינסק פרשן"משך חכמה"
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2003 22:24 |
|
| |
איקה,
מי העלה את הקטע לכותרות? ליבוביץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2003 21:35 |
|
| |
עוד רמז: קטע זה עלה לכותרות....
'כל הקדושות, ארץ ישראל, ירושלים והמקדש, המה רק פרטי וסעיפי התורה, ונתקדשו בקדושת התורה, ואל תדמו כי המיקדש והמישכן המה עניינים קדושים בעצמם חלילה. השם יתברך שורה בתוך בניו שיעבדוהו, ואם המה כאדם עברו ברית, הוסר מהם כל הקדושה והמה ככלי חול באו פריצים ויחללוה. וטיטוס נכנס לקודש הקודשים וזונה עמו ולא ניזוק, כי הוסר קדושתו, ויותר מזה הלוחות מכתב אלוקים, גם המה אינם קדושים בעצם,רק בשבילכם כשתקיימו מה שכתוב בהם. וכאשר זינתה כלה בתוך חופתה, המה נחשבים לנבלי חרש ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם שאתם שומרים אותם. סוף דבר אין שום עניין קדוש בעולם, רק שהשם יתברך שמו הוא קדוש במציאותו המחייבת, ולו נאוה תהילה ועבודה, וכל הקדושות המה מצד ציווי שציווה הבורא לבנות מישכן, לעשות בו זבחים וקורבנות לשם יתברך בלבד...כי אין בשום נברא קדושה בעצם, רק מצד שמירת ישראל התורה כפי רצון הבורא יתברך שמו הקדוש.....כל המקומות המקודשים, אין יסודם מן הדת, אלא באשר הוקדשו למעשה המיצוות, והר סיני מקור הדת כיון שנסתלקה שכינה ממנו, עלו בו צאן ובקר'
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2003 20:43 |
|
| |
האור שמח היה בלטביה
תוקן על ידי - סטלש - 6/26/2003 8:43:40 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2003 19:33 |
|
| |
ווטו ומיימוני
לא.
רמז: 1926-1843 רב מגדולי התורה של יהדות פולין בדורו. התנגד לחסידות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2003 18:58 |
|
| |
איקה:
ברור שאיני יודע מהיכן זה לקוח.
אני יכול רק לנסות להצביע על מוטיבים, כמו שעשה וטו, בתקווה להתקרב למטרה.
ההתעניינות ב"לב" כמקור הרגשות וההתעסקות בנושא זה, ומצד שני - הנסיון להסביר את תופעת העבודה זרה אצל העמים.
אם אלו דוגמאות שמעידות על הכלל - הרב אברהם יצחק קוק?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2003 17:36 |
|
| |
הסגנון מזכיר לי משום מה את האדמו"ר מליובביטש ז"ל או להבד"ל הרב וולבה, אם כי לא נראה לי שקלעתי!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2003 17:18 |
|
| |
עוד קטע מאותו הרב החכם
"העניין דנחלקו ב"מדרש משלי" החוכמה היכן מצויה, בלב או בראש, והברור דההרגשות המה כולן בלב, כמו נקימה, אומץ, גאווה, כעס, מורא,. אולם המושכלות בראש, שם מקור המושכלות, והציורים, והמדמה והזוכר, וראש מלך שבאברים (שבת,עא)
והנה ההרגשות כולן באין לאדם מיום היוולדו, אבל השכל הוא בא כשנשתלם האדם ולכן קראוהו "ילד מסכן וחכם", לא כן ליצר הרע קראו "מלך זקן וכסיל". והנה אמרו על ישראל שהן 'מאמינים בני מאמינים' (שבת,צז) וצריך להבין הלא באומות העולם שאמרו "ההמיר גוי אלוהיו", הלא מאמינים בטיפשות כאלה וכל העמים כן, ואם כן כוח אמונתם גדול. אמנם מצאנו במדרש "שוחר טוב" פרק-לא "אמונים נוצר ה' ", אלו שעונים באמונה אמן, אומרים 'ברוך מחיה המתים'.
'והברור דההרגשות כולם בנויות מהטבע והמוחש אשר תתרגש מהם כמו לב האדם, כמו האהבה והיופי והגבורה. והעמים הקדמונים הקדישו כל כוחות הטבע בהתרגשם מכל זה והעריצום, וקראו לכן שמות אלילים לאליל היופי, לאליל הגבורה, אליל האהבה... ועד היום העמים מציירים תמונות ומקדישים המוחשים, ואף הישמעלים מקדשים קבר משיחם במכה וכיוצא בזה"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2003 00:00 |
|
| |
לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2003 23:47 |
|
| |
הרבמ"ם (לא זכור לי איפה)
|
|
|
|
|
