| נשלח ב-27/6/2003 07:54 |
 |
| |
למה מתה אהובתו של חיים היינמן?
(מוקדש להער רבינער)
למה מתה אהובתו של הגאון חיים היינמן?
חיים היינמן היה אחד מהגאונים הגדולים שידע העם היהודי בדורו. חיים אמנם לא זכה להתעמק ולהתבלט בתורה אך יכולותיו וכישרונותיו היו פנומנאליים ומופלאים.
חיים הצטיין בכושר ביטוי נדיר וביכולת אבחנה מפליאה. הוא הצטיין באבחון מצבו הקיומי של האדם ובאיפיון וניתוח החברה האירופאית בה חי ופעל. הוא הגיע לתוצאות מרשימות וחסרות תקדים.
בין היתר, הרבה לפני שזה קרה, ניבא חיים את הצלחת הקומוניזם ברוסיה ונפילתו שבעים שנה אחר כך, את הטוטאליריזם שישתלט על הקומוניזם, את פרוץ מלחמת העולם הראשונה והשנייה, את עליית הנאציזם בגרמניה ודרכי פעולתו ועוד.
חיים היינמן גדל בילדותו כיהודי. למד בחיידר, גילה אהבה ודאגה רבה לעם היהודי תיעב את הנצרות עד עמקי נשמתו אך בסופו של דבר השתמד. והוא ידוע בשם: היינריך היינה.
למה הוא עשה את זה ואיך הפסיד העם היהודי את חיים היינמן להיינריך היינה והעיקר: האם היה אפשר למנוע את זה?
***************************************************
היינריך היינה, נולד בדיסלדורף גרמניה ב1797 מגדולי המשוררים הגרמניים. מחבר 'בוך דה לידר' ספר השירה המודפס והמולחן ביותר בשפה הגרמנית. היינה עסק גם רבות בביקורת ואבחון מצב החברה המערבית והגיע להישגים בלתי אפשריים כמעט.
עידן שלם לפני פרוץ השואה כתב בספרו "אגדת חורף- מסע לגרמניה" כי הריח לדבריו את העתיד הגרמני ושם הייתה צחנה נוראה של קברים. המשפט הידוע ביותר שלו הוא : "במקום בו שורפים ספרים ישרפו בני אדם" אך הוא היה הרבה יותר ממוקד, וקרוב למאה שנים לפני השואה כתב כך בתיאור מדוייק ומצמרר:
"מחזה יוצג בגרמניה אשר לעומתו תיראה המהפכה הצרפתית כאידיליה. אז תתחולל על ראש היהודים המסכנים סופת רדיפות אשר סבלותיהם הקודמות כאין יהיו לעומתה...רעדה אוחזתני למחשבתה". אבל לא רק כאן: בתקופתו היה הקומוניזם זרם שולי ובלתי חשוב איש כמעט לא שמע עליה, אך הוא ניבא יובל שנים לפני מהפכת אוקטובר: "הקומוניזם אך כי מעט מדובר בו, הינו הגיבור הקודר שתפקיד גדול לו בטרגדיה האנושית". מה שעוד יותר מפליא שהוא גם הוסיף שהתפקיד הזה "הוא תפקיד חולף וזמני".
ואיך יפרוץ הקומוניזם? גם כאן דייק וכתב: "עוד תפרוץ מלחמה בין גרמניה צרפת ואנגליה מלחמה זו תהא פתיחה לדו קרב בין העניים לאריסטוקרטים".
אל תשכחו, את הדברים הללו כתב הרבה לפני זמנם. ובעוד העולם מדבר על תבונה וקידמה ועל דמוקרטיה הממשמשת ובאה אמר היינה: לא, מה שמצפה לעולם אינו דמוקרטיה, אלא דווקא הקומוניזם הכה ליברלי של זמנו - הוא מנבא דווקא טוטליטריזם וכך גם הזרמים האחרים האידיאולוגיים האחרים:
"רק רועה אחד יהיה ועדר אחד ורועה אחד רודה במטה ברזל ועדר אנשים גזוז בשווה פועה בשווה. ימים פראיים, ימים קודרים באים.
היינה גם ניבא וכתב כי העולם המערבי עובד תהליך שבו הכסף הופך להיות הערך העליון 'הכסף הוא אל הזמן ורוטשילד נביאו'.
בעל מופת? בעל רוח הקודש? האם עלינו לעלות לקברו בבקשת ישועות ורחמים? לאו דווקא. חכם עדיף מנביא. והיינה היה כנראה מאוד אבל מאוד חכם. ועדיף מבעל רוח הקודש. אבל אנחנו הפסדנו אותו. מדוע?
***********************************************************
עצוב לגלות שהיינריך היינה למד בילדותו בחיידר ואף מצטט פה ושם חומש רש"י. בכתביו האישיים משובצים מילים עבריות כמו גנב, טלית ותפילין, רחמנות ורשעים. בצעירותו חלם לחיות בארץ ישראל, גם בבגרותו המשיך להתעניין ביהדות והצטרף ל'אגודה לתרבות ולמדע של היהודים'. שחבריה חקרו את היהדות וייסדו את "חכמת ישראל" ספר הפרוזה הראשון שלו הוא בנושא יהודי 'הרבי מבכרך'. בגיל 28, מסיבות שונות (שאחת מהם נעוצה במשבר שפקד את ה'חברה' בה היה חבר שראשה התנצר,) התנצר. למרות זאת היינה גילה כל ימיו קשר עז לעם היהודי הוא היה מהיחידים שלחם נגד עלילת דמשק, הוא כתב "מעולם לא התכחשתי ליהדותי לעולם לא עזבתיה" הרגיש בושה במעשהו וכתב:
אל הצלב זחלת
אל הצלב שביזית
שלרמוס אותו ברגלך אתמול
כה רצית
הוא אמר שלא האמין מעולם בנצרות וכתב על עצמו שהוא 'יהודי בלב ונפש שהוטבל משיקולי תועלת'. לקראת מותו כתב דברים נלהבים על היהדות. והביע געגועים עזים לעולם היהודי. הוא שכר חזן יהודי להגיד לפניו תהילים ובעיקר את מזמור קל"ז שאמר שמביא אותו לידי בכי. וכתב: כי התנ"ך ורק התנ"ך מביא אור לנפשו והוא 'אוצר האמת של ההיכל'. אבל למרות הכל למרות שניסה, לא הצליח להזדהות לגמרי עם היהדות. מדוע?
***********************************************************
את המפתח לנפשו של היינה ניתן למצוא בספר האחרון שחיבר: 'מנגינות עבריות'. בספר מופיעים שירים נוגעי לב היפים ביותר שנכתבו על נושאים יהודיים. שבת, ערכי צניעות וערכי התורה והיהדות. אבל היינה חותך את האידיליה בתער ולא נותן ליופיה של היהדות לנגוה ללא שהוא מגלה מה בעצם מעיק עליו:
בספר מתאר היינה זוג מלכותי המזמין לפניו כומר נוצרי ורב יהודי להתווכח לפניו מי מהם הדת הצודקת. הכומר מגבב הבלים ודברי שיטנה ומתואר באופן נלעג כמרושע וגס רוח. הרב מתואר כפחות מופרך מהכומר. הוא מגלה את הצדדים היפים של היהדות אך בנימת כאב מצטט היינה את דברי הרב הטוען בלהט שיש לשמור על היהדות כי רק כך נזכה לאכול מהלויתן והצימוקים בבא המשיח. ומוסיף עוד טענות מוזרות וחסרי שחר.
הכומר תוקף את דבריו הלא הגיוניים אבל הרב מתעקש: 'איך אתה יכול לטעון אחרת, הרי כך כתוב בתוספות יו"ט'. "מי זה התוספות יו"ט הזה מאיפה יש לו סמכות בכלל? מה זאת אומרת מתקומם הרב: "אם אין לו סמכות אז למי בכלל יש סמכות?"
בסיום הויכוח שואל המלך את המלכה מה דעתה? מי צודק בויכוח. "אני לא יודעת", היא עונה "אבל אני חושבת ששניהם מסריחים".
המילה האחרונה הזו שמופיע בסוף הספר קוממה עליו יהודים רבים שלא הבינו כיצד ייתכן שאדם שביטא כל כך הרבה אהבה ליהדות והתקרב חזרה כותב כך. אבל אולי דווקא משפט זה הוא הפתרון לנפשו השסועה של היינה.
***************************************************************
היינה ללא ספק אהב את עמו. הגן עליו בלהט. בתקופת עלילת דמשק היה מהיחידים שנחלץ לעזרת הנרדפים. ביטא אהבה רבה למסורת בשיריו. אבל מצד שני עלינו לזכור כי בימיו הייתה היהדות מפולגת בין שניים בלבד: מצד אחד עמדה היהדות המסורתית של הגטו שאופיינה בחוסר שכלתנות, אמנות טפלות וניתוק מוחלט מתרבות המערב. מצד שני עמדו הרפורמים אותם תיעב היינה עד עומק נשמתו. כצבועים וחסרי אופי. לא הייתה דרך אחרת שלישית. היו פה ושם מעט ניסיונות של בודדים, לפתח גרסה יהודית שמרנית שתשמור על המסורת בלי לדחות לחלוטין את ההתקדמות המערבית ואת התבונה כאלה היו אולי גם באגודה בה היה חבר בצעירותו אך הניסיונות הללו כשלו ורובם הובילו להתנצרות. וכך נותר היינה קרוע בין שני עולמות. מחד הוא היה בן פתח המאה התשע עשרה. לאחר שהתפתחו ערכי התבונה והחירות בחברה הנוצרית ומצד שני מה הציעה היהדות של תקופתו? בשר לוויתן והגותו של התויו"ט. כאשר היינה ניסה לבחון את ערכיה כפי שהם מתממשים בחיי היום יום. הוא לא מצא שם לא יושר ומחוייבות לאמת ולא ניסיון להבין מדוע יש לעשות את מה שעושים וכפי שהגדיר זאת בדבריו: "כמה גרועה הגנת ישראל הכזב שומר עליו מבחוץ והאיוולת והפחד מבפנים" הדת הייתה דרך חיים להמון שעשה את מה שעשה רק כי כך כולם עושים, או כי הרב התויו"ט אמר, או כדי להימלט מבעיות הקיום וזה הוא ולא מרקס שקבע על פי מראה עיניו שהדת הוא אופיום להמונים. מה הפלא שמצא עצמו קרוע. הוא אהב את העם, את התנ"ך, הזדהה עם הרבה ממנהגי המסורת, אבל איפה היא החברה היהודית שתוכל להתאים לו? מה יעשה היינה וימצא בה מנוח לנפשו? וכך שר היינה בכאב:
אותך אהבתי יותר מכל.
יותר מהאלה של יוון
יותר מהפייה שבאה מהצפון
אותך אני אוהב
היהודייה המתה.
אני אוהב אותך אומר היינה. יותר מהראציונליות היוונית. מתרבות המערב. אבל למה את מתה אהובתי? איך אחיה עימך ואת מתה?
כך הייתה דמות היהדות של תקופתו: מתבססת על סמכות בלבד, נוקשה, חסרת רגישות ליחיד ולמשתנה. כך חשבו יצליחו לשמור את היהודים בין החומות. לא הייתה דרך שלישית כי חדש אסור מהתורה.
אך ייתכן ואני אומר זאת בזהירות, ככי אילו היה חי היינה מאת שנה מאוחרת יותר. בתקופתו של הרש"ר הירש, כאשר דרכים אחרות נוסו, כאשר הופיעו דרכי ביניים המשלבים בין יהדות שמרנית וקפדנית לתרבות מודרנית הצליחו אלה להחיות את היהדות ולהראות שהיא יכולה להיות רלוונטית גם לאדם המודרני. אם אז היה חיים היינמן חי היה מוצא את אהובתו, בריאה ותוססת לחייה ורודות ועיניה בורקות. אייתכן והיה מוצא עצמו חבר נאמן ליהדות כפי שאנשים בעלי שאר הרוח אחרים הצליחו. מאה שנה אחר כך היה מוצא עצמו באחד מהזרמים האורטודוקסיים. נושא את היהדות לאשה. מקים לה משפחה ומוליד לה צאצאים ואנחנו היינו מרוויחים את חיים היינמן.
*****************************************************************
את הסיפור הזה אני מספר כדי להסיק משהו: ככל שהיהדות האורטודוקסית תהיה מגוונת יותר. עם זרמי ביניים שונים, גוונים שונים, כך יש סיכוי גבוה יותר שאנשים בעלי אופי ודעות שונות ימצאו את עצמם במסגרתה. אם האורטודוקסיה תתעקש על זרם מייצג אחד בלבד, בעל אופי נוקשה, חסר רגישות, חסר ראציונאליות התובע לקבל את דעותיו 'כי כך אמר התויו"ט". אם יתנתק מהעולם התרבותי ויפתח דפוסי קיום מעוותים. אם זרם אורטודוקסי אחד יהיה דומיננטי, ויציג את כל הדרכים האחרות כפסולות. הוא אולי יצליח לשמור את ההמונים בגטו. מאחורי החומות. זמני בלבד ובעירבון מוגבל בלבד. אבל מי יודע כמה חיים היינמן אנחנו מפסידים בדרך.
מי יודע כמה אנשים אוהבים את היהדות ואת העם הזה אהבת נפש אבל מה יעשו ואהובתם עטופה מוות קר ומנוכר. עיניה עצומות ושפתותיה חיוורות. נשקו שפתותיה, אולי תקום לתחייה. קראו בשמה, אולי תפקח עיניה. אל נא אהובתי, אל תתני להם ללכת בלב שבור.
[תוקנו טעויות הקלדה לפי בקשת מוישה גרויס]
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 6/27/2003 8:20:59 AM
תוקן על ידי - מיימוני - 6/27/2003 4:35:13 PM
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 6/29/2003 5:47:06 AM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2008 00:50 |
|
| |
קראתי את האשכול בעיון רב (את רובו) ואני מסכים מאוד עם מוישה. היהדות לא פעם מתייחסת אל אנשים כלליים, כלל עולמיים, קצת אחרת. היא איננה רואה בעין טובה את ההתעסקות המופרזת הזו עם גויי העולם ואף נוטה להתרחק מכל מגע עימם (תרבותי אני מתכוון). כזו לפחות היתה היהדות עד למאה ה-19, עם פרוץ תנועת ההשכלה.
היינה היה קרוע בין עולמות שונים. קראתי מעט עליו וממה שהצטייר לי עלה במובנים רבים מעל בן אנוש רגיל. הוא היה מוכן להודות שהעדיף לסבול את היהודים הנדכאים, אלא שהיו בתחתית שולי החברה הגרמנית ונמצאו בסכנה, על פני בני הטובים שהדיפו יוהרה וגדולה. זאת תוך כדי שהוא מסכן את מעמדו (הרגיש ממילא) ונותן למבקרים הגרמניים עילה לעשות בו שפטים.
עד כדי כך הוליכה אותו אמיתתו ויושרו הפנימי.
אין לראות את היינה, לדעתי, כמי שנחלש והלך בקומה כפופה. להפך, הוא צעד בגאון עם אמיתתו וסרב להשלים עם המציאות הכוזבת. הוא לא היה מוכן לוותר על רגישותו הכללית לצרכי האומה הגרמנית וגם לא העלים עין ממה שקורה בקהילה היהודית. נכון, הוא המיר את דתו לבסוף, אך מאיזה מניעים עשה זאת? משיקולים תועלתיים בלבד. האמונה לא עמדה לו מנגד, אלא דווקא משפחתו הענייה ומצבה הכלכלי הרופף. היינה נותר נאמן קודם כל לעצמיותו הפנימית- וכשהיא הורתה לו שדרכו היא דרך גרמנית- הלך בה.
אם לא היה תורם את תרומתו לחברה הגרמנית, מי יודע אם העולם כולו לא היה מפסיד את אחד הכשרונות המזהירים ביותר?? אם היה נכנע לגדרי היהדות של אז- שעוד היתה סגורה ומופנמת, לא היה יכול למצות את מירב כשרונו והכשרתו בעולם! רק חישבו עד כמה אנו נבובים עכשיו כשאנו מסתכלים עליו בעיניים כאלה שטחיות. ברור לכל שהוא לא יכול היה להכנס בשערי היהדות-
הן כי היא לא היתה מספיק פתוחה אליו (ואולי גם היום לא תהיה) והן כי הוא- שונה דרכו אליה. כאן אני בהחלט מסכים עם מוישה אבל גם חושב שיש אנשים שרוחם וכוחם של אנשים גדולים לא נמדד אם נשארו נאמנים למסורתם, כפי שרגילים לחשוב, אלא דווקא אם תרמו מכל מרצם ויכולתם לחברה ולעולם.
על זאת יש להוקיר את היינה ולשבחו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2008 19:11 |
|
| |
רוצה,
ראשית תנועת ההשכלה אינה קשורה כלל ברצון לשיפור תנאים גשמיים
התנאים הכלכליים של היהודים בגרמניה של המאה הי"ח היו סבירים למדי
ובכל מקרה ראשוני המשכילים לא הרוויחו כסף מהשנוי בחייהם
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2008 18:42 |
|
| |
מה שכתב כבודו, נכתב כבר באשכול, שהיינה עצמו התנצר בשביל לקבל משרה כל שהיא,
אבל היינה עזב את הדת היהודית בגלל שהוא חשב שהדת היא חשוכה,
כמו שהיינה כתב בספרו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2008 18:21 |
|
| |
חיים גראדה בויכוחו עם "הירש ראסיינאי" הובאו דבריו ב"ישיבות ליטא" מסביר את הסיבה שהוא עזב את הדת,
ודבריו קרובים למה שכתב הלבן (למרבה הפלא) שמצב היהודים היה כל כך שפל, וחשבו שאם יעזבו את הדת,
ישפרו את מצב היהדות,
וזה הייתה גם ראשית סיבת ההשכלה בברלין, שרצו להתערב בגרמנים ובכך לחיות טוב יותר,
ואין זה סותר שתהליך ההשכלה קרה בעקבות ההשכלה, אלא בימי הביניים, כולם חיו במצוקה,
ובזמן שהמדע התקדם, חשבו שעכשיו מגיע זמן חדש שבו העולם יהיה טוב יותר,
וגם היהודים צריכים להשתלב בו על ידי עזיבת הדת, (אין ספק שתהליך ההשכלה היה גורם מכריע, אך לא הגורם העיקרי)
ולכן צדק, (במידה מסויימת) הטוען שמדינת הסעד הציונית עוצרת את הסחף לחילוניות,
אך בכל מקום בעולם, אין היום סחף לחילוניות, כיון שמצב החרדים שווה למצב האוכלוסיה הכללית,
(וגם בגלל שהתפכחו מהנאיביות שכאילו העולם הולך להיות טוב יותר)
אגב, לא אמנע מחיים גראדה שכר שיחה נאה,
בויכוח הנ"ל שואל "הירש" את חיים גראדה, הרי אתם עזבתם את היהדות כדי לברוח מהצרות של היהודים,
ולעשות עולם חדש, היה אתה רואה שהגרמנים, עם כל הקידמה, רצחו את כל היהודים, גם החילוניים,
עונה לו חיים גראדה, אתה שאתה מאמין חייב לתרץ את כל הקושיות, שאם לא כן אין אמונתך שלימה,
אני כל עצמי הוא שאלות, איני מאמין בכלום, רק חוקר ושואל,
אני לא רואה חסרון בשאלות, אדרבה אני שואלם בעצמי, ודפח"ח.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2008 08:07 |
|
| |
הסחף לחילוניות נעצר בין היתר בגלל מדינת הסעד הציונית.
סבה נוספת היא ירידת האידיאולוגיות החילוניות המושכות, אולם כפי שציין כבר אחד מחכמי הפורום שליט"א כיום יוצא בשאלה אינו חייב להיות אידאולוג ומותר לו להיות נרקיסיסט, ולכן הבעיה שבה ומתעוררת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 22:29 |
|
| |
טרוקנינוס,
איך אתה מסביר את עובדת צמיחתה המחודשת של היהדות האורטודוכסית החל מחציה השני של המאה העשרים?
הרי המדע מתפתח כל הזמן בקצב מואץ יותר ויותר?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 22:27 |
|
| |
אני קורא 6 עמודים של ויכוח ומתקשה להאמין למראה עיני.
האומנם הלבן טוען שגזרות השלטון הרוסי הם שמוטטו את היהדות ולא ההשכלה והאמנציפסיה?
הרי זה עומד בסתירה מוחלטת לעמדת בעל התניא שהעדיף את הרדיפות בגוף של הצאר על פני האיום הרוחני של נפוליאון?
מה קורה הלבן?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 17:02 |
|
| |
בעל,
אני אכן מבדיל בין תוכן לקליפה,
את שאלך מה הגבול לא הבנתי, (אבל אולי מה שאכתוב לטרוקני, יענה גם לך),
טרוקני,
קריאה מהירה היא דבר חשוב מאוד, אבל אם חפץ להבין אתה, תנסה לקרוא לאט.
אתה עצמך כתבת שהשכלת אדם, אינו הופכת אותו נבער מדעת פחות, אלא למאמין באמונות טפלות אחרות,
אם בעבר האמינו למה שאמרה מכשפת הכפר, היום מאמינים למה שכתוב בעיתון,
או למה שמאן דהוא מצטט מאיזה מחקר, שאי אפשר להיות בטוחים שהחוקר עצמו הבין מה הוא כתב,
מן הסתם אמר כבר פילוסוף כל שהוא, שהצורך להאמין טבוע בנפש האדם,
לכן נכון שסיבה לתהליך החילון הוא ההשכלה והפסקת האמונות הטפלות,
אבל מה שמנסים כאן בפורום לטעון שעל מנהיגי היהדות הייתה מוטלת חובה, להציג לפני קהל המאמינים, יהדות מותאמת לדור,
לטענתם, להתאים את האמונות עצמם, לטענתי להאיר את האמונות באור אחר, ובשפה אחרת
(כגון להציג מחקרים שמתאימים למה שנאמר בתנ"ך)
[ריינלה
כנראה יש ביננו איזו ויכוח לשוני מהו ציטוט]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 12:52 |
|
| |
[רוצה להבין,
מעניין, אתה מעיר ומייצג את מה שמקובל בפורום דכאן בעניין הציטוטים- אבל אתה לא מפסיק לדבר בשם דעת הכותבים, אתה לא חושב שבעצם ציטוטיך אותם, אתה משתמש במה שאתה מתריע מפניו? חוץ מזה, שלא רק שבסיס כוחה של היהדות הרמב"ם אינו הנציג הפופולארי כפי שטרוקנינוס ציין בצדק, אלא, שאפילו כאן בעצכ"ח, הרבה פעמים קשה לקבל רמב"ם, מוחים ומטיחים בפני מי שמייצג דעות מהרמב"ם, על שהיהדות היא לא רק רמב"ם]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 08:26 |
|
| |
רוצה
אם הבנתי נכון, ותקן אותי אם אני טועה, אתה מפריד בין תוכן לקליפה.
היכן קו ההפרדה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 18/03/2008 8:26:30
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 02:00 |
|
| |
טרוקני
קראתי את דבריך ואני חושב שאתה ממש מגוחך,
כנראה קשה לך להשתחרר מהמחשבה (הילדותית) שאתה החכם מכל אדם,
אם היית מתבונן טיפה, היית מבין ש(לפחות) לדעת הכותבים כאן, לא כצורינו צורם, ודתינו שונים מכל עם,
ואם האומות שבתוכם בני ישראל חיו האמינו בדת טפלה וחשוכה, לנו היהודים יש תורת חיים שיכולה להתאים לכל תקופה, כימי הביניים עד המאה העשרים,
וחיים היינמן מאוד רצה להתחבר ליהדות אך הפריעה לו צורת האמונה (לדעתם) והצורה שבה הוגשה לו (לדעתי)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2008 18:55 |
|
| |
לדעתי,
הסיבה שאהובתו של מורינו ר' חיים היינמן נבג"מ מתה,
אינה בגלל חוסר פתיחות, שאליו כיון פותח האשכול, ומכוון הפורום הזה,
אלא חוסר תקשורת, הרבנים והמטיפים שאליהם שמע לא ידעו לדבר בשפתו,
ולא מחמת צמצום וחוסר פתיחות, אלא שהדור השתנה,
תמיד, אבל תמיד, הרבנים יהיו שייכים לכמה עשרות שנים קודם, בכרונולגיה של הדורות,
ככה זה עובד,
לכן כל פעם שנוצרת שפה חדשה ו\או אידיאולגיות חדשות, היהדות שמרנית ניצבת בידיים ריקות,
אין לרבנים חומר הגותי דרשני, ומילים מותאמות לאתגר החדש,
לדוגמא,
הייתה יום אחד נוצרה אמונה, דת חדשה, קומוניזם,
אלפי או עשרות אלפי צעירים יהודיים נהו אחריה בעינים עצומות,
האם כשבא צעיר כזה לכל רב שהוא, ההיה הרב יכול להתווכח איתו ולהעמידו על טעותו?
הוא מעולם לא למד את הנושא, לא מכיר את הצדדים לחיוב לשלילה,
אין לא מה לומר, חוץ מ"זה לא מה שקיבלנו מרבותינו"
כמובן שאם הרבנים היו עסוקים יותר בקריאת עיתונות, וכיוצא בזה הם תמיד יכלו להישאר מעודכנים
אבל לדעתי אי אפשר לתבוע את זה
לכן אהובתו של רי חיים אז או ר' משה היום תשאר בחיים, לא ע"י שינוי ופתיחות, אלא ע"י לימוד בעיות התקופה,
ומציאת השפה להעביר את זה לדור,
ואולי יימצאו בין הבחורים שמפסיקים ללמוד, עשרה שאם היו מראים להם את הפורום הזה היו נשארים,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2006 08:47 |
|
| |
והיום מישהו שואל?
הרי בנושא הזה החניקו את כל השאלות?
אפילו אב הרחמים חדש אסרו עלינו לומר כי הלא אנחנו יתמי דיתמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2006 12:42 |
|
| |
הקטע מועתק מתוך הספר: שואה שלנו, אמיר גוטפרוינד, עמ' 256:
ספר מדהים. ואילו לא בא לידי אלא בשביל הקטע דלהלן דייני -
לפנינו מונולוג של ר' הירש שהיה שמשו של אחד האדמורי"ם ומשפחת האדמו"ר ניצלה ומשפחתו שלו לא (ראו שם - לא הרחבתי כדי לא לקלקל) על הסיבה לשואה. עצתי לקרוא זאת כחווי סוציולוגי ולא כהנמקה תיאולוגית.
החיים שקטנו
"...לשאול שאלות, והתשובות ממילא אצלו. הגה שאלה, הרבה לשאול אותה, שוב ושוב אך לא ממני ביקש לשמוע תשובה אלא מעצמו. שוש ושוב - על שום מה ההשמדה? ותשובתו - על שום החיים שקטנו. כלומר?
ועונה הרב הירש - עוד בטרם המלחמה, זמן רב בטרם שיערנו ההווה הזה, כבר אז הבטתי סביב, על החיים אצלנו, בחדר הרבי.
הכל כה פשוט, הדאגות רגילות. ב'חדרים' לומדים הדרדקים, ובישיבות לומדים הבחורים, ורבנים מוסיפים תורה, ואדמו"רים מנחים העם הפשוט, ואין הדעת מתפנה לשאלות החיים הגדולות.
החכמים רוצים להתעמק בכתבי הרבנים, לתסף שינויים להלכות, לפרש דעת גדולים. והשאלות הולכות וקטנות, יורדות לעומק דינה של נוצה, עצם ביצה.
השאלות קטנו. האמן לי פתקים שהעברתי לרבי, עניינים עלובים - בצל שנפל על כיריים טמאות, פירור שהסתתר בתבן. שאלות קטנות, צל שאלות. והיכן עושר החיים, המיסתורין!?
וכשקטנות השאלות גם קטנה הנשמה וקטנה האמונה. העיניים משלימות עם חטאים קטנים, והלב משתרך אחר העיניים. עושק לא מנקר המצפון, שקר לא מחמיץ הנשימה. והחיים נעימים, ועבודת השם כלאחר יד.
זקוקים היו היהודים שיגדלו מחדש החיים שקטנו כל כך.
משום כך בא עלינו עכשיו הכל. כיוון שחדלנו לשאול שאלות. הקיום הקל החליש את השאלות, והנה, הנה עכשיו כולם שואלים
ומבטו הפך לרגע אכזרי, נוקם, ואני טרם ידעתי הטרגדיה שלו, הבכי שהוא בוכה בתוכו, בזמן שדבריו כה נאים, מרשימים..."
|
|
|
|
|
|
