הלכה למעשה אני מבקש

שאלה אמיתית העומדת על הפרק

פגשתי יהודי בשדה תעופה בחו"ל.
שאלתו היא כדלהלן: במסגרת עבודתי אני מוכרח (לא במובן של היתר הלכתי) לטוס בשבת.אם זאת החל מגיל הבר מצוה אני נוהג להניח תפילין בקביעות מידי יום (יהודי לא דתי). האם מותר לי כשאני טס בשבת לקחת איתי את תפיליי ע"מ שאוכל להניחם במשך נסיעתי?
מה דעתכם?

הביעו דעה.נראה ישנה אפשרות שתאפשר לנו להתיר לו.

אני חושב שאם יהודי פוגש שומר מצוות בשדה תעופה וניגש לשאול כזו שאלה ז"א שאכן מציק לו העניין כי אחרת למה הוא בכלל בא לשאול ואז לדעתי מצד אחד צריכים להסביר לו עד כמה חשוב לשמור שבת אך להגיד לו שאם חלילה כן נוסע בשבת כמובן שבתוך כל הדברים שכבר לוקח שייקח גם תפיליןואולי בזכות זה שיניח ביום ראשון תפילין יחליט בשבת הבאה שלא ליסוע והרי כפי שכבר הזכירו מצוה גוררת כו'

גם לי נראה שיש לחלק בין השאלה ההלכתית שיכולה להיות מעשית גם לחייל שיוצא לקרב בשבת, לבין המישור הפרקטי. במישור ההלכתי, אכן שאלה זו נשאלה לא מזמן, בפסח בשנה שעברה כשחולקו צווי 8 בשבת, עמדו חיילים דתיים בפני השאלה האם מותר לקחת, ואם כן, באיזה אופן, כל מיני חפצים חשובים כולל תפילין.

לגבי התפילין יש שתי בעיות: מוקצה והוצאה. לגבי מוקצה המ"ב מיקל לטלטל תפילין לצורך גם אם נגדירם ככלי שמלאכתו לאיסור. זה מופיע או בסימן ל"א לגבי תפילין בחול המועד או בסימן ש"ח, אינני זוכר כעת.
לגבי הוצאה, בוודאי שאין שום היתר לעבור על איסור דאורייתא. אם נפתרת בעיית הוצאה דאורייתא מרשות לרשות כגון כרמלית, שניים שעשאוה וכו' ואם נפתרת שאלת התחומין כגון למעלה מי' טפחים, הרי שבשעת הדחק יהיה ניתן לקחת תפילין.

אלא שכל זה כאמור במישור ההלכתי. במישור הפרקטי דרושה חכמה רבה בכדי לדעת האם אותו אדם הינו שחקן מתחזה שאסור לחזק את ידיו בכגון דא, או שמא מדובר ביהודי מסכן, שנשאר לו עדיין זיק ליהדות, ועלול ח"ו לעזוב הכל, שבמקרה זה ייתכן ויש להקל.

תו"ת,

ווטו
ע"ד מה שהצעת חשבתי שאולי ניתן לספר לו על פסקי דין מהשואה לדוגמא שם התירו לטלטל תפילין בנוסף לדרכון שהיה מותר משום פקו"נ כיון שריבוי בשיעורין אינו מדאורייתא.ושאותו יהודי יבין מה שהוא מבין

הלבן...
נו...אדרבא...מה פוסקים בדילמא שהעלת.אולי ניתן להקיש משם לפה

ואולי יש כאן סברא של שמא יטמא בין העמים
עיין שו"ע (במיוחד אדמוה"ז) סי' ש"ו ס"ק כ"ט

להעיר

השאלות הן הלכתיות טכניות-טהורות, של הוכחה, ערבות והלעיטהו לרשע, ו"מוסריות", של לגיטימציה, קירוב וריחוק, שאלות שבהם נתקלים כל ארגוני הקירוב, ורוב רבני הקהילות ה"אורטודוקסיות", בעולם, ובאם רבנים בקהילות אורטודוקסיות של מחללי שבת "יפתחו את הפה", הם לא יפתרו את בעיית חילולי השבת, אלא יגרמו לאבטלה של רבנים, והרי התורה חסה על ממונם של ישראל, אז הופכים לקופים סיניים כמעט מושלמים, לא שומעים, לא רואים ומדברים אידישקייט.

פעמים, ה"טקט" של רבנים "מדברים", גובל בטמטום מושלם, ידוע לי על קהילה שלא היה בה אפילו שומר שבת אחד, אבל הרב לחם מלחמת "קודש", נגד אמירת מי שברך למדינת ישראל, וגרם לכך שרבים מבני הקהילה שפרשו אומצו ע"י הריפורמים, וכיום הם הארגון הקהילתי החזק ביותר, באותו חבל ארץ.

אין ברירה, צריך לעבוד עם מה שיש, ולקוות שיהיה אחרת.

ואולי הלכה היא ואין מורין כן

לכאורה הרי אינני אומר לו שיכול ליסוע שהרי הוא כבר נוסע.
ולכן זה דומה לשואל כיוונים בשבת.לכאורה זה שענינו לו גרמנו שהוא ממשיך לחלל שבת.אך ע"פ הגרש"ז עולה שאין זה נקרא שכביכול אנו נותנים לו לגיטמציה לחילול.שהרי בין כך ובין כך הוא מחלל
אלא שאני מאפשר לו שימשיך לקחת את זה עימו

אם כבר שאלה עניינית, אז זהו דבר הרגיל שהרב מכיר אחד מבאי בית הכנסת שבאים אליו בשבת במכונית, אם צריך הרב להסביר לאדם שלא יבוא בשבת לביהכ"נ, בשעה שיכול להיות שמצוה גוררת מצוה, וסוכ"ס יתחיל לשמור שבת.
אמנם בנידון דידן, בודאי שאסור לומר לו שמותר, ואם מדובר באחד שיכול להיות שמצוה גוררת מצוה, אזי מתחמקים מלדון אתו בנושא.
ותסלחו לי כולם על הערת הסיום, שהשאלות האלו הן מצויות מאד אצל שלוחי חב"ד ברחבי תבל.
שבת שלום.

תו"מ,

חבל שלא חילקת לשתי שאלות:
א. כאשר זה יהודי שומר תו"מ שיש לו היתר משום פיקו"נ,
ב. כללית איך לייעץ לעובר עבירה.

לגבי א. [הלכתית] מוקצה סומכים על המקילין לגבי תפילין. אך לגבי תחומים והוצאה אין היתר ואין לעשות חשבונות שמים לגבי יום חול ויהיה פטור מתפילין כאנוס!

לגבי ב. יש לומר עובדות יבישות אלו הן הדרגות בהלכה ושיבחר לבד. [כך למבקש כיוונים לנסיעתו בשבת, אני נזהר שלא לומר לו "סע כך וכך" אלא "המקום הוא שם ושם".]

אבל במקרים כסיפור המובא כאן, דרושה חכמה איך לומר לפי מה שמבינים את האדם אם הוא בהתקדמות או בנסיגה? אם מצוה זו נראה שתקדמנו או שסתם עושה אותה וכו' כך שלנוסחה הנאמרת לו צריך את ה"שו"ע החמישי"!

מצד שני חלמיש הרי אין כאן עשה של תפילין מול שבות של שבת שהרי א. כרגע אין מצוות הנחה לפניו ב. מניין שאין בנמצא תפילין במקום אליו הוא נוסע?

מזכיר לי סיפור באשה שרח"ל חלתה והייתה מסוכנת. ואמרו הרופאים שאין ברירה אלא שתיקח תרופה העשוייה מכבד חזיר. אמרה האשה מילא חזיר אין ברירה אבל אני מוכנה לאוכלו בתנאי שיישחט כדת משה וישראל. לא הייתה ברירה והאשה הפרומרית התעקשה והביאו שוחט לשחוט את החזיר. דא עקא ונפלה שאלה בשחיטה ומצאו חשש סירכא בריאת החזיר. הביאו את השאלה לרב לפסוק: עיין הרב ועיין ובסוף אמר: "מה אגיד לכם. כשר זה לא"

כך גם כאן. קשה להשתתף במשחק הזה. ועדיף להבהיר לו שחומרת וחשיבות השבת עולה לאין ערוך למרות שכל זיק יהדות שהוא שומר זה חשוב מאוד.

קראתי משמו של הגרש"ז אוירבך
שהמליץ לענות לרכב הנוסע בשבת ומבקש הוראות.
"שמכיון שאסור לנסוע בשבת וברצוני למעט ככל האפשר בחילולך ע"כ אני אומר לך את הדרך".ובכך יוצא אף ידי חובת המחאה.

יש תשובה ארוכה בבאר משה, אם מותר לייעץ לאחד שרוצה לעבור על איסור, שיעבור על איסור היותר קל או באיזה אופן שיעבור על האיסור, עיקר המקור כפי שאני זוכר הוא ממה שאמרו חז"ל ילבש שחורים וילך למקום שאין מכירין, דברי התוס' במ"ק מן הסתם ידוע לכם.