מצוות ת"ת כמות או איכות ובכלל מי אמר ?

[כמדומני שמקור ההסבר לדין "מבטלין ת"ת למקרא מגילה" בכך שקריאת מגילה היא לימוד פחוּת באיכות, הוא בשו"ת בית אפרים (מרגליות), או"ח סי' ס"ח.]

תוקן על ידי מרחביה ב- 17/07/2009 18:37:24

אפשרי,
החקירה האחרונה תלויה כנראה בגירסאות בתוס' ריש ב"ק (וראה מהר"ם ומהרש"א ורש"ל שם). ובזה א"ש קצת דברי החזו"א התמוהים על החשמל משום בונה.

התירוץ שאתה מציע לגמרא במגילה, הוא ככל הנראה הנכון, הוא מופיע בכמה וכמה אחרונים [נדמה לי ערוך השולחן ועוד, הם מוסיפים כי עיניהם של עינים נשואות למקרא מגילה ויש ביטול תורה בכל העיסוק הזה, כיוונו למה שקורה במחוזותינו כיום, ההתרמות ההמוניות הנעשות ביום הפורים בבתי כנסיות ובבתים פרטיים בהחלט גורמות לביטלות תורה]
ככל הנראה ייחוס תשובה זו לחזו"א הוא מוטעה, וזה מפני שר"ח קנייבסקי בהקדמה לספר תשובות וכתבים מהחזו"א [שיצ"ל ע"י אחד מתלמידיו] מביא תירוץ אחר בשמו. כדלהלן, "אם קבענו שדבר זה הוא מקרא מגילה הרי שהוא אינו תלמוד תורה, כלומר, לא ייתכן להגדיר מעשה כמתחייב מצד שני שמות" אני אישית לא כ"כ מבין את הטיעון הזה, כפי שכנראה היה ניכר מדבריי.
אך זהו טיעון שהחזו"א משתמש בו בכמה הקשרים [מהם מובנים יותר] לדוגמא, הוא טוען כי אין להחשיב את דיבורי הלשון הרע כביטול תורה, שכן הן לשון הרע.
דבריו המפורסמים ביותר בהקשר הזה נאמרו במסכת בבא קמא דף ג' הגמ' מונה בהמה שהולכת עם שליף [אוכף] מעליה ומזיקה בו כתולדה של האב "רגל", והא מקשה למה זה לא אש? הוא משיב, כי מכיוון שזה רגל הרי שזה לא אש. [רק ששם זהמובן בהרבה מכיוון שמדובר בחלוקות של תורה, וניתן לומר כי הדימיון לאחד מגדירו ככזה]
יש שהשתמשו בעיקרון זה גם לאבות מלאכות בשבת, שהחלוקה ביניהם לפעמים מאוד בעייתית, הם טוענים כי באמת לולי שהיו ל"ט מלאכות, היו אסורים בפועל אותם מעשים שאסורים לאחר ריבוי מספר המלאכות לל"ט, רק חלוקה זו היא שיוצרת קטגוריות שונות של מלאכות, והנידון בסוגיות לא תריך להיות: "למה תולדה זו לא מתחייבת משום אב אחר?"אלא, "מפני מה תולדה מתחייבת בדווקא [דומה ביותר] לאב זה ולא לאב אחר?"

השאלה אינה רק על דברים מופרכים אלא על כל דבר שאינו נכון. האם כשמישהו אומר ברא לא נכונה (גם אם אינה מופרכת) זהו לימוד תורה או לא? על כך כתב בנפש החיים שער ד שכן, והוא מכנה את זה 'דבר ה' (שה' אמר מה שתלמיד יניק עתיד לחדש למשה כדי לתת לזה גדר של תורה) בניגוד ל'רצון ה' ' (שהוא מה שהקב"ה באמת רוצה). ודרך זה הוא מציע (לפי הבנתי בדבריו שם) פירוש מעניין ומקורי מאד בגיטין ו לגבי פילגש בגבעה, שם נאמר 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', ודוק' 'דברי' ולא 'רצון'. כלומר אחד טועה והשני צודק, ולכן שניהם בגדר 'דברי' ולא 'רצון', כי רצון הוא רק על התורה האמיתית.

ולגבי מבטלין ת"ת למקרא מגילה, הראיה הזו ידועה (ושמעתי מייחסים אותה לחזו"א). אבל היא אינה נכונה כמובן, שכן מדובר על ההליכה לביהכ"נ לקרוא מגילה, שזה ודאי כרוך בביטול תורה.
הרי אין כאן טענה שכל קריאת מגילה היא ביטול תורה, אלא רק ציווי לקרוא גם אם זה כרוך בביטול תורה.
ה'ראיות' הללו הן על דרך המליצה בלבד, כמובן.

כמות או איכות, בישיבות אוהבים להביא ראיה לדברי הט"ז מגמרא במסכת מגילה [ג' א'] "מבטלין ת"ת למקרא מגילה" וכי מקרא מגילה אינה תורה, וכיצד ניתן לומר כי מבטלין  ת"ת עבורה?
אלא, מכאן שיש ביטול תורה באיכות. והלומד גמרא כל יומו וכעת נאלץ לשמוע קריאת מגילה הרי זה מבטל תורה גם אם לא בכמות [כלומר, בזמן] הוא מבטלה באיכות.
[לגבי עדיפות לימוד גמרא על שאר לימודים ראה ב"מ סוף אלו מציאות, "גמרא-אין לך מדה גדולה הימנה, סוטה כ"ב, שכל מי שיאנו לומד גמרא לא יוכל לפסוק, ובחגיגה דף י' מעוות לא יוכל לתקון זה שעובר ממשנה למקרא או מגמרא למשנה.]
יש להוסיף את הגמ' בעבודה זרה [יט] "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" נדמה לי כי באמצעות גמ' זו ביקש אחד מאדמו"רי גור (איני זוכר איזה מהם) לתרץ את הקושיא על מבטלין תלמוד תודה למקרא מגילה, שכן ע"י שלא ילמד כחפצו ילמד ברמה פחותה, והרי לנו ביטול תורה.(כלומר, שאף ביטול תורה באיכות,(כגון ללמוד משהו שאין אדם חפץ ללמדו, הריהוא ביטול תורה)
עוד יש להוסיף את בקשת דוד המלך שיהיו הקוראים בתהילים שקולים לפניהקב"ה כלומדים נגעים ואהלות, אף שספר תהילים גופו תורה, שכן הוא אחד מכ"ד ספרים.[וראה מש"כ בעניין הזה בנפש החיים תחלת שער ד']

לגבי הרהורים מופרכים בד"ת, כתב המהר"ל [בהמשך אשתדל להביא ציון מדוייק] והגר"א [לא בטוח] כי נוסח הברכה הוא "לעסוק בתורה" אף אם לא מכוונים לאמיתה של תורה. (באם נניח כי ברכת התורה מדאורייתא, ראה ספר המצוות מצוה ט"ו מחלוקת רמב"ם ורמב"ן, הרי שכך היא צורת תלמוד תורה מן התורה, (אל תשאלו מה הנ"מ? כי אין) לדעתם של של מתקני נוסח הברכה)
בהקשר הזה יש להזכיר את דברי הגמ' בגיטין [מג א'] כי אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהם, הרי שכך היא צורתה של תורה, וחלק מן הלימוד הוא להיכשל בו בתחילה.
[וורט ידוע אצל בעלי המוסר מסרס את הפסוק וקוראהו כדלהלן "מכיוון ששבע יפול הרי שקם צדיק"]

לגבי כמות או איכות בת"ת, אני מציע כאן חקירה ברמה בסיסית של בחור בשיעור א' בישיבה קטנה: גברא או חפצא, כמובן. אם זה חובת גברא, ואם תמצי לומר חובת זמן, אזי לא משנה האיכות, העיקר ש'יומם ולילה' מתקיים. אבל אם זה חובת חפצא, היינו שיש לדאוג שהתורה תהא נלמדת, אזי ודאי שיש עדיפות לאיכות שלה.

עוד הרהור: אם אכן חשובה הן הכמות והן האיכות, אזי האם צודק הט"ז שזה וזה שווים בשכרם? אולי צריך ליצור איזשהו מנגנון הערכה שימדוד כמות כנגד איכות?

והרהור אחרון לסיום: האם גם הרהורים מופרכים בעליל בד"ת נחשבים קיום המצווה?

כדי לעבוד את התורה במסירות נפש, צריך שהנפש תהיה מאוזנת ובריאה. "ונשמרתם לנפשותיכם"


השאלה המתבקשת לגבי אימרות חז"ל במסכת אבות היא מה תכליתן? הצורך שראה הרמב"ם לכתוב את ההקדמה על תורת האדם שהיתה הכרחית על מנת להבין את כוונת חז"ל האמיתית באמרותיהם

1) הוכיח עי"ז את קושט אמונתנו באמיתת המסורת ובהשתלשלות הקבלה מדור לדור : ממשה רבינו ועד אחרון החכמים מושכי חבל הזהב של המסורת מסיני לבל יסור מכל אשר יורונו ומכל אשר יגידו לנו ימין ושמאל.
2) להיות תורת מוסר-מעשי יום-יומי להתוות לבני אדם דרך חיים ולהורותם מדות טובות והנהגה כנה וישרה בציבור וביחיד בבית ובשוק כלפי עצמם וכלפי אחרים, להיות תורת חיים לקטני עולם ולגדוליו.
הוראה והדרכה לחיים *אנושיים * מתוקנים.

האם התורה הזו היא לא אמת מוחלטת שלא ניתנת לשינויים? האם האדם של היום הוא אחר מאשר האדם של פעם מבחינת המבנה הנפשי שלו , או אולי היום הגענו לשלב בו הטכנולוגיה מפעילה גם את מוחנו ואנו בכלל לא יודעים על כך?

לימוד תורה זה גם מסירות נפש
תורתי שלמדתי בעף עמדה לי

צודק: זה רבינוביץ על קפאח

ובעקרון אין שום הבדל