תולדות השטן

מבוא

אני מסכים שזה שם מוצלח מאד לאשכול. אך הוא מטעה במקצת. איני בא לספר כאן את תולדות השטן, שאינן ידועות לי בסופו של דבר. אלא להציג את הנושא של תולדות המונח "שטן", וזה כבר משהו אחר לגמרי.

יש מומחים גדולים ממני אצלנו בפורום לנושאים כאלו. אך כיון שהנושא עלה באשכול סמוך, נמלכתי בדעתי שמן הראוי לייחד לנושא אשכול בפני עצמו.

השורות הבאות הן קצרות מדי, אך הן יכולות לספק רקע ראשוני.

***

סיכום קצרצר

המושג "שטן" פירושו כמדומה לי קטגור, כלומר מי שממונה על צד התביעה בבית המשפט. מילה זו מופיעה בכמה מקומות בספרי המקרא המאוחרים יותר (אם נסכים שאיוב הוא מאוחר) במשמעות זו. בספרים אלו, אין השטן אויב של הא-ל אלא משרת בלבד.

כמדומה לי שהתפקיד של אויב הא-ל ומכשיל האדם ניתן לו בספרים החיצוניים. שם יש סדרה שלמה של מלאכים שמורדים בא-ל, ולכן נענשים לגלות בעולם הזה. יש להם שמות דומים מאד, כמו "משטמה" וכיו"ב.
תפיסה דומה מצויה בכת מדבר יהודה, בכתבים המקוריים שלהם. (הספריה שלהם כללה גם את הספרים החיצוניים כידוע).


במקביל, השטן כאויב ומתחרה של האדם ואולי גם של הא-ל קיבל מעמד כזה בספרים של ראשית הנצרות ובגנוסטיקה במיוחד.

בעולם המחשבה היהודי, עד כמה שידוע לי, מנגנונים שלמים של כוחות הרע מופיעים לראשונה אצל האחים המקובלים הכהנים ר' יעקב ור' יצחק (המאה ה-13?) והפיתוח של השיטה מגיע לשיאו בזוהר.
כאן יש כבר סטרא אחרא מול סטרא דקדושה - מנגנון שמזכיר מאד תיאורים בגנוסטיקה, מה שגרם לחוקרים רבים להאמין שיש קשר היסטורי בין שתי אסכולות המחשבה האלו. ואכן הדמיון מפתיע אם גם נותר בלתי מוסבר עד היום הזה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו