הייתי שמחה לשמוע את דעותיהם של החברים הנכבדים בשאלת הלגיטימציה של מעשה ההרג של פנחס, שעליה קראנו בפרשת השבוע שעבר (דקר למוות את זמרי בן סלוא ואת האישה המדיינית שאתה קלקל), ללא משפט וללא בית דין, במה שנראה כפרץ אימפולסיבי של זעם קדוש.
עוד יותר מזה הייתי שמחה לשמוע את דעתכם על טיבה של התגובה הא-להית למעשה:
"לכן אמר לו הנני נותן לו את בריתי שלום והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לא-להיו ויכפר על בני ישראל" (במדבר כה).
האם יש משמעות לכך שהפרשה הקודמת הסתיימה באופן לא שגרתי באמצע הסיפור (היעצרות המגיפה)ובעניין עגום (מניין המתים), והפרשה הנוכחית פותחת בתגובת האל למעשה פנחס?
נבצר ממני כעת לצטט מאמרי חז"ל ופרשנויות מקראיות בעניין, אבל אשמח לשמוע מה אתם סבורים בנושא.
תוקן על ידי - שחרית - 17/07/2003 7:48:02
נשלח ב-22/7/2012 10:01
נישט ממתי התחילה התקופה שאין יותר השגחה גלויה
מאז שהאנשים הפסיקו להשגיח בהשגחה- והתחילו עם ההשקופה.
נשלח ב-22/7/2012 04:57
<הכוונה שבימינו אין יותר השגחה גלויה (העלם) ולכן כל ההלכות שנאמרו נגד פושעי ישראל (מורידין ולא מעלין)בטלות רק בגלל שהן לא תתקבלנה על ידי העם שברובו אינו מאמין בתורה ולכן יד קשה כלפי פושעים לא תעשה את הרושם הדרוש ורק ,תגרום כעס ותעמיק את הפרצות שנפרצו בעם(חילוניות)>
את זה הבנתי, אך מה שלא הבנתי ממתי התחילה התקופה שאין יותר השגחה גלויה (העלם) וההלכות שנאמרו נגד פושעי ישראל (מורידין ולא מעלין)בטלות.
האם הם היו בתוקף בזמן בית השני או אף בתקופת המשנה?
נשלח ב-20/7/2012 11:48
לפי הבנתי : הכוונה שבימינו אין יותר השגחה גלויה (העלם) ולכן כל ההלכות שנאמרו נגד פושעי ישראל (מורידין ולא מעלין)בטלות רק בגלל שהן לא תתקבלנה על ידי העם שברובו אינו מאמין בתורה ולכן יד קשה כלפי פושעים לא תעשה את הרושם הדרוש ורק ,תגרום כעס ותעמיק את הפרצות שנפרצו בעם(חילוניות).
החזון איש פוסק כאן מתוך גישה פרגמטית שאינה נובעת משינוי שנובע מהלב ( בדיוק כמו הלכות כלפי הגויים שבטלו משום איבה.)-
גם הגישה החבדית של הפגנת אהבה כביכול לחילוניות נובעת בדיוק מאותה פרגמטיות .(הקישור בעמוד קודם של דבריו של טוביה בלוי יוכיח)
נשלח ב-20/7/2012 06:48
מדברי החזו"א הבנתי רק מה שכתב: "שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו, וכיון שכל עצמינו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבהולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".
אך לא הבנתי את מה שכתב: "אין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה, ואז היה כיעור הרשעים גדרו של עולם. אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה ההורדה גדר הפרצה אלא תוספת הפרצה".
[קשה כשאול קנאות המשנה מתירה לקנאים לפעול באופן חופשי ואפילו לעבור על הדיבר
האלמותי "לא תרצח". הרבה תמר דבדבני מבררת מדוע התלמוד דווקא מבקש להצר
את צעדיהם
נראה שהכוונה למה שכתב החזון איש (יו"ד סימן ב ס"ק טז) וז"ל: "אין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה, ואז היה כיעור הרשעים גדרו של עולם. אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה ההורדה גדר הפרצה אלא תוספת הפרצה, שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו. וכיון שכל עצמינו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבהולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".
נשלח ב-12/7/2012 13:47
"החזו"א כותב שבזמננו, מאז חתימת התנ"ך וסתימת הנבואה, אין לנו רשות להשתמש באמצעים אלימים על מנת לקדם עניניים תורניים"
למי שהוא יש את המקור?
נשלח ב-21/8/2008 15:44
באיחור, אך מוטב.
ווטו
כנראה לא קראת את רש"י.
רש"י אומר שאפשר לומר שפחות אנשים קיפלו את כל העולם אם פנחס ואליהו הם אחד, ז.א. שמדובר בזיהוי פיסי.
מאידך, רש"י אומר שהמקור של הדעה בחז"ל שפנחס זה אליהו הוא מעשיהם הדומים, כלומר שזיהו אצל אליהו תכונות שמתאימות רק לפנחס.
בתרגום יונתן בן עוזיאל ג"כ מובא שפנחס זה אליהו. {כמדומה בשני מקומות לפחות}
נשלח ב-19/8/2008 08:15
בנש"ק
התורה (גם בלי דיוקי חז"ל) מתארת את הסיפור כך שפנחס קינא ב'שעת מעשה' וכיוון לאדם מסוים שעסק בחטא ולא תיכנן מראש איך לרצוח מה שיותר בני אדם ללא הבחנה. מה חושב על זה בן-לדן?
נשלח ב-19/8/2008 07:06
בראיה שטחית אני נוטה להאמין כי לא קיים הבדל מהותי בין מעשה פנחס למעשי בן-לאדן. אלא ההבדל הקטן שלפי השקפתינו פנחס פעל עבור א-ל אמת ובן לאדן פועל עבור אמונה טפילה. כמובן שבן-לאדן עצמו חושב בדיוק ההיפך.
נשלח ב-12/8/2008 13:30
כולם קופצים הפעם
לא פעם דווקא פורעי החוק – אותם אמיצים המעזים נגד חוסר הצדק המוסרי המצוי לא פעם בתוך הנורמה מסייעים לתיקון המציאות. הרבה תמר דובדבני למדה את הדף היומי וגילתה שגם הרבנים הגדולים של אז הכירו בתרומת אנשי השוליים לתקן את ההלכה.
לא הבנתיך כ"כ. הרי רש"י שהזכרת מוכיח שחז"ל אומרים "פלוני הוא אלמוני" גם על הקבלת האישיות. יתר ל כן, גם התוס' לא מוכח להפך כי כך דרכן של דרשות להמשיך למצוא דיוקים והסרת סתירות לצורתו החיצונית של המאמר למרות שלפנימיותו אין הסתירות מפריעות.
אם ניקח בחשבון שרעיונות התורה שבעל פה לא היו כתובים בזמן שנאמרו מאמרים אלה, יובן שטבעי לאחד כל מיני איחודים של בני אדם דומים, של חמורים השווים בתפקידם, של משמעויות שונות למילים שווים [כמו אמה-שפחה ואמה-חלק היד ומעלה], למען עגינת הרעיונות.
נשלח ב-20/7/2008 11:14
מורה נבוך
התוספות בב"מ, לא כמו רש"י, אגב בשום מקום לא מצינו מחלוקת תנאים זו, או אמירה של תנא - האומרת שפנחס זה אליהו,
המחלוקת היא אם מבניה של רחל או של לאה היה, הנכון הוא כשאליהו נשאל מספר פעמים- ולאו כהן מר?- הוא לא השיב בלאו,
אלא התחמק מהתשובה, ואולי מתשבתו המתחמקת, למדו מה שלמדו.
תוספות בבא מציעא דף קיד עמוד ב
שכתב שיש בסדר אליהו רבה שנחלקו עליו יש אומרים שהיה מבני בני בניה של לאה ואמר להם איני אלא מזרעה של רחל וא"כ לא היה כהן וכאן אומר שכהן היה ומסיים התם אמרו לו תן סימן לדבריך אמר להן כך כתוב ביחוסו של בנימין ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם אמרו לו לא כך אמרת לאותה אלמנה עשי לי משם עוגה קטנה ולך ולבנך תעשה באחרונה ולא כהן אתה פי' לפי שכהן הוא היה רוצה ליטול חלה תחילה אמר להם אותו תינוק משיח בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם שאני בא תחילה ובאותה תשובה מביא נמי הא דגמרי' מיכה מיכה וגרס מנין שמסדרין לבעל חוב כמו שגורס ר"ת וכן בב"ר גבי ותאמר לאה בגד נחלקו רבי נהוראי אמר דאליהו מגד ור"א אמר משל בנימין ועמד לפניהם ואמר להם רבותי למה אתה /אתם/ נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל .
