| נשלח ב-17/7/2003 15:32 |
 |
| |
ציטוט - תיאור פעולת ה"מגיד"
"כי יש מגיד מכח גודל נפשו שבאדם, ומגיד לו דברים. ואופן ההגדה שיוצא קול גדול מלבו ונכנס באזנו והוא שומע והעומדים לפניו אינם שומעים כלום. וכשבאים אצלו לדרוש ממנו איזה דבר מיד שומע תשובת הדבר באזנו מהקול היוצא מקרבו ונכנס' באזנו וכל ההגדות הם אמיתיות, משום שקרוב אדם אצל עצמו ומרחיק הנזק ומקריב התועלת לאדם"
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2004 23:37 |
|
| |
שאגת שביט ,
כבר הגמרא (למשל בפרק בתרא דכתובות ) על כך שנתינת מזון לת"ח , הרי היא כהבאת ביכורים .
וזאת בלי לדבר על הביכורים עצמם , ועל שאר קרבנות , שהתורה (אליבא דחז"ל ודאי ) סבורה שאכילת הכהנים מכפרת על נותן הקרבן .(בקרבן חטאת ואשם .)
או שחלילה וחס , וחס וחלילה ההגות הקבלית מבוססת על תורה ממש , ורק מדגישה כיוונים מסוימים , שבעת הגלות לא היה להם ביטוי בתוך עולם ההלכה . (בלי להיכנס לגוף השאלה האם זה ראוי/רצוי ועד כמה.)
שבת שלום .
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2004 11:18 |
|
| |
ר' חיים מוולוז'ין מוסר את דברי רבו בהקדמה לביאור הגר"א על ספרא דצניעותא.
רציתי להוסיף שהמילה האחרונה במאמר היא מילת מפתח - "חפץ".
פעולתו של אדם נמדדת ונערכת לא לפי השיגו אלא לפי כוונתו באותה פעולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2004 21:27 |
|
| |
מראה מקום?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2004 20:22 |
|
| |
גר"א?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2004 20:00 |
|
| |
מי אמר?
"אינני רוצה שתהיה השגתי בתורתו ית"ש על ידי שום אמצעי כלל, רק בעמלי אשר עמלתי בכל כוחי, והשגות על ידי המלאכים המגידים, אשר לא עמלתי ולא חכמתי, אין לי בהם חפץ"
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 09:43 |
|
| |
מצטערת, לא ציינתי את המקור לציטטת הוידוי אותה הבאתי בעמוד הקודם
יוסף קארו, מגיד מישרים, עמ' קיג טור א'
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2003 02:01 |
|
| |
נישטאיך 
חשבתי שאם תתאמץ תפתיע, צדקתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2003 17:43 |
|
| |
לאיקה
ציטוט ההלכה הוא משולחן ערוך המחבר, (אורח חיים סימן שז סעיף טז), הספר עמנואל שמחברו הוא עמנואל הרומי, נדפס בפעם השניה בשנת 1535 בקושטא, (ולא בשנה שהזכרת), שנה שלאחריה (1536) עלה רבי יוסף קארו מטורקיה לצפת, ייתכן שלכן נכנס ספר עמנואל לשו"ע, ומכאן הדברים החריפים נגד המדפיסים, אף שסימן זה עוסק בהלכות שבת.
מעניין לראות. שבדברי השו"ע, הספר מוגדר כספר דברי חולין וחשק, אך בספרי הלכות שמחבריהם לא ראו את ספר עמנואל, ואולי אפילו לא ידעו מהו, הפך הספר להיות ספר חולין גרידא, ראה לדוגמא קיצור שולחן ערוך סימן צ סעיף יא, "וכן מליצות ומשלים של שיחת חולין, כגון ספר עמנואל ומכל שכן דברי חשק אסור לקרותן בשבת".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2003 10:30 |
|
| |
אף על פי שהיה (מקובל) לא פסק כמקובלים!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2003 06:58 |
|
| |
מיימוני
כמו שכבר רמזתי, מדובר בחיבור תורני אורטודוכסי שמקובל כקונצנזוס על כולם.
ומדובר ברב אורטודוכסי שמהווה אחד מעמודי ההלכה בדורות האחרונים
למה שרק מסתברא ידע ?
כולם ראוי שידעו
זה קשה, אבל לא בלתי פתיר, מדובר בחיבור תורני ידוע, ( הקטע המשובץ הוא לא דתי)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2003 00:23 |
|
| |
איקה
רק מסתברא היה יודע לענות על שאלות כאלו...
(אילו זה היה נושא תורני, ממדבש היה משיב מייד).
לכולנו, כל האחרים, פשוט אין סיכוי. וסליחה שאני מדבר בשם הרוב.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2003 23:43 |
|
| |
עוד רמז: הקטע המצוטט מתוך החיבור מתוך ספר עמנואל
"מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א), ועובר משום אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד) לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים".
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2003 15:47 |
|
| |
פרטים על ספר עימנואל
הספר היחידי מבין ספרי האינקונבולא (ספרים שנדפסו מראשית הדפוס (העברי משנת 1475) ועד שנת 1500),שהי' ספר "לא דתי" (שלילי) אלא ספר סטירי, נדפס לראשונה בברישא בשנת 1491, ושנית בקושטא (טורקיה) בשנת 1514
אז אפשר לשער את תקופתו בערך
זה קשה הפעם!
תוקן על ידי - איקה - 22/10/2003 15:51:01
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2003 13:52 |
|
| |
ועוד רמז: "ספר עמנואל" או "מחברות עמנואל"
שנבחר קטע ממנו לשילוב בחיבורו המפורסם.
|
|
|
|
|
