shlomo811: "הוכחות אמפיריות לבורא"
מספר הוכחות אמפיריות FOR DUMMIES שמצאתי
מציאות הבורא
---------------------
תוכן עניינים:
-------------------
1. התחדשות מתמדת
2. סדר מעיד על תכנון ומתכנן
3. מקור האנרגיה
4. הקוונטים
5. השגת תכלית (טלאולוגיה)
6. המורכבות הפסיכו-פיזי
7. החוק השני של התרמודינמיקה - אנטרופיה, אי סדר
8. הוכחה מתמטית למציאות הבורא
9. התנועה
10. תיאום והרמוניה
-------------------------------------------------------------------------------------
1. התחדשות מתמדת
-----------------------------
מציאות הא-ל אינה תשובה רק לשאלת "מי ברא את
העולם?", היא עונה גם על שאלה אחרת, בדבר ההתחדשות
המתמדת של העולם. חקר הטבע המדעי והגשמי מסתפק
בתשובה לשאלות: איך, כמה והיכן? אולם אין הוא יכול
ואינו מתיימר לענות על השאלה: "מדוע מתנהג הטבע כפי
שהוא מתנהג?". ברור לעין כל שיש מי שדואג כי הכוכבים
ינועו במסילותיהם; שריכוז החמצן בכדור הארץ יישאר
קבוע באמצעות תהליכים המחזירים את החמצן לאטמוספירה;
ששכבת האוזון סביב כדור הארץ, המסננת את הקרינה
העל-סגולה המזיקה שמקורה בשמש, תמשיך להתקיים בריכוז
קבוע ובטוח. באופן זה מתנהלים ומתרחשים כל אותם
תהליכים, גדולים כקטנים, אשר קרויים בפינו "הטבע",
שמשמעו הרגל שאין אנו טורחים לתהות על קנקנו. חז"ל
ראו "הרגל" זה בצורה שונה: "המחדש בטובו בכל יום
תמיד מעשה בראשית". התחדשות זו אינה יכולה להיות פרי
המקרה העיוור, אלא חייבת להיות תוצאה ישירה של כוח
עליון הדואג לכך שחוקי הטבע יהיו קבועים ומסודרים
ויפעלו בהתמדה מופתית.
2. סדר מעיד על תכנון ומתכנן
------------------------------------------
כעת נבסס את התחושה היסודית כי סדר, תיאום בין
חלקים שונים ופעולה הרמונית של מערכת כלשהי לקראת
תכלית ברורה מעידים על מתכנן ועל מטרה. טענה זו היא
וודאית בהכרתנו את המציאות. אם למשל יצלול אדם אל
קרקעית האוקיינוס באזור הפיליפינים (לעומק של
כ10-ק"מ!) וימצא שם חולץ פקקים, הוא ודאי לא ישער
בלבו שחתיכת מתכת זו נוצרה מעצמה על ידי תהליכים
טבעיים. סביר יותר להניח שהיא נפלה מאנייה שעברה שם.
הנחה סבירה זו היא נקודת המוצא להשקעות הענק של
ארצות הברית בהאזנה לשידורים מהחלל, שמטרתה לגלות
יצורים אינטליגנטיים ותרבויות אחרות בחלל. המאפיין
של תרבות מפותחת יהיה שידור סימנים בעלי סדר,
הרמוניה והיגיון. אלה מעידים על מתכנן ועל מבצע.
נוכל לטעון גם על דרך השלילה: כיצד יעלה על הדעת כי
העולם נוצר במקרה?! וכי קסת דיו אשר נשפכת באקראי
יכולה ליצור כתם מקרי שצורתו תהיה זהה לספר התנ"ך על
כל פרטיו, דקדוקיו, תגיו ואותיותיו? האם חבורת קופים
המתקתקת באקראי במכונת כתיבה יכולה להדפיס בין
הטקסטים חסרי המשמעות גם ספר מספריית הקונגרס
האמריקני? ועדיין אין המשל מגיע אל הנמשל. תורת
ההסתברות מלמדת אותנו כי הסיכוי שמיליון מטבעות
שנזרקו יפלו כולם על צד אחד הוא קטן כל כך, עד כי
נבצר משכל האדם לדמיין מציאות כזו. אם כן, מה נאמר
על הסיכוי לסדר באופן מקרי מיליארדי וביליוני
ביליונים של אטומים בצורת יצורים חיים בעולמנו ?
הדעה הרווחת כיום בין המדענים היא, שהחומר ביקום
הוא תוצר של פיצוץ אנרגיה אדיר המכונה המפץ הגדול.
בתחילה היה היקום עשוי ממימן והליום בלבד, ומהם
התגבשו בהדרגה הכוכבים. בהמשך, נוצרו כל שאר היסודות
בתוככי הכוכבים.
ארבעת היסודות הנפוצים ביותר ביקום הם לפי הסדר:
מימן, הליום, חמצן, פחמן. בשעה שסר פרד הויל (Hoyle)
חקר כיצד פחמן נוצר באותו כור היתוך בראשיתי של פנים
הכוכבים, מסקנתו הייתה שקשה מאוד להסביר כיצד הצליחו
הכוכבים ליצור כמות מספקת של פחמן שעליה מבוססים
החיים עלי אדמות. הוא מצא, שחלו מספר גדול מאוד של
"מקרי מזל חד-פעמיים" המעידים על ייעודם של חוקי
הטבע האמורים לייצר את הכמות הדרושה של פחמן.
לדעתם של מספר גדל והולך של מדענים, מוכיחה העובדה
שחוקי הטבע והקביעות הפיזיקלית הם כל כך מדויקים
שהיקום נוצר על ידי מקור בעל חכמה ותכנון מראש.
ד"ר דניס סקניה (Scania) (ראש מצפה החלל של
אוניברסיטת קיימברידג')
"אם תסיט ולו במעט את חוקי הטבע או את אחד
מהקבועים הפיזיקליים או אם למשל תגדיל או תקטין את
מטענו של האלקטרון, אזי יתפתח היקום באופן שונה
לחלוטין, וקרוב לוודאי שחיים אינטיליגנטיים לא יוכלו
להיווצר בו".
ד"ר פול דיוויס (Davies) (החוג לפיזיקה תאורטית
באוניברסיטת ניו קאסל)
"הדבר המדהים באמת אינו שיווי משקל מדויק כחוט
השערה של החיים עלי אדמות, אלא שיווי משקל מדויק של
היקום כולו. אילו אחד מהקבועים הפיזיקליים היה מוסט
ולו במעט, תוהו ובוהו היה שורר בכל".
"אף אם תפטור את האדם כתוצר מקריות, העובדות נשארות
בעינן, היקום באופן בלתי מוסבר מתאים בשלמות לקיומם
של חיים. כמעט הייתי אומר כי יש גורם מאחורי כל
זה".
סר פרד הויל
"ניתוח רציונלי של העובדות מלמד כי יישות על,
המנהיגה את העניינים בעולם, שיחקה עם כל חוקי
הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה; וזה מה שמוציא מכלל
אפשרות שהכוחות הפועלים בטבע הם אקראיים. אני לא
מאמין שפיזיקאי שיבדוק את הממצאים לא יוכל שלא להגיע
למסקנה הברורה שחוקי הפיזיקה הגרעינית תוכננו באופן
מחושב, וזאת לאור מה שנוצר בתוך הכוכבים."
3. מקור האנרגיה
------------------------
רבים ודאי זוכרים איך בשיעורי הטבע בבית הספר הציג
המורה מטוטלת שתנועותיה הולכות ודועכות. המורה אז
הדגיש שהמטוטלת יכולה לנוע ללא הפסק רק בחלל ריק,
כשהחיכוך בינה לבין צירה אפסי, וזאת בתנאי שיופעל
עליה כוח כמניע ראשוני.
החוק הראשון של התרמודינמיקה, חוק שימור האנרגיה,
קובע שהאנרגיה נשמרת ולא נעלמת. היא משנה צורה
ולובשת צורה, אך יש צורך במקור שייצור את האנרגיה
ההתחלתית. מהו מקור האנרגיה? האם יעלה על הדעת
שאנרגיה כה עצומה כזו של השמש נוצרה יש מאין? לכל
אנרגיה קודמת אנרגיה שמניעה אותה, מהו אפוא המקור
לאנרגיה הראשונית? מוכרח אותו המקור להיות על-טבעי,
חיצוני למערכת הפיזיקלית.
במאה ה18- דובר על מכשיר פלאי שיוכל לפעול ללא הפסק.
למכשיר קראו "פרפטואום מובילה" (תנועה מתמדת). זהו
גלגל המסתובב מעצמו על ידי שילוב של משקולות צירים
וגלגליות שונות. ההתלהבות מרעיון המכונה הנצחית כבש
את לב העולם כולו. הצאר הרוסי פטר הגדול שיגר
לגרמניה משלחת שתקנה מכונה זאת, והיה מוכן לשלם
עבורה סכומי עתק. לאכזבתו התברר שנפל קורבן לתרמית,
שכן אין נצחי בעולם מלבד יוצר העולם ומקורו.
4. הקוונטים
------------------
מכניקת הקוונטים טוענת שאין אנו יכולים לדעת את
חוקי ההתנהגות ברמת החלקיק הבודד ותנועתו. ברמה הזו
הכול אקראי, כל חלקיק מתנהג כפי ש"מוצא לנכון",
כאילו יש לו רצון ובחירה משלו, ואין כל אפשרות לחזות
את התנהגותו מראש. ואולם, באורח פלאי ובלתי מובן, סך
מסוים של פעולות ייתן תמיד אותן תוצאות ממש; אף על
פי שכל חלקיק מתנהג בצורה "קפריזית" ובלתי ניתנת
לחיזוי מראש ולמרות התנהגותו המשוללת סדר באופן
מוחלט, עדיין יוצא שסך קבוע של חלקיקים ופעולות מניב
תוצאות זהות.
זהו הגדול שבפלאים: אם ברמה האלמנטרית אין חוקיות,
אז מי הוא שדואג לתוצאות הסופיות? כיצד קורה
שה"סטיות", שברמת הפרט מתקזזות בסך הכול. סדר מעיד
על מסדר; סדר שנוצר וחוזר ונוצר באופן קבוע,
כשמרכיביו האלמנטריים מתרוצצים באי סדר מוחלט, מחייב
שהמסדר יהיה כל הזמן במקום הנכון כדי לשמור שהסדר לא
יופר.
בתקופה היוונית הקלסית, נתפס כל מאורע במציאות
הפיזיקלית כתוצאה הכרחית של סיבות שקדמו לו, ועל כן
ידיעה מלאה של ההווה נחשבה כמאפשרת לחשב בוודאות את
העתיד (הפיזיקלי). לעומת זאת, בעולם הקוונטי, ידיעת
ההווה מאפשרת לכל היותר לחשב את הסיכוי או את
ההסתברות, שאירוע מסוים יתרחש בעתיד. לפיכך, אין לנו
כיום ודאות מלאה ביחס לעתיד. עיקרון הסיבתיות מאפשר
לדעת בכל רגע נתון את מקומו ואת התנע (המכפלה של
המהירות במסה של גוף פיזיקלי) של החלקיק. הודות
לידיעה זו ניתן לעקוב אחריו ולהתוות מראש את מסלולו.
והנה בא ורנר הייזנברג, אבי עיקרון האי ודאות, והראה
שבעולם הקוונטים, כלומר בעולם המיקרוסקופי, ידיעה
מלאה מעין זו היא בלתי אפשרית. אפשר לדעת במדויק את
מקומו של החלקיק או את התנע שלו, אבל בשום פנים
ואופן לא את שניהם בעת ובעונה אחת.
למותר לציין, השאלה על אודות זהותם הכפולה של גופים
חומריים אינה קיימת בפיזיקה הקלסית - גל אינו חלקיק
וחלקיק אינו יכול להיות גל. החלקיק הוא חומר קשיח,
הממוקד בכל רגע נתון בנקודה אחת במרחב. הגל, לעומתו,
פרוס על פני שטח ומקומו במרחב אינו מוגדר. יתרה
מזאת, הגלים יכולים לבטל זה את זה, והחלקיקים אינם
יכולים. השכל הישר שלנו, העולה בקנה אחד עם הפיזיקה
הקלסית, אינו תופס מציאות שבה אפשר ששני דברים יהיו
בו זמנית גם זה וגם זה, כשם שביצה קשה אינה יכולה
להיות חביתה ולהפך.
ניסוי שני הסדקים בוצע לראשונה ב1801- בידי תומס
יאנג כדי לעמוד על מהותו האמיתית של האור. תוצאות
הניסוי אישרו בעליל את הטענה כי האור בנוי מגלים ולא
מחלקיקים, כפי שסברו מאז ימיו של ניוטון (במאה
ה17-). בניסוי של יאנג עברו קרני אור דרך שני סדקים
או חרירים זעירים במחיצה אטומה, שמרחקם זה מזה היה
קטן מאוד ופגעו במסך שהיה מוצב שם. על המסך התקבלה
תמונה של התאבכות גלים שנבעה מכך שהגלים שעברו בסדק
אחד התמזגו על פני המסך עם הגלים שעברו דרך הסדק
השני. תופעה זו מוכרת לנו היטב מתנועת הגלים בים -
כאשר שני גלים ממקור שונה נפגשים באזור השיא שלהם,
הם מתמזגים לגל ששיאו גבוה יותר מהשיא של כל אחד
משני הגלים שיצרו אותו; וכן, כאשר השיא של אחד הגלים
מתמזג עם השפל של הגל האחר הם מבטלים זה את זה.
תמונת ההתאבכות שקיבל יאנג על המסך הייתה אפוא הוכחה
חותכת למבנה הגלי של האור . כמאה שנים מאוחר יותר,
בשנת 1905, איינשטיין הוכיח בניסוי הפוטו-אלקטרי שלו
שהאור עשוי מחלקיקים, שלימים כונו פוטונים.
הפיזיקאים המופתעים עמדו במצב מוזר: ניסוי שני
הסדקים של יאנג הוכיח מעל לכל ספק שהאור גלי, ואילו
הניסוי הפוטו-אלקטרי של איינשטיין הראה שהאור
חלקיקי. ביטוי פיקנטי לממצאים סותרים אלה מצוי
ברשומות של מקבלי פרס נובל. ב1897- גילה ג'וזף ג'ון
תומסון את האלקטרונים וזיהה אותם כחלקיקים עצמאיים
באטום. על תגלית זו קיבל פרס נובל לפיזיקה בשנת
1906. בשנת 1937 זכה בנו, ג'ורג' פ' תומסון, בפרס
נובל לפיזיקה, לאחר שהוכיח שהאלקטרונים הם גלים
(אביו היה נוכח בטקס).
אם כן, ניסוי שני הסדקים מגלה שבעולם הקוונטי
מציאות כזו, שבה שני דברים הם בו זמנית זה וזה,
אפשרית; והתוצאה - היא תלויה בחוקרים המודדים. אם הם
ישתמשו בשיטה ובמכשירים שנועדו למדוד את התכונה
החלקיקית, ימצאו שהגוף הנבדק הוא אכן חלקיק. ואם
יחליטו להשתמש במערכת המודדת את התכונה הגלית, ימצאו
שהגוף הוא גל. אין טעם לנסות לשטות בכללים קוונטיים
אלה על ידי מדידת התכונה החלקיקית בניסוי שנועד
למדוד את התכונה הגלית. כל ניסיון להערים על המערכת
ולהתחכם לה נועד לכישלון, האלקטרון מתגלה כחלקיק
כאשר מודדים את מקומו, אבל הוא מתנהג כאילו היה גל
כאשר אין מודדים את מקומו.
קורבנה הראשי של ניסוי זה הוא כמובן האובייקטיביות.
על פי התורות הקלסיות, תכונה פיזיקלית ממשית אינה
משתנה כאשר מתבוננים בה או כאשר מודדים אותה. היא
נהנית ממעמד אובייקטיבי ובלתי תלוי בדעתנו ובמעשינו.
איינשטיין התקומם נגד ניסיונם של אנשי הקוונטים לסלק
את האובייקטיביות מהטבע. הוא לא היה מוכן להשלים עם
המחשבה שתכונותיו של עצם פיזיקלי, בין שהוא חלקיק
מיקרוסקופי ובין שהוא הירח, מותנות בהתבוננות מצד
החוקר, ושאם יפנה זה את גבו לאובייקט עשויות
תכונותיו להשתנות ואף להיעלם.
אם קיומו הכפול של האור חולל בקהילה המדעית מבוכה,
הגרסה הקוונטית של ניסוי שני הסדקים עוררה תדהמה.
הגרסה הקוונטית מתחילה כמו אצל יאנג, מעבירים אלומת
אור דרך שני סדקים כמעט צמודים שנחרצו במחיצה, ועל
המסך שמאחורי המחיצה מתקבלת תמונת ההתאבכות המוכרת
של גלים. ההיגיון הקלסי מצפה לראות על המסך שתי
נקודות אור מול שני הסדקים, שהרי בעבור כל פוטון
בודד העובר בסדק, אין בעולמו אלא הסדק הזה. המציאות
הקוונטית, מסתבר, פועלת על פי היגיון שונה - פוטון
בודד העובר באחד משני הסדקים מתנהג כאילו היה פרט
בתוך גל.
צבי ינאי (מנכ"ל משרד המדע ועורך כתב העת "מחשבות"
)IBM
"אם האלקטרון הוא חלקיק, כלומר גוף הנמצא בכל רגע
במקום אחד ויחיד, מדוע מופיעים על המסך פסי התאבכות
האופיניים לגלים שעברו דרך שני הסדקים בבת אחת? ואם
הוא גל, כלומר ישות פיזיקלית שיכולה להימצא בכמה
מקומות בבת אחת, מדוע הוא מתגלה במסך בנקודה אחת
ויחידה, ולא מרוח על פני אזורים נרחבים של המסך ?
תמוה מאוד איך יודע האלקטרון בעת מעברו בסדק שגם
הסדק השני פתוח, ולפיכך עליו לנהוג כפרט בתוך גל ולא
כחלקיק אוטונומי? איך יודע האלקטרון הבודד החולף
בסדק למה להשתייך - לשיא הגל (ולפיכך לנחות בתחום
פסי האור) או לשפל הגל (ולפיכך לנחות בתחום פסי הצל,
קרי: להתבטל)? מאחר שבכל אחד משני הסדקים הפתוחים
עובר בכל פעם אלקטרון בודד, עם מה הוא מתאבך? עם רוח
הרפאים שלו "?
('איך זה שפוטון אחד יכול?', "הארץ", )4.3.98
ברטרנד ראסל (פילוסוף)
"החומר הפך להיות עניין של רוחות, לא פחות מדברים
המופיעים בסיאנס ספיריטואליסטי"
("איינשטיין ובני דורו", מאת לואיס ס' פויר)
?; נילס בוהר, האיש הגדול של תורת הקוונטים
וספק ההסברים הראשי למוזרויותיה, העיד על תורת
הקוונטים כי מי שאינו מזועזע ממנה, אות הוא שלא ירד
לעומקה. ידידו של איינשטיין, אברהם פאיס, מצטט בספרו
"Niels Bohr?s Times" קטע ממכתב של איינשטיין למקס
בורן משנת 1926: "מכניקת הקוונטים מרשימה מאוד, אבל
קול פנימי אומר לי שהיא אינה הדבר האמיתי. ... בכל
מקרה, אני משוכנע שהוא [הא-ל] אינו משחק בקוביות".
5. השגת תכלית (טלאולוגיה)
-----------------------------------------
המאפיין יצירת כל מכשיר או מכונה הוא השימוש
בתכונות החומרים וניצול חוקי הטבע להשגת התכלית
שלשמה הם נוצרו. כמו המכונה, גם התא החי הוא מערכת
מאורגנת שכל חלקיה וכל התהליכים החלים בה מכוונים
להשגת התכלית הראשונית של האורגניזם החי, דהיינו
המשך הקיום האינדיווידואלי (הישרדות ה"פנוטייפ")
והתרבות או הולדת הצאצאים (הישרדות ה"גנוטייפ").
בעולם החומר הדומם אין צורך במושג התכלית ואין לו
כל משמעות. אפשר לומר שכל הנחלים שואפים אל היםד,
וכי "חופים הם לפעמים געגועים לנחל", אך למעשה
זרימת המים בנחלים היא תוצאת כוח הכבידה,
ההידרודינמיקה והתרמודינמיקה, שבהם אין למושגי
התכלית, השאיפה והגעגועים חלק ונחלה.
לעומת זאת, בכל תופעות החיים, למן הנגיף ועד לאדם,
למן רצף הנוקלאוטידים בדי-אן-אי (A.N.D) ועד למוח
האנושי ויכולת החשיבה שלו, מתגלה התכליתיות כתכונה
דומיננטית המטביעה את חותמה על המבנה ועל התפקוד
היצורים החיים באשר הם. אם כן, אפשר לראות בתכליתיות
תכונה על-טבעית או חוץ-טבעית שאינה ניתנת להסבר
מדעי, בדומה לתכונות אנושיות, לשאיפות, לגעגועים
ולבחירה חופשית.
הטלאולוגיה, השקפה בפילוסופיה המודרנית, דנה
בתכליתיות ורואה בה קטגוריה נפרדת השייכת לגמרי
לעולם הרוח ואינה ניתנת להשגה בעזרת חוקי הטבע
הגשמי. התכליתיות, לפי תפיסות אלה, היא ניגודה של
הסיבתיות המכנית, שגורסת שהכוחות הפיזיים-המכניים
בעולם הם היסוד והסיבה לכל התהליכים, ולא ייתכן כי
היא תהיה מוסברת על ידה.
במאמרו 'האם מסבירה התורשה את ההתפתחות' ("מדע",
כרך כ"ז, 1983, עמ' 116) מנתח פרופ' ישעיהו ליבוביץ'
את התפיסה הטלאולוגית בהרחבה, מתוך עיונים
בהשקפותיהם של עמנואל קאנט, קלוד ברנרד ואחרים. לפי
טענתו, "אין ביכולתנו להבין, ואפילו לדמות, כיצד
יפיקו חוקי הטבע המכניים מערכות מאורגנות", שכן
"התכליתיות של ההתפתחות, התהוות האורגניזם השלם מן
הביצה המופרית, אינה נגזרת מן הסיבתיות של הכימיה
הגנטית". חוקי הטבע אינם אלא "רשות מבצעת", ואילו
"ההתפתחות, שהמכניזם שלה עדיין פתוח לפנינו לגמרי,
היא התגלמות של רשות מחוקקת".
יש לזכור שגם בתיאוריית האבולוציה אין תשובה לבעיה
של היווצרות חיים מחומר דומם, של הופעת תכונות
טלאולוגיות לראשונה. אם כן, ברור שקיים גורם תכליתי
בתהליך החיים, גורם שאיננו פיזיקלי, המספק לאורגניזם
כוח של חיים. גורם זה נמצא מעל לתהליך המכני, ואינו
כלול בחוק הסיבתיות המכניסטי.
ישנם ביולוגים המסרבים להודות בנכונות הטלאולוגיה,
לא מפני שאינה נכונה אלא מפני שמשמעותה היא הכרה
בכוח עליון המכוון את הטבע לקראת תכלית ידועה מראש.
הביולוג פון בריקה (BRICKE) הציג בעיה זו באמרתו
השנונה כי "הטלאולוגיה היא כאותה גברת שבלעדיה אין
הביולוג יכול לחיות, אך להיראות בחברתה בציבור הוא
מתבייש".
חוקר הטבע הנס דריש חידש את הוויטליזם. על ידי
נסיונות ומחקרים הוא ניסה להוכיח קיום גורם תכליתי
בתהליך החיים, גורם שאיננו פיזיקלי, אלא רוחני
ותכליתי (אנטילכיה). דריש טען כי לאורגניזם כוח של
חיים עצמיים, הקיים מעל לתהליך המכני ואינו כלול
בחוק הסיבתיות המכניסטי, חוק השולט רק בעולם הבלתי
אורגני ואינו ניתן להעברה אל העולם האורגני.
רעיונות וויטליסטיים נמצאים גם בהשקפת עולמו של מקס
פלאנק, חוקר הטבע שפיתח את תורת הקוונטים, לפני
שהורחבה על ידי איינשטיין. לדעת פלאנק, יש להודות
בעובדה כי אין בכוחם של חוקרי הטבע לפתור בעיות של
מדעי הטבע בלי שיניחו את קיומם של גורמים מטאפיזיים
שאינם כלולים בתחום הניסיון המוחשי: "קיימים נתונים
ממשיים, בלתי תלויים בתחושות שלנו", הוא אמר. חוקי
הטבע אינם ניתנים להסבר בלי שנניח את קיומם של
גורמים מטפיזיים, גורמים שאינם כלולים בתחום הניסיון
המוחשי.
6. המורכבות הפסיכו-פיזי
-------------------------------------
האדם מורכב מגוף ומרוח. החיבור בין השניים הנו
תעלומה בלתי מובנת ולא הגיונית. איננו מבינים את
הרוח, וקשה לנו עוד יותר להבין כיצד יכולה מערכת
רוחנית להתחבר למערכת חומרית, גופנית ולהשפיע
עליה.
העובדה שהקיום בעולם החי מבטא חיבור שכזה אינו נובע
מן הביולוגיה, אלא מחוצה לה. איך החלטה, העשויה לא
מאנרגיה ולא מחומר, שאיננה שייכת לא לפיזיקה ולא
לכימיה, מסוגלת להפעיל עצבים ושרירים בלשוננו,
ברגלינו ובידינו. מצב זה, שעל פיו אירוע נפשי מחולל
לכאורה אירוע חומרי ואנרגטי, הוגדר באורח קולע בפי
ישעיהו ליבוביץ "כבעיה שאנחנו מבינים שהיא לא ניתנת
להבנה".
לנוכח ממצאים אלה אי אפשר שלא להיזכר בדבריו של אחד
מגדולי הפיזיקאים במאה שלנו, ריצ'רד פיינמן. "אני
מקווה", אמר, "שתקבלו את הטבע כפי שהוא -
אבסורדי".
אולם הדעת אינה סובלת הסתפקות בתירוץ קל וחובבני
זה. נכון יותר להבין שמקור על-אנושי יצר חיבור שכזה,
חיבור פסיכו-פיזי.
"ברוך אתה ה' רופא כל בשר, ומפליא לעשות", פירש
הרמ"א, "שקושר דבר גשמי בדבר רוחני".
7. החוק השני של התרמודינמיקה - אנטרופיה, אי סדר.
---------------------------------------------------------------------------
החוק השני של התרמודינמיקה קובע שבמערכת סגורה,
שדבר אינו נכנס אליה ודבר אינו יוצא ממנה, הולכת
האנטרופיה הכללית ועולה. האי סדר הולך וגדל כאשר
מתחממת עוגה בתוך תנור, כשמתערבב קפה בחלב או
כשמתפשט גז מפינה אחת של מיכל אל נפח המיכל כולו. אם
נטבול למשל נייר כתוב בדיו בתוך חומר ממיס ונניח
למולקולות הדיו "לטייל" על הנייר, אז האנטרופיה תעלה
והסדר ייעלם, כלומר סימני הדפוס ייטשטשו והדיו תתפזר
על פני הנייר עד שתגיע לשיווי משקל שבו היא מפוזרת
באופן אחיד. במצב זה של אנטרופיה מרבית אי אפשר עוד
לקרוא את הכתוב, והאינפורמציה שהייתה אצורה בו
נעלמה.
החוק השני של התרמודינמיקה מתאר תהליך זה, אולם הוא
איננו מסביר כיצד מלכתחילה נוצר הסדר. סדר כזה נוצר
ללא הרף בעולם אשר סביבנו ובתוכנו: זרעים נובטים
ומתפתחים לצמחים מורכבים, רשמי החושים מטביעים את
חותמם על מבנים מסודרים במוח. אף על המאמינים
באבולוציה של החיים בביוספרה שלנו מקובל שמדובר
בתהליך ארוך ומורכב של יצירת סדר, שבו היצורים
הולכים ומתפתחים לצורות מסודרות ומורכבות יותר. מנין
מתחילה התהוות זו של סדר ואינפורמציה בעולם שבו, על
פי החוק השני של התרמודינמיקה, הייתה דווקא האחידות
צריכה להשתרר? והאי סדר היה צריך לשלוט.
היינו מצפים, לפי החוק השני של התרמודינמיקה,
שישרור בטבע אי סדר גמור. היות וקיים סדר מופתי
בעולם הטבע, מן ההכרח יהיה לומר שפעל ופועל כוח
חיצוני המכוון לקראת הסדר בניגוד לחוק השני של
התרמודינמיקה.
פרופ' עמנואל קאנט
"קיים אלוקים הואיל והטבע אף בתוהו ובוהו אינו יכול
אלא לנהוג באופן מסודר כהלכה ... כל היצורים קשורים
בסיבה אחת, שהיא תבונתו של אלוקים. לכן אין ביכולתם
לגרור תוצאות שונות מאלו המביאות לתפיסת השלמות של
אותו מושג אלוקי עצמו."
(תורת הטבע הכללית ותורת השמים)
פרופ' מ' זולה
"הביולוגים קבעו שהחיים יוצרים צורות עדינות
ומשוכללות יותר ויותר. ותהליך זה אינו מובן בלי
האמונה בקיומה של תבונה עולמית עליונה, המכוונת את
היצירה בחכמה ובתכלית."
(מבוא לפילוסופיה, עמ' )213
8. הוכחה מתמטית למציאות הבורא
--------------------------------------------------
סכום ההסתברויות ]P?[ של כל האפשרויות PN[[
שווה לאחד.
דהיינו: P1+P2+P3+...Pn=1
דוגמאות:
1) בהטלת מטבע: P1 הוא ההסתברות שהמטבע ייפול על
צד A. כלומר A = 0.5
P2
הוא ההסתברות שייפול על צד B. כלומר B = 0.5
P1+
P2 = 1
סך כל האפשרויות הקימות במקרה זה הוא שתיים
ולכן : P1.+ P2=1
2) בהטלת קוביה: P1-6=1?
P1+P2+P3+P4+P5+P6=1
כל אחת מההסתברויות שווה ל[0.16- היות והשטח
לכל צלע זהה ]
ההסתברות של כל אחת מהאפשרויות אינה זהה בהכרח.
ככל שההסתברות קרובה ל1-, כלומר גדולה יותר, כך היא
ודאית יותר. ככל שההסתברות קרובה ל0-, כלומר קטנה
יותר, כך היא משוללת יותר.
לגבי כל אירוע יש לבדוק את מספר ההסתברויות
האפשריות להתרחשותו.
ניקח את עולמנו ונבדוק: קיימות לגביו שתי אפשרויות
בלבד - או שהעולם שהוא מתוכנן או שנוצר במקרה.
P1 הוא הסיכוי שעולם מתוכנן.
P2 הוא הסיכוי שהעולם נוצר במקרה.
אם P1+P2=1 הרי ש- P1=1-P2
כשנדע מהו P2 , נוכל לדעת מהו P1
מדען האבולוציה לקומט דה נואי טרח לחשב את הסיכוי
להיווצרותה המקרית של פרודת חלבון יחידה, ומצא כי
הסיכוי להיווצרות אקראית הוא אחת ל- 10-243. אם רק
נזכור שתא חי אחד מורכב ממאות פרודות של חלבון בנוסף
לחומרים מורכבים אחרים, ניווכח שהסיכוי להיווצרות
אקראית הוא בלתי אפשרי ושואף לאפס.
לסיכום:
P=1?
P1+P2=1
P1=1-P2
מכיוון ש- ?[ P2?0;שואף ]
P1. ?1
ברור שהסיכוי לעולם מתוכנן קרוב מאוד ל1-, ושהסיכוי
שהעולם נוצר במקרה קרוב מאוד לאפס.
מהדברים האמורים עולה, שכדי לראות את העולם כאילו
נוצר במקרה נדרשת אמונה בדבר שאינו מתקבל על הדעת.
לעומת זאת, ההכרה שהעולם מתוכנן מוכחת וסבירה
ביותר.
9. התנועה
---------------
המתבונן בטבע נוכח לדעת כי תנועות רבות בעולם: מהן
תנועות של כוכבי הלכת, ומהן תנועות של חלקיקים סביב
לאטום, וכן הלאה. אצל המתבונן עולות שתי שאלות:
מהיכן נובעת אותה תנועה? והתיתכן תנועה ללא מניע
ראשוני? כל דבר הקיים בעולם נמצא בתהליך מתמיד של
שינוי צורה. אריסטו קרא לתהליך זה תנועה. גרגיר
החיטה הנזרע באדמה נובט והופך לשיבולת; התינוק גדל
והופך לגבר; המים הופכים לקרח או לאדים; האבנים
לאבק. ישנו קצב קבוע בתמורות. עונות השנה באות,
חולפות וחוזרות חלילה במחזור חדש. הכול משתנה, פושט
ולובש צורה. ביצת היונה הופכת לאפרוח ואחר כך ליונה.
הזרע הופך לפרח ואחר כך לפרי, וכן הלאה אצל כל
היצורים. אבל כיצד נגרמת תנועה מתמדת זו? מבלי
להיכנס לפרטיה המסובכים של תורת אריסטו, אפשר לנסח
את התשובה בזו הלשון: "משהו", שאינו כפוף לתנועה,
גורם את התנועה בעולם.
הרמב"ם
"המצוי הזה הוא אלוקי העולם אדון כל הארץ, והוא
המנהיג הגלגל בכוח שאין לו קץ ותכלית, בכוח שאין לו
הפסק, שהגלגל סובב תמיד, ואי אפשר שייסוב בלא
המסובב, והוא ברוך הוא המסובב אותו בלא יד ובלא
גוף."
(רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פ"א)
אריסטו
"הא-ל הוא סיבת הסיבות מניע ראשון ובלתי מונע יוצר
הצורות. והוא עיקרון החיים ותכליתם (אנטילכיה)."
"קיים משהו שאינו כפוף לתנועה והגורם את התנועה
בעולם. על ידי התנועה, דהיינו השינוי המתמיד, פושטים
הדברים בעולם צורות פחות משוכללות ולובשים צורות
משוכללות יותר, כלומר התנועה היא הליכה לקראת שלמות.
ובכן יש להסיק שקיימת ישות שהיא כליל השלמות ומטרת
התנועה בעולם."
(מ' זולה , מבוא לפילוסופיה, עמ' )412
פרופ' ורנר הייזנברג
"החומר כמרץ מרוכז נמצא בתנועה מתמדת של אלקטרונים
המסתובבים סביב לגרעין האטום. החומר מכיל מערכת שמש
שלמה בזעיר אנפין, ומערכת זו היא בעלת תנועה מכוונת
כאילו מונעת על ידי תבונה מתכננת עליונה."
(מ' זולה , מבוא לפילוסופיה, עמ' )412
10. תיאום והרמוניה
-----------------------------
תופעת החיים ייחודית בזכות התיאום המופלא בין
תהליכים מורכבים, כימיים ופיזיקליים, המערבים מספר
עצום של מולקולות שונות. רוב המולקולות מוכרות
למדענים, רבים מן התהליכים ידועים, אולם עדיין לוט
בערפל כיצד התמקדו כל אלה בזמן ובמקום לכדי יחידה
הפועלת בהרמוניה, הלוא היא התא החי. היכרותנו עם
פרטי התהליכים של התא החי אינה מותירה שום ספק לגבי
המסקנה שלא ייתכן מעבר חד מחומר דומם לחומר חי,
שהופעת החיים אינה יכולה להיות אירוע פתאומי.
כבר במאה ה19- הוכיח לואי פסטר כי גם היצורים
הפרימיטיביים ביותר אינם נוצרים מחומר דומם. כשם שלא
ייתכן כי מטוס סילון או אפילו שעון פשוט ייווצרו
מאליהם מתוך צירופם המקרי של חומרים ועצמים אלה
ואחרים, כך ברור כיום, לאור הישגי הביולוגיה
המולקולרית, שצירופם האקראי של המבנים המולקולריים
המורכבים המקיימים את התא החי, אפילו הפרימיטיבי
ביותר, לא ייתכן.
פרופ' סטיבן רוז, (ראש המחלקה לביולוגיה באוניברסיטה
הפתוחה שבמבואות לונדון)
"המוח האנושי הממוצע מכיל כמאה מיליארדי נוירונים,
תאי עצב. הם מוליכים את הזרמים הכימיים והחשמליים
בגופנו. את תאי המוח סובבים לפחות עשרה טריליוני
סינפסות, שהן בקיעים זעירים, מעין שבילים, המקשרות
בין הנוירונים, ודרכן מועברות התשדורות מתא אחד
למשנהו. בכל רגע נתון, זורמים מיליוני אימפולסים,
דחפים, דרך הנוירונים והסינפסות שבגולגולתנו,
ומעוררים את הרשת המוחית העדינה והסבוכה הזו לקדחת
של פעילות איתות והעברת הודעות."
('המוח', "יתד נאמן", י"ט בחשוון תשנ"ח)
דיוויד יום (פילוסוף אנגלי)
"הסתכל סביב העולם, התבונן בו בשלמותו ובכל חלק
שלו, תמצא שאין זו אלא מכונה גדולה אחת, מחולקת
למספר אינסופי של מכונות קטנות ... כל המכונות
השונות הללו, אפילו חלקיהן הזעירים ביותר מותאמות זו
לזו בדייקנות המעוררת הערצה."
(מתוך: קארל סאגן, "מוחו של בורוקה", עמ' )139
([email protected])
 |
|
|
