| נשלח ב-17/7/2003 22:38 |
 |
| |
מורה נבוכים ח"א פ"א (6)
הפרק הראשון הוא אחד הקלים במורה נבוכים. הנושא הראשי שלו הוא בירור כללי השימוש הנכונים והלא נכונים במלים "צלם" ו"דמות" והטיות אחרות שלהן.
נושא משני אך רב חשיבות הוא הסבר לתפיסה הפיזיקלית של האלקים אצל ההמון.
כפי שלמדנו בהקדמה, אחת הסיבות שגורמת לתפיסה לא נכונה של האלקים היא השימוש החופשי והבלתי זהיר (אך הבלתי נמנע) במלים בנות משמעות כפולה במקרא. הפתרון הוא לעסוק בפילוסופיה במובן מודרני: לנתח מלים ולעמוד על המשמעות הכפולה שלהן.
האם יש בזה לפתור את הבעיות הפילוסופיות שמעוררת שפת המקרא? נראה בעצמנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 20:13 |
|
| |
אריק, הצמדות לפשט המקראות לכשעצמה לא יכולה להחשב כ"תרוץ"
.
הרי גם אדם שיסבור שדין התורה הוא "עין תחת עין" כפשט המקראות יחשב לכופר בתורה.
לכן פשט המקראות לכשעצמו אינו בעיה. במיוחד לאור שיטת הרמב"ם שאת המקראות יש לתאם עם המושכל ולא להיפך.
מדוע התורה ניסתה ל"בלבל"? יתכן מאד שבעניין הזה היא כלל לא ניסתה לבלבל. אבל שוב, זה לא משנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 11:29 |
|
| |
אריק,
אני מתקשה בכך זה מכבר.
גם היום,אם תעשה חקר שווקים בנושא אצל צעירים,גם
במגזר החרדי,תופתע מן התשובות.כנראה אף כך בזמן הרמב"ם.
ראיתי שגם הרמ"מ שולזינגר באחד מכרכי "משמר הלוי"
מתקשה בכך,אבל סבור שגם ילדים בטוחים ש"אינו גוף
ואין לו דמות הגוף" תרוץ שאני חולק עליו,בהתאם למציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 09:10 |
|
| |
ספרן,
אם כדבריך איך הרמב"ם טוען שמי שמגשים כפשוטם של מקראות הוא מין?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 08:52 |
|
| |
אריק,
"בן חמש למקרא" [אבות]
ומיימוני אולי יוסיף[מיסוד שד"ל] שהתורה ניתנה בתקופה
שלפני הפשטת עניינים אלה מגשמיותם,שנפוצה באופן רחב,
בעיקר אחרי מאבקו של הרמב"ם בנושא.
ומן ההיבט ההלכתי,ראה אריכות ב"פשוטו של מקרא" להרב
קופרמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 08:22 |
|
| |
מיימוני,
הואיל ואשכול זו הוקפץ ארשה לעצמי לשאול שאלה שקשורה לנושא.
כידוע, חלק ראשון של מורה נבוכים משמש כמילון/לקסיקון והרנב"ם מאריך לסלק את הגשמות מהביטויים המגשימים. בפרק כו כותב הרמב"ם שאונקלוס בתרגומו מתרגם בצורה שתסלק את ההגשמה.
כגון שמיעה הופכת לקבלה וכו'.
מדוע א"כ התורה נכתבה בביטויים מטעים ולא כמו שתרגם אונקלוס, למשל במקום 'בנטותי את ידי' שיכתב 'בהראותי את גבורתי'.
מדוע התורה מכשילה אותנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2005 20:28 |
|
| |
ראה במורה נבוכים מהדורת שוורץ, כאן:
http://taupress.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_41.htm
עיין שם בהערות שוליים.
להרחבה ראה בספרו של לוינגר, הרמב"ם כפילוסוף ופוסק, בפרק שדן ביחס התורה שבעל פה לתורה שבכתב, וראה עוד בספרו של יעקב בלידשטין, סמכות ומרי בהלכת הרמב"ם
פירוש נרחב להלכות ממרים א-ד. וראה עוד בספר השיחות של ליבוביץ' על פרקי טעמי המצוות, בפרק שמתייחס לפרק זה במורה נבוכים, עיין שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2005 20:26 |
|
| |
בר בי רב
לא נגיע אפילו לפרק הבא כי אין לי זמן.
אבל בנוגע לשאלתך, אנא פתח אשכול חדש, כי לא זה הנושא באשכול זה.
תודה ועמך הסליחה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2005 19:33 |
|
| |
יש לי תהיה בדברי הרמב"ם בח"ג של המו"נ.
לפי קצב הלימוד כאן יש סיכוי שתוך כמה מאות שנים אולי נגיע לח"ג ולכן תסלחו לי אם אתפרץ כאן.
בח"ג בפרק מא כותב הרמב"ם לגבי עונשי ב"ד למי שהשחית אבר של חברו.
"ומי שהשחית אבר מאבדים לו כמותו , כאשר ייתן מום באדם כן יינתן בו .
ואל תטריד את מחשבותך במה שאנו עונשים כאן בתשלומין, כי הכוונה עתה לתת טעם למקראות לא ליתן טעמים לתורה שבעל פה, עם מה שיש לי בדין זה סברא אשמיענה בעל פה"
ובכן, דברי הרמב"ם כאן הם די מסתוריים.
ראשית , מה היא ההסתייגות והאבחנה בין הטעם למקרא ולטעם לתורה שבע"פ , האין הם דבר אחד ?
זאת ועוד מהו המסתורין בסברא שאפשר להשמיעה רק בע"פ והרמב"ם חשש מלכתבו עלי ספר ?
האם הרמב"ם מבחין ומפריד בין דין התורה של עין תחת עין לדברי חז"ל הקובעים שהכוונה לממון ?
אני מתאר לעצמי שחוקרי רמב"ם מסוימים קפצו כאן על המציאה, וכבר הרב קאפח כותב בהערותיו : "כבר ניסו מפרשים אחדים לשער השערות בכוונת רבנו, ואינם אלא דברי ניחוש".
אני מבקש ממי שיש לו ספרים או ידיעות מה בקשו המפרשים לומר בדעת הרמב"ם, וכן ממי שיש לו תובנה משלו לדבריו, אנא פרשוה לנו.
תוקן על ידי - בר_בי_רב - 25/05/2005 19:36:46
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2004 11:48 |
|
| |
ארץ החיים
ברוך בואך אל הפורום!
הנושא שהעלית, גם אם נגעתי בו אני לראשונה - דרשת חלק הפסוק "מבשרי אחזה א-לוה" - ראוי גם ראוי לאשכול משלו.
אני מציע שתעתיק את דבריך לשם, ושם, באשכול מיוחד, נדון בו כולנו בעז"ה.
מן הסתם זה כבר יהיה בשנה הבאה...
כתיבה וחתימה טובה
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2004 03:23 |
|
| |
לר' מיימוני,
כדי להבין את שיטת המקובלים מה פירוש מבשרי אחזה אלוק' צריך להבין, שיש סיבה לא לפרש את הפסוק כפשוטו.
א'. בפשט הפסוק, מדוע מבשרי? למה לא מעצמותי ומגידיי וממוחי ומליבי, למה נאמר בדווקא "מבשרי.
ב. משמעות המילה "אחזה" מורה על משהו שלא נראה בשטחיות, מזהו שמריך חזיון מיוחד. מדוע?
אמור איפו, הפשט ישאר כפשוטו, אבל ודאי יש מקום לפירושים נוספים. וכאן נכנסו המקובלים.
ג. דברי חכם אחד המובא בתשו' הריב"ש שכתב הנוצרים מאמיני הישילוש, והמקובלים מאמיני האשיריות (י ספירות). נו, ניקל לשער שמדובר במליצה פשטנית, לא עד כדי כך הגיעו. אכן?!
א"כ מה בכל זאת קורה כאן איך זה שהם מאמינים בי' ספירות?
אם יהיה לך תירוץ לזה, (וכדאי לראות לכל הפחות את שומר אמונים הקדמון בנושא), תוכל לדעתי גם ליישב את תמיהתך על ר' חיים ויטאל, בלי שתזדקק לומר שהוא מאמין בהגשמה. כ"כ ברור מאוד ששיטת הרח"ו אינה כשיטת הטובים הטועים שמזכיר הראב"ד.
תוקן על ידי - ארץ_החיים - 15/09/2004 3:31:29
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2003 23:39 |
|
| |
'הומו פרקציו'
Homo Precatio
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2003 09:57 |
|
| |
איפכא
ובכל זאת, כמה הערות.
א. גישתו של האוקינג נראית לי מפוקפקת. כמובן, איני פיזיקאי, אבל הרושם שלי הוא שהוא בונה תיאוריות שאין להן שום בסיס וחיבור למציאות הקיימת. לכן הייתי מנסח הפוך: התיאוריות של האוקינג הצטרפו לפנטסיות של ה. ג. וולס...
ב. הפיזיקה של אריסטו ובני דורו התבססה על עיקרון פשוט שהיה בעיניהם אינטואיטיבי: הסברת הידוע על פי הידוע.
אנו היום משתדלים להישמר מטעות זו. מזה כמה מאות שנים, מאז האסכולה האמפיריציסטית של לוק ויום לפחות, ובמיוחד מאז קאנט, אנו מקבלים שכל מה שידוע לנו על המציאות אינו אלא אוסף חלקי של פרדיקטים, שאותו אנו מנסים לקשר בתיאוריה. אבל אין לנו, כלומר למדעים המדוייקים, שום יומרה להכיר את המהויות שהעסיקו את הדורות המדעיים והפילוסופיים של התקופות הקודמות.
ג. אריסטו זכה להצלחה בלוגיקה מפני שניתח את מבני השפה כמסמלים את צורות החשיבה וממילא את צורות המציאות. יש כאן הנחות יסוד לגבי החפיפה בין החשיבה, השפה והמציאות. הנחות יסוד אלו בוקרו בצדק בידי הפילוסופיה האנליטית (וזה הדבר הטוב היחיד שיש לי לומר עליה...).
עם זאת, אריסטו גם טבע מונחים וקטגוריות, שהפכו לחלק מן החשיבה שלנו. היום אני מוצא שיהיה זה בלתי אפשרי לענות על השאלה אם הקטגוריה של בכוח-בפועל היא המצאה של שכלנו או תיאור ראשוני של יסודות המציאות, לא רק בביולוגיה אלא גם בפיזיקה (צא וראה את המושג של אנרגיה פוטנציאלית).
ד. אחרון חביב. היטבת לעשות, לדעתי, כשהדגשת כי ההתגלות היא מקור נוסף ואחר של מידע. כמובן, יש כאלו שיפרשו את ההתגלות באופן מצומצם בהרבה...
לדעתי, השכל הפיזיקלי והפילוסופי בנוסח היווני מחמיץ חלק מההיכרות שלנו עם האלקים. היכרות שמתבצעת לא רק באמצעות השגות שכליות של טיהור המושגים המושאלים והפיכתם לתארי פעולה (דוגמא: אי אפשר לומר על הא' שהוא טוב, אלא שהנהגותיו בבריאה ובניהול העולם הן טובות) - אלא כשיטת ר' נחמן, ההוגה הגדול, גם מתוך הדיאלוג שאנו מנהלים איתו דרך התפילה ואולי כל המצוות כולן. האדם אינו רק "הומו ספיינס" אלא "האדם המתפלל" ?(האם מישהו יודע כיצד אומרים זאת בלטינית?).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2003 08:27 |
|
| |
This whole issue of trying to put God in a mold or frame that will fit in with our oh so limited perception of reality awakens the same questions I recently asked a friend, I would like to hear if and where I'm wrong.
So here goes:
God- the conjuring of a certain entity totally outside the realm of our conception, to the extent that even our conception of the word entity does not really relate to Him which to me seems like that is really philosophizing Him out of existence (uh oh, here I go again using a word "existence" that doesn't apply to Him)
My problem with this is, how can we justify a discourse on an issue that is admittedly outside our realm of knowledge?
Even if we will not use the Rambam as a our source to prove the impossibility of knowing God, I would still argue that we don't have any logical reason to assume that God is knowable to us. Isn't it obvious that the only knowledge that we have is what we perceive with our senses, would anybody argue that we would have been able to perceive the emotion of love, anger, etc. without having experienced it? Or at least heard about it from somebody that did. Can a blind man grasp the concept of color? So why try to understand an entity that we have no clue as to His characterization?
My argument is almost tautological; you don't know what you don't know.
The raw data available to us to try to decipher God (aside from revelation) is miniscule at best, much much less than the Greek philosophers had on the physical universe, and look at their deion of the universe, it's totally obsolete. Aristotle had very solid ground to believe that the reason fire pulls upward is because its root is the sun which is high above, how do we expect him to know that heat is a form of energy that makes matter/molecules expand which in turn makes these air molecules lighter so that the hot air is forced up by the more heavy cold air. Did he really have to know that the air is full of matter/molecules? Facts are truly stranger than fiction (H G Wells's time machine fiction has entered the realm of fact with Stephen Hawking's wormholes). So when we try to gain some factual knowledge in a realm where we have no firsthand data to work with, it seems to be an exercise in futility
Let's leave the unknowable, unknown.
Strangely enough the only part of the Aristotelian Weltanschauung that's still around is his metaphysics and philosophy, i.e. the ''soft sciences'', the ones that he had the least hard data. But you know why that is? Because we don't have any way to disprove it, there are no annoying facts that can falsify any of his fancy theories. But that only tells me something about the nature of theories when they are not accountable to empirical testing.
But all these issues about understanding God, may be irrelevant, it may very well be that it is totally unimportant to understand Him. What we need to know is that whatever He/She/It/Them is, shouldn't be of consequence, the only relevant knowledge is that this world is run according to certain rules that to our mind resembles 'as if' there is a personable ruler that watches and minds us, who listens and cares for us. The keyword being 'as if'. Why the world runs in such a way, can we decipher Him through His actions? No! The data is much to little to dare that, and our perception is too completely shackled to our senses, which know only things of a realm that, we are trying to avoid when talking about Him. But maybe that is unimportant
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2003 08:04 |
|
| |
הרב מיימוני שליט"א
כתבת "אך מהיכן מגיעה המרכיב של "משכילים"? " כמדומה שהרמב"ם מוכיחו מ 'מראיהן דמות אדם להנה'
בדרך אגב, החידוש הכי גדול [לענ"ד] בפירושו של הרמב"ם על מעשה מרכבה של יחזקאל הוא, שמדבריו משמע [עכ"פ לפי מפרשי הרמב"ם שם טוב ואפודי וגם האברבנאל בהקדמתו ליחזקאל] שהמרכבה ביחזקאל היא האסטרונמיה והפיזקה וכו' לפי שיטת המדענים בזמנו של יחזקאל ובזה מתרץ הרמב"ם למה נמצא ביחזקאל מדעים שעכשיו כבר נתבררו אחרת.
ההשלכות הם מאד רציניות
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2003 09:32 |
|
| |
מסתברא
סיכומך לשיטתי הוא נפלא. יותר מיימוני ממיימוני. כוונתי בעיקר לסיכום בדף הקודם.
אך מה שאתה דורש לשבח, אני דורש לגנאי. ולכך התכוונתי בביקורת של הרמב"ם על התירוץ שהאלקים "יותר גדול ובהיר".
הרמב"ם מונע כל אפשרות לדבר על אלקים, לפחות באופן שמגלה עליו תארי מהות.
המקובלים מייחסים לו תארי מהות, ובשעה שהם נתקלים בביקורת בנוסח הרמב"ם, הם מייד טוענים - גם לעצמם - שזה "רוחני".
בעיני, ההתחמקות למישור "רוחני" היא מעין התירוץ של הטועים לפי הרמב"ם בפרק א', שמקבלים את לשון התורה כפשוטה אלא שהכל רק "יותר גדול ויותר בהיר".
עוד נראה לי, כפי שכתבתי בעבר, שההבדל בין המקובלים לבין הרמב"ם הוא כזה: לכולנו יש שאיפה או נטיה בכוחות הנפש לדעת רז אלקים. אלא שהרמב"ם וההולכים בדרכו מכירים בחוסר האפשרות העקרונית לכך והמקובלים מנסים לדחוק ולהיכנס במקום שאין מבוא כלל.
לגבי מה שכתבת שהמקובלים קרובים למשמעות המקורית של המקרא - בזה יש לי עוד מחלוקת איתך. אני סבור שהמקרא מדבר אלינו בדיוק בשפת בני אדם, לפי מושגינו. ולא בגלל שמושגים אלו נכונים לגבי עולמות רוחניים, אלא בגלל שצריך לדבר עם אדם בשפה שהוא מבין. וכן כתבת בעצמך. אלא שאתה - ולא רק אתה - סבור שזו גישה מאוחרת, בעקבות הפילוסופיה. ואני סבור שאדם אינו זקוק ללמוד את הפילוסופיה של הרמב"ם כדי להבין ענין כה פשוט ויסודי.
על כל פנים, תודה על ההבהרה המופלאה.
***
ב"פ, עלי לעיין בקטע שהבאת משומר אמונים ואז אשתדל לענות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
