| נשלח ב-19/7/2003 21:59 |
 |
| |
כן בנות צלפחד דוברות - לשחרית וסיעתה
שבוע רודף שבוע. פרשה רודפת פרשה
וסוף סוף יש פרשה שאחרי מאמצים לא קלים יכולות בנות ישראל שכבודן לאו דווקא פנימה לשאוף אביסלע אידישע פימינסטישע נאחעס.
עורך המאמר הרב יעקב הלוי פילבר
הדעה הרווחת היא שהאשה לפי מקורות היהדות היא פסיבית באישיותה, וטפלה לגבר, רגילים לראות אותה כיצור כנוע ונשלט העושה רצונם של הגברים. סמך לתחושה הזאת הם לכאורה הכתובים: ''אעשה לו עזר כנגדו'', או התשובה לשאלה: ''איה שרה אשתך?'' ויאמר: ''הנה באהל'', ובמיוחד מאמר חז''ל (ילק''ש שופטים מב): ''אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה''. אבל מפרשיות התורה מצטיירת לנו תמונה אחרת של אשה, לא נכנעת ונגררת, אלא עומדת על דעתה ובמקום שיש צורך היא מבקרת ואף פועלת בניגוד לדעתם של הגברים. הדוגמא הראשונה גם אם אינה מחמיאה לאשה, כבר בה אנו מוצאים את האשה כיוזמת, כבחטא אדם הראשון שהאשה היתה יוזמת ואדם הוא שנגרר אחריה, כפי שהוא מעיד על עצמו: ''האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל''. אבל מכאן ואילך אנו נפגשים בפרשיות התורה עם נשים שיוזמתן הביאה ברכה והיתה להן השפעה על עיצוב עתידו של עם ישראל. שרה אמנו, אל אף צניעותה והסתגרותה באוהל, היתה כבר מראשית דרכם שותפה שוות ערך לאברהם, ככתוב: ''את הנפש אשר עשו בחרן – שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים'' (רש''י). וכשהדבר נוגע לחינוכו של יצחק היא חולקת על דרכו של אברהם, והקב''ה מסכים לדרכה של שרה ואומר לאברהם: ''כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'', ועל כך אמרו (שמו''ר א): ''שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות''. כשרה, גם רבקה אינה מסכימה לדרכו של בעלה יצחק, והיא יוזמת מהלך שברכת יצחק לעשו תעבור ליעקב. כך מוצאים אנו גם אצל רחל ולאה התנהלות עצמאית, שבניגוד לתוכניתו של יעקב הן מעצבות אחרת את הרכב ביתו. גם תמר, שאינה משלימה עם ייאושו של יהודה, נוטלת יוזמה שממנה זכינו לאורו של משיח. לרשימת הנשים היוזמות מצטרפת מרים, המוכיחה את אביה שהתייאש מן הגאולה וגירש את אשתו, והיא מחזירה את הגלגל לקדמותו, ובזכות עמידתה נולד משה רבנו.
אבל לא רק נשים בודדות, אלא גם כלל הנשים עמדו על הגובה, כך בחטא העגל ובחטא המרגלים, כמו שמובא במדרש (במד''ר כא): ''אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצים, שאמר להם אהרן 'פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם' – לא רצו הנשים ומיחו בבעליהן. והנשים לא נשתתפו עמהן בחטא העגל, וכן במרגלים שהוציאו דיבה… אבל הנשים לא היו עמהם בעצה''.
אל החבורה הנכבדת של הנשים היוזמות, שאינן מקבלות כמובן מאליו את דעתם של האחרים, אנו מוצאים גם את בנות צלפחד, ''שהיו מחבבות את הארץ, הגברים אומרים: 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' והן אומרות: 'תנה לנו אחוזה'(רש''י). הן עומדות על זכותן ואינן מוותרות עליה, אבל אין הן מתלהמות בדרישתן ואינן אומרות את דבריהן בהתרגשות, אלא עורכות את טענותיהן בשום שכל. הן יודעות שהצלחתן תלויה באחדותן, על כן תחילה הן מתאספות ומטכסות עצה ביחד כמו שמובא במדרש (ספרי, במדבר כז א): ''ותקרבנה בנות צלפחד כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה'', וכשרואות שלא יזכו לתשומת לב מהגברים הן משליכות את יהבן על ריבונו של עולם, כמו שמובא במדרש (ספרי במדבר כז א): ''אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום, בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מעל הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל, שנאמר: 'ורחמיו על כל מעשיו'''. ועל כך כתב המלב''ים: ''וכאשר הסכימו (בנות צלפחד) שאי אפשר שלא ריחם ה' עליהם לתת להם שארית בארץ, עמדו לפני משה'' ככתוב: ''ותעמודנה לפני משה''}. וכאן כל אחת מהן מציגה טענה אחרת: ''ראשונה אמרה: 'אבינו מת במדבר', שניה אמרה: 'והוא לא היה בתוך העדה', שלישית אמרה: 'למה יגרע שם אבינו', רביעית אמרה: 'כי אין לו בן', חמישית אמרה: 'תנה לנו נחלה'''. משה נאלץ להגיש את משפטן לפני ה' והקב''ה מקבל את טענתן ואומר: ''כן בנות צלפחד דוברות'', ועל כך אמרו: ''אשרי אדם שהקב''ה מודה לדבריו''.
http://kehilot.moreshet.co.il//web/parash/display_gilon.asp?Modul=11&kod_gilon=3790&codeClient=64#11224
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2003 00:04 |
|
| |
שחרית
הכינוי מבטא את מגמת המהפכה (לטענת הכותב למעלה)!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2003 21:26 |
|
| |
אם כל המהפכנות שבתופעה של נשים רבות מתמצה בכינוי שנבחר להן, דיינו...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2003 02:52 |
|
| |
ניקלאסי, ראיתי קודם באשכול השגוי והשארתי את המלאכה שם לחברתי שחרית, אך סקרנותי לא עומדת לי יותר. התוכל להסביר מהם אותם "טעמים חתרניים" הכרוכים ב"רבה"? מי הוא זה ואיזה הוא החותר, ומדוע? איך הצלחת להלביש על העניין הלשוני הדי בנאלי תאוריית קונספירציה?
ה"נון" הזאת הופכת מילה לשם תואר: רבנית = מי שהיא של רב (היינו אשתו), עצבנית = מי שעצביה רגישים, דאגנית = מי שדאגותיה מרובות, טרחנית = מי שמטריחה את הבריות. לא אני המצאתי.
"רבה" אינו שם תואר, זהו שם עצם. כמו רב, רק ממין נקבה. כמו ילד – ילדה, כבש – כבשה, חתול – חתולה. זה קל.
ועל מנת שלא אראה כמי שסתם קופצת, שמתי פעמי למילון (אבן שושן הישן והטוב, במהדורה הקודמת לסמיכת הרבה הראשונה, שבעניין מועדו אני סומכת על שחרית), ושם מצאתי: רבנית – אשת רב. לא נגעתי, כמו שאומרים. מה לעשות?
(תוקן מחמת בלבול הקשור, מן הסתם, בשעה המאוחרת..)
תוקן על ידי - חבצל_ת - 11/09/2003 2:54:29
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2003 02:00 |
|
| |
הודעת שחרית שהועברה מאשכול אחר.
שחרית:
ניקלסי,
אני מסכימה עם חברתי ורעתי חבצלת. התואר 'רבנית' הוא תואר שנרכש באמצעות נישואין לרב ואילו התואר 'רבה' הוא תואר שרוכשת אישה בעצמה באמצעות לימודיה והשגתה וכו'.
ואולי תסכים להאיר את עינינו למה התכוונת באומרך: "שילוב כלאיים" על איזה "עיוות" אתה מדבר ומהם ה"טעמים החתרניים".
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2003 02:28 |
|
| |
רציו, זהו רעיון שנתתי לו דעתי ברצינות מיוחדת, בהיותי, למיצער, נתינה של המלכה אליזבת (ושל הנסיך פיליפ). נראה לי שאחרנו קצת את הרכבת, ולקרוא לו Queeno עלול לעורר אצלו אי נוחות מסויימת, מה עוד שהוא ידוע בדעות הקדומות שהוא מחזיק ביחס לכל מה שאינו לבן, אנגליקני, הטרוסקסואלי ומיוחס, ושאינו ידוע בדרך ארץ שלו ביחסו לזר ולשונה.
אבל אני שואלת את עצמי, מדוע לבני הזוג של המלכה, המלך או, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הרב או הרבה, יש למצוא כינוי מיוחד משלהם?
בתוך עמי (כאן, באלביון המעתירה) אני יושבת, ויודעת שמצפים מאשת הכומר (שאין לה, אגב, כינוי מיוחד, ככל הידוע לי) שתגיש תה של חמש לנשות הקהילה, תארגן ירידי צדקה, ותישא בבעלה עיניים מעריצות עת הוא נושא את הדרשה השבועית. כל כולה כלי לשרת את עבודתו. כך גם הרבע'צן, בהבדלים המתבקשים, כל כולה "אישתו של". מדוע?
"והיו לבשר אחד" – האם גם במובן הרעיוני והקהילתי משמע? אינני חושבת. בתוך המשפחה כמובן ששני בני הזוג, כל אחד ומקומו, הם בשר אחד רעיוני, ריגשי וכיוצ"ב. אך כלפי חוץ? הרי שניהם אנשים נפרדים לגמרי, שניהם אנשים חושבים, וכבודו של כל אחד מהם במקומו מונח, וכך ראוי. לדעתי.
ואם תרשו לי לחזור לנקודה הפמיניסטית (לא , הפעם לא עולם ללא נשים): אשתו של מלך היא מלכה, אך אישה (בה' דגושה) של המלכה אינו מלך. מדוע? מפני שמלכה, אשת המלך, יודעת את מקומה, היא אינה הראשונה בסדר החשיבויות, יש לה נחיתות טבעית בהיותה אשה, אפשר לתת לה תואר, אך שוויון זכויות וכוחות עם בעלה – ממנה והלאה. אך כשהאשה היא המלכה [בזכות], הרי שבעלה נסיך בלבד, שכן אין זה מובן מאליו שהוא נחות ממנה.
וכך היה גם בימי המלכה (בזכות) שלפניה כאן, אצלנו באי הבריטי, אלברט היה הנסיך של המלכה ויקטוריה (אם כי היה אינסטרומנטלי, כל עוד חי, בהחלטותיה של המלכה). וקודמתה – המלכה אליזבת הראשונה – היתה אחת הרווקות המפורסמות בהיסטוריה.
אך מלכה היא אשתו של המלך, ורבנית היא אשתו של הרב.
ללמדך שאשה הולכת אחר הגבר, אך לא הגבר אחר האשה. הנחיתות הטבעית שלה, היא הנותנת.
ובדיוק כשחשבנו שתעינו ללא מוצא, חזרנו אל נקודת ההתחלה – בנות צלפחד. זהו הסיפור הפמיניסטי, לכאורה, באמצעותו אנו מדגימים לבנותינו כי גם הנשים, בנסיבות מסויימות, יכול שתהיינה להן זכויות. אבל – כל עוד הן נישאות לבן השבט. כל עוד הכל נשאר במשפחה. בערבון מוגבל, וכל עוד הן יודעות את מקומן.
"לטוב בעיניהן תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים" – נצחון, אולי, אבל – עוד ניצחון כזה ואבדנו. רק שלא יהיה בלבול, כאשר תנשאנה ל"טוב בעיניהן", זה צריך להיות ה"טוב בעיניהן" הנכון. עם שם השבט, או שם המשפחה, או סתם התואר. ה"טוב בעיניהן" צריך להיות זה הצפוי, אין להן נחלה אמיתית, רק נחלה על תנאי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2003 23:48 |
|
| |
Shaharit and Havazelet 
I think that Rabat would be appropriate for a Lady Rabbi's husband. Prince Phillip should be called Queeno and a King's wife Kinga!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2003 18:28 |
|
| |
לא ממש ניחוש אך נבירה בזכרון מעורפל במעמקים של תאים אפורים רדומים:
רבנית היא אשת רב.
רבה היא מי שהוסמכה בעצמה.
טל"ח.
ולא - איני יודעת מה תוארו או כינויו של זוגה של הרבה...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2003 18:14 |
|
| |
רציו
בוגי,
כמו בכל מצב שבו נוצרת תופעה חדשה (והלא תסכים שאישה המוסמכת לרבנות הוא עניין של העת החדשה מאד. בשנת 1972 הוסמכה לרבנות האישה הראשונה, הרבה סאלי פריסאנד), נוצר צורך בשם וכינוי לתופעה זו.
כך למשל נקראה האקדמיה ללשון לחדש את המילים: 'יעפת' (jetleg), 'חמרמורת' (hang over), 'זמריר' (ג'ינגל) ועוד ועוד.
מובן שהמילה המסמלת אינה ממהות הדבר המסומל, אבל ראוי לה שתבטא אותו באופן הנהיר ביותר. ויש כמובן שאלות אידיאולוגיות ופילוסופיות שהן חלק בלתי נפרד מהתמונה (אם תרצו, ארחיב בעניין).
כשהזרמים הלא אורתודוכסים החלו להסמיך נשים לרבנות, עלתה השאלה איך יש לכנותן.
יש שגרסו שיש לכנות אישה כזו בתואר 'רב' הישן והטוב, כפי שציינת, רציו. אחרים גרסו שבעברית כמו בעברית, יש לנקוט בשם תואר בלשון נקבה כדי לתאר מישהי ממין נקבה, וכך נולדה ה'רבה'.
כיום בתנועה המסורתית (הקונסרבטיבית) מקובל 'רב' ובתנועה ליהדות מתקדמת (הרפורמית) יש ויכוח בין 'רב' ו'רבה'.
ומי יכול לנחש מה אומרת האקדמיה ללשון בעניין?
תוקן על ידי - שחרית - 08/09/2003 18:22:54
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2003 00:14 |
|
| |
בוגי
כנראה שהן עדיין לא קראו את הודעת חבצלת על העובדה שבסוף יישרדו רק נשים בעולם.
רמז לדבר: רב ורבה הלכה כבתראי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2003 19:04 |
|
| |
ללא ספק שהלבן הוא רב ת"ח בישראל, אם כן הרי לנו מחלוקת רב ורבה 
אבל שחרית, אולי תסבירי לי איך זה שישנן רבות רפורמיות שקוראות לעצמן רב?
זה כבר נותן תימוכין לטענת הלבן שהן רוצות להפוך לגברים!
תוקן על ידי - בוגיעלון - 03/09/2003 19:05:01
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2003 06:29 |
|
| |
אפשר לומר עלי כל מיני דברים,
אבל אין לי כל כוונה להחטיא אנשים.
והרי אם אתה חושש שאחטיאך בלשונך, פורשת אני ברצון מן השיחה (אם ניתן לקרוא לחילופי הדברים דלעיל בשם זה).
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2003 03:06 |
|
| |
אז תרשי לי להמשיך ולומר, שלא נחלקו גדולי ישראל בדבר, שהנשים חייבות לידע ולהבין בהל' אורח חיים ויורה דעה, הן הלכות השייכות להן. ואף לא נחלקו חכמי ישראל שבכל הקשור לידיעת הקב"ה וגדולתו, אמונתו ואהבתו ויראתו, שוות בזה נשים לאנשים. אלא על מי נחלקו, על אלו שלומדים הל' חו"מ לצורך קבלת תואר.
גם לא נחלקו רב ורבה לענין תפלת יום הכיפור באותו מקום שסיפר צמח ובאותו אופן שסיפר. אמנם אולי זה קשור; וכשמחליטים לסטות ולרדת מהפסים, יורדים עד שם.
ויהי רצון שלא נצטרך לגלוש לפסים אלו, ונסתפק בדיון אודות לימוד התורה ע"י הנשים, הל' או"ח ויו"ד והל' יסודי התורה ודעות.
עד כאן השתדלתי להבהיר עמדה, מבלי לחטוא בעקיצות. אמנם אודה על האמת, שאין בכחי לעשות זאת בצורה המקצועית שעשה לנו המרא דאתרא, בעת איחולי המז"ט.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2003 03:01 |
|
| |
ואגב רבה,
האמורא במלעיל ואישה המוסמכת לרבנות במלרע, כך שאין סכנת בלבול...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2003 02:42 |
|
| |
על דבריך אלה הגבתי בדבריך שמובאים לפני דברי זקננו היקר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2003 02:39 |
|
| |
שחרית
אני מתלבט איך לכתוב זאת מבלי שיתפרש כעקיצה.
אפילו אם היה משהו בדברי להבדיל בין רב לרבה (בעולם הישיבות הכוונה בד"כ חילוק בין אמורא בדור הראשון לאמורא בדור השלישי, אמנם לא לזה כוונתי), הרי מעולם לא כתבתי כלום נגד לימוד התורה ע"י הנשים, אדרבא כתבתי שיש ויש כאלה בכל החוגים.
|
|
|
|
|
