סדרת ספרים חדשה על היהדות החרדית בשואה

רעואל
דבריך נכוחים ביחס לבונד שהיה זרם יהודי מוגדר אך ביחס לאלו שפעלו במסגרת התרבות הכללית ושהיו ברובם יהודים מתבוללים (כמו אותם זרמי אמנות מודרנית) דבריך אינן ממש ממן השאלה שכן אלו מתייחסים לשכבת אינלגנציה יהודית מתבוללת שלא תרמה לעם וליהדות אך כן תרמה רבות למסגרות התרבותיות בהם פעלו.

ייתכן אבל, שדבריך אכן מעוררים שאלה עד כמה היה גדול האובדן של העולם המערבי בשל חיסול האינטליגנציה הגרמנית והמרכז - מזרח אירופאית שמוצאה היה יהודי וזו שאלה נוספת ולא פחות חשובה.

בנוסף מוזרה בעיני הקביעה כאילו השואה אחראית לירידה בפיריון ובשיעורי ההתבוללות והתפוררותו העם היהודי . תופעות אלו החלו כבר בקצב מואץ לפני השואה והם קשורים להופעת המודרניות ולא לשואה.
אולי השואה אף מיתנה את התהליכים הללו וגרמה לגיבוש זהות ולחיזוק הציונות שבמידת מה עיכבה תהליכים אלו.




תוקן על ידי - מוישהגרויס - 03/08/2003 10:19:42

שאלה מענינת וחשובה.

העם היהודי איבד בשואת אירופה מנהיגים, הוגים, ואמנים מן השורה הראשונה.

היו בהם יהודים שותו"מ ויהודים מתבוללים,ויהודים שהתכחשו ליהדותם.

הינה אחדים. אני כותב מן הזיכרון, אין זו רשימה מלאה או מיצגת: מרדכי גבירטיג, יצחק כצנלסון, עמנואל רינגלבלום, מרדכי אנילביץ', אנצו סירני, ולטר בנימין, הירש גליק, גדעון קלין,ויקטור אולמן, פאבל האאס, אדית שטיין (היא לא ראתה את עצמה כיהודיה אך הנאצים חשבו אחרת), סטיפן צוייג (התאבד בפטרופוליס ב 1942), ויוזף שמידט.

כדי להבין את עומק האסון, ראה לדוגמא את רשימת הנספים מבין אמני התיאטרון היידי לבדו:
http://www.jewishgen.org/Yizkor/theater/Yiddish_theater.html

בשואה הוכחדו זרמים פוליטיים ברחוב היהודי (כמו ה"בונד") וזרמים אמנותיים שליהודים היתה בהם השפעה מכרעת (כמו האקספרסיוניזם הגרמני).

לדעתו של אביעם "התגברנו" על האסון, ואנחנו ממשיכים להתקיים ללא אותות מובהקים של חסר ואובדן. לדעתי זוהי מסקנה חפוזה. אני מקווה שהוא צודק, אך כלל וכלל אינני בטוח. ההתפוררות הכללית של היהדות בתפוצות לאחר השואה, מצבה הרעוע של מדינת ישראל, שיעור ילודה נמוך בעם היהודי, כל אלה אינם מבשרים טובות לעתיד עמנו.

לא ברור אם משפט ההסטוריה יהיה שהיהודים הצליחו להתגבר על הנאציזם, או שבסופו של חשבון ספגנו בין 1939 ל1945 מכה שלא עלה בידינו להתאושש ממנה.

ברוך הבא אביעם.

שאלתך אכן מרתקת ומעניינת שמשום מה לא ידוע לי שנדונה לעומק.
כמו שאומרים שאלת חכם חצי תשובה נדמה לי שענית על חלק מהשאלה.

עקרונית יש אכן פער של אבל גדול בין הציבור החילוני לחרדי. הציבור החרדי מדגיש מאוד בכל הזדמנות את האובדן הרוחני הגדול שאירע בשואה כאשר מנהיגים, זרמים, וקהילות גדולות נמחקו בשואה.

למעשה כל קהילה, כל חצר חסידית כיום רואה את עצמה כנושאת את הלפיד שנועד לקומם שוב את ההרס הרוחני שגרמה השואה.

נראה שהיסטורית אכן, המנהיגות החרדית באופן יחסי, סבלה מאובדן קשה יותר מהמנהיגות הציונית שברובה הצליחה להימלט. יתר על כן, אלה מבין המנהיגים החרדיים שהצליחו להימלט השתמשו פעמים רבות בשירותיהם של הגופים הציוניים שהיו בעליהם של נתיבי המילוט השונים בצורת אשרות וכדומה.

היסטורית, השואה תפסה את מרבית העם היהודי בלתי מוכנים לקראתה זולת התנועה הציונית שהייתה יחסית בעלת מוכנות גבוהה יותר והצליחה להיערך ולו מעט מול הסכנה ולחלץ כמעט את כל המנהיגות הציונית ואנשי הרוח שלה, מהתופת. מה שלא קרה ליהדות החרדית.

אך כאמור ביחס לחרדים. אובדן המנהיגות, והאובדן הרוחני של החרדים בשואה הוא כזה שבעצם לעולם יצליח להיות משוחזר.

בהמשך לפרסום על הסדרה של יד ושם רציתי להעלות שאלה כואבת וקשה, לגבי הבנתכם את השואה, ואני מקווה שאקבל תגובות רציניות ואמיתיות ולא מתלהמות. מתבקש, שאציין שאני ישראלי חילוני, לא שומר מצוות אבל מכיר את היהדות והמסורת ברמה סבירה.

השאלה שמטרידה אותי היא לנסות ולהעריך את האובדן הרוחני לעם היהודי עקב השואה. ברור לכל, מה היה האובדן האנושי העצום בשואה של ששה מיליון נפשות. במערכת החינוך החילונית, לפחות, זה מועבר היטב וכן באמצעי התקשורת.

מה שפחות מוכר לי זהו מה האובדן הרוחני של ששת מיליוני היהודים ליהדות (ה"דתית") של היום. מצד אחד, ברור, שמספר עצום כזה של יהודים היה חייב להכיל גאונים ומנהיגים, זרמים אידאולוגיים, דתיים ורוחניים. מצד שני, לא מוכר לי שום זרם ש"הלך לאיבוד" בשואה, לכאורה שום מחשבה יהודית מעמיקה שנפסקה בשואה, ואפילו שום אדם דגול שמתאבלים עליו אישית שנספה בשואה.

מהבחינה האישית, בחינוך החילוני, אני זוכר שדיברו על יאנוש קורצ'אק, המחנך הדגול, ועל אנה פרנק, אבל זה בערך הכל. יתרה מכך, לא זכורה לי התייחסות לאובדן רוחני בעקבות השואה.

לכן משהו פה לא מסתדר לי.

אני חושב שיכולות להיות לכך כמה סיבות.

האחת, היא שהחינוך החילוני אינו מתייחס לזרמים הדתיים ולכן האובדן של אנשים דתיים אינו נלמד בפירוט המתאים כי ממילא החילונים לא יבינו את המשמעות הדתית.

סיבה אפשרית שניה היא שלמעשה, השואה היתה השמדה בעיקר של דלת העם, של האנשים הפשוטים, ובעצם כמעט לא היו שם מנהיגים. המדענים הבולטים (כמו איינשטיין), המנהיגים הפוליטיים (כמו המנהיגים הציוניים), המנהיגים הדתיים (כמו הרבי מלובביץ'), העשירים וכיוב', כולם הצליחו למלט את עצמם, ומי שנשאר לא היו בולטים מבחינה היסטורית אלא אנשים רגילים.

הסיבה השלישית האפשרית היא שכן היו זרמים חשובים ומיוחדים שאבדו, רק שהיום לא יודעים עליהם כלל, או שלא מעריכים אותם כראוי.

הסיבה הרביעית האפשרית היא שהעם היהודי הצליח לשחזר את כל האובדן הרוחני (לא האנושי, כמובן) ולמעשה להתגבר מבחינה רוחנית על ההשמדה.

הסיבה האחרונה האפשרית היא אולי בנאלית, אבל אינני מוכן לקבל אותה, למרות שצריך למנותה מטעמי שלמות, והיא שפשוט לא היו אנשים בולטים וזרמים בולטים בין הששה מיליון. כל מה שהם ידעו אז אנחנו יודעים כיום, הדת היא אותה דת, המקצועות הם אותם המקצועות וכו' ולכן מבחינה רוחנית, אנחנו עומדים היום (כעם) כמו שהיינו לפני השואה. למעשה עומדים במקום.

לא קראתי עדיין את הסדרה של יד ושם, אבל מעניין אותי איך מתייחסת החברה החרדית לשואה ולאובדן הרוחני בעקבותיה.
אשמח לשמוע דעות - ובעדינות, בבקשה - הנושא כואב לכולנו.

המחאה היתה בלשון סג"נ , הכוונה היתה שהיא מטעה קצת בפרטים וכותבת מאפינים בנקודת מבט של המיגזר שלה בלבד

קראתי את עדות,נכון זה קיצור,אבל ממקד בו המון,
מנגד יש המון ספרות, הייתי מגדירה ספרות אישית סיפורים של ניצולי שואה,שמהם אפשר ללמוד הרבה,ולדעתי בעשור האחרון יצאו לאור הרבה ספרים,שתורמים בעקיפין לידע,