| נשלח ב-2/8/2003 21:19 |
 |
| |
עד היכן אהבה?
תסריט מספר מדע בדיוני.
זוג שחיו כיונים מושלמים במלוא האהבה וההרמוניה ביניהם.
הבעל ידע אבל שלאשתו מתאים איש אחר טוב יותר ממנו ושהיא תהיה עוד יותר מאושרת אתו. הבעל ידע שאם יציע לאשתו שיתגרשו למען תינשא עם ההוא היא תסרב לעשות זאת לבעלה, לכן הוא ביים שכאילו הוא בגד בה וגם זה רק עזר אחר זמן רב וגם בתוספת ששינה את התנהגותו לרעה כלפי אשתו.
בסוף רק כאשר ראתה שבעלה כבר לא מאושר עמה, החליטה להתגרש ונישאה ל'מתאים'.
בהנחה שאושרה של האשה בזיווג השני היה באמת גדול יותר מהאושר בזיווג הראשון, האם הבעל צדק בתכסיסו?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2010 10:34 |
|
| |
אפשר להשתגע לפעמים,
נכון שאנו רואים את שיר השירים כמשל ונמשל,
אבל ברור לנו שהמשל היא גם אמיתי,
כי אם שלמה המלך רק התכוון לנמשל ?
היה יכול להמשיל אהבה שבין אימא לבין בנה\בתה, (יותר צנוע לא ?)
יוצא מזה שגם התכוון למשל ולא רק לנמשל,
תוקן על ידי maxmen ב- 15/02/2010 10:58:52
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2004 18:30 |
|
| |
אהבה היא רגש, אדם לא יכול להכתיב לאחר/אחרת מה תהיה הרגשתו הרגשתה עם אחר אפילו אם הוא חושב שהאחר מתאים יותר. זו לא אהבה כלל אלא צריך לבדוק מה המניע הנסתר שיש לו.
מים
אני שומרת על זכותי לשנות את דעתי בכל עת
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2004 18:53 |
|
| |
מגי,
שחרית לא רמז שום דבר, שחרית אולי רמזה... ואכן לדברייך כיוונתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2004 18:27 |
|
| |
שתיקה כהודאה?
אני קטלתי את האיש ומניעיו לחלוטין, ולא ראיתי שום תגובה - לשום צד, אף לא מאלה שחשבו שאולי יש במעשהו אצילות כלשהי -
האם זו שתיקה כהודאה, או סתם אין איש רוצה לדון בזה יותר?
(שכן אני שמחתי על האשכול כמוצאת שלל רב, כיוון שאינני מוצאת ידי ורגלי בפלפולים הרגילים ההולכים פה... חח...)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 13:13 |
|
| |
או שבעצם אין מה לדון בו. אחרי שהפנמתי אותו, פשוט ראיתי כמה שהוא נכון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2004 11:52 |
|
| |
אכן, רב-גוני, אשכול נהדר!
אני מתחברת מאד למה שרמז שחרית בדבריו הקצרים - שאותו בעל דואג לקח על עצמו תפקיד אלוהים, והרשה לעצמו להחליט מה טוב עבור אשתו ומה טוב עבור אותו בעל עתידי, והמשיך והגיע למסקנה שאותה החלטה גם נותנת לו היתר לפגוע ולרמות (ואפילו לא בגד חס וחלילה, רק שתחשוב ש...). מה שמראה שמעשהו פסול מעיקרו, וכל גישתו פסולה מעיקרה מהבחינה העקרונית, ואף יש בה התחסדות דוחה מהבחינה המעשית.
ואם נהיה עוד יותר מחמירים איתו וניכנס עוד יותר בעובי מניעיו - הרי שבנוסף להיותו נוטל לעצמו רשות אלוהית להחליט מה טוב לאחרים ומתיר לעצמו, בנובע מכך, נוהגים שליליים אסורים - הוא גם מתעטף באותה "צניעות" נוראה - צניעות ה"אני אפס לא ראוי לאישה כמותך, ונופל מאותו אדם שני" - צניעות שכולנו יודעים שאינה מכסה אלא על יהירות ריקה ומסוכנת...
זה אחד.
אבל מה שהקפיץ אותי באמת באשכול זה המשפט הבא (של איקה): "האמת כפויה על האדם" ולאחר שזיהה מה שזיהה - אינו יכול להתכחש למה שזיהה.
זה שווה דיון לעצמו, לדעתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2004 01:29 |
|
| |
לאחרונה הפורום נהפך בעיקר לבית מדרש לדיונים משפטיים והלכתיים, מן הראוי שנעצור רגע ונראה במה התעסקו אבותינו מייסדי וותיקי הפורום...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2003 03:42 |
|
| |
יכול להיות שאתה צודק.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2003 23:19 |
|
| |
Bugi
Achnai and Ika's version may be better undertstood as plain love of existence or as our friends put it "Being"!
תוקן על ידי - רציו - 12/12/2003 23:20:49
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2003 07:56 |
|
| |
ועוד דבר חשוב ...
אמרו: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר,- בטל דבר ובטלה האהבה, ושאינה תלויה בדבר,- אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שתלויה בדבר? - זו אהבת אמנון לתמר (= התשוקה). ושאינה תלויה בדבר - זו אהבת דוד ויהונתן" (= שורש האהבה).
(אבות, פ"ה/טו)
כשאנחנו מציינים(= התורה) את אהבת דוד ויונתן כדוגמא לאהבה הראויה להתקיים בין בני אדם, אפשר שיהיו בני אדם שיאמרו/ישאלו: איך זה שעלי ללמוד מאדם כמו יהונתן שפעל נגד אביו מולידו, האם זו לא אהבה של כיבוד הורים? שהתורה מצווה עליה? מבן אדם כזה שפועל נגד אביו, ולכאורה אינו מקיים מצוות כיבוד הורים, אני אמור ללמוד על אהבה? הרי זו סתירה פנימית , כמו שזה נראה על פניו.
מה תהיה לדעתכם התשובה על כך?
תוקן על ידי - איקה - 27/11/2003 8:03:43
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2003 05:46 |
|
| |
בוגי, אתה חייב לזכור שאהבה הזו שאני מדברת עליה, מתקיימת תחת "תנאי התורה" אך ורק!
במקרה החברות בין חברים ש"כרתו" את ברית האהבה שאינה תלויה, שהם זיהו את התכונות ה"חיוביות" , הכללים עליהם מתבססים היחסים חייבים להישאר כללי "ברזל". ז"א, גם האהבה הזו יש לה מוגבלויות, למשל, האהבה שרכש ר' מאיר ל"רבו" אלישע, הוא המשיך לאהבו גם כשאלישע, עבר על חוקי התורה. וזה הגבול שבעיני ר' מאיר, היה קו אדום, גם אז הוא אהב אותו באהבה שאינה תלויה, אבל...עד גבול התורה.
אותו דבר לגבי בני זוג, האהבה נשארת, אבל "מציאות האמת" יותר חזקה מכל אהבה! גם מאהבה שאינה תלויה בדבר! ה' ציוה על האהבה הזו, אבל הוא מעליו!
וגם בברית נישואין, יש גבול לאהבה הזו, כשאחד מהצדדים מפר את ה"חוזה" שהוא חתם עליו בפני ה'.
זה לא שאהבה מתבטלת, אלא, שהיא מקבלת פנים אחרות.
תוקן על ידי - איקה - 27/11/2003 6:40:47
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2003 05:32 |
|
| |
שלוש תשובות ניתנו:
1. וטו - שאם ישתנה החבר בתכונותיו הפנימיות תיבטל האהבה.
2. וטו בסוגריים - שהבחירות הראשוניות המעצבות את התכונות החיוביות אינן משתנות. (אבל לו היו משתנות היתה האהבה בטילה)
2. איקה - גם אם ישתנו התכונות תתקיים האהבה מאחר (שבמקרה) כאשר נקשרו באהבה זוהו התכונות החיוביות.
הגישה של וטו שמרנית, אבל זו של איקה מעניינת ויכולה ליצור 'נפקא מינא' בתחום המעשי.
נגיד שיש לי חבר באהבת דוד ויהונתן כי זיהיתי אצלו תכונות חיוביות עד למאד. לאחר תקופה גיליתי אצלו תכונה שלילית שלו הייתי מכיר אותה כשנוצרה ההכירות, לא הייתי נקשר באהבה. לפירוש של איקה, הקשר יוצר עילה להתייחס לחבר כמו לילד שלי שאני מקבל אותו איך שהוא ואם מתגלה בו שליליות אשתדל לתקן אותו אבל לא אבטל את האהבה!
חומר למחשבה!
האם בכל זאת יש גבול לסובלנות כלפי מי שנקשרו אליו באהבה (כמו הורים שבגבול מסויים מבטלים את אהבתם לילדיהם) או שסובלניים ללא גבול?
האם ברית כזו היא רק בנישואין או כאשר כרתו ברית מפורשת?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2003 16:15 |
|
| |
זה רעיון גדול ומשמעותי. בהזדמנות אפרט, ואולי מן הראוי אשכול נפרד לנושא זה.
|
|
|
|
|
