| נשלח ב-3/8/2003 00:45 |
 |
| |
המבטא הגורלי
באחת השבתות האחרונות, יצא לי להתארח, שוב, בבני ברק.
הגעתי בזמן לפני שבת, פרקתי חפצים, לבשתי בגדי שבת, והתלוויתי למארח בדרך לתפילת מנחה.
הגענו לבית הכנסת כמה דקות לפני ההתחלה הרשמית, מפני שהמארח שלי, מדקדק במצוות, מקפיד לבוא קצת לפני הזמן ולקיים מנהג חסידים הראשונים להתכונן לתפילה. בעודו מכין לי ולו סידורים, הסתכלתי מסביב.
ראיתי לידינו יהודי לא צעיר עובר מאדם לאדם ומשכנע אותם להצטרף אליו למנין בעזרת נשים.
התברר לי שהוא אבל, וזקוק למנין כדי שיעבור לפני התיבה ויאמר קדיש לבדו, בעוד המנין הרגיל בבית הכנסת כבר תפוס על ידי המתפלל הקבוע, אבל שיש לו זכות קדימה לפי הדין.
ריחמתי על האבל ורציתי להצטרף למנין שלו. למעשה כבר התחלתי ללכת בכיוון עזרת הנשים, עם עוד כמה אברכים, כשהמארח שלי תפס את ידי ועשה לי סימן להישאר לידו.
הסתכלתי עליו בתמיהה ושאלתי מה יש.
הוא כבר התחיל לומר "אשרי", ולכן רק סימן לי בידו שיסביר לי אחר כך.
אז נשארתי כפי שאמר לי.
אחרי התפילה, כשיצאנו בדרך חזרה אל ביתו, הוא הסביר לי:
המתפלל הזה (בעל תשובה? ספרדי?) אינו מקפיד לומר את שם השם בהברה אשכנזית כיאות, אדוינוי (לא נראה לי שיש בעיה לכתוב זאת, שהרי זה לא שם ה', נכון?).
אז מה יש? תהיתי.
אז לא יוצאים בתפילה שלו! המארח שלי כמעט והתרגז. אבל רק כמעט.
שתקתי, אבל היו לי המון שאלות וקצת כעס ואכזבה.
א. האם זה היה יפה להניח לאבל להתרוצץ ולחפש אנשים למנין, כשיכולנו לבוא איתו?
ב. האם לא יוצאים ידי חובה עם ש"צ שמבטא את שם ה' כמנהג הספרדים והמזרחי?
ג. האם המבטא הנכון הוא באמת אדוינוי?
יש לסיפור המשך. בסעודה השניה של שבת, המארח שלי חילק, כמו בסעודת הלילה, ברכון (או זמירון?) לכל אחד, וכולנו שרנו זמירות שבת. בלילה הייתי די עייף ולא שמתי לב, אבל עכשו ראיתי שחלק גדול מהזמירות מתבססות על חריזה סביב ההברה "נאי" (אני כותב בא' במקום הפתח או הקמץ). המארח שלי לא שם לב לזה, כנראה, כי נוהגים אצל החרדים לא להזכיר את שם ה' בזמירות אלא לשיר "השם". אבל אני, בשלב כלשהו, הצבעתי לו על חרוז שבו היתה חריזה בין "ישוררו שם לויי וכהני (בפתח מתחת לנ')" לבין "אז תתענג על אדונאי" (בקמץ).
הצבעתי למארח על החריזה, ושאלתי אותו אם לא רואים כאן ששם ה' מתחרז דווקא עם נ' בפתח ולא בחולם, כמבטאו.
הוא לא ענה לי, ורק נעץ בי מבט חודר. והאוירה ליד השולחן התקררה.
לא בטוח שהוא יזמין אותי שוב, אבל איני יודע אם צריך להצטער על זה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2009 21:36 |
|
| |
פשוט שהיה ליטוואק!
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2009 14:12 |
|
| |
עד כמה שאני זוכר זה בקשר למילה אב, אך האם יש מחלוקת על כך שהרמב"ם היה ספרדי ?!!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2009 09:15 |
|
| |
יש מקום במו"נ, שאיני מוצא כעת, שמתוך דברי הרמב"ם ברור שהוא הגה את הקמץ כפתח, והרב קאפח מעיר על כך על אתר.
לגבי שם ה', יש ראייה חד משמעית מהחרוזים שבתחילת ההקדמה לפיהמ"ש:
אכלו משמנים ושתו ממתקים בנַי
אכלו רעים שתו ושכרו נבונַי
זה השולחן אשר לפני ה'
וכן בחרוזים שבפתיחת אגרת תימן, הרמב"ם חורז אשֵי-משֶה, ונמצאת למד שלא הגה את הסגול כמסורת תימן ולא את הצירי כמסורת אשכנז.
בקישור הבא מביא מרק שפירא פיוט של אבן גבירול שמראה
בקישור הזה מרק שפירא מביא ראייה שגם אבן גבירול אמר את שם ה' בפתח:
אנכי ה' / קראתיך בסינַי/ ולא יהיה על פנַי / לך אלהים אחרים
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2009 21:24 |
|
| |
כללי הניקוד שבימינו הם ה"ניקוד הטברייני" וכך גם שמות הסימנים קרוב לודאי שבטבריה במאה התשיעית הגו את ה"קמץ" עם פה קמוץ (כמבטא האשכנזי) אבל אין זה אומר שזו ההגייה הנכונה היחידה, הניקוד הבבלי (שההגייה התימנית מתאימה לו) שונה וכן הניקוד הארץ-ישראלי (שלא ברור אם הוא משקף שיטה מקיפה ומודעת או פשוט אופן הגייה מקובל), יש ספרים מאירופה מלפני 1000 שנים לערך שבהם אין לגמרי קמץ וצירה! (וזאת לאחר שהניקוד הטברייני היה נפוץ ומקובל).
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2009 21:01 |
|
| |
שנרב
כדי שתרגיש שאתה דיעבד
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2009 20:49 |
|
| |
בישובנו נתכבד בקריאת הקינה הראשונה בשחרית של ת"ב דוקא אחד הבודדים המתפללים בהברה אשכנזית, מה שהדגיש מאד [לאזני...] את החרוז:
"צעק עמי בימי בן דיני
צדיק הוא יי"
וכמובן יש פתח תחת הנון של "דיני".
האם באמת יש מקור ברור לרעיון (המאוד משונה, לכאורה) שגם מי שמתפלל בהברה ספרדית יאמר שם השם בקמץ "אשכנזי"?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2009 20:35 |
|
| |
למאי נמ
מדוע להעביר תלמיד ממוצא חסידי להברה ליטאית?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2009 19:55 |
|
| |
למציץ ונפגע,
א. לו טרחת לבדוק בפנים לא היית שואל. ישנה מח' האם בפס': "ויאמר א-דני אם נא מצאתי חן" וכו' (בראשית יח, ג) השם הוא חול או קודש (רש"י שם מדחז"ל בב"ר).
וע"ז כתב רבנו בחיי: "על דרך הפשט קרא את כולם אדונים, ואמר לגדול שבהם אם נא מצאתי חן בעיניך, וכל הענין. וזה הפירוש לדעת האומר כי הוא חול. אבל מפני שמצאנוהו קמוץ בכל הספרים, יש לנו לומר שהוא קדש וקראם בשם רבים". (ושם מאריך שבכ"מ שנמצא בקמץ הוא לשם ה', מלבד בסוף פס' ע"ש).
ב. שאלתך ע"ד לשון רבים ביחס להשי"ת, שמצינו כזה (רש"י בראשית לה, ז; יהושע כד, יט), נשאלה ע"י הגרא"י זלזניק, והוא אכן הסיק שהספרדים צריכים להשאר במנהגם שאומרים הפתח קצת יותר לאט (וכעין שהובא לעיל בשם הג"ר גדליה נדל זצ"ל). - והדבר גרר התכבות מעניינית בין הגרא"י זלזניק להגר"ח קניבסקי שליט"א ב"יתד" (נדפס בספר פרקי השנה, להר"ר צבי כהן שליט"א, ח"ב פי"ג, עמ' פה ואילך).
ג. לגבי החזו"א, הדבר לא כתוב בספריו בהדיא, ואף בקריינא דאגרתא הדברים לא הובאו בשמו (כפי שהעיר פרופ' דוד תמר בעתון הצופה, לפני כעשור). אולם הגרח"ק בהתכתבות הנ"ל כותב שכך ידוע בשם החזו"א.
פעם אמר לי משהו, שאין סברא במנהג זה (לחלק בין הלשונות בתפילה), אלא שליד החזו"א היה ת"ת שהתפללו בהברא ספרדית והוא רצה להעבירם להברה אשכנזית (בכל התפילה), אלא שלא היה בידו, אז פעל שיתפללו בהברה אשכנזית בשם ה', מתוך תקווה שזה יגרור...
ד. אגב, בילקוט יוסף (או"ח ח"ד, תשס"ד, עמ' שצו ואילך; ועוד) הביא מקורות רבים שהפייטנים אמרו את שם ה' באופן הדומה לפתח, וכן מדברי כמה מהראשונים (ובהם רש"י). ניתן לשמוע זאת בRavYitzchakYosef (לקראת סוף השיעור, דקה 01:11 ואילך).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2009 11:06 |
|
| |
| ווטו1 כתב: |  |
ינוקא,
כך אומרים ונפוץ מאד בשם החזו"א שמאחר וע"כ שונה הבהרת הקמץ מהפתח יש להקפיד בשינוי המקובל לכה"פ בשם השם [אם כי בוגי ישאל "למה תצטט וכי החזו"א משה מסיני?" התשובה שלגבי רבים יש לזה משקל].
<מי שאמר שיש הבדל? הרי כפי שמוכח מהחריזה ומהמחזורים הקדמונים שציטט י"י, אין שום הבדל, וראה בויקיפדיה ערך הגייה אשכנזית. גם אם נניח שיש הבדל, מי מפיס שההבדל של ההברה האשכנזית הוא נכון יותר? האם תוספת עיצור 'י' בחולם עדיפה על פני ביטוי קמץ כפתח?
רש"א קרא על הנוהגים כך 'חציו מדבר עברית וחציו מדבר אשדודית'
>
אך בשם תלמידו מהגרג"נ שגם בהברה הספרדית ישנה אריכות יותר בקמץ מאשר בפתח ודי בזה.
< את הטיעון הזה העלו מדקדקים כבר מאות שנים וקוננו שההבדל נשכח מאתנו, נראה שארף פעם הוא לא היה ידוע. ברור שמי שנתן את השם פתח וקמץ הגה את הקמץ עם פה סגור יותר מאשר את הפתח>
אך חכמים אחרים טוענים שגם הברה מוטעית [כללית או רק לעומת ימי קדם] די בה ליציאת ידי חובה!
מא"ד,
<ומא"מ שיח' שמעתי בשם הרב עמיאל שההברה הספרדית המדוברת עדיפה משאר ההברות כי היא לא גרעה משאר לשון, אולם הברה אשכנזית כלל אינה לשון.>
|
|
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/08/2009 11:05:40
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2003 01:38 |
|
| |
אמנם כל כלל יש לו יוצא מהכלל, אבל באותה קינה עצמה, יש חרוזים שכל הבתים מסתיימים בפת"ח,ויש חרוזים שכל הבתים מסתיימים בקמ"ץ, עם הבדלה ברורה. ורק כאן יוצא מהכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2003 01:21 |
|
| |
לא חלקו באופן הקריאה. כמובן, מסתבר מאד שבטבריה של זמן בן-אשר, כאשר החלו בסימוני הניקוד שלנו, היה איזה שהוא הבדל בין קמץ לפתח, שאל"כ מדוע יש שני סימנים שונים. אבל, הבדל זה נטשטש אצל הספרדים וכנראה גם אצל האשכנזים בזמן הראשונים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2003 01:09 |
|
| |
כלומר, שעד אז לא חילקו בין מצרים בקמ"ץ בסוף פסוק, לבין מצרים בפתח באמצע פסוק!?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2003 00:32 |
|
| |
גם פייטנים אשכנזים חרזו את שם ד' עם פתח, כפי שאמרנו היום (חלקנו?) מעטו של רבי קלונימוס: "עת נקמה היא לדון דיני, א-ל קנוא ונוקם ד'".
כידוע, המקובל במחקר הוא כי ההבחנה בביטוי בין קמץ לפתח החלה רק במאות ה-13-14. מחזורים אשכנזיים עתיקים מחליפים דרך קבע בין קמצים לפתחים, משום שהם כנראה נשמעו אותו דבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2003 01:29 |
|
| |
ינוקא
ההוכחה שלך מהפיוט הינה הוכחה אך ורק לכך שהפייטן היה ספרדי ולכן חרז לפי המבטא שהוא היה רגיל לו, לוהיה הפייטן אשכנזי הרי שהיה חורז עם אדוינוי.
לעצם העניין קשה לי להאמין שהחזון איש אמר כך מכיון שידוע שהחזון איש היה איש חכם, כך שאי אפשר לייחס לו הבלים מסוג זה..
|
|
|
|
|
