חורבן פיזי, חורבן רוחני וזכרון הלכתי

קביעתו של החזו"א נבעה ממציאות דתית-סוציולוגית, שאין מרחב אחר לריטואל קבוצתי, מלבד בית הכנסת. ושם כידוע הדברים אמורים לשאת אופי של קדושה, ואמורים להיות בעלי משמעות נצחית.

האדם הפשוט מן הצד, היה יכול לכאורה לשאול שאלת תם: באיזו סמכות קובע החזו"א לאבלי השואה כיצד להתאבל ולזכור את מתיהם? אם קבוצת אנשים רוצה לציין יום מסויים לזכר אסונה, הכיצד ניתן להתערב בתחושותיהם ובקביעתם?

אנו יודעים היטב שמרבית הריטואלים של בית הכנסת החלו כאירועים 'נייטראליים' של יהודים פשוטים שהתקבצו ב'בית העם' הוא בית הכנסת.

גם בימינו, 'יום השואה' שהוא אותנטי וחילוני, יתכן וביום מן הימים הוא יגלוש פנימה אל בית הכנסת. אלא שכרגע ניתן רק לחלום על כך, בשל הפרדת הרשויות בין 'קודש' ל'חול' שכה הורגלנו אליה. מה שקרה עם החזו"א הוא, שמלכתחילה קפצו עם הרעיון פנימה אל תוך בית הכנסת, ושם זה כבר טריטוריה של החזון-איש! והוא עומד בפתח ומונע ממנו מלהכנס, ובצדק, מבחינתו.

הלבן:
1. בהתייחס לגילו של רשב"ג דאושא, הגיל גם נתון למחלוקת (אם הובן שציינתי זאת כדבר ודאי הריני מתקן זאת עתה.) גם לפי הטוענים כך ודאי המדובר בגיל הנעורים המאוחר.

2. בחז"ל אין תיאורים מספריים מדוייקים. אך התיאורים על הרוגי בית"ר הם מהחמורים ביותר. יותר מתיאורי החורבן (חומת הרוגים וכו')

3. כלומר אתה בעצם שואל איך ייתכן שגדולי ישראל גרמו לכזו תקלה? שאלה טובה שהדיון בה חורג מהאשכול.

4. בגמרא אין על כך ציון מפורש אבל יש רמזים. הזכרתי גמ' סנהדרין יא הכותבת שלא מספידים הרוגי מלכות: דהיינו שלא איפשרו להספיד אולי בשל כך גם לא יכלו להרחיב יתר על המידה בכל הנושא. ולכן לא עבר במסורת.

5. אין בתלמוד אבל ידועה איגרת של ר' שרירא גאון שכתב שכל תלמידיו נהרגו ב'שמדא'. בחז"ל שמד היינו שעת הגזירות ובד"כ מתייחס לגזירות אדריינוס.

ממדבש
תודה על המקור החשוב



תוקן על ידי - מוישהגרויס - 10/08/2003 17:58:40

הלבן:
1. בהתייחס לגילו של רשב"ג ב' הגיל גם נתון למחלוקת (ולו הובן שציינתי זאת כדבר ודאי הריני למתקן זאת עכשיו.) גם אם כן ודאי המדובר בגיל הנעורים המאוחר.

2. בחז"ל אין תיאורים מספריים מדוייקים. אך התיאורים על הרוגי בית"ר הם מהחמורים ביותר. יותר מתיאורי החורבן (חומת הרוגים וכו')

3. כלומר אתה בעצם שואל איך ייתכן שגדולי ישראל גרמו לכזו תקלה? שאלה טובה שהדיון בה חורג מהאשכול.

4. בגמרא אין על כך ציון מפורש אבל יש רמזים.

5. אין בתלמוד אבל ידועה איגרת של ר' שרירא גאון שכתב שכל תלמידיו נהרגו ב'שמדא'. בחז"ל שמד היינו שעת הגזירות ובד"כ מתייחס לגזירות אדריינוס.

ממדבש
תודה על המקור החשוב

.

הלבן:
לעניות דעתי, המחלוקת לא תהיה אם להזכיר את הקב"ה בקינה כזאת, כי אני חושב שהכוון שהמדינה הולכת בו יסכים להכיר באלוהים מבחינה מסויימת (יותר מאשר בזמן קום המדינה), גם אם זה לא יהיה בדיוק לפי הפרשנות החרדית.

אני חושב שאם תהיה מחלוקת, היא תהיה פוליטית במהותה, כלומר איך לפרש את האסון. אין לי ספק שישראלים כמוני יתעקשו להכניס מסקנות מעשיות (כגון "הקמת המדינה", "להיות חזקים" ואפילו "לברוח בזמן") ולא יקבלו בשום פנים ואופן תרוצים כמו של הרב יוסף שמדובר בעונש צודק.

הלבן:
"מה שכתבת שרבי עקיבא נהרג בגלל שהיה ראש האומה, הנה לפי האמור ברמב"ם שהיא מנושאי כליו של בר כוכבא, יש מקום לשער שזה קשור לנושא".

הכסף משנה כותב על אתר: "...ומכל מקום מה שכתב שרבי עקיבא היה נושא כליו צריך עיון היכא מייתי לה". וגם לאחרונה במשנה תורה, שופטים, מהדורת ש' פרנקל, ירושלים תשנ"ט, עמ' רפט, לא צוין מקור כלשהו לדברי הרמב"ם.

אבל כבר מזמן גילו חוקרים את המקור בכתב-יד תימני למסכת סנהדרין הנמצא ביד הרב הרצוג, שם הנוסח בסנהדרין, צג ב: "...כי הא דבר כוזבא מלך תרתין שנין ופלגא אמ' להו לרבנן משיח אנא אמרו ליה במשיח כתי' ביה דמריח ודן כיון דחזיוה דלא מירח ודן קטלוה תנא ר' עקיבה נושא כלים שלבן כוזבא הוה ".

ראה: ד' רוזנטל, משנה עבודה זרה- מהדורה ביקורתית ומבוא, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשמ"א, עמ' 261.
מ' סבתו, כתב-יד תימני למסכת סנהדרין (בבלי) ומקומו במסורת הנוסח, ירושלים תשנ"ח, עמ' 213.

מוישה
א) לנידון שאנו דנים בו, אין הפרש כל כך אם רבן גמליאל חי עד המרד או נפטר לפני זה, חשובה אולי יותר העובדה, שבנו ממלא מקומו היה נער צעיר בעת המרד.
ב) עיקר שאלתי בנושא השני, כי לא זכור לי שום מקור תלמודי, שבעת המרד נהרגו יותר מאשר בעת החורבן.
ג) באופן רעיוני, קשה לי לקבל זאת מנקודת ראות של המקורות, שהרי בעת החורבן היו הבריונים אלו שדחפו למלחמה, ואילו גדולי ישראל נטו לקבל העול ולהציל את מה שאפשר ואת יבנה וחכמיה. ואילו במרד, היו דוקא גדולי ישראל אלו שדחפו למרד.
ד) גם לא זכור לי שום מקור תלמודי, שהריגת רבי עקיבה קשורה להשתתפותו במרד באופן פעיל.
ה) על אחת כמה וכמה שלא זכור לי שום רמז במקור תלמודי, שפטירת כ"ד אלף תלמידיו קשור באיזו דרך שהיא למרד.


בנושא השני, כבר כתבתי ברמז, ואפרש יותר כאן. השערתי היא, שהיו חוגים חילוניים שדגלו בגישה שהשואה היא הקדמה להקמת המדינה. וכל בכיה רשמית על השואה היתה גוררת אחריה באופן טבעי "סיומת" של מעין "צור ישראל" וכיו"ב, שפירושו מחיקת שמו של הקב"ה וכל הכרוך בזה. וברור הדבר שידם של החילונים היתה גוברת בזה. וזה הרתיע את הקהלה החרדית מלקחת שום עמדה בנושא.
בודאי יש עוד הרבה סיבות, והצבעתי על אחת מהן, שהיא בודאי לא סיבה שולית גרידא, לענ"ד.

הדיון באשכול סטה קצת מן השאלה המקורית של זריחת עץ, לגבי התייחסות דתית אל השואה. ואנסה לחזור אליה כאן.

היו בימים האחרונים כמה אשכולות שכולם נגעו בזה מצדדים שונים. אני הייתי מסכם שמה שנאמר כאן באשכולות הללו, הוא שהסיבה העיקרית מדוע השואה לא נכנסה לקאנון הדתי מייד לאחר השואה היתה ביטול כל משמעות רוחנית של השואה על ידי הרבנים בתקופה שלאחריה. (ובסוגריים: עד היום, במידה שהרב יוסף מייצג את היהדות החרדית, הטענה שמדובר בעונש של נשמות חוטאות, אומרת בעצם שלשואה לא היתה כל משמעות רוחנית).

מה גרם לכך.

מהותית, אני נוטה לחשוב, שלשואה באמת לא היתה משמעות רוחנית ביהדות הדתית. ברור, שלא היה שינוי באף מצווה, אף זרם דתי חשוב לא אבד, לא היה שינוי אידאולוגי וכו'. ברור גם, שהיהדות החרדית מאז השואה עושה הכל כדי להשתקם מכל אבדן שאולי היה בשואה, וככל הזמן עובר, זה אכן מצליח. כלומר גם אם היה אובדן כלשהו מייד אחרי השואה, ככל שהזמן עובר, הוא נמחק. במובן זה, עדיף שלא להתייחס לשואה כלל במסגרת הקאנון הדתי, כי אם אפשר לסגור את הפער, הרי שבעוד כמה דורות באמת לא יהיה על מה להתאבל, ולכן אין טעם לשנות משהו שבעוד כמה דורות יהיה שוב לא רלוונטי.
מכאן, אני גם נוטה להאמין, שאם לא נקבע תוכן דתי לשואה עד היום, הוא כבר לא יקבע לעולם. ככל שהזמן עובר, הפצעים יגלידו, אנשים ישכחו, והנהגים ישתרשו. לא סביר בעיני שאם לא הותקנו תוספות לקאנון הדתי מייד בעקבות השואה, הם יותקנו אי פעם בעתיד.

היו כמובן עוד כמה סיבות לאי התייחסות לשואה בהקשר הדתי
א) הצורך להכריע איך תמדד השואה ביחס לאסונות אחרים של היהדות. הרי צריך היה להחליט אם תפילה לזכר השואה תאמר בתשעה באב או שיש ליחד לשואה יום (צום?) נפרד. ואפילו נניח שמדובר רק בחיבור קינה שתאמר בתשעה באב, הרי עדיין מי שיחבר את הקינה יצטרך להתייחס למשמעות הרוחנית של השואה כי אחרת תוכנה של קינה כזאת יהיה רק מניה של אנשים ושל קהילות שאינם.

ב) חלק מהבעיה נובע מהתייחסות ליהודים שלא היו דתיים בשואה. הרי כידוע הנאצים הסתפקו בסב או בסבתא יהודים, וברור לכן, שהרבה מהיהודים שנרצחו לא ראו עצמם כיהודים או אפילו לא היו כלל יהודים לפי ההלכה. לכן, היהדות הדתית מתקשה להגדיר את המשמעות הרוחנית של מוות של אנשים שלא ברורה זיקתם ליהדות.

ג) התייחסות אמיתית אל השואה היתה צריכה להכיר בטעות או טעויות שאולי נעשו על ידי היהדות בהקשר הפוליטי, בין אם ביחס לציונות, בין אם בשינוי אחר שאפילו אינני מתיימר לדעת מהו.

אני, כיהודי ציוני וחילוני, לא יכול לקבל את אי ההתייחסות הזאת. ראשית, מבחינתי, כל ששת המיליונים הם ישראלים בפוטנציה, ולכן שייכים "לחוג שלי". שנית, כאדם שהמהות המדינית היא חלק ממנו לא פחות מהמהות הדתית, אני מחוייב לתת לעצמי תשובה במישור הפוליטי של "איפה טעינו". שלישית, למרות הביטול (כפי שטוענים הכותבים לפני) של המשמעות הרוחנית לאבדן של הששה מיליון, אני מתקשה לקבל שמוות של ששה מיליון בני אדם, ובוודאי יהודים, לא עשה שמות ביהדות בפרט ובמצב העולם בכלל. כלומר מבחינתי ישנה משמעות רוחנית.

בסוגריים, אני (ולדעתי בכלל המדינה) מתקשה עד היום להעריך את גודל האובדן, ואת משמעותו הרוחנית. כאשר עבורי, משמעות רוחנית מוגדרת לא ע"י איך השתנתה היהדות בגלל השואה (אולי היא לא השתנתה), אלא כתשובה לשתי שאלות: (א) איזו רוחניות היתה ביהודים שנרצחו (איזה דעות מחשבות ופעולות היו להם? איזה הישגים מדעיים, אומנותיים, חינוכיים, מוסריים וכו')? ו-(ב) מבחינה פוליטית, מדוע העם היהודי לא קלט את האיום עליו בעולם ולא נערך אחרת לקראתו.

כאמור, אין לי תשובה לשתי השאלות הללו.

כל מה שנותר לי להגיד זה שכנראה יום השואה ישאר תמיד חלק מההויה הישראלית, ואני מקווה שאולי יווצר חיבור כלשהו ביהדות שידע למזג את היהדות האורתודוכסית עם היהדות החילונית/ציונית ושיקח על עצמו לחבר קינה יהודית מתאימה ליום השואה.

א. שיטה זו שאתה מציג אינה לגמרי מופרכת אבל יש לדעת שלא ברור באיזה גיל מדוייק התמנו רשב"ג או ר"ג לנשיאות, אולם ברור שר"ג לא התמנה מייד עם החורבן אלא כעשור אח"כ (אף שכנראה ראה את החורבן) וכן גם לפי השיטה שר"ג האריך ימים עד ימי אדריינוס אך אין זה בהכרח עד פרוץ המרד ממש. (ייתכן למשל להסביר שהחרישה של ביהמ"ק ע"י טורנוסרופוס הייתה אולי כחלק מההכנות להקמת המקדש האלילי עוד לפני המרד. יש הטוענים גם שהיו 2 נציבים שכינויים בחז"ל דומה)