..
איך על אחי חיים סבתו
אֵיךְ עַל אַחַי נִגְזַר דִּין וְנֶחְתַּם
בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט וְחוֹתָם שֶׁל דָּם
קָם גּוֹי עֲלֵיהֶם לְהֻמָּם לְאַבְּדָם
כְּמוֹ גְּוִיּוֹת נִסְחֲבוּ מִבֵּיתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
כְּמוֹ גְּוִיּוֹת נִסְחֲבוּ מִבֵּיתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
וְהוּסַר פְּאֵרָם וְנִקְרַע אַבְנֵטָם
וְגֻלַּח זְקָנָם נִגְזְזוּ פֵּאוֹתָם
הוֹד מַחְמָדָיו קָרַע זָר הִפְשִׁיטָם
פְּאֵר יוֹנְקוֹתָיו קָצַץ כְּרָתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
וְהוּצְגוּ עֵירוֹמוֹת תּוֹך קָהָל נַעֲרוֹתָם
נִנְעֲצוּ סַכִּינִים תּוֹך אֲרוֹן פָּרֹכְתָּם
וְדָמָם לֹא בִּצְבֵּץ רַק זָרַם בֵּינוֹתָם
וְרָתַח לֹא שָׁקַט בְּדַם בְּנוֹתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
וְרָתַח לֹא שָׁקַט בְּדַם בְּנוֹתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
לֹא בְּדַם חֲסִידִים וּגְדוֹלֵי רַבּוֹתָם
לֹא עֵת אֶל סֶלַע נֻפַּץ עוֹלֵל יוֹנֵק תָּם
אֵיךְ חֻלְּלָה שְׁבוּעָתָם וּבְרִיתָם
נִשְׂטְמָה שַׁוְעָתָם וְנָדַמָּה תְּפִלָּתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
נִדְחֲפוּ נִבְהֲלוּ תּוֹךְ קְרוֹנוֹת בְּהֶמְתָּם
עִם יַלְדֵיהֶם נְפוּחִים וְקוֹל בְּכִיָּתָם
לֹא קָרַע רְקִיעִים רַק קָרַע לִבּוֹתָם
לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם אִישׁ בְּצֵאתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם אִישׁ בְּצֵאתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
נֶאֶסְפוּ כִּדְגֵי יָם וְהוּבְלוּ כְּשֶׂה תָּם
אֵי מָדוֹר בַּשָּׁמַיִם נֶחְתְמָה גְּזֵרָתָם
וּמַה סּוֹד עֲקֵדָתָם וְדָתָם
אֵי אוֹתוֹתָם וְנִיחוֹחַ עֲבוֹדָתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם
על הפיוט
קינה על השואה, חורבן ישראל שבזמן הזה, פרי עטו של הרב חיים סבתו, תלמיד חכם וסופר בן-זמננו. הרב סבתו כתב את הקינה לפני שנים רבות ביום תשעה באב, לאחר ביקור ביד ושם, ולימים שילב אותה בספרו 'בואי הרוח'. פיוטו של הרב סבתו הולחן בידי המוסיקאי יהודה קדרי, והוא הולך וקונה אט אט שביתה במנהגי התפילה: קהילות שונות בארץ כבר משלבות אותו בסדר הקינות של תשעה באב – תופעה המעידה על הרלוונטיות העצומה של קינה יחידה במינה זו, ועל המחסור בקינות על השואה בסדרי התפילה המקובלים בימינו.
מלבד תיאור קשה ועז-מבע של מאורעות השואה – ההשפלה, ההרג ההמוני, ביזוי קדשי ישראל, רכבות המוות – הקינה המרגשת, המשלבת בתוכה רמזי מקרא ומדרש לרוב, מבליטה שוב ושוב את שאלתו הנוקבת של המאמין בעידן שלאחר השואה, ומפנה זעקה גדולה ומרה לשמים; "אֵיךְ עַל אַחַי נִגְזַר דִּין וְנֶחְתַּם / בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט וְחוֹתָם שֶׁל דָּם?". אפילו בכי הילדים, קובל הפייטן, לא קרע שערי שמים, אלא רק לב אבות ואמהות: "וְקוֹל בְּכִיָּתָם / לֹא קָרַע רְקִיעִים רַק קָרַע לִבּוֹתָם / לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם אִישׁ בְּצֵאתָם"; ואחרי ככלות הכל, סופן של השאלות להיוותר ללא מענה: "אֵי מָדוֹר בַּשָּׁמַיִם נֶחְתְמָה גְּזֵרָתָם? / וּמַה סּוֹד עֲקֵדָתָם וְדָתָם? "
מתוך
http://www.piyut.org.il/tradition/2902.html?currPerformance=3765
ר' חיים סבתו
