מה המקור למחיצה בבית הכנסת ?

שאל אותי היום יהודי חילוני , מה המקור למחיצה בבית הכנסת ? אפשר להפריד ע"י שיושבים בנפרד , מאיפה המקור לבנות מחיצה ?

לא הבנתי את כוונתך, הרי הרמב"ם מתיחס בפירוש למנהג, ומה אם כן הספק? הדיון בינינו (להבנתי) היה בשאלה האם כל מנהג שנהגו העם מעצמם הוא בכלל זה, או שמא רק מנהג שהונהג על פי בית-דין (ולענ"ד משמע ברמבם כצד השני, כאמור). אינני יודע מה הראיה מיו"ט שני, האם ידוע לך אם מנהג זה הונהג על פי בי"ד או לא?

יצחק
היה לנו קודם דיון, אם ההלכה שצריך בית גדול ממנו כדי לבטל, אם הכוונה רק לתקנה וגזירה או גם למנהג.
שוב ראיתי שמה שהרמב"ם הוסיף מנהג, התכוין כנראה לדין יו"ט שני, שנהגו לאסור מספק, וגם שבטל הטעם צריך לקיים מנהג אבותינו.
ועוד יש לעיין בסוגיה זו.

יצחק
הבאתי זאת כמובן, להבהירך, שלומדים עוד מאיוב, שעיקר החשש והתקנה היא לשעת השמחה ולא לשעת החופה ונסיעה באוטובוס. ואם יש חששות גם בזה, הרי זה נושא נפרד, ואינו קשור לתקנות המיוחדות בעת שמחה, הן בשמחת בית השואיבה והן בשמחת החג. ואין המדובר כמובן על זמן אמירת הקידוש של יו"ט או החופה וכיו"ב, כי אם על זמן השמחה המשותפת, שדורשת זהירות מיוחדת, מימות איוב ובית שני, ועאכו"כ בזמנינו.

לא זה ולא זה. אין שום חיוב מעיקר הדין לעשות כן, וזה גם לא מנהג שהרי רובא דרובא של בתי הדין בכל הדורות לא עשו כך. זו עצה טובה למנוע מכשול, וכדרך שאמרו תלמיד חכם כל מילי דמתא עליה רמיא.

אגב, מדוע יש להזהיר דווקא בשעת הרגל, לא משום שבשעת שמחה נפרצות מעט גדרות הצניעות? הזהירות היא שלא להפריז יתר על המדה.

את העובדה הזאת, שבזמן שמחה צריך זהירות יתירה להפרדה וצניעות, כבר למדנו באיוב.
ואם מחפשים דוקא הלכה בשו"ע, אז אפשר למצוא אותה בסוף סי' תקכט, ומפורש שם שחייבים בית דין להזהיר שלא יתקבצו אנשים ונשים לאכול ולשתות ויבואו לידי עבירה וכן יזהיר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה.

יצחק, לדעתך זוהי הלכה או מנהג?

בר"פ,

באשכול מיוחד על מצוה טנץ,
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=506441,
מובא שגם אחרים שלא מבני המשפחה רקדו עם הכלה.

אין צורך לומר שלחתונות דין אחר מחמת שכך היה ראוי בעצם לפח עיקר הדין והמנהגים הנהוגים, אלא כפי שכתב יצח"י יש הדברים הנקבעים על ידי הציבור גם אם הם סותרים למה שמעיקר הדין. [אך גם בזה יש בוודאי נימוק שלא רוצים לקלקל לנשים את תחושת היותן שותפות, גם בעת הגדולה שבשמחות המשפחתיות].

ראוי לעורר כי גם היום אין מחיצות בחתונות אף בחסידים, הן בהחופה והן אחר החתונה בעת המצוה טאנץ. וזה מורה כי כל זמן שאין הנשים רוקדות אין צריך מחיצה.

ראוי גם לעורר כאן המובא במנהגי ווירמייזא (מר' יוזפא שמש) כי בחתונות היה נהוג שכל אחד היה רוקד עם אשתו לזמן מסויים. (מובן מאיליו כי אין זה מוכרח שהיה באופן פרוץ, והרקידה היה כעין מה שמרקד היום אבי הכלה עם בתו בעת המצוה טאנץ).
(גם, בעבר (עוד לפני שלשים שנה) לא היו מרקדים במצוה טאנץ עם גארטעל ארוך כמו היום, כי אם בשמאטע קצרה.

מכל זה צריך לומר כי חתונות יש להם משפט אחר.

בעת הדרשה שהבאתי מדברי השו"ע בסי' שט"ו שהיו נוהגין במחיצה, וכן בשעת התפלה. הנה ברור לכל מי שיש לו מוח בקדקדו כי כל מה שהדורות מתאחרין יותר צריך מחיצה, ודוקא כל אלו הנוהגין לדרוש בלא מחיצה, אלו הן הצריכין מחיצה, והרי אמרו חז"ל עין רואה ולב חומד.

כהיום כאן באמריקה אף הגויים מודים כי אלו החדרים המפורדות, ההצלחה בהם מרובה פי כמה מבחדרים המתבוללות, והסיבה כי הדעת אף אצל הקטנים אינו במנוחה כשהוא מצוי ביחד עם נשים. כל שכן וכל שכן גדולים.

וא"כ בשעת התפלה שזהו הלכה מפורשת שצריך להסיר כל דבר המעורר בלבול הדעת, וצריך יישוב הדעת בשעת התפלה, ברור שסעיף א' הוא לעשות מחיצה שלא יראו האנשים את הנשים. וזהו מקור נכון בשו"ע וש"ס לעשיית מחיצה בשעת התפלה, פשוט, דעה צלולה, הסרת כל דבר המעכב את הכוונה בשעת התפלה.