להלן מכתב רי"י וינברג לר"י הוטנר מנהל יד הרב הרצוג.
המכתב בא כתגובה למאמר הרב הוטנר "משמעון הצדיק ועד ר"ש שקאפ", שבא להצדיק את דרכה של האנציקלופדיה התלמודית. רבים טענו שעל אנציקלופדיה תלמודית להתמקד בספרות התלמודית ובמחקרים שנעשו עליה, מאשר בספרות הרבנית המאוחרת (ספרי פרשנות, שו"ת ופלפולים). על כך בא מאמרו הנ"ל של ר"י הוטנר לבאר את 'אחידותה' של שלשלת המסורה התלמודית, כניכר משם המאמר.
מעניין לקרוא את תגובתו של רי"י וינברג.
המכתב אמור להתפרסם (או שכבר התפרסם, אינני עוקב) ב'המעיין'.
ב"ה יום ד' י"ז אדר תשי"ג, מינכן
להרב ר' יהושע הוטנר שליט"א, מנהל המכון לעריכת הש"ס השלם בירושלים.
שלום וברכה!
כפי שרואה כת"ר אני עכשיו בעיר מינכן זה שמונה ימים, אחרי שהותי בברלין כעשרה ימים לרגל ענייני הפיצויים שלי שאני דורש מאת ממשלת הזדון. עדיין לא עלה בידי כלום. אבל ראיתי ונוכחתי שאין דרכים הללו נעשים ע"י אחרים. וכן הבע"ב בעצמו צריך להיות עומד על גבם ודוחף אותם לעסוק לכה"פ בקריאת ה"אקטען" ובדיונם. הפקידים, שעפ"י רוב הם משיירי הכנופיא המרשעת ימ"ש, מזניחים את הטיפול בשאלות ובקשות של התובעים הרבים. ואם [הם] נתקלים ב"רמאי" הם מחזיקים לו טובה, שע"כ הם יכולים להצדיק את רשלנותם... עכ"פ הועיל ביקורי האישי, הבאתי את הענין לידי תנועה. בימים הקרובים יתברר אם יש לי סיכויים לתשלומים בזמן הקרוב. מחמת כל הנ"ל איני יכול עדיין לקבוע את יום טיסתי לא"י בעזה"י. ואך כשאשוב בעזה"י למונטרוי אודיע לכת"ר את יום טיסתי בדיוק. מובן שאני מזדרז ומזרז אחרים העוסקים עמי בעניני. אבל – ביצוע הענין אינו תלוי בנו אלא ברצון הפקידים הגבוהים, ועלינו להזדיין בסבלנות.
מאמרו היקר "משמעון הצדיק וכו'" (השם הוא סנסציוני קצת, ועלול לעורר קצת תמהון וקצת גיחוך) קראתי, ונהניתי הרבה הן מתוכנו והן מסגנונו המזהיר. כפה"נ [הוא] נכתב מתוך מגמה להגן על האנציקלופדיה מפני מבקרי', ובבחינה ידועה צודק כת"ר כי המחשבה התלמודית לא נפסקה מעולם. מ"מ אין לומר כי התלמוד לא נחתם. האיסור להוסיף או לחלוק עליו הוא כבר בגדר חתימה, אלא שאין זו חתימה רשמית של עורכים או של ועד גדול... [כי] אם חתימה אנונימית ע"י קול העם כולו. בהקדמתי לספר "מחקרים בתלמוד" נגעתי בשאלה זו מנקודת-ראות אחרת, ועי' נא שם.
על דבר הקובלנא של המבקרים על שמכניסים באנציק' פלפולי האחרונים וכו' – יש לדון בה בכובד ראש. בין אנשי המדע נפוצה הדעה כי דברי האחרונים אינם "המשך" התלמוד, כי אם הסעה למהלכי–מחשבה אחרים. ובעיקר קובלים עליהם על שאינם עוסקים בבדיקת המקורות ובתקון הגירסאות, ואינם עמלים להבין את הדברים כפשוטם, ולבאר דברי חז"ל על דעת אומריהם (ולא על דעת הדורות האחרונים, שנתרחקו הרבה מעולם המחשבה של התלמוד וראשוני מפרשיו). בעיני המבקרים פלפולי האחרונים הם "סילופים", בדרך חריפות מלאכותית. אבל כת"ר צודק בעצם רעיונו, כי לאמיתם של דברים פלפולי האחרונים הם חידושי מחשבה מקורית - בצורה של פרשנות לקודמים. ספרותנו היא בעצם ספרות של פרשנות. ניקח נא פירושי האגדה, הקבלה, הפילוסופיא לתורת משה, שמכילים רעיונות מקוריים בצורה של פרשנות, וכן הדרש בפירושי התלמוד, מפרשים ומבארים - ובאותה שעה מחדשים וממשיכים. וכך נראה לנו, שמירת החבית וגם את יינה, אבל גם חידוש ויצירה. וזה הפירוש העמוק של כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש וכו'. העיקר – להישאר בתחום הרוח העברי המקורי, ולא לפרוץ הגדר ח"ו. פריצת הגדר בכוונת מכווין פירושה לתעות ולתהות במדבר הרוח.
לפענ"ד צריך ידידנו הגרי"ש זווין לדקדק יותר בהבאת מקורות ראשונים ודעות גאוני קדמאי ובתראי של בבל, שהם הי' באמת ממשיכי התלמוד במובן העמוק של מילה זו. מה שאין כן האחרונים. הם ממשיכים את חוט המחשבה של התלמוד, אבל אין לכנותם ממשיכי התלמוד. בשעתו אמרתי להגר"מ סולובייציג ז"ל, בנו של מרן הגרח"ה ז"ל, כי חידושי אבי' הגז"ל הם אמיתיים מבחינת המחשבה ההגיונית, אבל אין הם אמיתיים מבחינה היסתורית. להרמב"ם ז"ל היתה דרך לימוד ומחשבה אחרת לגמרי. הבאתי ראיות חותכות, שבתשובות הרמב"ם לא נמצא אף דבר אחד הדומה במהותו לחידושי הגר"ח ז"ל. הרמב"ם מתרץ את עצמו באופן אחר לגמרי. הוא אומר: לי גירסא אחרת, פירוש אחר. או: טעות המעתיק או הכורך וכו'. וגם: טעיתי ושכחתי... אבל אין לקפח שכרו של הגר"ח חלילה, בו קם לנו רמב"ם חדש שהינהו פאר למחשבה התורנית.
ידידו ומוקירו, יחיאל יעקב וינברג
רודולף
 |
|
|
