מקור לאמונה בעולם הבא

ידעתי בני, ידעתי ,אבל כשקראתי מה בנך יודע, ומה אחרים יודעים. אני דבק ביותר בידיעתי

לזכותי אני טוען ,כי כתבתי -עולם הבא במתכונתה המקובלת- ראה רמב"ם הקדמה לפרק חלק, בענין עולם הבא, שעלי  מקובלת.

ירוחם
אני מניח שאתה יודע שקל יהיה לתייג את דבריך ככפירה על פי מקורות שונים וידועים. 

מישקולצר

אין שום מקור לעולם הבא במתכונתה המקובלת, ובעיקר לא במתכונת שהבן שלך לומד.

הכל זה הירהורי ודמיונות בני אדם,  אם היה כדבר הזה אלוקים היה דואג להגיד לנו את זה בצורה מפורשת-
 
כמו שהוא דאג להגיד לנו את העונשים והשכר בפרשת בחוקותי ואחרים, ולא על כל מיני לימוד מפסוקים , בלי יד ובלי רגל.
 
אגב אם תבדוק מתי החלה לפרוח אמונה זו,  לאחר בשורות הנצרות, זו היא אמונה נוצרית במקורה. 

_________________

צענע
הסיפור של הילד רק המחיש לי את אי הנוחות הכללית שיש לי ממילא עם הרעיון. שהלוא אם באמת היינו מפנימים את רעיון הגמול בעולם הבא לא היינו מקוננים כל כך על המתים והיינו נכספים אליו כפי שכותב ספר העיקרים, ראי בבקשה למעלה. אבל אין הדבר כך ולדעתי לא בגלל שהאדם לעולם לא מרגיש מוכן לעוה"ב אלא כי העולם הזה הוא העיקר. לכן גם השאיפה לתחיית המתים אשר מממשת את היעוד בעולם הזה. אבל מה לעשות שרוב המקורות אומרים אחרת.

יהודי גסס ובא הרב לוידוי  ולטקס יציאת הנשמה, בכוחותיו האחרונים תפס היהודי את ידו של הרב ואמר לו-
רבי כשאמות ואעלה לשמיים, ויתברר לי שהכל, זה בלוף אחד גדול,  מאד מאד אצחק עליך שם.

למישקולצר

אם ילד בן שמונה שואל בתמימות שאלה יפה  אין זה אומר שהרעיון דפוק.
אפשר לענות לו שאי אפשר לבוא לגן עדן בלתי מוכנים ולכן יש את העולם הזה כדי שנוכל לאסוף כמה שיותר זכויות ולכן דווקא  כדאי לחיות כמה שיותר זמן ..

בני בן השמונה חזר מבית הספר וסיפר שהרב תיאר בפניהם את גן עדן כמקום נפלא המיועד לצדיקים ואז אמר לאשתי אם זה מקום כל כך טוב אולי תהרגי אותי וכבר אגיע לשם. זה המחיש לי שוב את הנקודה הנוראה בעיני שאנחנו מחונכים על התזה של עולם הזה דומה לפרוזדור בפני עולם הטרקלין הבא אבל לא חיים את זה באמת והיהודי רוצה באמת בחיי העולם הזה ולקדש שמו יתברך בזה העולם. משהו דפוק ברעיון הכללי.

יצר הרע או חולשת אנוש. יש בעמדה הזו הרבה יושר אינטלקטואלי שהלוא הדברים מתיישרים עם הקו הרואה בעולם הבא את המטרה הנכספת, אבל הוא נוגד את האינטואציה היהודית הבסיסית שאינה שואפת בשום פנים אל המוות, נהפוך הוא. אילולי דמיסתפינא הייתי אומר שזה מזכיר קצת גישה איסלמית.

אז לפי ספר העיקרים, האבילות זה היתר של דיברה תורה כנגד היצר הרע?

בענין השאלה שהעליתי למעלה באשכול זה - אם אכן היעוד הוא העולם הבא מדוע אנו מבכים ופוחדים כל כך מהמוות, מצאתי כתוב בספר העיקרים מאמר רביעי פרק לב:

"כל שינוי ההווה על האדם המשנה, אותו מן הדבר המורגל לו, מצער אותו - אף אם יהיה אותו השינוי ההוא טבעי אליו ולטובתו - כשלא יספיק לשער הטוב ההוא.

כי הנער בצאתו מרחם אמו, הוא יוצא מן הכוח אל הפועל ולמציאות יותר נכבד ויותר חשוב מן הראשון: לראות את האור ולהשיג המוחשים בחושים ולקנות המושכלות בשכל. ואף על פי כן הוא בוכה, לפי שאין בו כוח לשער בטוב ההוא.
וכן כשיגדל ויפסקו ממנו מזון החלב יבכה, אף על פי שיעתק לקבלת מזונות יותר טובים ויותר חזקים ויותר נאותים ומועילים למזגו, ויצטער לפי שהוא משתנה ממה שהורגל.
וכן האדם שהתמיד לשבת בחושך זמן רב, ויצא פתאום לאור, יקשה עליו ויצטער באור עד שיתמיד ויורגל בו מעט מעט.
וכן ביום המוות, אף אם ישתנה האדם למציאות יותר נכבד ויותר מעולה, ולזוהר בלתי מפסיק שאי אפשר לשכל האדם לשערו בהיותו שקוע בחומר, הנה הוא מצטער במוות צער נפלא - לא להיותו נעתק מן המציאות אל ההעדר, כמו שיחשבו האומרים שאין מציאות לשכל האנושי בזולת הגוף - אבל לפי שההעתק מן המורגל יקשה על האדם שיודרג ויורגל מעט מעט במה שלא הורגל.
ובעבור זה אמרו רבותינו ז"ל (שבת קנ"ב ב) על נפשות הצדיקים, כל שנים עשר חדש נשמה עולה ויורדת, כלומר: לפי שיקשה עליה להעתק מן הדברים הגופיים שהורגלה בהם...

הפס' בדניאל הובא בגמ' רק בסוף הסוגיא אע"פ שהוא פשטי' דקרא ואין הדברים ברורים.
אבל כוונת רש"י שמי שמאמין בתחיית המתים משום שסבור שיש תודעה קוסמית, אבל אינו חושב שיש לה משמעות יהודית =שכשיחיו המתים תהווה תחייתם קיום {אחד} משלבי התכלית, עליו א' חז"ל שאין לו חלק לעוה"ב.

<לעיל כתבתי 'וצ"ע', משום שנר' ברש"י שצריך להאמין דוקא בדרשות ואין די במסורת ע"פ, וזה ברור שאם לומדים כד' רבא בסוף הסוגיא מן הפס' בדניאל, כל הדורות עד דניאל האמינו בתחיית המתים מכח תושבע"פ, ולפיכך אי"ז ברור>

חכם בעיניו

לא אמרתי שהעולם הבא הוא רע! להיפך הוא טוב. תחשוב רגע, נדמיין לעצמנו את ניטון יושב בשמים ומסתכל על התפתחות הפיזיקה, על סמך תורתו שלו. האם הוא ישמח פחות או יותר מאשר בחייו, שבחייו תורתו הייתה דבר מתחיל, ועם חשש להפרכות, ולמעשה מייצרת מעט, יחסית לעכשיו שהיא מקור ליותר דברים ובסיס להבנת כל הפיזיקה.
גם אנו, בעולם הבא, נהיה יותר שמחים כאשר נראה איך פעולותינו בעולם הזה קידמו את העולם שלנו או את העולם שיבוא אחריו. וזה "עין לא ראתה".

נישטאיך

(כבר חשבתי פעם, מה יהיה עם יחליט הרמב"ם, או מישהו דומה לו, שתחיית המתים היא משל? וכיצד הוא יפרש את דברי חז"ל? והנה הדבר פשוט שניתן לפרש זאת כמשל, שעם התרבות החכמה, "ישוטטו רבים ותרבה הדעת", וגם לימוד הסטוריה וארכיאולוגיה, כמובן שיוכלו המתים "לקום לתחייה" בתודעת אנשי העולם. וכי למה לא? וגם אז ישיר, לפי זה יובן יותר, כי משה שר שירה כזאת, שהיא בחינת אז, כלומר, בעצם הוא שר את זה על ים סוף, אבל רק בזמן גאולת המשיח, עם ישראל יהיה שלו ושקט לגמרי "ובניתים ולא אהרוס", ואז כולם ישמעו באזני רוחם את שירת משה כמות שהיא, ויבינו אותה לעמקה, "שירו לה' כי גאה גאה... מי כמוכה באלים ה'... נחית בחסדך עם זו גאלת...". כל זאת כמובן לפי ההנחה, הכפרנית מעט, שכל זה משל. אבל כמובן גם כהנחה הפשוטה שתחיית המתים איננה משל, כך ניתן להסביר את עניין אז)

לגבי הרש"י, אף פעם לא הבנתי, מה זאת אומרת "וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא"? הרי כתוב בדניאל "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו"?

מהו הפירוש במשנה הפותחת את פרק חלק:
 
"האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס".

הרי האומר אין תחיית המתים מן התורה אינו אפיקורוס, אלא שאין לו חלק בעולם הבא.

ומהו הפירוש ברש"י:

ודאי שלא, והמחלוקת תוכיח, כד' רמב"ם בהקדמה.
הגמ' הביאה את האסמכתות מן הכתוב כדרך הדרשות.
וע"ש ברש"י ריש חלק, וצ"ע.

הגמרא בפרק חלק מוכיחה ש"תחיית המתים מן התורה" מפסוקים שונים,  האמנם הם מקורה, האם ניתן לומר שפשוטו של מקרא  של "אז ישיר משה" הוא "אז" בתחיית המתים? או שגם היא חלק מ"שכר ועונש"?